יחעוט
חעכו
חיעי
חיכיטח
יחעוט
חעכו
חיעי
חיכיטח
יעכטי
יעיח
יעכע
עיכי
עייע
חעככיע
עכיע
עייע
בוקר בשלג הקפוא. הגנים מתחילים מתשע אבל ההפגנות מתחילות בשמונה (אז לוקחים את איתן לטייל בשלג עד שהגן יפתח).
אז נכון זה אומר ש...שלא יהיו לימודים??????????
הלוואי....
לא רוצה לקום סתם מוקדם... הכוונה מוקדם מאוד... (והמבין יבין...)
אוף
לכעוס עליהם?
אבל נסי להרגע...
זה בטוח לא היה אישי נגדך....
מיכל =>אם אפשר...
מיכל =>
חח Whatever..מיכל =>אחרונה
פרפר לבן.
...מיכל =>אחרונה
לנו יש!!!!!! (קרית ארבע)
אבל לא על הכביש 
כמובןקול דממה
אושר תמידיגבריאל=גבי
עזריאל=עזרי(והמבין יבין)
יוסף =יוסי
ידידיה =דידי
וכו' וכדו' וגו'
דיתי- יהודית
רולי- עטרה
וושי- עקיבא
צורה- צור עמי
שלומקה- שלומית
לילי- ליאת

אהבת ישראל!!מחר בבוקר...
אלא אם כן לא יודעת.. יחליוטו שמשחררים ואז זה יהיה מושלםם!!
ואז אין לימודים!!!!!!!!!!!!!! כי לא יחזירו אותנו ליום אחד....
חסר להם אם כן....![]()
אם כבר באישי.. לא מבטיחה...
וזה לא אישי נגדך...


אהבת ישראל!!אחרונהלא זכרתי את זה...

חוץ מזה שרק מי שטרח לעקוב אחרי השרשור הזה אם הוא לא כתב בו, יודע...
אהה.... ועוד כמה אנשים...
יומנים נשרפים
דוסית גאה!אחרונה
אם תשאלי אנשים מסויימים, אפפם לא צריך גרביים אותה דבר.
לגמרי. בגלל חסרון הווצאפ כמעט הפסדתי מבחן השבוע. בע.
חוץ ממתי שהם מגניבות ממש.
ד"א, אני עם זוג תואם של גרביים עכשיו!
ורוד מרקר.
המקום היחיד שאני מחבבת בו ורוד זה בגרביים שלי. ושם אני ועוד איךך מחבבת!
ובגללך התחלתי לעשות לי בגרביים סטים מגניבים.
את אדם רב השפעה, שתדעי לך
אין לי כוח לצלם, אבל כנראה שיש לי תמונה שלהן בפלאפון
רובם מבולבלים ולא מעובדים.
אני מנסה לשמר פה כמה פיסות מחשבה, אז עימכם הסליחה,
כי במצב הנוכחי קשה לי לנסח תמציתי, מצחיק או שנון.
1.
כדי לקנות אומץ, צריך לעמוד בראש צוק ולהעז לקפוץ.
ויהי בוקר.
ביקשתי אומץ,
הוצבתי על צוק.
הו! כמה כעסתי.
לא מספיק שאין לי אומץ סתם כך? אז בראש צוק אתה מציב אותי?
נארזתי ברכבל הצלה.
ויהי ערב.
הו, ההחמצה.
הרי יכולתי לאזור שם את כל כוחותיי ולקפוץ; במקום להיאחז בעיקשות בהרגלים הישנים,
בגבולות המוכר והנוח, במקום הילדי והמצפה לנס.
2.
ניקח נגיד, את הרגע המוקף והמחובק של היום בבוקר,
ונצליב אותו לבוקר סגרירי בשעה המדוייקת הזו, אשתקד.
3.
אני חושבת, שהמפגשים האלו, (חלון בלי עציץ, גילי, יהושש.)
היו כמו חיבוק.
כמו,
את דואגת, ילדה שלי?
בואי. ארים אותך על כפיי לרגע, ותראי כמה שהכל בסדר, בעצם.
4.
ולא, למי שדואג, לא שוטפים לי את המוח.
הכי אבסורדי,
שאלו שדואגים הם אלו המכירים אותי טוב מכולם.
למה שיקול הדעת והעצמאות המחשבתית שלי היו תמיד בסדר בעיניכם ואפילו מוערכים,
עד שזה מגיע לכאן?
5.
לוותר עבור מי שאמר והיה העולם.
זו טירונות עסקית מזעזעת להחמיץ הזדמנות כזו.
6.
לדבר עם אמא.
ובכלל, אמא.
7.
ניסיתי לכתוב קורות חיים, לא הצלחתי, אבל היי. התפייט לי:
קורות ביתי, אמונה,
ויסודותיו, אחריתו, כל פיסת אור שמקשטת מבואותיו-
פיסות חיי המנותצים הם,
מהודקים בדבק פלאי, אשר יד ה' שמו.
