פורום נסיונות פעילים (עמוד 7609)

 

זה עדין רלוונטי? 

אני לא רואה שעשית משו בנידון. נו נו נו

חח בואו נקים אגודה לבלחיות יאלה?

בס"ד

 

פספסת שם את ה'בקשר'?

שירהשירה! 

יש לי מלא מלא שמות חדשים ויפים.

צליל

הדס

חן

בת ציון (שזה פשוט מיותר)
טל

תכלת

 

בס"ד

 

בשבת גליתי לאח שלי שאני רוצה ילד שיקראו לו ניגון

ואז הוא אמר שכל החיים הוא יסתובב עם תחושה שהוא צל חיוור של 'שירה'

אז מעניין איך צליל ירגיש ביחס לכל זה

אח שלך מצחיק

אבל לא נראה לי באמת אני יקרא לילד שלי ניגון. אבל המשמעות.........

כיפפלך גמני רוצה!!

והיי! תראי איפה אני עכשיו

זה טוב להיות בלח

וכיף לך, ומלאמלא מזל טוב!! ויואו הקנאהה

 

מתי החתונה?

אין משמעות לתוכן הכותרת בשעה שאת היא פותחת השרשור.

לכל שרשור שלך אני נכנסת אינסטנקטיבית.

בס"ד

 

אז איך זה שלחשובים את לא מגיבה אלא רק לנקניקי תות?

או שאין לי תשובות, כי אני בעלת מוח זעיר וינשופי.

וחוצמיזה שלפעמים 'ני כן |מוחה|

בס"ד

 

לשרשורי הנקודות שלי אף אחד לא מגיב

 

וזה בסדר

כי עד עכשיו חשבתי שאף אחד לא רואה אותן והן נעלמות לפחות בלי לעשות פדיחות

אבל עכשיו

 

שיאו המקלדת שלי מפתחת נטיות פרחיות יצא לי בהתחלה בס"ש

פשוט איכשהו לא מגיבים לשרשורי נקודות

לא ממש אויביך ולא ממש בנפול, אבל בכל זאת |נועץ מבט מלא אומללות וייסורים|

זה קשה להסתובב בעולם עם נתונים כאלו

את נורא חכמה
‏(חוצמזה
ינשופים זה לא האלה החכמים?)

וגם תדעי לך, זה אחלה של אוקסימירון (אני מקווה שככה קוראים לזה)

את, ומוח זעיר

כיפלי לקרוא את השרשור הזה

פעם הבנתי לא נכון איזו תורה של רבי נחמן, וזאת הייתה אמנם הבנה לא נכונה אבל היא הייתה נפלאה.
כי מה זה ריקוד, להרים את הרגליים אל הראש, להתנתק מהקרקע לרגע וחצי, היפ והופ חשוב אנחנו למטה רצה ושוב, שוב ורצה.
אני חושב שבשלב הזה בחיים, שהוא מערבב בו סופים וגירוש מגן העדן ומן הילדות והרבה חרבות מתהפכות זה כאילו כרכו שרשראות ברזל סביב הרגליים, איך אפשר לקפוץ עם שרשראות ברזל סביב העקבים? גור אריות יושב לך על החזה והאוויר פשוט-לא-נכנס.

בתוך כל החוסרוויר הזה באים אליך ומציבים מולך סולם.
סולם. המון שלבים. בת קול יוצאת ואומרת לך: עלה.
גור אריות? שרשראות על הרגליים? עלה!

ואין ברירה אלא לרקוד את דרכך במעלה הסולם. זה כל כך אבסורדי לשאוף לאינסוף, הרי הוא אינסוף, ואם אני אקפוץ ואושיט ידיים הכי גבוה הכי למעלה עד שיראו לי את הפופיק שאףאחדלאיסתכל - עדיין אינסוף.

עכשיו חייבים ללמוד לרקוד. להשתנות. הרב שג"ר קורא לזה קריצה, אם אני לא טועה. לחיות את החיים כאילו הם אינסוף, כי הברירה האחרת היא להמעך תחתם. לחוות את הרגע עצמו כאילו לעולם לא תגורש מגן עדן אבל לדעת שתגורש - לכן לרגע יש משמעות מעלה. לרקוד מעלה מטה אל השלב הבא, כאילו אין שם באמת סולם.


(
למנצח על השמינית
אומר
תן להם רגעי עתיד של הבל
עת הם מגורשים
זועקים מן האדמה
ופירות גירושם עדיין אינם
הופכים את החרב או את
דף הגמרא
לטובה
)

תיארת את השלב הזה במדויק.

מעורר מחשבה. אני חושבת שזה עוד יעבור לי בראש.

 

נראה לי גם, שיסוד הריקוד הוא החיבור - לעצמי, לרגע, לסיטואציה. זה דימוי קולע.

כי סה"כ, כל מה שריקוד דורש זה להיות. אבל הלוואי שזה היה כ"כ פשוט. לחיות בשלום עם שינויי מצבים ולתת להם פשוט לקרות, זו עבודה.

