פורום נסיונות פעילים (עמוד 721)

לטל פרידמן

קארולוס ליניאוס – ויקיפדיה

 

אוויר נחמד
זכרונות
מואזין, מאוורר, מנורת לילה קטנה, הכיסא כמעט במרכז החדר ומגבת אדומה.
זכרונות


זוג רגליים יחפות רצות במסדרון.

כמה רעש במחשבותתת

הזיה

פףף בטח בירושלם יהיה קפוא

@אהבה.


חכייי מחר נוציא לך את האחוריים של העיניים אם לא תבואי.

אחכ אני הולכת לישון. מחר אני צריכה לסדר את יום שלישי

הייתה שבת נהדרת. אני לקראת סוף הספר.
הכול יהיה בסדר. רק להמשיך ללכת

קכ. אליהו יושב בכל מוצאי שבת קודש תחת עץ החיים, וכותב זכיותיהם של ישראל.

 

על כן ראוי לכל מי שיש שייכות של תשוקה לרזי תורה, שהיא מדת גילוי אליהו באיזה דרגא,

אפילו אם הוא רק בדרך דמיון או הרגשה או השגת השכל האנושי, וקל וחומר אם עלה בחסד עליון למדריגות יותר גבוהות,

שבכל מוצאי שבת קודש יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו, ויעסוק בזכיותיהם של ישראל.

ויכיר בהכרה שכלית, ובהשגה בהירה וברורה, את קדושת ישראל ויקרת מעלתן,

וידבק עצמו בכללות עם קדוש, עם ד', וסגולת נחלתו, שאין קץ ותכלית להופעת אור קדשו של כל יחיד ויחיד שבהם,

שגם על הריקנים שבישראל כל העולם כולו משותת עליהן.

 

ויש להתרעד ביראה קדושה מקדושת הנשמה האלהית העליונה של כל נפש מישראל,

ולהיות מלא שוקקות וחמדת עולמים לקדושת רוממות קרן ישראל בכלל, ולהצלחתו של כל יחיד מישראל בכל מעשי ידיו, בחומריות וברוחניות ובכל טוב.

 

אשריכם ישראל, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד'.

אהבתיך עמי ולאומי, איויתיך בכל לבי, ובכל נפשי, אחמדך בכל חום לב, בכל אש עצמותי.

אשתוקק לראות כבודך, יפיך והדרך, עת תרומם ותנשא,

עת תגדל ביפי צביונך, ויצאו כל סגולותיך הנפלאות הכמוסות בך מן הכח אל הפועל,

עת תנטע ותתאזרח בארץ צביונך, בארץ פארך, ויגלו לצפון ולים לקדם ולמערב תפארת עוזך וגובה קרניך.

 

"וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך, וקורא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו, והיית עטרת תפארת ביד ד', וצניף מלוכה בכף אלהיך".

 

קכא. מי יוכל לשער ערכו הגדול של עם קדוש במוצאי שבת קודש.

מי יוכל לפאר כראוי את זיו רוממות קדושת הנשמה הישראלית, אשר כבר התנשאה בזיו פארה מקדושת היום הקדוש, חמדת כל ימים.

מי יעצר כח לשורר, לצייר, לחזות חזון, על יקר הדר הגוי הנפלא, העולה על במתי עולם, העונק חמה בקומתו, המשתרע לשחקים, המתנשא בקדושת חפצו למרומי שפרירי שחקי שחקים,

אשר בכל יום השבת אור ד' זרח עליו, הופיע ויאיר בסעודותיו, בתפילותיו, בהרגשותיו, בתענוגיו, בשלותו והודו.

 

ומי ידבר עוד על דבר הערך הגדול של הקדושים והצדיקים, היודעים לפאר את השבת ולכבדו בכבוד הראוי לו, ברוממות קדושתו,

והם מחלקים שלל לכל עמם, שלל שמים, שפעת ברכות קודש של הרגשות נעלות וחפצים כבירים.

 

מה יקרתם לי, ולי מה יקרו רעיך אל, מה עצמו ראשיהם.

נעמתם לי תלמידי חכמים שבישראל, חכמי תורה, אנשי סגולה ומעלה.

נעמתם לי צדיקים, ישרי לבב, נאמני רוח, אמוני עם סגולה.

יקרתם לי כולכם, כל המונכם כולו קודש הוא, בפנימיות נשמתכם אש קודש יוקדת.

רואה אני את כבודכם, מתעטר ומתפאר אני ביפי זוהר רוחכם, חביבי לב, ילדי קודש.

לברכה תהיו בארץ, בארץ חמדה תתברכו, על אדמת הקודש תתפשטו לענפיכם.

כל הגויים בכם יתהללו, מלכים מכבודכם יראו, ואתם כהני ד' תקראו, משרתי אלהינו.

כל מחשבה טהורה מכם תצא,

כל רעיון בהיר על ידכם יתעלה וייתקן,

כל נשמה בעזכם תתענג,

הכל בכם יפואר, בכם יתגדל.

 

 

 

זו שנותנת מתנות כשבאות שיני הבינה, לא כשמשהו נופל או נשבר ח"ו.

 

 

על כבוד אחד מגדולי הדור?



רק נצטט את הקדמת הנצי"ב לבראשית:

ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי.

והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא" (דברים לב ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחורבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית.

אילות. (יהושע לימוני.)

 

מה עושות המנגינות בלילות 
הן דופקות על המגירות

ומעירות את כל המחברות.
מרגיעות אמהות דואגות,
מחברות מחשבות תועות,
מעטרות את האותיות שנשארו לבד בין השורות.

 

אל מקום סודי בתוך הלב,
עם פתח סתרים ועץ מלבלב
שם כל הזמן כותב
שיר של אהבה.

 

מה עושים הקבצנים בימים החמים?
מה עושים הילדים אל מי הם מתגעגעים?

 

מקום סודי בתוך הלב
עם פתח סתרים ועץ מלבלב
שם כל הזמן כותב
שיר של אהבה.

 

מה עושות האותיות בלילות
נרדמות בין דפי שורות 
וממתינות

למנגינות.

 

 

~~~

אם היה אפשר לשמוע אותי עכשיו, הייתי עושה כאן הרפיה ודמיון מודרך עם המנגינה הזאת.

כי היא פשוט כ"כ מרגיעה ועדינה.

 

*

הגיע הזמן להעיר את כל הכוחות הרדומים בנפש. לדפוק על המגירות, אותן מגירות שבהן החבאנו את הכל

הגיע הזמן לרפא. לכוון, לעבור תהליך.

לכתוב את האותיות, להמתין לזמן שיתחברו למנגינה.

למנגינה של פנימה. למקום הזה בלב- שתמיד מבקש רק אהבה, אחרי הכל.

 

וטוב טוב. פשוט טוב.

ומפחיד ומרגש והכל ביחד.

אז יש הזדמנות לסיים את הזמן הזה בצורה נורמלית

והזמן הוא מפחיד כל כך, חמקמק כל כך הוא עובר ונמרח בלי לשאול

הוא נוזל מבין הידיים.

וזה מרדף נורא למלא אותו, לנוע בין ריקנות ועצלות לבין חיים של נצח.

 

יקרים ואהובים, שיהיה לכם באמת טוב מטוב.

הגיע הזמן למנוחה. 

והפסקה. 

וחיים.

 

איזה שיר בשבילכם הוא הכי מייצג את השבת ?

תתעלמו

נמאס לי
הלוואי שבסוף נוכל להיות באולפנה