פורום נסיונות פעילים (עמוד 7112)

מה שלומך?

 

ממ. לפני שמתגלים אני רוצה להקדיש לך שיר.

אהה. ותזכרי שאת אלופה.

וזה שיר שאני נורא אוהבת

 

 

בס"ד

גרר
אני
צריכה
אנשים

ואופ תפסיק להיות עסוק כבר |מתגעגע|

והערוץ בפלאפון זה סיוט

איך היה?

- נמאס מאנשות חסרות אחריות
- אני לא אחות של אהרון גוזלן תפנים. וימביך למה אתה שואל את זה באמצע החיים ולמה למען ה' אתה מסתכל על בנות?!
- הם שופכים. רות סוף
- נמאס מטרמפים ואוטובוסים
- האלה שחיים בסרט... כן אנחנו נלך ברגל לעין ידידיה עם וייז. בטוחים אחיםשלי??
- הפלאפון של יונתן חיים מוזר
- לקחתי את הפלאפון שלי!! יפינידו!!|קיפצוצים באויר|
- אני ונחלה לא תאומות לא אחיות ולא כלום. כולה חברות
וזה נורא נחמד שאת הבנאדם השביעי היום שאומר לנו שחשבת שאנחנו אותו הדבר. גווני קצת אחותי
- עדולמי שלי!! שנים לא ראיתי אותה
- ו.. הטוב הטוב הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך איך אפשר שלא

סתאאם. עוד לא, אבל זה בדרך

 

אגב- 

הלכה חשובה שלמדתי השבוע:

אסור לשמוע מוזיקה בארוחה\סעודה שאינה סעודת מצווה (כגון חתונה, ברית וכדו') זכר לחורבן.

לא קל, אבל חשוב מאוד. הצום אמנם נגמר, אך בית-המקדש עוד איננו בבנינו. לא לשכוח

נשימה עמוקה,

עוד אחת,

עוד אחת.

 

נקווה שיעזור.

אעאעאעאעאע

 

כולם במתח ועצבניים.

גם אני.

לאבאלי בכלל.

 

ובסוף לא נפגשתי עם @חלילית אלט ועכשיו ישלי רק שתי ספרים. ובכלל בכלל, אווף.

 

וגם לא עם @פרפר לבן.  באסה, ובכלל אין מתישהו אחר.

 

ואני ממש פסימית כרגע.

ומפחדת.

ולא באלי עלזה בכלל בכלל.

 

ויאללה חיוך ומסיכה לשבועיים.

בעצם לכל החיים.

אעאעאעאעאע

אני ונריה ניסינו להסביר לאמא למה היא חייבת להיות מחר באוטו השני.

אויי

אני התחלתי להלחץ

@!עם ישראל חי!

(בהשפעה ישירה של הקינות פה בישיבה.)

 

שערי דמעה

 

הנה נפתחו שערי דמעה.

אחת נפלה, ועוד אחת,

עד שנפרץ הסכר וקול עולה.

 

בכי ונהי על עם מבולבל.

נתון באשלייה עכורה ושחורה,

חסום מאור עצמו ומכוחו.

 

איכה ננכר מדעותיו,

העם אשר חזר לארצו ולביתו.

להר אליו שאף מתכחש רובו.

 

בעוד דמעה ושבר נוצר חיבור,

בין לב האבן שנמס לאחיהו

מילה רכה ותוכחה לא שכחו.

 

אהבת לבנו בשבט מוסר,

מורה ומדריכה את העם הנבחר,

אל יום בו ה' אחד ושמו אחד.

זה בעיה. כשאני עצבנית אין לי מילים.
צריך להתכונן לעבודה מחרר
בראבק רבאק של האמא של הראבאק!
ככה זה בחיים....
תאמת, שהכל קצת באשמתה.
אבל אנחנו גם נהנים קצת, אז זה בסדר .
חוץז ממתי שזה לא.
למשל עכשיו.
מחר הוא בא.
ומחרתיים הוא בא.
והם באו אתמול.
זה מוזר.
ומביך קצת.
אבל הם חמודים.
אז נסלח להם.

אני על אוטובוס לחיפה.
אחרי שנעלמתי לאוטובוס ואז עד שהוא הגיע לשכונה ואז רצתי להחזיר את המפתח (שדרך אגב הם אמרו שהם ממש חיפשו אותו) ואז עפתי הביתה והייתי צריכה לעלות לעליית גג להוריד את התיק שלי ואז טרזתי בפחות מעשר דקות תיק לשבוע וחצי וכיביתי את המחשב ולקחתי ספרים ומחברות שיהיה וגם פסיכומטרי כדי שאני ארגיש כאילו אני עושה משהו ואז הלכתי מהר עד כמה שאפשר עם תיק ענקי מפוצץ ועוד תיק גב מלאא ובדיוק הגיעה רכבת אז עליתי עליה ואז דידתי לקומה השלישית ורצתי לאוטובוס והספקתי אותו
פווו שהשם ישמור אותי
ועכשיו אני מסריחה ומכוערת ומתנשפת
ןכואב לי הגב

משתדלת לא לחשוב
על בית

מדרכות
באדום לבן צהוב
מחפשת לא למצוא
עדיין

פנסים ועכשיו קשה לראות
מתאמצת
לעצום עיניים

מלחמה
מפסידה במלחמות
לא שומרת על עצמך
בינתיים

ברחוב
יבש רטוב
טסים על מדרחוב
הולכים על הכבישים.
בלי מוצא
ואת רוצה
לבעור מחום ליפול עם הגשמים
גשם בא
ואת נופלת.

פויה אני.

שהחלון של הבית ממוקם מעל פיצריה וכל הריח עולההה וזה נעיםם וטעיםםם אבל מעצבן , כבר שלוש שנים...
קורה ברגעים אלו
|סופריקה|

יוהוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

 

 

 

|הרקדניות של הוואצאפ|

 

ועוד מחר אני חייבת לקום מוקדם!

 

לפחות אני לא אשמע את הצחוק המעצבן של החברה של השכן מלמטה, הם יושבים בחוץ בבוקר ואוכלים ת'מח

וואי כמעט העפתי עליה היום את הכרית שלי מהחלון, נשבעת לכם

מישו?