היי. איזה כיף שמישהו מוצא טעם במחשבות המעורבבות שלי.
בס"ד
המון זמן התחשבתי בזה שקשה להם זה הגיוני שקשה
אבל משום מה זה מתחיל לעייף דווקא עכשיו?
קשה לכם להיות ה'ליד'? תארו לעצמך להיות האני
אני קמה בבוקר לדבר חדש לחלוטין וחוזרת הביתה בבכי
אתמול אישה שאני אוהבת כמו אמא אמרה לי שלא נוכל לדבר בזמן הקרוב
אני מבינה למה אבל זה עדיין כואב
והנה אני בוכה שוב
אני מתגעגעת
איך אני אמורה לנסות לעשות משהו בכלל שכל כולי מרוכזת בזה שאני רוצה רק לחזור אליה
יותר מידי אנשים הלכו ממני בחיים בשביל שיצפו ממני לשחרר מאדם כל כך מרכזי אצלי
ועכשיו החבורת זקנים האלו בוהים בתקרה ומדברים על תרופות
סורגים צעיפים ומדברים על אקטואליה
יושבים ועושים כלום
והיא בחדר הצדדים שלה מדבר בטלפון בלי הפסקה
אפרופו הפסקה
החיים שם הם הפסקה אחת גדולה
זה כמו להיות תקועים בחדר לבן עם מצלמות 24/7
איזה כיף לעשות בהפסקה כזו?
שעמום מוות ואי אפשר לעשות שום דבר מטופש ובאמת כיפי כי מסתכלים עליך כל הזמן
ואיזה צעירים ואיזה נעלים?
לאחד הבחורים יש נכדה בגיל שלי
לא ככה הייתה אמורה להראות השנה הזאת
אבל מתי החיים שלי נראו כמו שתכננתי?
תכנונים נועדו מראש לכישלון מחפיר
ובשביל מה אני סוחבת?
מלחמה ועוד מלחמה ועוד מלחמה
זה בלי הפסקה
מדיניות ההפצצה
ואם יכולתי להאשים אחרים מילא
אבל זה מתוכי
אני רוצה לפעמים לתלוש את האני מהאני
אבל אז לא יהיה כלום
ואז ההבנה מתגבשת
זה הדבר שאני כמהה לו יותר מאשר כל אושר היכולת להתרוקן לתוך ריק
חסר תחושות חסר רעשים
אנשים הם דבר מרעיש
ובשביל מה כל זה?
בשביל איזה טוב שהטוב הגדול רוצה להעניק?
יודע מה?
לא רוצה שום טוב ושום נעלים
אני רוצה שתעזוב אותי בשקט ותתן לי לא להיות
אבל הוא מתעקש
זה אכזרי יחסית לטוב
כן הנה אני שירה
כופרת לחלוטין בהכל
ה' הוא לא טוב
ה' שונא אותי
ה' לא נותן לי להיות נורמלית
ואני מזוכיסטית שאוהבת אותו למרות הכל
ומאמינה בו
ויכולה לצרוח שהוא נוראי ועדיין לחשוב שהוא הכי טוב
אני שונאת את החילוק הזה בי
אני מתגעגעת לה'
ואני מצטערת שאני יודעת עליו
העולם צריך להגיע לקצה מסויים חבל שהוא לא שטוח
דברים שטוחים יותר מאפשרים פרישה ולמידה
שירים יכולים להשקיע אותי בעולם שלהם
ואז הקול שלה מעיר אותי מזה
למה לאחרונה היא מעצבנת כל כך?
מה יש לה?
מתי היא הפכה לנקצית?
ואולי אני סתם רעה כי אני עצבנית
סביר שכן
אופ
נמאס לי
נמאס לי
אני רוצה להיות נורמלית
להיות מישי שעסוקה בדברים קטנים שנראים מרכז העולם
מישי שלא חושבת על משמעות
מישי שלא שואלת שאלות
מישי שלא מערערת על מה שאומרים לה
חלק מהצאן הולכת אחרי הרועה בשקט
אני רוצה להיות כבש
יש בי חלק שמשקיף
אני יכולה לעצום עיניים ולראות אותי בדמות חיית לילה
יושבת ומסתכלת על הירח
וכמהה אליו
רק כי אני יודעת שלא אוכל להגיע אליו בחיים
נובחת לו שירי אהבה בידיעה שהוא לעולם לא יאכזב אותי
כי הוא חסר תקווה מראש
להיות תן זאב או אפילו רק כלב
אבל גם זה לא קורה לי
אני יצור כלאים
ויקרא את שמם אדם

יום חורף קר.
להיות עם פיג'מה כל היום
לשחק עם כולם משחקים טיפשיים
ואפילו קצת שלג
אני צכה לעשות לעצמי יותר ימי חופש שכאלה.
