טוב נו, כולם היו עושים אתזה.
וזה נקרא, חביבתי, לצורך.
ברצינות, שאלתי פעם רב אם אני צריכה לספר בגנות מישהי כדי להתייעץ על משהו מאוד חשוב או סתם לפרוק כי זה נושא מכאיב והוא אמר שאפשר, כי זה לצורך.
ותמצאי לך איזו חייזרית שתוכל להבין, או שלפחות תנסה... יש המון כאלו 
מישהו שהכי רחוק בעולם ממך ואת לא מכירה אותו באמת וכמובן שהוא לא מכיר את מי שעליו מדובר (זה יכול להיעשות ע"ג הפורום) או דווקא מישהו שמכיר את שניכם...
אבל תספרי.
שוגי~ואני קצת חייזרית אם באלך.
מעיין נובע*מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
