פורום נסיונות פעילים (עמוד 7235)

זה כבר חצי משפחה.
לחצי השני קוראים אביגיל.
@אביגיל.

@פיתה פיתה תקנאי בשקט

וזה קורה
כשמישהו פתאום עוזב
אחד הולך, שני חושב
על כל מה שבִּפנים

וזה קורה
כשמישהו נשאר לבד
מרגיש פתאום מעט נפחד
מהגעגועים

והדמעות -
דמעות של אהבה
דמעות של דאגה
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב

אז קח תרמיל
ושים בִּפנים את הזכרונות
שים בִּפנים את החוויות
אם יש שם עוד מקום

ואל תשכח
שאבא שוב דואג לך
ואמא היא תמיד שלך
צלצל תגיד שלום
(לא לא.לא אוהבת תמשפט הזה!!!)

והדמעות
דמעות של אהבה
דמעות של דאגה
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב

אז קח תרמיל
ושים בִּפנים את השיר הזה
שמתישב שם בחזה
עמוק בתוך הלב...

יאוו ואין

שבוע טוב
חשבתי על איך כל המרבה הרי זה משובח וכל המוסיף גורע יכולים לחיות יחד. וכתבתי שיר

סופסוף מבינים את הראש שלי.
מבינים שלא הכל בחיים זה בית הספר ושהחינוך הזה רק חונק את היצירתיות שלנו.
יאו.
זאת אני. אני שונאת מתמטיקה. שונאת אנגלית. שונאת כל דבר שהראש שלי לא מסוגל להבין נורמלי.
אני רוצה לגדול, ופשוט ליצור.
ליצור ליצור ליצור. לצייר, לכתוב, לנגן.
אני לא קולטת מתמטיקה. זה לא אומר שאני טפשה וחסרת אינטילגנציה.
הנפש שלי נחנקת. הדמיון שלי מודחק. יש לי את המגמה, אבל גם זה מאוד מוגבל.
אני רוצה לעשות את מה שאני אוהבת. את מה שאני טובה בו. את מה שהלב שלי רוצה בכל מאודו.
יש לי דמעות. למה?
הנפש שלי מלאה. יותר מדי. היא רק מחכה לחופש שלה.

טוב מי כבר יקרא את הבלבולי שכל שלי אבל לפחות כתבתי בשביל עצמי.

שאשאר שפויה בעזרת ה'...
שיעבור הכל בשלום
שאקבל החלטות טובות...
טעטעעעע
תודה!!!

משעמם לי