 

 

הקטע בסוף גאוני ממש. תודה

אולי הדרך היא לשאוף המון לעתיד, כמה שיותר, לתכנן מעשית איך לכבוש את העולם הכי גבוה שאפשר, לשמוח על ההווה ולראות כל הזמן את הערך שבמעשי ההווה ופשוט לא להתעסק בעצבות של העבר? 
בסופו של דבר אני חושב שאי אפשר להתגבר על התחושה שהכל חולף. ש משהו מנחם בכך שאנחנו אמורים לנצח את המוות באידאל וגם בפועל וגם בזה שבסופו יש של דבר יש חיי נצח אחרי המוות ואחריהם עוד חיי נצח מושלמים כאן בעולם הזה.
אולי הדרך היא באמת לא להסתכל יותר מדי אחורה?

אני לא יודע אם זה לא בעצם בריחה אבל אולי זה באמת הבריחה "ממך אליך"?
"ואם ישיגוני עוונותי אברח ממך אליך"- הרב הלל צייטלין. 
אגב אני בטוח שיש לרב הלל צייטלין קטע מופלא גם על זה. הוא פשוט מדהים (אזהרה- הוא מאוד דיכאוני!)
אולי גם אפשר להעצים את הכיסופים להקב"ה שהם חלק נצחי שבנו שחורז ומאחד את כל המציאות שלנו. 

אני גם חושב ששמינית זה תקופה קצת מעציבה בתחום הזה אבל מיד אחרי יוצאים לכבוש את העולם עם השאיפות והמטרות הכי גדולות שיש. לא טיפה פחות. יכול להיות שדווקא ההתעלמות הזאת היא חיונית.

וההסתכלות על העתיד מפחידה לא פחות, ואולי הרבה יותר - כי העתיד הנכסף, גם לו יש סוף.

בנקודת המבט הנמוכה שלי כרגע, זה סוף מאוד טרגי.

עכשיו אני בשלב המדהים של היציאה לעולם, ועוד כמה זמן אני אמצא את עצמי במקום של "כאילו מת ועבר ובטל מן העולם". והרי העולם הזה כ"כ ממשי אצלי, שכל מה שלוקח לי אותו, מאיים עליי באופן הכי בסיסי שיש.

 

אני בטוחה שיש עמדה נפשית שמאפשרת לחשוב ולחיות באופן שבו מוות הוא לא פונקציה. ממד של נצח, שמתנהל במישור אחר.

אני עדיין מחפשת. יש לי כיוון, אבל הוא לא לגמרי ברור.

(@פינג. - לא יכולתי שלא).

 

אמרת דברים נכונים, אבל הסטת הדיון מהעבר המתסכל לעתיד המבטיח לא עונה לי על שורש הבעיה - הכבלים החונקים של העולם הזה, המוגבל. תחושת חוסר האונים מול ריצת הזמן. במוקדם או במאוחר הסוף מגיע, ואני רוצה לחיות את החיים שלי מנקודת מבט בריאה על הסוף הזה.

אבל אני בהחלט מזדהה עם זה שהזקנה פחידה. אני פשוט משקשק מהרגע שבו אני יהיה זקן. אבל אני חושב שזה מאוד מתעדן כשאני חושב על כמה אני יספיק ועל כמה אני יחיה דבקות אלהית עד אז.
מקום מנוחתנו הוא רק באלוהים. יש בזה משהו מדכא.
אגב את מכירה את מאמר צימאון לאל חי? יש לרב הלל צייטלין קטע נפלא על זה אם כי הוא מנקודת מבט אחרת.
מאמר מדהים של הרב קוק שכשחושבים על זה יכול להיות שאפשר לגזור ממנו לכאן.

ומצד שני החיים שלנו מדהימים. תחשבי כמה כבר הספקת לאהוב. כמה הספקת לחוש דבקות. כמה כל הדברים האלה הם עדיין הווה נצחי שאת חיה.

קראתי עכשיו והעיניים שלי התרחבו בתדהמה לנוכח התיאורים החודרים והמדויקים. כן כן, זאת הנקודה.

הוא מצייר כאן דבר נפלא ומלא הוד, ואיך מגיעים לשם זאת עדיין שאלה פתוחה.

לתועלת הכלל: מאמר צימאון לא-ל חי)

 

טעויות של בזבוז זמן וכוחות חיים, של פספוס יעוד וכניעה לחומריות בצידה השלילי.

 

ו.. זה מרגיש לי נורא לחיות בפחד מהסוף.

החיים צועדים לשם. נראה לי שהסתכלות נכונה על הסוף מעניקה את המשמעות לדרך אליו.

נכון, חיים מדהימים, אבל יכול להיות גם הרבה יותר גדול מזה.

לצחוק. לשמוח. להינות. עד הסוף. לאהוב הכל. לפעמים פשוט להכריח את החיוך להיות על השפתיים.

תודה על השירים האלו.

ועל השרשור הזה.

 

נגעת בי עמוק. כמו שאמרתי לך השבוע, (השבוע זה היה? חלף מאז נצח!)

אני מאד אוהבת איך שאת מתנסחת ומגדירה.

 

ואת יודעת?

