אני ציפיתי תאמת.
חבל שלא קרה
ובכלל הגלופה הזותי
טוב שיתמודדו
משום מה לטהר ובהרן יש אותה חוברת במתמטיקה
מעניין מי הנוכל
אני ציפיתי תאמת.
חבל שלא קרה
ובכלל הגלופה הזותי
טוב שיתמודדו
משום מה לטהר ובהרן יש אותה חוברת במתמטיקה
מעניין מי הנוכל
אימלה. הפחדת אותי.
רוצה באישי?
יש לי סיכויאחרונהגמאני בלי לילה.
אוף.
פשר סמסים. אם לא תרדמי
זה לא פייר! אני גם רוצה 

שוברת גליםאחרונהאבל פעם הוא היה הרבה יותר טעים
אז מחול לך מחול לך מחול לך
ואז חשבתי עלזה שוב.
ולא הגעתי לשום מסקנה.
|מתוסכל|
לא חושבת שיצליחו להגיע למסקנות.
כלומר אם אני יצליח להסביר ת'צמי אולי אני יגיע בעצמי למסקנות.
אוף.
ואני חושבת שכן
אבל מבחינה אסטרטגית- תהליכים , תובנות עמוקות- כלום.

יוניהוא גמר ישיבה אתמול ועד רגע טס
הוא מתחיל עוד שלושה שבועות
היא עולה לח'
היא מתחילה סמינר
היא והוא מתחילים א'
רק אני נתקעתי באותו נקודה.
פיתום עוד שנה כבר לא יהיו לנו ילדים בגןן
משפחה של זקנים..
הולכת לאיפה שאני הייתי אחרי יב
שטות

(שח"ו לא יחשבו שבזבזתי שנה במקום ההוא)
ואתן ממש זקנות
ציףזה לוקח ממני כוחות לכתוב את זה.
אבל סופסוף אי עושה את זה.|מעודד ת'עצמו|
כמו הירח.
כמו הירח.
חפרפרתאחרונה
כמו הירח.