ושתי כוסות שוקו למישי שלא מסוגלת לאכול הרבה מתוק, ועם בטן קצת רגישה לחלב זה לא דבר חכם כלכך
אבל לא היה מרק בסביבה אז נשברתי
זה מתיש אותי שאני לא מצליחה לכתוב
למה כלכך קשה לי להיות אני?
ואחרי כל הזמן הזה עדיין יוצא לי בדיוק אותו הדבר
וזה רק מבהיר עד כמה דחוף אני צכה להתקשר אליו.
וכמעט עשיתי אתזה היום אבל בסוף לא
מאיפה משיגים את האומץ הזה?
הוא כמו השלג, עד שהוא יורד הוא מעורבב עם גשם
והגשם ממיס אותו. ואז הוא כבר לא נתפס.
חשבתי שכבר יש לי קצת יותר בטחון עצמי
ואני יודעת שיש לי קצת יותר בטחון עצמי
ופשוט חבל שהיא לא רואה את זה.
איך שהיא לקחה את הבקבוקון הזה כמובן מאליו,
כאילו לא התקדמתי בכלל.
וזה קצת פגע בי. טיפונת.
ימים של שלג זה ימים עם רינת
נמנמ.
ובתכלס אני די מתגעגעת לימים האלה איתה
(מוזר לי להודות בזה)
אני ילדה של סבא.
ופתאום נשארתי בלי חברות
(כי בתכלס, רק עם אביטל, ואולי גם עדן וחן, אני אשמור על קשר רציני
וזה די באסה לגלות אתזה אחרי ארבע שנים.
ואני לא בנאדם שיודע לפתח קשרים. וכשאני שותקת עם אנשים חדשים לאף אחד אין באמת רצון לשמור איתי על קשר
ואז כבר לא נשארים להרבה זמן ופף זה נעלם
ואוף.)
החלפתי תמונות.
עכשיו צריך גם שירים חדשים
ונתן גושן! שלמות של אלבום
הלוואי שהייתי יודעת לשיר
ואז הייתי עולה על הגג, עם כובע מגניב, נעלי הרים ופליז
ושרה. ונהנת לשמוע אותי שרה
אם כבר יש זמן שאני לא נתקעת בו לפחות שאני אהנה ממנו
זה כזה דבילי
דבר כלכך פשוט, שכולם עושים אותו בכזאת קלות, אפילו כל הילדים הקטנים
ונכון, כבר לא באמת אכפת לי מזה
אבל כן אכפת לי. ואני שמה לב לכל פעם ופעם.
בגלל זה אני אוהבת כלכך את אחיה,
אף אחד לא מושלם.
וואו. כלכך הרבה זמן לא כתבתי מסקנות, יאבה.
לילה לבן בעזרתו יתברך
הנסיך הקטן.אחרונה
די, נראלי אני מתגייסת להיות שקמיסטים 
"הקשב, בני, לקולות המטר
לא קול חד הוא,
רבים ויפים הם צלילי הגשם הנוקש על חלונך.
היום הוא יום חג, בני
לא תראה אף לא כתר,
שום מסיבה בשמי עננה.
חג לשורשים, חג לאדמה"
ומדביק אני נשיקה חמה
למצח בני
ונרדם.
כה רבים הריחות
בחודש שבט;
בין החורש לעצי ההדר,
לנפט שבוער בסלון
לגזע העץ הרטוב בגני
לאדמה,
לדשא שנגזז בטרם צמח.
והטעמים שבחורף;
חמוץ ומתוק
(הן ההדר לא מוגדר הוא)
עוטף, מכרבל
טעם החופש
טעם האהבה בתוך היער הצפוף.
ובחודש שבט האילנות ערומים,
שורשיהם יונקים את מי המלקוש.
רק השקד ממתיק את יומנו בשבט
ואני מוצץ טעמו ומכסה את בני בשמיכה;
השלג צונח ברכות על החלון.
היום ארזתי לאולפנא והתבאסתי שנגמר ליהמקום בתיק, אל אז חשבתי על זה שזה אומר שבעצם-- ב"ה-- יש לי שפע של בגדים!!
ועכשיו כולם רטובים מהשלג..
וירד היום שלג והיה לי כיף
והלוואי שירושלים תהיה מלאה בשלג ואז לא יהיו לימודים!!
והיום ביקרתי א סבתא רבא שלי והיא לימדה אותי לסרוג והיה כיף!!
והיא ממש חכמה סבתא רבא שלי!!
והיא אמרה לי "עוד יהיו לך טעויות אבל בסוף מצליחים"
והיא צדקה.
ועכשיו אני בפנימייה ומקווה שירד שלג...
ואני אוהבת את העולם.
ואת אבא שבשמיים.
ושלג.
ואתכם