אני חושבת שבכל מקרה אנחנו חיים וחווים.

הבחירה הנתונה בידינו היא בין לחיות עכשיו את הפחד ממה שיקרה לנו אם נחיה ונחווה,

לבין לחיות עכשיו, את עכשיו.

וזה בעיניי לא סותר את מה שאמר משה.

כי בכדי לרוץ קדימה, ההתקדמות היחידה אשר תוכל לעשות בכל שנייה ושנייה,

היא עוד פסיעה.

ואם בכל רגע נתון, אתה חושב על מה הכי נכון וטוב ביחס לנתונים שלי עכשיו,

אתה יוצר משהו ענק.

פסיפס שלם ואינסופי מהמון המון פיסות של אור.

(כן, אין סופי, כי החיים הם אינסוף.

לא אלו הקטנים שכאן. גן העדן ששם, אשר ממנו לא נגורש לעולם)

(רק לפני 3 ימים! בלתי יאמן)

 

וואו, בינגו.

"הבחירה הנתונה בידינו היא בין לחיות עכשיו את הפחד ממה שיקרה לנו אם נחיה ונחווה,

לבין לחיות עכשיו, את עכשיו."

למסגר.

 

כתבת מהמם.

המילים שהרגשתי כשקראתי הן 'תקווה', 'פשטות' ואולי גם 'ענווה'.

עמדה חסרת יומרות שכזו.

לעשות את העבודה, בפשטות.

 

אני רוצה ליצור בתוכי עולם פשוט, תמים.

(או כמו שהוא אומר בשיר - "היש עוד באמתחתך חיוך תמים או שניים?")

איך אני משחררת את הגסות הזו של החיים? (שקיימת גם בתוכי וגם בחוץ).

אני פשוט לא מצליחה

 

תודה.

עוד מישו??

ואדמין עדיין לא ענה לי

 

@Admin

אני מניחה שזו חוויה נדירה יותר.

כי אולפנה וחברות יש כל הזמן, ושבתות איתן גם כן, פה או שם

אמרו לי שאין לי מה לעשות שם,שאני יקבל יותר באולפנה ובלהבלה..
אני לא אוהבת שנופל שתי דברים אחד על השני

בס"ד

 

הפלא' שלי נפל קומה אחת ומאז החיבור של האוזניות לא עובד, אני הפסקתי לשמוע רדיו בהפסקות צהריים והלימוד שלי נהיה הרבה יותר טוב. אין על ה'!!

את המילה הזאת לא הכרתי..

רוצה לפתוח מעגלי שיח על משמעות המשמעות?

אני מוכנה אפילו 'לשכוח' לפרסם את זה [אם נתעלם מהעובדה שהרעיון נוצר פה] ככה ש'בטעות' נהיה רק שתיינו. הרומנטיקה במיטבה.

או שלצייר אותן בעצם

מרוב אהבתי אותך.

לא ידעתי אם יהיה לך כח לבלבולי השכל שלי, אני שופעת יותר מדי סיפורים היום

יש הוכחות עקיפות לקיומו, אבל לא תצפיות ישירות.

אני , בכל אופן, לא קונה את הסיפור הזה.

נהרסה לי התיאוריה

הזכירי לי נא יום חביב לכתוב אותה כאן

 

היא נוגעת בכמה יצורים, הממ

(מגיע מהימבשה של @כישוף כושל)

יקרה גם לה.

בשלב כלשהו..

יש שיטות לזרז את זה, אבל אני חושב שהשיטה הכי טובה זה להמשיך לחיות וזה יבוא לאט לאט עם החיים וההתמודדויות שבהם..

אבל השיר יפה.

והשיר ממש יפה.

רק חסר לי ההתמודדות הנכונה.

אני חושב שהוא היה צריך לסיים בזה שעם עבודה יוצאים מזה, ולא נכנסים למקומות שנשבעתי שלעולם אני לא אכנס אליהם.

אדם שעושה חשבון נפש, עובד על זה, וכבר לא אומר את זה יותר, כי הוא לא חוזר אל המקומות שהוא חשב שהוא לא יבוא יותר.

קיצור, לא יודע אם אני מובן או לא, אבל ממש חסר לי.

אבל תתפללי שה' יראה לך למה זה טוב..

אבל הכול לטובה

לכן מבקשים בראש השנה שנה טובה ומתוקה,

כי טובה היא תהיה בכל מקרה, הכל לטובה, אבל אנחנו מבקשים מה' שהיא תהיה גם מתוקה וכיפית...

הדבר נאמר ע"י מו"ר אבי שליט"א

בשיחה שלו בישיבה לפני ראש השנה לפני כמה שנים.

עדיף לגרש

בשואה הרגו 6 מליון ....

 

עבד שם בגינון, אז לקחנו אותו לשם ואז הלכנו. לא מסובך. אח"כ באנ שוב לקחת אותו.

כל הבנים שבאו חוץ ממני ועוד חבר אחד עובדים שם בגינון.

ובאת בדיוק בזמן!!

כשקרה משו עצוב ואז הייתי על סף בכי ואז בדיוק הגעת!!

באישי כמובן