פורום נסיונות פעילים (עמוד 7113)

אני ונריה ניסינו להסביר לאמא למה היא חייבת להיות מחר באוטו השני.

אויי

אני התחלתי להלחץ

@!עם ישראל חי!

(בהשפעה ישירה של הקינות פה בישיבה.)

 

שערי דמעה

 

הנה נפתחו שערי דמעה.

אחת נפלה, ועוד אחת,

עד שנפרץ הסכר וקול עולה.

 

בכי ונהי על עם מבולבל.

נתון באשלייה עכורה ושחורה,

חסום מאור עצמו ומכוחו.

 

איכה ננכר מדעותיו,

העם אשר חזר לארצו ולביתו.

להר אליו שאף מתכחש רובו.

 

בעוד דמעה ושבר נוצר חיבור,

בין לב האבן שנמס לאחיהו

מילה רכה ותוכחה לא שכחו.

 

אהבת לבנו בשבט מוסר,

מורה ומדריכה את העם הנבחר,

אל יום בו ה' אחד ושמו אחד.

זה בעיה. כשאני עצבנית אין לי מילים.
צריך להתכונן לעבודה מחרר
בראבק רבאק של האמא של הראבאק!
ככה זה בחיים....
תאמת, שהכל קצת באשמתה.
אבל אנחנו גם נהנים קצת, אז זה בסדר .
חוץז ממתי שזה לא.
למשל עכשיו.
מחר הוא בא.
ומחרתיים הוא בא.
והם באו אתמול.
זה מוזר.
ומביך קצת.
אבל הם חמודים.
אז נסלח להם.

אני על אוטובוס לחיפה.
אחרי שנעלמתי לאוטובוס ואז עד שהוא הגיע לשכונה ואז רצתי להחזיר את המפתח (שדרך אגב הם אמרו שהם ממש חיפשו אותו) ואז עפתי הביתה והייתי צריכה לעלות לעליית גג להוריד את התיק שלי ואז טרזתי בפחות מעשר דקות תיק לשבוע וחצי וכיביתי את המחשב ולקחתי ספרים ומחברות שיהיה וגם פסיכומטרי כדי שאני ארגיש כאילו אני עושה משהו ואז הלכתי מהר עד כמה שאפשר עם תיק ענקי מפוצץ ועוד תיק גב מלאא ובדיוק הגיעה רכבת אז עליתי עליה ואז דידתי לקומה השלישית ורצתי לאוטובוס והספקתי אותו
פווו שהשם ישמור אותי
ועכשיו אני מסריחה ומכוערת ומתנשפת
ןכואב לי הגב

משתדלת לא לחשוב
על בית

מדרכות
באדום לבן צהוב
מחפשת לא למצוא
עדיין

פנסים ועכשיו קשה לראות
מתאמצת
לעצום עיניים

מלחמה
מפסידה במלחמות
לא שומרת על עצמך
בינתיים

ברחוב
יבש רטוב
טסים על מדרחוב
הולכים על הכבישים.
בלי מוצא
ואת רוצה
לבעור מחום ליפול עם הגשמים
גשם בא
ואת נופלת.

פויה אני.

שהחלון של הבית ממוקם מעל פיצריה וכל הריח עולההה וזה נעיםם וטעיםםם אבל מעצבן , כבר שלוש שנים...
קורה ברגעים אלו
|סופריקה|

יוהוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

 

 

 

|הרקדניות של הוואצאפ|

 

ועוד מחר אני חייבת לקום מוקדם!

 

לפחות אני לא אשמע את הצחוק המעצבן של החברה של השכן מלמטה, הם יושבים בחוץ בבוקר ואוכלים ת'מח

וואי כמעט העפתי עליה היום את הכרית שלי מהחלון, נשבעת לכם

מישו?

אם לא ישתבש משו
גם תראו אתזה.

למה אני מרגישה ריק?
מה אסור פעם להנות?
|מטיח את הראש בקיר בעצבנות|
| הלוואי והייתי יכולה לעשות את זה |

אולי זה הזמן שלי להיפרד, לא לתת לזה יד.

- בסוף כניראה שאטוס
- אני לא יהיה מסוגלת לעשות את החודש הזה לא אצל רבינו
- היא חמודה ונחמד לי בחברתה
- אני חייבת למצוא עבודה מהר שיהיה לי כסף לטוס
-אזרחות אמריקית זה שווה
- השיעורים של הרב הוסיפו לי חיים ואני מתגעגעת
- כייף לי להזליף,רוצה לנסות בבית

מקודם היה לי רע נורא נורא

בגלל שהיא לא שמה לב מה היא עושה

והיא מרביצה לי חזק מדי בלב

ועכשיו הלב שלי שבור נורא

ואז אחותי נורא חמודה

וחברות שלה גם

והם באו מכל חלקי הארץ לעשות לה יומולדת

והם ככ חמודות

ועכשיו קצת יותר שמח לי

אבל עדיין הלב שלי צריך ללכת לרופאה

והרופאה עסוקה

פוף אמן שיהיה לחור הלא הגיוני הזהה