פורום נסיונות פעילים (עמוד 7273)

איפה זה?
ולמה לא הזמנת אותי?!?!?!

במוזיאון ישראל, ב13.7

אסתכל

מה אני בלעדיך. מה אני בלעדיך...

אמרתי לה כדי שתדע
ליבי מלא געגועים

הלוואי ומישהו היה יודע.

אולי אספר לאימא

זה טוב לפרוק.

 

טוב נו, כולם היו עושים אתזה.

וזה נקרא, חביבתי, לצורך.

ברצינות, שאלתי פעם רב אם אני צריכה לספר בגנות מישהי כדי להתייעץ על משהו מאוד חשוב או סתם לפרוק כי זה נושא מכאיב והוא אמר שאפשר, כי זה לצורך.

ותמצאי לך איזו חייזרית שתוכל להבין, או שלפחות תנסה... יש המון כאלו

וזה עדיין הוצאת שם רע אפילו שהיא די קריטית אז אני יכולה להתגבר ולספר לחייזר או משהו

מישהו שהכי רחוק בעולם ממך ואת לא מכירה אותו באמת וכמובן שהוא לא מכיר את מי שעליו מדובר (זה יכול להיעשות ע"ג הפורום) או דווקא מישהו שמכיר את שניכם...

אבל תספרי. 

לא חשוב אחותי
תודה.

ואני קצת חייזרית אם באלך.

 

את יכולה לנסות לכתוב לעצמך זה מוזר אבל לפעמים עוזר קצת
וזהו לוידעת, אין לי רעיונות חכמים מידי

ובה נמצא החסרון והמילוי.
יש על זה פרק שלם בצומת הדרורים..|מאוהב|

פשוט אין לי כח לזוז מהמיטה וגם פחות להתעסק בזה עכשיו
תודה..

בעזרת ה'.
(:

ממ אני פה אם צכה, מוזמנת..
‏(בכל מקרה אפשר לספר למישו גם בלי שמות..)

הבעיה היא שאני ממש שונאת מקומות שורצי אולפנסטיות מתלהבות
מה נעשה? 😞

האולפנה שלי שורצת בנות אומניות דוסות יצורות (וטיפה אולפניסטיות)

מה יהיה מחר
הו מה יהיה מחר

אני רוצה להתגנב הפלאפון של אמא ולקרוא

שוב טוב לרגע, ואחכ האכזבה.
ציפיות מטורפות ואחריהן ונפילת מתח רצינית.

את צריכה לדבר איתי. אבל רק אם באלך.
את מדאיגה אותי מעט.

יותר מדי חשפתי את עצמי כבר לעולם (בלי קשר אלייך)
מחר שווה אי-וודאות. אם אחטט בפלאפון של אמא אדע קצת יותר.. רק שיהיה לי הזדמנות לזה

זה נשמע מעניין. 

מחר אבל זה תמיד אי וודאות. 

בכללי העתיד רצוף בחוסר ידיעה. בגלל זה הוא כ"כ מפחיד.

הסתכלתי לה בפלאפון
לא חידש לי כל כך לצערי

ואני מניחה שזה טוב, באיזשהו מקום...

 

לא טוב להתרגל לזה

כאילו טוב לי ליום-יומיים ואח"כ מין ריקנות נוראית. 

וזה מתסכל מאוד.

ואני לא מצליחה לשבור את מעגל הקסמים הזה.

ואני פוחדת לאכזב אנשים אחרים. בדברים שקשורים אלי.

ואני מנסה ליזום ולא מאפשרים לי, וזה מתסכל ומעצבן.

הלוואי ידעתי לעודד אותך

מעריכה. באמת 

יהיה טוב! 

תהיי רגועה, תעצמי עיניים. תנשמי עמוק ותספרי עד 10. 

אחכ תפתחי את העיניים.

יהיה טוב.

איזה ניק היית?

 

הניק 'מזה משנה?' החליפה ל @כמו הירח.

אה לכן החתימה הייתה ככ מוכרת. היא פה הרבה ...

זאת שאלה ממש טובה

ואני מסכימה עם כל מילה

ואיך בכלל הגעתי לפה?

נממ אין לי שמץ

התבגרתי פה.

והיו תקופות (שיכלו להיות שנה אפילו) שממש התנתקתי
לא כי החלטתי, ולא כי לא רציתי
אלא כי החיים שלי התמלאו בדברים אחרים.

ושהחיים קצת חסרו,
ברחתי (גם) לפה. ואני מודה להשם שזה מקום בריחה ולא דברים אחרים.

כל התמכרות מגיעה כי משהו בחיים חסר. זה אף פעם לא הדבר עצמו, יש לזה שורש.
לכן עצתי הגדולה בעיקר זה לשבת עם עצמך ולחשוב מה הנקודה החסרה ואיך ממלאים מה שאפשר
ובמקביל, לקבוע לעצמך, אם תרצי, איזשהם גבולות בכמות הזמן שאת פה.
זו בעיני לא הנקודה אבל זה כן בונה איזושהי יכולת חוזקה נפשית מסויימת.

