להגיד - אין בעיה מעיקר הדין לומר אלהים.

אבל מי שמוחק או מאבד את אחד משמותיו - עובר על איסור דאוריתא, לכן אם כבר - אז צריך להזהר בכתיבה.

בכתיבה, חשש שיגיע למחיקה או איבוד [כפי שכתבת].

בדיבור - חשש שמתוך הרגל להזכיר את השם יגיעו להזכרה לבטלה, הזכרה במקום מטונפים, או מקומות של אי צניעות, שכולם איסורים גמורים. [נדמה לי גם שכולם מדאורייתא, אבל איני בטוח].

איך למעשה ראוי לנהוג? זה לא התפקיד שלי לפסוק..

בכתיבה, אם כתבת אכלת אותה, זה חייב גניזה. ובאמת אין בעיה לכתוב, אבל אם כותבים - צריך להיזהר.

בדיבור, זה אולי יקרה בעתיד משהו, וזו גזירה חדשה שאי אפשר לחדש. ותמיד צריך להיזהר לא להגיד איסור.

ד"א, אשמח מקור לזה שהם דאוריתא.

הזכרה לבטלה נלמדת מ"לא תשא" - "ליראה את השם הנכבד" (רמב"ם הלכות שבועות פרק יב, היה זכור לי שזה בכלל לא תשא, אבל אין לי כרגע מקור).

במקומות של אי צניעות - ולא יראה בך ערות דבר (משנה ברורה סי' עה ס"ק יט).

במקומות מטונפים - והיה מחניך קדוש (משנה ברורה סי' עט ס"ק ב).

באופן כללי, חלק מהזהירות האישית של האדם, זה שלא להכניס את עצמו להרגלים שיגרמו לו להכשל בטעות באיסור, לפי איך שהוא מכיר את עצמו. 

[יש גם מנהגים, שעם ישראל או קבוצה מתוכו עושה לעצמה סייג, כמדומני שזה קיים באיזהו שהיא רמה בנושא הזה, לא בדקתי לעומק מה בדיוק נהוג בנושא הזה, אצל מי, והאם זה מחייב].

אין לי תשובה חד משמעית

בפועל, כשזה בהקשרים של ציטוטים אז ב-ה' (נניח "צלם א-להים")

אבל סתם ככה בדיבור של חול ב-ק'.

לא יודעת, אני צריכה לשמוע דעה מוסמכת כדי לדעת איך נכון לומר.

ק"ו לקב"ה. 

הלכתית- (פנה"ל)

להלכה מוסכם שהלומד גמרא רשאי לקרוא את השמות המוזכרים בה (מ"ב רטו, יד). אמנם בפועל רבים נוהגים שלא להזכיר את שמות השם במפורש בעת שלומדים גמרא, אלא במקום שנאמר בפסוק 'אדנ-י' אומרים 'השם', ובשמות שיש בהם אות 'ה', מחליפים אותה באות 'ק'. למשל במקום 'אלוהים' אומרים 'אלוקים', ובמקום 'אלוהינו' אומרים 'אלוקינו', ובמקום 'י-ה' אומרים 'קה'. והיו בין הפוסקים שחיזקו מנהג זהירות זה (ערוה"ש רטו, ב), אבל רוב הפוסקים סוברים שעדיף לקרוא את הגמרא תוך הזכרת השמות במפורש (שאלת יעבץ ח"א פא; ועיין אג"מ או"ח ח"ב נו, ויחו"ד ח"ג יג).[13]

