פורום נסיונות פעילים (עמוד 7134)

בררר
נכנסות לחייםםם
לעזאזללל
לכולכולכו

אוףף
שמישהו יעשה שזה יהיה סגור כבררר

לפעמים עצוב

פעם שניה שלי. הראשונה הייתה אתמול וזאת הרבה יותר טובה בעיני.
ואני צריכה מחוגה!!!סרגל זה נהדר אבל מחוגה תעשה עבודה הרבה יותר מדויקת.

@חלילית אלט
תגידי. איך את עושה שכל הצורות יהיו מדויקות?
אני לא מתכוונת לפרופורציות וכאלה. אני מתכוונת שנגיד הספירלות ייצאו בדיוק אותו דבר וכאלה.
או שאין דרך כזו.. ורק אנשים פרפקציוניסטים אש כמוך יכולים. ובגלל שאני לא פרפקציוניסטית אז לא.

ותקשיבי. זה לגמרי אומנות וציור. אל תגידי שזה לא.

וזה לקח לי בערך שעה.. תוכדי שיעור מקסים. עיפרון+עט+למחוק את העיפרון+להתחיל צביעה בעפרונות.

@!עם ישראל חי!
אהובה,
אין לי פה ממש זמן
אז אני רק אגיד שאני חושבת עלייך
ותצפי להפתעות!

# אלדד: יהודה מה זה? למה יש לך קוקו? מה אתה בת?
|יהודה: עיניים נפערות בבהלה|
|רץ לאבא|
אבא מה זה אני בת?
אבא: לא, יש לך עוד שבועיים חלאקה ואז תהיה גדול
יהודה: אה.
|רץ לאלדד|
אלדד אני לא בת אני גדול!

חנה חנה חנה.
יש לה שתי צמות עם שתי סרטים
ועיניים סגולות וגדולות
ותפוחים של לחיים
והיא שונאת כבשים כי ככה כל החיים אמרו לה
ואז יום אחד שהיא טיילה ליד האגם היא פתאום ראתה כבסה בודדה ופצועה אז היא התקרבה אליה מהוססת והופס קפצה אחורה ואז היא התקרבה עוד טיפה והופס עודפם אחורה וככה זה קרה ונמשך במשך שלושה ירחים מלאים עד שהירח השלישי היה מספיק חכם לצעוק לה מין השמיים שתברח אבל כידוע לכל ילד ורך שלירח בכלל לא מקשיבים מפני שהוא אמר לסבתא זלדה לשים שלושים כפיות של מלח במרק ואז לכולם היה נורא מלוח ומאז מקשיבים לירח רק ההפך ממה שהוא אומר ומפני שזו מסורת חנה היתה חייבת לקיים אותה אז היא התקרבה לכביסה ולטפה אותה לאט-לאט ואיזה נס של ממש! הכבשה לא טרפה אותה! ומאז חנה והכבשה דאגו להראות לעולם את צדקנות הכבשים

|מגלגל עיניים|
אני עייפה

איך זה

מסתדר עם זה?

@נחמיה17

בבקשה בבקשה תודיעו לי מראש אם אתן מגיעות או לא

ואל תבטלו כי זה לגמרי מעצבן

@ממך עד אלי

@פרפר לבן.

@פינג.(אני יודעת שאת לא יכולה, ובכל זאת)

@הנסיך הקטן.

@מגדלור באפלה

@הנסיך הקטן.

@פיתה פיתה

@*בננית*(אמרת שאולי תבואי!)

@נדנדה כתומה.

@נערת טבע

@כל מי שרוצה לבוא!!

@פינג.

 

יש איזה בלגן אחד שזקוק לבלגן כמוהו בשביל להרגיש קצת בסדר

 

 

 

(להגדיר את זה נו. אחד מאלף?(נחיתות) חוסר אמון שנית?(פחד) כעס עצמי? קנאה?)

לדבר עם הללית

לפגוש אותה

למרוח תזמן

לנסוע לירושלים

לעשות שם דברים

לנסוע למגדלוז

לנסוע הביתה

פחד זה דבר מפחיד.

בס"ד

אני מפחדת
בע
אופ

אבל הי יש לי פזאל חדש!
|מתמלא ריגושים ופיזוזים|
היום כל האחיינים אמורים להגיע

אני משתפתרת בנקודות אני לא אדם של תוכנית פעולה

או שלא
אמלה

תביא סיגרה זה עושה לי דיכאון
אבל כולם מעשנים סגריות לייט פתאום
זה עוד קיץ קשה אין לי צל של ספק
ורק מירי בן יוסף הייתה אומרת
זה שיר דראק

כשהענן חשף את השמש

והדמעות חשפו את הלב

מכתבים יפים של אמש

פגעו בעצב, בכאב

 

ורדים של יום אתמול

אסופת רשומות, יומנים

תינוק עטוף בצרור

שמיכות עם ריחות לימונים

 

ילדות, תלתלים וסרטים

וצחוק מתגלגל, שופע

גבעת אלונים ותיקים

דיבור מהלב נובע

נשלים את זה שבוע הבא באיזה יום.
@הנסיך הקטן. לא לגלות לאבא שלך!
כיף לקום בעשר בבוקר, אני אומרת לכם את זה מניסיון של יום אחד אחרי ימים ארוכים ונוראים שבהם קמתי בשש. האמת גם היום התעוררתי מוקדם - בחמש וחצי. אבל נרדמתי אחר כך מהר עד עשר.
חופשחופשחופשחופשחופשחופשחופשחופשחופשחופשחופשחופשחופשחופשחופשחופשחופשחופש
פמפלמפלמ
וקבוצת ציור היום, האח הידד!
@פיתה פיתה
@מגדלור באפלה
סוף סוף אני אראה אתכן!
טוב בי

המצבה הייתה קרה ולבנה ודוממת, בדיוק כמוה כשמתה מדממת בבית חולים קטן ומזוהם.
יד חומה קטנה ליטפה את האבן, מבקשת נחמה.
יד גדולה יותר ליטפה את גווה, מהורהרת. מה נתן לה, לילדה הקטנה, את הכוח לזהות קול דורות ישן? מה גרם לה להבין? ומהיכן, מהיכן למען השם, מצאה בה תעצומות נפש לבדוק ולחקור ולמצוא, ולהישאר שלמה.
אולי לא כל כך שלמה. אולי שלמה מבחוץ, שבורה מבפנים, אולי ההפך.
מה שבטוח, את הילדות היא השיבה לה. את הכוח היא מצאה בדרך.

בררר

וואי.... לשבת בבית, ולחכות, לחכות, לחכות.
ושוב- לחכות.
למה?
שייקרה כבררר