עד לפני כמה חודשים הייתי ממש ככה. אבל ממש.

איכשהו זה השתנה, או שזה לא השתנה וסתם זה לא מפריע לי כבר.

יש לי את ה' יתברך.

אבל ברצינות, לא בצחוקים, כשאני צריך לפרוק או לבכות למישו - יש 3 פעמים מובנות ביום ועוד אם רוצים אז מתי שרוצים.

באמת שהוא אחלה כתובת.

ב. יש לי כמה אנשים שהם לא חברים הם יותר משפיעים כאלה (מדריך לשעבר וכד'), הם גם כתובת לפעמים.

ג. ככל שיותר עסוקים ביומיום בחיים - פחות צריכים את זה. עכשיו אני קומונר, ובייניש, ויש מלא חתונות (+7 ברכות) אז באמת אני פחות נמצא עם עצמי.

עוד דבר, ככה אני מרגיש על עצמי ואולי זה נכון גם עלייך, אני מנסה להיות חבר של האלה הכי שפיצים וחברמנים, אבל להם כבר באמת יש מספיק, וגם אם אצליח 'להתברג' טוב, אני אשאר במספר 6 ברשימה. אולי צריך לנסות להיות עם אלה שקצת יותר בשוליים, ואיתם אפשר להיות מקום 1-2-3...

בהצלחה לך!

א. עם כל היופי שבלפרוק לה' זה לא נכון לדעתי לחיות בלי מישהו לסמוך עליו, בלי חבר טוב שיתן לך חיבו בשעת הצורך, בלי מישהו שיהיה באמת חבר טוב שלך. ה' שם אותנו בין אנשים וטבע האדם זה לחיות ביחד עם אנשי אחרים כי זו הצורה הבריאה.

ב. מצויין אבל לא עדיף גם חברים לגיל לשבט לכיתה אנא אערף במה אתה?

ג. זה לא בריא! אדם צרי למצוא זמן לעצמו גם!

ד. הכי טוב זה להיות חברים של כולם, לפעמים דווקא אלה שהכי בולטם הם אלה שהכי פחות חברים...

א. ברור שלבד זה לא טוב, אבל זה בהחלט טוב כתוספת.

ב. האלה שאיתי בכיתה גדולים ממני בשנתיים-שלוש. הם חברים ממש טובים שלי, אבל עדיין אם נכנסים לרשימות אז אני 4-5-6.

ג. תלוי מה הכוונה זמן לעצמו. שנה שעברה היה לי הרבה זמן לעצמי, והרגשתי שזה מדכא אותי.

ד. לזה התכוונתי

ב. משהו כזה.

ג. זה יש, אבל זה לא זמנים שאני מרגיש בודד. הפוך!

השאלה היא למי פורקים ובוכים כשצריך.

פאנן, נחת.

ולא בהכרח שהפתרון הוא להשיג אנשים שידעו לחבק בשעות קשות

צריך חברים, צריך לפחות עוד נפש בעולם שאוהבת ותומכת

אבל אי אפשר להיתלות בזה. אי אפשר שזה ינהל לנו את סדר היום הרגשי שלנו

לבד לבד לבד.

ולא באשמתנו.

כי רצינו, רצינו חברים. רצינו בן זוג, רצינו.

והשם עושה את זה לפעמים לא דווקא כדי שנשיג לעצמנו עוד חברות וחברים

אלא כדי שנתקן משהו בראיה של עצמנו מול עצמנו, ומולו. ובראיה של עצמנו מול הסביבה.

אפשר ללמוד המון מדוד המלך, שהיה בתקופות מסויימות כל כך בודד, כי זה מה שהשם רצה

אז זה לא שהוא ניסה כל יום להשיג חברים מחדש, או לשקם קשרים ישנים.

הוא פנה אל השורש, והוא עבד על הקשר שלו מול הקדוש ברוך הוא.

אולי הנקודה הכי הכי כואבת בחיי

עדיין, אני חושבת שהפתרון זה לא לחפש עכשיו דווקא חברים

אלא לגעת בשורש העניין

מתוך כך הכל ייפתח בעז"ה

יש בנות שאני נורא רוצה להיות חברה שלהן

נורא

שירגישו בנוח להתקשר אלי ולבכות

בנות שהן בדיוק כמו שתיארת, שאני אוהבת מרחוק

ולמה,

אני פוחדת

אני מרגישה לא מספיק ראויה להיות חברה

מתביישת להתקשר ולדבר

מתביישת לשלוח הודעות אם לא שולחים לי קודם

אולי לא רוצים אותי באמת

אולי אני סתם מתקרצצת

למה שמישהי בכלל תרצה להיות חברה שלי, אפילו לא הכיהכי טובה

ועוד כהנה וכהנה מחשבות נחיתיות

מבינה?

קודם כל שתדעי לך שאת אדם כנה, וישר עם עצמו. ואמיתי. אדם של אמת. וזה מדהים, מדהים, מדהים.

בדור שבו רוב האנשים עסוקים בבריחה מתמדת מעצמם ומהאני הפנימי שלהם, את מוכנה להפגש עם הכאב ולרצות משהו קרוב יותר. חזק יותר. ולהגיד אותו.

וזה עצום. את גיבורה.

אני מאמינה בלב שלם ממש שהמציאות החיצונית שלנו היא השתקפות פנימית.

של מה שאנחנו חושבים על עצמנו, של איך שאנחנו מרגישים כלפי עצמנו.

בן אדם ששונא את עצמו שנאה תהומית - מתוך כך הוא כועס על עצמו (לא תמיד שיהיה זה כעס גלוי אפילו בפני עצמו. מערכת ההדחקות שלנו חזקה מאוד) יקבל שנאה וכעס מהסביבה.

בן אדם שאוהב את עצמו אהבה פשוטה, אהבה טהורה, אהבה אמיתית, שלא תלויה בשום דבר אחר - יקבל אהבה כזו מהסביבה.

כמובן, בתנאי שזו באמת אהבה אמיתית פשוטה ולא כזו שנועדה בכדי שיאהבו אותנו.

אהבה מעצם היותו הבן האהוב כל כך של ה' יתברך.

אנחנו דור של צרכני אהבה, כולנו כמהים אליה ומשתוקקים אליה

יש מי שמצא בן זוג \ חבר נפש

אבל כל עוד היסוד עצמו לא יציב כפי שכתבתי למעלה, אף אחד לא מבטיח לאהבתם להיות יציבה.

בשביל זה צריך לעבור תהליך חזק, ופנימי

להאמין באמת ובתמים בטוב שלך, באוצרות שלך, בכוחות שלך, לאהוב את עצמך ממש. (אני קוראת שאת לגמרי בדרך לשם. את יודעת למצוא בעצמך טוב, ואני אומרת לך -יש בך הרבה הרבה הרבה מעבר אפילו. )

ואני מבטיחה לך, שבעזרת השם ממש את תזכי לאהבה קרובה קרובה קרובה.

לחברת אמת של ממש, ולחבר אמת - כשתרצי וכשיגיע היום.

אני לא יודעת מה טיב יחסייך עם ריבנו של עולם

אבל אני יכולה להגיד לך שכל הרגשות שלנו - שלוחים ממנו. ולעבוד קשה על הנפש  - זו עבודת השם של ממש.

תדברי איתו על זה, תבקשי ממנו את זה בצורה הכי עמוקה שיש

הכל יגיע בעזרת השם, הכל!

את מדהימה, ואני לא כותבת את זה סתם.

מעריצה אותך יותר עם כל תגובה כזאת שלך שאני קוראת.)