קודם כל שתדעי לך שאת אדם כנה, וישר עם עצמו. ואמיתי. אדם של אמת. וזה מדהים, מדהים, מדהים.
בדור שבו רוב האנשים עסוקים בבריחה מתמדת מעצמם ומהאני הפנימי שלהם, את מוכנה להפגש עם הכאב ולרצות משהו קרוב יותר. חזק יותר. ולהגיד אותו.
וזה עצום. את גיבורה.
אני מאמינה בלב שלם ממש שהמציאות החיצונית שלנו היא השתקפות פנימית.
של מה שאנחנו חושבים על עצמנו, של איך שאנחנו מרגישים כלפי עצמנו.
בן אדם ששונא את עצמו שנאה תהומית - מתוך כך הוא כועס על עצמו (לא תמיד שיהיה זה כעס גלוי אפילו בפני עצמו. מערכת ההדחקות שלנו חזקה מאוד) יקבל שנאה וכעס מהסביבה.
בן אדם שאוהב את עצמו אהבה פשוטה, אהבה טהורה, אהבה אמיתית, שלא תלויה בשום דבר אחר - יקבל אהבה כזו מהסביבה.
כמובן, בתנאי שזו באמת אהבה אמיתית פשוטה ולא כזו שנועדה בכדי שיאהבו אותנו.
אהבה מעצם היותו הבן האהוב כל כך של ה' יתברך.
אנחנו דור של צרכני אהבה, כולנו כמהים אליה ומשתוקקים אליה
יש מי שמצא בן זוג \ חבר נפש
אבל כל עוד היסוד עצמו לא יציב כפי שכתבתי למעלה, אף אחד לא מבטיח לאהבתם להיות יציבה.
בשביל זה צריך לעבור תהליך חזק, ופנימי
להאמין באמת ובתמים בטוב שלך, באוצרות שלך, בכוחות שלך, לאהוב את עצמך ממש. (אני קוראת שאת לגמרי בדרך לשם. את יודעת למצוא בעצמך טוב, ואני אומרת לך -יש בך הרבה הרבה הרבה מעבר אפילו. )
ואני מבטיחה לך, שבעזרת השם ממש את תזכי לאהבה קרובה קרובה קרובה.
לחברת אמת של ממש, ולחבר אמת - כשתרצי וכשיגיע היום.
אני לא יודעת מה טיב יחסייך עם ריבנו של עולם
אבל אני יכולה להגיד לך שכל הרגשות שלנו - שלוחים ממנו. ולעבוד קשה על הנפש - זו עבודת השם של ממש.
תדברי איתו על זה, תבקשי ממנו את זה בצורה הכי עמוקה שיש
הכל יגיע בעזרת השם, הכל!
את מדהימה, ואני לא כותבת את זה סתם.
