פורום נסיונות פעילים (עמוד 7008)

זה כנראה לא קשור אלייך. ואת בטח לא כזאת.

לפני כמה זמן הייתי אחראית על משהו איפשהו, ויצא שהרבה אנשים הכירו אותי ואני לא הכרתי אותם.

קיצר בסוף המשהו מישהי שולחת לי הודעה בואצאפ, שהייתי נראית בנאדם שמח והיא כל המשהו רצתה לדבר איתי והתפדחה, ואם היא יכולה לספר לי כמה דברים.

קיצר הסכמתי.

מסתבר שהיא ילדה מדוכאת מאד מאד מאד. ואני לא מדברת לא בציניות ולא בצחוק, היא ניסתה להתאבד כמה וכמה פעמים, או ככה לפחות היא סיפרה לי.

כל הזמן היא הייתה מספרת לי על החיים הקשים שלה, על הדברים הרעים שהיא עוברת,

על כמה כולם שונאים אותה ואין לה אנשים שחושבים עליה אף פעם,

כמה השם שונא אותה והיא שונאת אותו בחזרה ח"ו,

ובאמת שהייתי מנחמת אותה ככל יכלתי. אני חושבת שאין מילת תנחומים במילון שאני לא מכירה. וכמה שלא ניסיתי, לא עזר.

כל פעם כשהיא הייתה שולחת לי הודעה, ישר הייתי קופצת לפלאפון, כי פחדתי שאם אני לא אענה לה היא תעשה לעצמה משהו.

היא הייתה מקפיצה אותי בשעות הזויות ואם פעם אחת לא עניתי הייתי מקבלת תמונות מזוויעות שה' ישמור, של חבלים וסכינים ועוד דברים.

אחרי חצי שנה בערך, התחלתי להבין שמשהו פה לא בסדר.

יש לה המון חברות, וכולם מרחמות עליה, ומסתבר שאני לא היחידה ששימשה כ"כותל תנחומים לילדה המסכנה."

ההורים שלה אוהבים אותה ואכפת להם ממנה מאד, היא בטיפול וכולם רק רוצים שיהיה לה טוב.

ועדיין, כל יום הייתי מקבלת איומים על חייה, שהיא עשתה לעצמה.

לאט לאט התחלתי להתעצבן עליה. ידעתי מה עובר לה בחיים, מה גרם לה להיכנס לדיכאון וזה, ומאד הרגיז אותי. למה היא לא יכולה להיות שמחה? יש לה כל כך הרבה דברים טובים בחיים!

זה הכי הרגיז אותי כי תוך כדי ההתכתבות איתה עברתי בעצמי דברים לא נעימים, פטירות ואשפוזים ודכאונות וטרגדיות, ולא רציתי למות אף פעם.

אז יום אחד אמרתי לה שאני לא יכולה להתכתב איתה יותר. אני לא יודעת מה עובר בתוכה, ואיך היא באמת מרגישה. אמרתי לה שאני שופטת אותה ושזה לא מגיע לה והפסקתי להתכתב איתה לגמרי.

יופי.

עכשיו תנסו להבין מה אני חושבת על אנשים שאומרים "בא לי למות."

אפילו בצחוק. אותי זה ממש לא מצחיק.