פורום נסיונות פעילים (עמוד 7024)

וואנטה פאנטה!

לכל האנ"ש שקשה להם בחיים.

עושה לי ממש רע לשמוע שכולם בדיכאון כל היום ולא מרוצים כל הזמן ובוכים.

אולי תספרו משו טוב???. אחד???

סדין שחור ונעליים זוהרות, וציפית על הראש בצבע וורוד פוקסיה,

היא הייתה נראית כמו טיטול רדיואקטיבי

אבל לאט לאט אני אחנך אותם!

חוץ מזה אני בהתקדמות. אח שלי סיפר לי מיוזמתו פריטי מידע על חייו ושאל אותי שאלות.

@ציון חמדתי

 

 

ילדה אחת הלכה היום בשביל באמצע הדשא איפה שהיו ההופעות עם חיוך ענק ודיברה לעצמה:

וואי איזה טיפשה.אני פשוט טיפשה. יואו טאטע מה אתה רוצה ממני? אימלה אימלה. מה אני עושה עכשיו? יואו טיפשההה. טוב נו מגיע לי. זה היה אמור לקרות מתישהו. יואו איזה טיפשה. הצילו רבונו של עולם אני צריכה למות. אני צריכה לבקש ממנה סליחה ולמות. אני צריכה שהיא תסלח לי ולמות. כן ככה. אינלי מה לעשות כאם עוד. יווואוו אימלה איזה טיפשה. ואפילו עוד מילה אחת שהיא בקושי משתמשת בה והיא השתמשה בה פתאום.

זה היה מצחיק. אבל זה גם דיי עצוב.

ברחתי משם.

טיפשה טיפשה איך עשיתי אתזה?

ואיך שבאתי והיה לה פרצוף כזה..כמו שלי בערך. וישר היא סגרה. וקמה להכניס את התיקים של ההיא לארון.

ואיך פתאום נהיה לה כח?

כולנו בורחים כל הזמן.

עפתי משם.

אני צכה לברוח רחוק. רחוק רחוק אבל.

איזה דפוק להבריז על השבוע הראשון. אוף שונאת ת'קטע הזה.

שונאת את עצמי.

ולמה זה מגיע לי שזה קרה?

למה מגיע לה בעצם שאני ככה.

אוווווףףף טיפשה אחתת

טיפשה טיפשה טיפשה למה לא מחקתי אותן?

למה נתתי לה לראות?

ובכלל אסור לעשות אתזה.

ועכשיו היא משחקתותה. בטוח היא ראתה.

זה הכתב שלה בולט ככה בגדול.

היא אמורה לכעוס עלי ממש. להפגע. לשנוא אפילו.

אם הייתי במקומה לא הייתי סולחת. לפחות לא בקלות כמו שאני רוצה שהיא.

איכס איכס מגעיל מאוד.

ואני עוד רוצה לקום לסליחות מחר.

מה סליחות? מה לך ולסליחות? תראי איך את מתנהגת

והיא לא תאמין לי שחזרתי על זה בתשובה כבר

וגם אם היא תאמין זה לא יחזור להיות כמו לפני

ובכוונה לא אמרתי לה.

גם בגלל הבושה אבל גם כי זה היה מצער אותה.

ועכשיו ככה. בווםם.

מה אני עושה עם עצמי רבונו של עולם.

לא זוכרת מה אבל היו אמורים להיות כאן עוד קצת דברים.

איזה עצוב.

חחח לכתוב אתזה כאן וכאילו לחכות שאנשים יעודדו אותך ואת לא טיפשה ומה קרה והכל טוב ובלה בלה בלה טינינייניי.

זה בסדר.לא צריך כלום.

ועכשיו אני יכולה להרגיש טוב עם עצמי שלא הגיבו כי הרי אמרתי שלא צריך להגיב.

עזבו יאלה ביי. לילה טוב.

(במשפט עזבו יאלה ביי יש שלוש שפות. סתם כי זה מגניב)

אני מתכוונת, מאיזה ציון הייתם שמחים?

בחור רווק, בן 18 ממשפחה טובה, נעלם למשך מספר ימים.
לאחר מספר ימים הוא חוזר הביתה נסער ושקוע במחשבות, אך עם ברק בעיניים.

אמא: איפה היית למען השם? 

הבחור: אל תשאלי... 

אמא: אני כן שואלת, ספר, מה קרה? 

הבחור: לא יודע מאיפה להתחיל... 

אמא: מההתחלה, לאן נעלמת ביום ראשון בבוקר?