בתלמוד מוזכרות גם ברכות, ונחלקו הפוסקים אם לקרותן תוך אזכרת שם שמיים או לא. לדעת ה'שאלת-יעבץ' (ח"א פא) יש לקוראן תוך הזכרת שם שמיים. אבל רוב הפוסקים כתבו שאין להזכיר את השם בקריאתן, שאם יזכיר את השם ייחשב כאומר ברכה לבטלה. ולכן ישנה ויאמר 'השם' במקום 'אדנ-י', ו'אלוקינו' במקום 'אלוהינו'. אבל כאשר מלמדים קטן או אדם שעדיין איננו יודע לברך, אזי מקריאים לפניו את הברכה תוך אזכרת השם, ואף הוא חוזר ומתרגל את הברכה באזכרת השם. ולאחר שכבר למד כיצד לברך, כשיקרא בתלמוד את נוסח הברכות יאמר "השם אלוקינו" ולא יזכיר שם שמיים במפורש. וכך פסק בעל ה'משנה-ברורה' (רטו, יד, עפ"י המ"א וא"ר והגר"ז ועוד).

הערה 13- גם כאשר רוצים לשבח את הקב"ה בתוך דרשה, מצד הדין מותר להזכיר את שם השם, אלא שנוהגים לשנות, כדי שלא להיכנס לחשש שמא יפסיק באמצע המשפט ונמצא שהזכיר שם שמיים לבטלה. וכן כאשר אומרים דבר תורה, ורוצים להזכיר שם השם, מצד הדין משמע שמותר, אלא שנהגו להזכירו בכינוי 'השם' או הקב"ה, או 'אלקים', כדי שלא להרבות בהזכרת שם שמיים, שמא יקרה שיזכיר את שמו לבטלה.

from http://www.shirisraeli.co.il/search?&search=%D7%94%D7%95%D7%99%D7%96%D7%94

57

אחרת נצטרך להיזהר גם עם 'רחום' ו'חנון' וכל שאר הכינויים. לכן ברור שההרחקה היא רק מהשם המיוחד (אדנות והויה)

from http://www.shirisraeli.co.il/search?&search=%D7%A9%D7%99%D7%A8%20%D7%9E%D7%93%D7%94%D7%99%D7%9D

30

רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ו ה"ב:

"וְשִׁבְעָה שֵׁמוֹת הֵם. הַשֵּׁם הַנִּכְתָּב יוּ''ד הֵ''א וָא''ו הֵ''א וְהוּא הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. אוֹ הַנִּכְתָּב אֲדֹנָי. וְאֵל. אֱלוֹהַּ. וֵאלֹהִים. וֵאלֹהֵי. וְשַׁדַּי. וּצְבָאוֹת."

בס"ד

שאסור למחוק

ואסור להזכיר במקומות מטונפים.

אבל מה הרמב"ם כתב נראלי הבנתי,

והוא כותב ש"אלהים" זה אחד מהשמות, אבל חנון ורחום וכו' הם כינויים.

כל הלכות איסור מחקת ה' ואיבודו, זה בשמות, לא בכינויים.

למה לא להגיד? לא יודע.

אני כן יכול להבין למה כן:

"וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים י-הוה עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ י-הוה וְאוֹמֵר (שופטים ו) י-הוה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר (משלי כג) אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַי-הוה הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַי-הוה:"

כשאומרים את אחד משמותיו של ה' צריך להגיד אותם בכבוד.

אם אסוד להגיד או שלא רוצים להגיד, למה לעוות את שמו?! בשביל זה יש כינויים: רחמן, בורא עולם, ריבון עולם, אדון הכל, ועוד רבים.

יואוו אנשים אתם שרוטיםם!!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

from http://www.shirisraeli.co.il/search?&search=%D7%92%D7%9D%20%D7%9C%D7%99

48

כך פסק מר עוקבא וכן הרה"ג הגר"ח דאום שליט"א

את זה לא ידעתי..

אז זה הדין שלי??

וחוץ מזה,

כמה אתה שומר??

יש לי הרגשה שיש לנו היום עוד ראש לערוף..

אבל במקרה הזה היא כן..

משום מה הרועה מתעקש לומר שזה הוא

from http://www.shirisraeli.co.il/search?&search=%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%98

85

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL

פורום שריטות ליליות.

אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.