פורום נסיונות פעילים (עמוד 7392)

זה היה ח ש ו ב לי
אני אהבתי את זה
ואתה, ככה הרסת את זה.
אווווףף ואני שונאת להתעצבן עלייך.
אבל זה מעצבן.
ממש.
ה', תן לי כוחות זה כל כך מתסכל.
וזה לא מנחם אותי שזה לא כזה קריטי
לי זה כן

כואב בי הכול ואני רק רוצה להיעלם
מצד שני, אני גם רוצה ילד
וזה לא עובד לפי מה חזק יותר.

אז פיש מוני חוזרת. אולי אחיה רק עד סוף העונה.

מסקנה: לא לדבר. לא להידחף. להיעלם ברקע. ככה לא ידברו אלייך אנשים שאת לא מכירה ורק רוצים להרע לך.

פורמט חדש, חברים. שיעשה את זה ארוך יותר |בוכה| אולי גם קצת יפה יותר. רק אולי.

לאיזו רמה הגעתי, שאני מדברת, מחבקת ומנשקת מכונות? אז נכון, חיכיתי לה חצי שנה ושילמתי עליה את שארית כספי, שלוש מאות שקל, אבל זו בסך הכל מכונת פסטה.

אני מתגעגעת לימים שהמילה שלי הייתה חשובה, ולא היו מתעלמים ממני.

ובכלל, אנשים. כמה אנחנו מורכבים. אתם חושבים שבכלל אפשר לחיות אחד עם השני?

עם כל יום שעובר, אני רק מבינה כמה אני לא באמת מסוגלת להיות אימא.

ובכלל, אף אחד לא יקרא. את יכולה לכתוב מה שבא לך.

אולי אכתוב לי מכתב.

אני חולה כבר יותר מדי זמן. ועם החולי הזה באים רחמים עצמיים ורגשי נחיתות תמידיים. יום אחד ארפא?