הבחור מגרד את מצחו ומרצין: אהממ... נתחיל בזה שיריתי במישהו למוות.

אמא צונחת אל הכסא: מה??? אתה ירית? אני לא מבינה כלום!! 

הבחור: כן, מה שאת שומעת, זה היה סודני מכוער בשוק התקווה, הוא ניסה לחנוק מישהו ולשדוד אותו, לא היתה לי ברירה, מישהו נתן לי ביד אקדח והשתמשתי בו... 

אמא: אוי ואבוי, אני לא מאמינה, רבונו של עולם!!

אבא: מה אתה בכלל עושה בשעה כזאת בשוק התקווה?

הבחור: כלום, אני אוהב לראות ולהתעניין בשלום אנשים.

אבא: מקומך בישיבה! אתה רואה לאן מגיעים כשיוצאים לרחוב? 

הבחור: לא היתה לי ברירה, הגיע לו למות. 

אבא: סתום פיך טיפש, בכל אופן, מה עשית אחר כך? איפה למען השם בילית שלושה ימים? 

הבחור: אז ככה... התחילה מהומה, ראיתי משטרה מתקרבת וברחתי כל עוד נפשי בי.

אבא: לאן ברחת? 

הבחור: רצתי לתחנה המרכזית, עליתי על אוטובוס בלי להסתכל, ומצאתי את עצמי באילת... שם שהיתי כל הזמן, פחות או יותר. 

אבא בעיניים פעורות: באילת?! מה יש לבחור ישיבה לעשות במקום כזה? איפה אכלת? איפה ישנת?

הבחור משפיל מבט: טוב, זה מביך... 

אבא: ספר לי הכל, עכשיו!

הבחור: מישהי הזמינה אותי לביתה. 

אבא: רחמנא לצלן! מה זאת אומרת "מישהי"? בת משפחה אולי יש לנו שם? יהודיה כשרה אולי? 

הבחור: לא היתה לי ברירה, שמחתי שיש לי מקום לאכול ולישון. 

אבא: אני לא מבין, איך פתאום מישהי מזמינה אותך לביתה? הסיפור נשמע לי רע מאוד! 

הבחור: טוב, זה היה סיפור מוזר, איך שהגעתי לאילת ידעתי שאני בברוך. בלי להכיר כאן אף אחד, בלי שתהיה לי אגורה שחוקה, לא ידעתי לאן לפנות, ישבתי סתם על הברזלים מול צומת הבנקים בכניסה לעיר, נשרף מחום השמש...

אבא מסנן בתסכול: מיין בחור׳ל אין אילת, כאחד הריקים ממש, לא ייאמן כי יסופר... המשך נא!

הבחור: בקיצור, היתה שם קבוצת בחורות, חילוניות כמובן, שעמדו שם ליד הכספומט, ניסו למשוך מזומנים ולא הצליחו, ואני עזרתי להם. 

אבא: למה הן צריכות את עזרתו של השבבניק׳ל שלי? 

הבחור: הם לא הסתדרו, לקח להם המון זמן, אנשים שעמדו אחוריהם רטנו ניסו לדחוף אותם ולעקוף אותם בתור, ואני קפצתי מיד והגנתי עליהן, עזרתי להן להסתדר, הן היו אסירות תודה והכי נחמדות בעולם... 

אבא: איך אתה מדבר? אלו מצוות אתה מחפש לעצמך, הא? מה יש לך להתקרב בכלל לשיקצות כאלה, במקום לחפש איזה בית מדרש וללמוד דף גמרא?! עבירה גוררת עבירה! 

הבחור: הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות.

אבא: כן כן, יצר הרע מתלבש במצוות, ילדון! מה עשית הלאה? 

הבחור: אחת הבחורות הזמינה אותי לביתה.

אבא: אוי ה' ירחם!

הבחור: בילית שם מספר ימים, הכרתי את המשפחה שלה, ו... ואתה יודע מה עוד? 

אבא ואמא מחווירים כסיד.

הבחור: היא אפילו הציעה לי להתחתן איתה. 

אבא ואמא: לאאאא!! 

הבחור: והסכמתי.

אבא ואמא: לאאאאא!!!

הבחור: והתחתנתי.

אבא ואמא פונו לבית החולים מחשש התקף לב.

ועד היום הם לא מבינים איך דווקא הבחור הזה הפך למשה רבינו.

"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו: ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול: וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה, ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר: ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן: ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם: ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מדוע מיהרתן בא היום ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן: ויאמר אל בנותיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם: ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפורה בתו למשה".