פורום נסיונות פעילים (עמוד 7343)

והחתימה שלך..

מה איתה?

באמת.

כי כבר אתמול פתחתי המון דברים ודלתות בלב שישבו והתאבקו יותר מדי זמן.

רפואה שלמה.

ותוציאי אתזה, זה עוזר

זה היה יאא של שמחה..

אני לא מצליחה לבכות מאז איזה משהו שקרה לפני  3 חודשים..

יאוו אני טראומטית

מטומטמת שכמותי.

למה עשיתי את זה לעצמי?

למה??

הייתי צריכה לבכות באותו יום שני נורא.

יאוו.

דפוקה.

דפוקה.

זה מה שאני.

דפוקה!!

ואני ככ מבינה אותך.

שתדעי ש4 שנים לא בכיתי, כי לא הרשיתי לעצמי, ואז הבנתי שעשיתי טעות נוראית.

ועוד תדעי, שלא מאוחר אפפעם לתקן!

תוציאי אתזה, בכל דרך שהיא- כתיבה, ציור, דיבור. מה שבאלך.

כי אם זה נסחב זה דופק ככ הרבה שזה לא שווה כלום.

אם את צכה משו- פה בשמחה

אני רוצה לבכות.

רוצה מאוד מאוד מאוד.

ואם הבכי יבוא אני יתן לו לצאת.

בשמחה,

בכיף,

ברצון.

אני רוצה שהוא יצא.

הבעיה היא שיום אחד,

קרה אסון.

ואדרת המטומטמת לא רצתה לבכות,

כדי שרעות לא תתפרק.

ואז רעות לא התפרקה.

אבל אדרת התפרקה בפנים,

ומאז היא לא מצליחה לבכות.

ומאז אדרת מנסה בכל מיני שיטות להוציא את הבכי,

אבל זה לא מצליח לה..

וכן, אני מטומטמת.

כי בשביל רעות לא בכיתי.

ורעות היתה לי יותר חשובה מעצמי.

וזה פשוט טימטום.

כי הייתי צריכה לחשוב קודם על מה שטוב לי!

לא על מה שטוב לרעות.

והייתי צריכה לבכות.

אבל זה כאילו שבאותו יום בטעות הכנסתי את הבכי עמוק מדי.

מאז אני פשוט לא מצליחה לבכות.

אם תגידי שאת מטומטמת זה לא יעזור.

גם אם קרה משו ועשית טעות- את לא מטומטמת.

עובדה שאנשים מעריכים אותך בלי קשר למעשים שלך.

יש לך (אני מאמינה) המון תכונות טובות. ותכונות לא משתנות לעולם.

כך שבכל מצב, גם אם המעשה לא היה נכון- את לא מטומטמת.

הלוואי שהכל יסתדר לך, בצורה הטובה ביותר.

בינתיים, מה שישלי להציע לך זה להתפלל על זה. אומרים שהוא שומע.

הלוואי והייתי יכולה לעזור לך יותר

אני בוערת מבפנים.

את רוצה אולי קצת חפירה באישי?

(ההזדמנות תהיה בקרוב?)

מוזמנת לבוא לאישי שלי.

ותודה לך

מתוקית שאת.

בגלל זה זה לקח כ"כ הרבה זמן..

הוא מזייף, אבל פסדר..

חח.. שעשעת אותי עכשיו ,ממ..ולא עברתי לפורום אחר ..פשוט יש לי המון דברים על הראש ללמוד וזה ..אז אין לי כל כך זמן לשרשר פה.

אבל שיהיה לי זמן אני מבטיחה לחזור לחפור לכם חחח אז אל תדאגי ~

(וגם אני לוידעת למה אני כל הזמן מתבלבלת בינך לבין @נחל ואז כאילו עכשיו לא התבלבלתי..)

@נחל מחמיא

זה נורא נורא מוזר..

ואת הגיל שלך?

לא פתורים.
כעס וטינה פחות יעזרו במקרה הזה.
בהצלחה!

 הוצע ו... נפסל.

@ותן טל

אוקיי אוקיי אז יש לי רעיון אחר - משוב - טכני

הגעתי גם לזה:

~~~~~~~~~ סקר!!! ~~~~~~~~~ - צעירים מעל עשרים

שים לב מה הייתה הבחירה שלך.. 

ופשוט זכרתי שכבר הצעתי משהו דומה בעבר וייבשו לי את הצורה.

אז החלטתי.. להעביר את זה הלאה.. כמו שאומרים.. 

(אני לוידעת לעודד,

אל תצפי ממני..)

לעודד זה באמת לא התחום שלי..

אני לוידעת אף פעם מה הדבר הנכון להגידבאותו רגע,

ואני באמת לוידעת..

אבל לחבק אני יודעת..

(ותגידו,

איך זה שפתאום מלא אנשים שאני לא מכירה אוהבים אותי??)

אולי תחבקי אותו ותרשי לו?

אנחנו מקבלים באהבה את כולם, נכון? גם ילדים רועדים או חלשים או מרדנים.

גם לגוף שלך מגיע שתקבלי אותו. באהבה.

רפואה שלמה אהובית!

לפעמים אני רואה מורות שכועסות בצורה קיצונית על ילדים קטנים קטנים והם פשוט רועדים (!!) מפחד ובוכים בלי שליטה

וזה קצת מזכיר לי את הגוף שלנו, כשאנחנו כועסים עליו.

ואצל כל אחד זה מתפתח אחרת, כמו בנפש - כל אחד יקח את הדברים שונה: כך גם בגוף.

השורש הוא ללמוד לקבל, לאהוב, להשלים, להסיר את הכעס.

אני בטוחה שמשם בעזר ה' יבוא ריפוי ונחמה לגוף כמו גם לנפש של כולנו..

ובקשר לתנאי השני..

אני יכולה לנסות להבין..

לא מבטיחה להצליח..

כאילו שמגלים עליך פרטים חדשים או פרטים מזהים או שמגלים מי את או משהו בסגנון שאני לוידעת להסביר כ"כ..

בס"ד

האומנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד

ותלכי בשדה

ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף

ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת

או שלפי שיבולים

ידקרוך ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת

על כתפיך חזך צווארך

וראשך רענן

ותלכי בשדה הרטוב

וירחב בך השקט

כאור בשולי הענן

ונשמת

ונשמת את ריחו של התלם רשום ורגוע

וראית את השמש

הראי השלולית הזהוב

ופשטים

ופשוטים הדברים וחיים

ומותר בם לנגוע

ומותר לאהוב

ומותר ומותר לאהוב

את תלכי בשדה לבדך לא נצרבת בלהט השרפות

בדרכים שסמרו מאימה ומדם

וביושר לבב שוב תהי ענווה ובוטחת

כאחד הדשאים

כאחד האדם

אם לא היה מדובר במבחן סוף שנה, כשכל שאר המבחנים היו ציונים 40 30 וכאלה...

והעיקר,

אל תעז אפילו לחשוב..

לזה בדיוק התכוונתי בחתימה שלי...