הלך הלילה


בחיים, אבל בחיים אל תסכימו לארגן תחולצות לסניף
הסרט האיום בחיי

חוה באמת?זה יהיה כיף! בדיוק במחנה שעבר ראיתי אותך פעם ראשונה
קול דממה
מנסיון של לפני שבועיים
יכולהיות שזה קשור לזה שאנחנו קצת
רק אתמול התחרפנתי מזה
איזה כיפלי שישלי אותך.
מהממת שלי.
תראו איזה משפט יפה היא אמרה, בלי לשים לב:
"אני רוצה לחזור לפולין שוב, לא כדי לראות את כל הזוועות. כדי להיות שוב האדם שהייתי שם."
אהובה.
התגעגעתי אלייך ככ.
ורואים שעברת משו טוב.
איך דיברת יפה.
ולמרות שלא קיבלתי ממך חיבוק כי את שונאת אתזה, אני אוהבת אותך ככ ושמחה שכתבתי לך אתזה.
יפה שלי.
יאו שהתגעגעתי אלייך בטירוף.
אני אוהבת אותך, וזכיתי בך, באמת.
אעע
ואתה קורא איזה ספר בניחותא
|היו ימים|
|זה כזה חלום רחוק|
יומנים נשרפים
ציון חמדתי
שנאת חיי רכבות. תנחומיייומנים נשרפים
)
אבל זה באמת לא מתאים לכל אחד

קמתי לפני התרנגול,
תפילה,
חתכתי באמצע,
ירדתי מהבית לשיעור נהיגה,
פתאום נזכרתי שקבענו במקום אחר...
הספרינט של החיים,
דילוגים מטורפים מעל מדרגות,
כמה גלגולים ודפיקה אדירה של הרגל,
(לפחות זה לא הרגל שלוחצת על הקלאצ')
המשך ריצה צולעת,
הגעתי למקום, שיעור נהיגה,
טסט.
הטסט היה הכי אחלה שבעולם,
עד שהייתה חנייה...
קצת הסתבכתי, כמה תמרונים,
עליתי פעמיים על המדרכה,
הטסטר מתייאש באמצע ואומר לי להמשיך,
אחרי דקה סיימנו.
נגמר הטסט, המורה מוריד אותי,
פתאום אני קולט שהפלאפון ברכב...
ריצה של קילומטר עם הרגל ההרוסה עוד מהבוקר,
הגעתי צולע חצי מת,לקחתי ת'פלאפון,
אוטובוס,
ירדתי בערך 100 מטר מהתחנה שהייתי צריך לעבור אליה,
פתאום אני רואה שהאוטובוס מגיע,
ריצה ה-ז-ו-י-ה לתחנה,
הנהג הגיע לפני אבל הוא היה ממש חמוד אז הוא חיכה לי,
איך שאני נכנס אני רואה שזה נהפך לסצנה כלל-אוטובוסית...
כולם (בערך 10 אנשים) מסתכלים עלי בחיוך של 'חחח, אשכרה הצלחת...'
הנהג כולו מבסוט מהסצנה,
כמה זקנות אומרות לי איזה כיף לי שהצלחתי לתפוס את האוטובוס...
עכשיו הרגל כבר באמת לא עובדת...
הגעתי הביתה.
לפני שיצאתי ההורים שלי הבטיחו לי אלף פעם שהם לא נועלים כשהם יוצאים,
אני מגיע - נעול. מה קרה שכל הבלגאנים קורים דווקא היום???
שכנה, מפתח, מקלחת, ובא לציון גואל.
חוני המעגל פינות
בהצלחה לך בחורצ'יק!אביגיל~!יום הזוי.
חשבתי שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה. לא!
אני מתפנן לי במחשב,
נרגע מאירועי הבוקר,
דפיקות בדלת, 'הרכב הזה שלכם?'
כן, למה?
מסתבר שההורים שלי נסעו לחיפה באוטובוס
והשאירו את האוטו חונה באדום לבן וחוסם חצי מהכביש,
באו שתי משאיות עצומות עם קראוונים ברוחב פי שניים מהכביש,
מלא רכבים, משאיות, צעקות, פועלים, ובאמצע... הרכב חוסם את הכביש.
אוף! רק הבוקר עשיתי טסט, אולי עברתי, אבל אסור לי להזיז את הרכב...
עוד אין לי רישיון...
צריך מישהו שיזיז אותו.
נכנס לרכב, תוקע ת'מפתח... צריך קוד. יינעל העולם!!!
טלפונים להורים, לכל האחים, אף אחד לא עונה. איך אני משיג את הקוד?
טלפונים שוב ושוב ואף אחד לא עונה,
ברקע עדיין בלגאנים, משאיות, פיצוצים...
השגתי את אחותי, יש לי את הקוד, בא מישהו, הזיז ת'אוטו ונגמר.
איזה יום... אפילו אם אני אמצא קרוקודיל או אליגטור בסלון אני כבר לא אופתע.
(נ.ב. הרגל שלי עדיין לא עובדת)
גברא אני מת עליך ...חוני המעגל פינות
וואו וואו איזה חיים מעניינים יש לך!!אביגיל~!עכשיו אני מבינה עד כמה אתה אוהב עקשן.
הדסי שושה

אז אני מבינה שאתה לא מתרגש מזה נכון?אביגיל~!
ציףלא, הם דפוקים!!! 
















~אורטל~עד שמצאתי חניכה מתוקה שתכתוב ברכה בשם השבט לקומונרית שעוזבת
סמכתי עליה שהיא תרשום חמוד ויפה כזה וזה
כי מתאים לה לכתוב יפה וזה..
היא שולחת לי במייל
ואני מגלה שהיא בכלל לקחה ברכה מהאיטרנט
כי פשוט רואים שזה מהאינטרנט..![]()
אוף
איכזבה הילדה
![]()
בסוף ה' פותח פתח
כזה קטן, חמוד
ועכשיו אני עוברת דרכו (אפילו לא משתחלת!) כמו גדולה
הוא פשוט רצה שאני אתפלל כמושצריך
יותר מזה, הוא רצה שאני ארצה להתפלל ככה

יומנים נשרפים
חלילית אלטויש לי בעקבות זה תהיות עד כמה אומן זה פסיכולוגי. (כפרני משהו מבחניתי)
איפה ומתי?
חלילית אלטאת יודעת שהיא שכנה של דודים שלי אני חושבת? 
ותתחדשי על החלילית
ובכלל שאני צכה לדבר איתך לפני שתשני ואז תקומי רק ב1, כי אולי יש לי משו מחר ואני צכה לקבוע, אז..
חלילית אלטמזל טוב!
תתחדשי!!
חלילית אלט
אביגיל~!
שפיות
~אורטל~![]()
ראית ששנה הבאה היא לא מלמדת אותנו?!
פרפר לבן.כלומר ביסודי שלה המורה שלה למוזיקה זאת אודהליה ברלין
קול דממה
~אורטל~אחרונהנלחם על כבודה של ארצינו!
ארץ ישראל הקדושה
שם נחיה את חיינו
שם נעמוד לגורלינו
שמה נעלה לרגלינו
שפיותזה זעקה מרה של "מרכזניק" [פחות או יותר]
על גבול העדפת ארץ הדמים
על פני ארץ האלוקים...
את משווה בכלל?!
הצילווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