כמו הירח.בס"ד
יש כאן למישהו את הסיפור לתשעה באב על המדריכה שעשתה שירות בבית ספר
של אתיופים ואז היא אמרה להם שאין ביהמ"ק והם לא הבינו..
ואז יום אח"כ ההורים שלהם הגיעו לבית הספר ודיברו עם המורה...
והם זעקו ובכו שהם שמעו שאין בית מקדש..לא האמינו!
אשמח!!
חורבן ממשי – דוד קליינר
אלפי אנשים המתינו בציפייה במחנות הצפופים. עצביהם מרוטים מהמתנה ארוכה למטוסים שיובילו אותם לארץ ישראל. מבחינתם הם רק ציפו לרגע שבו יודיעו להם שהמטוסים ממתינים להם, כדי לקחתם לארץ האבות שעליה חלמו שנים ארוכות. למרות שהמשטר באתיופיה היה קשוח ולא אוהד ישראל בלשון המעטה, הצליחה הממשלה בישראל ליצור קשרים עם השלטון, בתמורה לסכומי כסף גדולים והבטחת מקלט לכמה מבכירי השלטון שעמד לפני התרסקות, בגלל התקפות של ארגוני המורדים. המורדים התקדמו בצעדי ענק לעבר עיר הבירה של אתיופיה, אדיס-אבבה, ובישראל הבינו שיש להיערך למבצע מהיר שיעלה את יהודי אתיופיה הממתינים במחנות הפליטים בבטחה לארץ.
ואז, במה שנקרא 'מבצע שלמה' הועלו בתוך 36 שעות כל היהודים שהמתינו באתיופיה, על גבי 30 מטוסים שטסו הלוך ושוב כדי להוביל את האנשים במהירות האפשרית לפני שיגיעו המורדים לעיר הבירה. כאשר הישראלים פגשו בעולים החדשים לראשונה, הם הופתעו לגלות שהם בקיאים במנהגי השבת וחגי ישראל, התודעה היהודית שלהם הייתה חזקה, כאילו הרגע עזבו את הארץ ולא כגולים לאחר למעלה מ- 2000 שנות ניתוק מארץ ישראל.
מרים הייתה צעירה בסביבות גיל העשרים שנקראה ללמד את ילדי העולים עברית באתר הקרוואנים 'בת חצור' שליד גדרה. היא הייתה מופתעת מכך שהילדים הכירו את רוב החגים היהודיים, אבל שמה לב לכך שהיה חסר להם ידע אודות מנהגים והלכות, וגם על הרבה מושגים בסיסיים הנוגעים לחגים כמו חנוכייה, סביבון וכדומה.
לכן, היא החליטה שנוסף על העברית שהיא כבר מלמדת, היא תלמד אותם גם את לוח השנה העברי כסדרו. כאשר הם התקרבו לימי חג הפסח, תיארה להם מרים את העלייה לרגל לבית המקדש, ואת הקרבת קרבן הפסח עם מיליוני חוגגים בירושלים.
אחד הילדים הרים את אצבעו ושאל: 'המורה, מתי היית לאחרונה בבית המקדש?' מרים המופתעת צחקה ואמרה: 'אף פעם לא הייתי שם, זה היה לפני המון שנים!'.
ואז, כל הילדים קפצו במקהלה ושאלו: 'אז מתי כן היית? ואיך זה להיות בבית המקדש?' מרים הבינה שהם כנראה לא מעודכנים בהיסטוריה של עם ישראל, וסיפרה להם שבית המקדש היה קיים לפני 2000 שנה ואז הרומאים החריבו אותו לאחר מלחמה קשה, וכיום לצערנו אין לנו אפשרות לעלות לרגל ולקיים את המצוות הקשורות לבית המקדש. באותו הרגע החלה המולה גדולה בין הילדים, הם החלו להתווכח באמהרית בינם לבין עצמם, והיה נראה למרים שהיא גרמה למהומה לא קטנה, ולא הצליחה להבין מדוע.
למחרת בבוקר כאשר הגיעה מרים לאתר הקרוואנים, ניגש אליה השומר כשירדה מן האוטובוס ושאל אותה האם היא יודעת על מה המהומה הגדולה שליד הכיתה שלה. מרים נבהלה והחלה לרוץ לעבר הכיתה, ולהפתעתה הבחינה בעשרות הורים נרגשים העומדים בפתח ומדברים בינם לבין עצמם בקולי קולות.
כאשר הגיעה מרים לפתח הכיתה, התקרב אליה אחד ההורים ושאל בעברית רצוצה: 'האם את המורה של הילדים שלנו?'
'כן!' השיבה מרים בסקרנות. אבל האב היה נראה כעוס מאוד: 'תראי גברתי, הילדים שלנו חזרו אתמול מבית הספר ואמרו שאת סיפרת להם שכבר אין בית מקדש בירושלים, אני רוצה להבין, איך את יכולה להגיד דבר כזה?!!'
המורה נהייתה נבוכה: ' מה הבעיה לספר להם שבית המקדש נשרף לפני אלפיים שנה?' האב היה נראה מבולבל, ורק שאל בשקט: 'זה נכון? אין כבר את בית המקדש?' מרים הנהנה בראשה, והוא חזר אל הקבוצה תוך כדי שהוא מדבר איתם בטון עצוב באמהרית. ההורים החלו להתווכח בקולניות, ואז פנה אליה האב שוב: 'בית המקדש באמת לא קיים יותר?' מרים השיבה לו בשנית שאכן זה נכון, תוך כדי שהיא מגחכת לעצמה, ואז החלה מהומה נוראית. כמה נשים נפלו על הרצפה בעילפון חושים, ואחרות החלו לבכות בקול, האבות היו מזועזעים, וניסו להרגיע את נשותיהן, תוך כדי שעצב עמוק ניכר על פניהם, כל הקבוצה התכנסה לתוך עצמה תוך כדי מלמולים שקטים והיה נראה שעולמם חרב עליהם.
מרים הייתה המומה מהמחזה שנגלה לפניה, זו הפעם הראשונה שהיא נפגשה באנשים שחורבן בית המקדש באמת כאב להם, וחסרונו זעזע את עולמם. באותה שנה בעת קריאת 'מגילת איכה' בבית הכנסת הייתה זו הפעם הראשונה בחייה, בה זלגו דמעות מעיניה בזמן קריאת מגילת החורבן...
***
בדור שלנו, הבעיה העיקרית היא שהתרגלנו למצב הזה שבו בית המקדש חרב, ובמקומו עומד 'שיקוץ'. אם רק ניתן את הדעת לגודל החיסרון ולגודל האבדה של הקרבה הגדולה לאלוקים שהייתה לנו באותה תקופה, אולי גם אנו נצליח להזיל דמעה כשנקרא את תיאורי החורבן...
מה שנכון
נכון....
ישלי עכשיו המוןהמון מרץ. פפפ
מוצש יש צום
וכותל
יאא כיפלי עכשיו.
אמאשלי פשוט חמודה