אני רוצה מאוד להתנתק,
אבל זה מקום שמספק אותי,
שאני נותנת עצות,שהם נותנים לי,
שיש שיתופיות ,
אני לא חושבת שזה חסר לי,יש לי זוג הורים מקסימים שאני פורקת להם הכל,
אבל אולי זה לא מספיק לי.
אני באה לפה כי אני אוהבת להתבטאות,
אני יותר מתבטא בכתב מאשר בדיבורים.
לעיתים אני מדברת מהר מאוד,שאף אחד לא מבין,ולא שזה חיסרון יותר מידי,תלוי למי,יש כלכך הרבה דברים חשובים שהבן אדם עצמו הוא,שזה הכל מתגמד.
אבל זה לא תמיד אפשר לעבוד על זה.
אבל זה קשה נורא.
אני רוצה להספיק הכל בבת אחת.
ופה זה המקום שלי להתבטאות.
אני יכולה להתבטאות גם בחוץ ואני מאוד חברותית,אבל פה כייף לי.
מספק אותי בערב לעבור פה,
ולשמוע חוויות,עצות,סיפורים.זה כייף לי.
אולע בגלל שהחברה פה דתית,
גם שלי החברה דתית אבל זה לא מספיק לי.
אולי אני יותר דתייה מחברות שלי,וזה קשה.
אני רוצה יותר.
אם תשאלי מה מספק אותך שיעור תורה או ערוץ 7?ערוץ 7 בוודאות,וזה לא בגלל ששיעור תורה םחות משמעותי,אלא כי פה לתת עצות לשמוע זה מחזק אותיי ,כלכך מחזק אותי באמונה לעזור לשמוע,הרנשיים המקסימים שפה,איך שהם מדברים,השפה שלהם,הנעימות שלהם גןרמת לי לאמונה שכככה יראי שמים מתנהגיים*
אולי בגלל שאני מחכימה פה ויודעת עוד.
ויש פה אנשים מקסימים.
שלעזוב זה באמת פרידה.
אפילו אנשים שבכלל לא דיברתי ריתם.
עצם הנוחכות שלהם,הדעות שלהם,זה עושה לי טוב.
אני לא יודעת אילו דברים חסרים לי,אני אחשוס עלזה עוד,
אבל לא ניראלי שחסרים לי דברים.אני לא יודעת,
ואת חחכמה ממש,
ותבואי לאישי.

ודיברתי על חוסר אחר, הוא לא חייב להתבטאות במשפחה או חברה, זה משהו יותר בלב.
ואבוא בע"ה שאהיה מול המחשב בלי נדר

אבל זה יאבד אתזה שהפורום זה הודעות..
אז לא יודעת,
בעיקרון רעיון מצחייק

ואם לא מבחוץ, הדמעות זולגות מבפנים...

אולי אין לך מקום להכיל את זה, העייפות תופסת כל סנטימטר בך אבל באמת את מרגישה.

ולכן יורדות הדמעות.

 

לילה טוב לך בעצמך. לכי לישון.

בס"ד

אבל למען האמת לא אכפת לי שיירדו דמעות, אני לא הרגשתי למה הן יורדות.
חוץ מהבזקים קלים.

ישנתי עד לפני עשרים דקות.

להדחיק אפשר.

ההבזקים הם הוכחה.

כי הכאב חי ובועט אבל רק את הבעיטות מרגישים כשהוא דחוק וקבור חזק חזק.

 

טוב שישנת. הלוואי ותרגישי טוב.

בס"ד

הנה שוב הכאב. הופ.

אפילו דמעות היו.

אפילו געגוע.

מה הפך את שמחת פגישתנו
לעיצבון הפרידה הנוקב?

הוא נוקב מדי.

בס"ד

היא פשוט עושה את זה כל כך בחוזקה.
מפלחת, נועצת את חודה,
גורמת לכאב להתפשט על פני השריר הרך,
עוטפת אותו, מכסה.
הדמעות מנסות לא להשתחרר,
אני מנסה לא להישבר.
חושקת שיניים, מאגרפת ידיים.
השריר הקטן מתחיל לכאוב ביתר שאת,
מרגיש שמשהו לא בסדר,
משהו משתלט עליו.
הוא לא אוהב שדברים משתלטים עליו.
אבל המשהו הזה גדול ממנו.
זה לופת אותו, אוחז בו חזק,
חונק אותו.
אין דרך יציאה, הכל חנוק ואסוף.
זה לאט לאט מתפשט ומשחרר,
אבל זה עדיין בכל הגוף.
זה עוד יכה.
אבל בינתיים זה חוזר להיות נקודה קטנה וכואבת,
כמו פצעון קטן ומעצבן.

כשתגיע המכה הבאה אני אדע,
אני אדע שאני עוד אוהבת.
כי מים רבים לא יוכלו לה,
כי נהרות לא ישטפוה,
אהבה.

זה מקסים.
ואת מקסימה.
ואהבה זה כואב.
מאוד

בס"ד

אהבה זה כואב, ואיכשהו אני אף פעם לא אפסיק להאמין שאהבה זה הרגש הכי מדהים בעולם.
לאהוב זאת המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל.

הלוואי וזה יפסיק לכאוב בשלב מסוים ויישאר רק עם האהבה.