"והיא שעמדה, והיא שעמדה..."
ישבו כולם מסביב לשולחן בליל הסדר ושרו.
בפעם הראשונה, סבתא באה אליהם בשביל חג הפסח.
פתאום, מתוך השירה היא קמה.
עמדה, ידיה רועדות, וצעקה:
"והקדוש ברוך הוא יצילנו מידם!!"
כולם הביטו בה, המומים.
דממה.
היא היתה ילדה קטנה, בת שמונה או תשע, כשהשתלטו הקומוניסטים על רוסיה. יום אחד היא הלכה לבקר אצל סבא שלה. הוא היה אדם מאד מכובד ועשיר, עם בית מרשים והרבה כסף. היא נכנסה לבית, וראתה רק את סבתא שלה. שאלה אותה: "איפה סבא? אני רוצה לראות אותו." סבתא שלה ענתה שסבא עלה לגג. בדרכה למעלה היא תהתה לעצמה, למה שסבא יעלה לגג? זה כל כך מוזר...
היא הגיעה לגג. יצאה החוצה וראתה אותו שם. הריחה עשן. ראתה עשן.
"סבא, מה אתה שורף שם?"
"בואי מתוקה, ותסתכלי," ענה לה.
היא התקרבה. הסתכלה וראתה אלפי שטרות של כסף עולים באש.
"למה לשרוף כסף?! הרי זה כל כך חשוב!" היא לא הבינה למה סבא שלה, אדם כל כך מכובד וחכם, יעשה מעשה כל כך טיפש.
הוא ענה לה: "עדיף שיהיה לך סבא בלי כסף, מאשר שיהיה לך כסף בלי סבא... הקומוניסטים, הם באים. אפילו היום הם יכולים לבוא. הם יחפשו אצלנו כסף, ואם ימצאו הם יהרגו אותי."
לאחר זמן מה הם ירדו מהגג. הם ישבו בסלון, היא, סבא וסבתא שלה.
פתאום.
דפיקות בדלת.
דפיקות חזקות.
סבא קם ממקומות ופתח את הדלת. בחוץ עמדו חיילים קומוניסטים, והם דחפו לתוך הבית. תפסו אותו.
ותלו אותו על המנורה שהיה תלוי מהתקרה.
תלו אותו. סבא שלה. סבא הגדול והיקר והאהוב.
"יש לך פה כסף?!!!" פקדו עליו החיילים.
"אתם מוזמנים לחפש..."
הוא ענה בזהירות, ידע שכל מילה לא נכונה והם יהרגו אותו.
"למי שייך הבית הזה?!" עוד פעם החיילים דורשים ממנו.
רגע של דממה.
הפחד גדל.
"לכם."
הם הורידו אותו מהמנורה שתלו אותו עליו.
"הסבא שלי, הם תלו את סבא שלי..."
שנים אחר כך היא בכתה.
ועוד הרבה זכרונות וסיפורים כאלו. מלאים בזוועות נוראות כאלו.
באותו ליל הסדר, הפסח האחרון בחייה, היא צעקה ש"הקדוש ברוך הוא יצילנו מידם."
אמונה כל כל גדולה.
אמונה, למרות כל הקשיים והזוועות שחוותה.
מדהים.
**2 מהסיפורים שדוד שלי אסף מהעבר, מסבים וסבתות וכל מיני... היו עוד אבל את אלה אני זוכרת הכי טוב. וגם את אלה, אני לא זוכרת את הפרטים בדיוק אז יכול להיות שהיה טיפה שונה...
(אני ניסחתי את הכתיבה.. סוג של תורגם בראש שלי אז העברית לא מדהים
)
מאינטרנט