ובכלל ללכת למקס סטוק עם אבא זה מתיש.
צריך לסחוב אותו כל שניה ולשכנע אותו להפסיק למלאות את העגלה
אעיע.
הייתי עם אחים שלי בפארק
וואי היה לי כיפפ
בחייאת הם לא מתעיפים
אני ככ גרועה בלהיות חברה
שזה מתסכל.נמ סליחה
טאטע
באלי מלא עזרה ממך ובאמת להרגיש אותך
יש עכשיו פויקה
כילו התחיל לפני עשרים דקות עם השבט
אני יבוא יותר מאוחר
למה לעזאזל ישלי את הכישרון הזה?!
כישרון דפוק.
להרוס קשרים
איכ
אלוקים, אתה יודע שאני ככ שמחה שהמדריכות שלי זה המדריכות שלי?
כיף לי.
פשוט כיף
וגם היום הייתי במעיין עם שירה.
ודיברנו על מלאא דברים כיפים
ובכלל שירה לא תזכור אותי כי ביום שני בערב הזה של האולפנה שלה היא הכירה את כל הכיתה שלה
וזהו.
עצווב נורא
אז עם למישו יש תשובה אני אשמח
מממ.
מה עיוורים רואים בחלומות שלהם?
ניסיתי לפצח אתזה כבר המון זמן
(הלוואי.
אמן שזה נכון
)
הלוואי ויהיה מלא חברויות חדשות.
עדיין קצת קשה שמה שהיה קודם חצי נמחק..
תודה אהובה אחת
מאני. אמאלה כמה שאני אוהבתותך
את לא מבינה איך בכיתי היום באמצע הקומזיץ ששלחת לי ההודעה.
זה הזכיר לי כמה את חשובה לי
ורציתי שתתני לי את החיבוק שלך.
והדמעות שלך. שאת תמיד בוכה יחד איתי.
רננה לא הבינה מה קרה
ולא רציתי לומר. ומותר לי
זה שירשור נורא עצוב
אני לא בטוחה שזה קשור לכישרון או לא כישרון.
ככה זה בחיים האלו, לפעמים קשרים נגמרים, במיוחד בתקופות מעבר שכאלו.
וזה הזמן בו צריך לזכור חזק מתמיד עד כמה טובים אנחנו בלי שום קשר למה חושבים אחרים וכמה חברים יש לנו.
זה זמן להאמין בעצמך, ילדונת.
לא לומר לעצמך מילים מחלישות ומרפות ידיים.
זה זמן לאהוב אותך, לפחות טיפונת מן הים של האהבה שהוא, אוהב אותך.
הלוואי ותרגישי אותו ואת אהבתו, באמת.
|מציע חיבוק|
הלוואי באמת.
|בחזרה
|
אפשר גם לבכות בלי דמעות.
אני מבטיחה לכם
חברה שלי לא האמינה לי.
ואוף. מה קרה?
תביני אתזה כבר שזה לא אשמתי!
ובכלל הוא
באלי גם לנגן ככה
זה טירוף. טירוף
בפעם הראשונה שראה אותי התחיל לדבר איתי וזה,
ואז בקונצרט שאבאשלי בא הוא הבין שאני אחות שלו..
חח. ואז הוא התחיל לתת לי טיפים וכאלו.
ואמר שאם אני רוצה, אני יצליח.
חבל שהוא לא יודע שאני ואחשלי זה לא אותו דבר. אפילו שאנחנו אחים.
אבל נחמד מצידו דווקא
עדיין לוידעת למה.
בזמן הזה, הם בנו חומה משלהם. ואני כבר לא שם
זה מרגיש לי מסכן
עכשיו אני מבינה אתזה ביותר אמיתי
אסור. אסור. אסור.
זה סתם להעניש את עצמך
באלי עכשיו להקשיב.
פשוט להקשיב. פוף
אני לא אוהבת את זה שאני מנתחת הכל
זה כבר מגיע לזה שאני מנתחת את עצמי על כל דבר קטן וזה לא כיף.
והיא כבר מפחדת ממני.
לעזאזל. אני עושה טראומות
אוף
יש לי סיכוי
אנלא קשורה.
זה מבכיא
שונאת אתזה עכשיו.
אפילו אנלא נהנית
ממ. זה לא רק אני,
אז אני לא יודעת מה לחשוב עלזה.
ואני לא יודעת עד כמה זה אמיתי.
חברות שלי רוצות לעשות משו היום
אני ילך רק בשביל לפגוש את מאני. ושירה ושירה
אויי מאני אהובה שלי. הלוואי ותביני עד כמה
אני צריכה להתחיל למהר עם זה.
עוד שניה תחילת לימודים. פף
אמאלה
למה לעזאזל אני כותבת אתזה פה?
למה זה יוצא רק כאן?!
נמ. שיהיה
אני כבר לוידעת מה לחשוב.
וזה מתסכל כלכך
וישלי מכאן תשתי חברות הכי מתוקות בעולם
ואני מתייחסת אליכן ככ מגעיל
סליחה
אבל אני אוהבתותכן מלא
ויוואו
היום במושב שובפם
וצחקנו על מאני שהיא גרה במושב לצים
אני רוצה עודפעם לדבר איתך.
וסתם שנבכה שתינו, טוב?
את מותק שתדעי לך
ומתפללת המון
הלוואי שזה יקדם משהו
לעזאזל.
אוקי, אני לא מתחברת
מצטערת במת.
זה ככ מציק לי. אופ איתן
ישלי ככ הרבה מה לכתוב
ישלי את החברה הכי מדהימה שקיימת.
פשוט ככ
הברכה שלה אתמול. יאוו
אנלא מפסיקה לבכות עכשיו
לוידעת אם משמחה או עצב
אני שונאתת פרידות.
לעזאזל
ואני ככ היתי מגעילה אתמול. פיכ
באלי לקרוא מחשבות.
ודי. תפסיקי כבר לחשוב שאת לוידעת מה
אוח
מותר לי לאהוב אותה מלא.
היא פשוט מדהימה. וכיף לכיתה שלה החדשה
אני מקנאה וזהו

![]()
![]()
תדעי שאני תמיד שם בשבילך ![]()
יש לי סיכויאחרונה
אושר תמידי
יוני

יוני
יוניאחרונה