פורום נסיונות פעילים (עמוד 7618)

בס"ד

עסוקה בלהיות אחות טובה

מה שלומך חמדת אבות?

בס"ד

בואי נעשה פינג פונג כינויי חיבה מטופשים!

אז פתחתי אתה הודעה,

זה מחמיא מאוד

הנני כאן כמו יהורם גאון

בס"ד

אז מה מניע את העולם שגרה או מטרה?

מה מקים אנשים מהמיטה בבוקר?

(@נפתלי הדג לא לגלות)

[תשובה מפורטת קיבלת ממני כבר..]

עכשיו השאלה אם זה יותר מטרה, נוחות וכו'.

או שזאת שגרה, כי זה קבוע..

יש לו כיפה, זה חבר'ה מאש התורה

אם יש משהו שאני ממש רוצה לעשות, אבל אני לא יעשה, כי זה ממש חסט"ק וזה לא נעים לי, אז באסה,

אבל אני ממש רוצה לדבר איתה על זה...

% הם בכלל לא יפים, וזהו זה לעכשיו

%טיפשות חשבתי שזה נחמד

אבל כנראה שלא יכוליות לי נחמד עם דבר שלא טבוע בי\אפילו עם מה שכן

%אני אוהבת את חברות שלי וגם שהיא קוראת לי בשם חיבה

%אני אמורה לשאת בתוצאות של ההחלטות שלי,

גם אלו השגויות

זה לא נחמד בכלל

%לא באלי זה וזהו

%אין אנושות אם אני לא מוצאת אחד כזה אפילו, בחיי

%אני מפחדת מעצמי

תודה לך, הי בכלל

ערב טוב, סיימתי מבחן היום, יש לי ביביסיטר ומאפייה בפ' בלתי דגושה ושוואית ומשקפיים.

וקיבלתי היום על הראש, ואז על הלב

וזה קשה, אז השם, תניח את זה בבקשה בחדרים הנכונים.

"אודך על כי נוראות נפלאתי."

מול: "אודך ה' כי אנפת בי."

ולהבדיל, להחזיק אוטובוס בשקית. אוטובוס בארון. עיין ערך מיכל ונפלאותיה.

(איי. אנשים לוחצים על הידית)

ואתם יודעים מה ההבדל בין תלישה לעקירה?

אני יודעת, אבל זה מגילתי נורא, אז אין לי כח לכתוב בעצם.

ואלתרמן הוא האנש הראשון ללא שפם. על השטרות, כוונתי.

המנמוש, הגיעו טפסים! הגיעו טפסים!

אני מפחדת מהיום בו אגיע למעלה,

ואשאל: "המלכת את חברך עליך?"

לא אשאל אם ייקרתי. או אהבתי. או הערכתי.

המלכתי. |צמרמורת|

מילימלים:

"הוא לא מבין", אמרתי לו. "ככה זה".

"אני יודע", שח בכבדות.

"אנשים לא מבינים.

הרבה פעמים. הרבה דברים. הרבה אנשים."

העניין הוא כזה:

אם הכורח מעורר את העשייה, ואזי וחיבור נוצר,

גם אם יהיה זה בסופו של עניין חיבור לוהט ואמיתי;

כשייגמר הכורח, אחוזי סיכון גבוהים שייגמר החיבור.

ואם הצורך מעורר את החיבור, ישמור השם,

איך אפשר לסמוך על צורך. הלא ימינו, ימי אהבה וימי שנאה משמשים בם בערבובייה.

היום היה יום מוזר: קמתי בחמש וחצי,

התחלתי את היום בחברותא במסילת ישרים (), בתיה הודיעה שאני קשיש אלוף דמקה במועדון השכונתי,

היו לי חיים בפנקסים, פרץ אומץ בלתי צפוי, שלום עליכם ואשת חיל במקום לרקוד, פני עגבנייה, ושאר ירקות.

העיקר זכרתי ברה"מ, ב"ה.

ראש חודש טוב. מי שרוצה להיות מורה שלי ואז לתת לי המלצה לשנה הבאה יעשה לי בכך חסד גדול,

כי אין לי בבצפר אנשי צוות המכירים אותי מעבר לשמי בכדי שאבקש מהם אחת כזו.

מוזמנים

חום

שוקו

עוגיות לוטוס

מלפפונים

דיאטטים

(מה שמזכיר לי שמתחשק לי חברותא איתך)

זה היה מפחיד לקרוא את התיאור הזה.

הוא פשוט מדוייק יותר מדי.

איך מתחשק לי שוב שבת! או סתם פיטפוט על גלידה או ים.

אולי נסע לים יומאחד? אפילו מיד אחרי האולפנה או משו כזה שנספיק ת'שקיעה?

בס"ד

ונתחיל מציטוט "אילו מחשבות יש בשיער הזה?" (אישה חכמה ברגע מטופש)

התשובה היא הרבה יותר מידי

ואם לא בשיער אז אולי נמקם אותם בראש

כי כך נהוג והרי אנחנו כחברה מקדשים מנהגים

נורמות הן דת עממית שלא מחייבת את היחיד בשום דבר חוץ מהדבר הכי גדול

להיות רגיל ממוצע 

לא לבלוט לא לחשוב אחרת משאר הקבוצה

איפה היינו?

במחשבות שבראש

מחשבות הן קול פנימי שאי שם הוחלט שכיוון שמרכז ההפעלה של הגוף שלנו הוא במוח
כנראה גם המחשבות שם

הרגשות לעומת זאת שגם הן באות (איך לא) משרשרת תגובות שקורת מהמוח מיוחסות ללב

למה? ככה

כי זה הנוהג

בכל אופן איפה שלא ישהה הקול הפנימי-רוחני הזה

יש שם המון מחשבות

ועיקרן תחילה

למה? לא השאלה שתוהה על עצם קיומו של העצם

אלא ל-מה בשביל מה? 

למה עוד נשימה? למה עוד בוקר? 

מה תכלית הכאב השמחה והאהבה בעולם שכולו נידון לסופיות?

רעידת אדמה שלמה שמוציאה את התוכן מכל האמונה

פתאום מתגלה לי שירה אחרת

מבולבלת אבודה תוהה ריקה חלולה

שירה שאני שונאת עוד יותר מהשירה הקודמת

שירה שעושה איקס גדול על כל האנשים שהיא אוהבת

שאומרת המחשבה הזאת היא רסיס בחלל

הכאב הוא לא יותר מנקודה על רצף הזמן

להכל אין משמעות 

גם לאנשים שאני אוהבת

אין טעם לדאוג מלהכאיב להם

כי זה לא משנה

שיכאבו

שיבכו

שיאבדו את דעתם

כל זה מצטרף ללא יותר משלוש נקודות שחורות ובלתי נראות בתוך כל הכאוס שמסביב

אבל אני לא אדם חד מימדי

במקום שמופיע קול אחד גדול ורועם

יופיעו עוד לפחות ארבע קולות לא פחות חזקים

פתאום דיבורי אמון גדולים הופכים למציאות מול העיניים

ונניח שלעולם יש מטרה

ואפילו אם נניח שלא

בתוך הכלום המפואר הזה אני יכולה לזכות להיות חלק מדבר (שבאופן יחסי) הוא גדול

אדם מוכשר בטירוף חכם וחד מתפתח מולי

גלים עזים של אהבה והערצה שוטפים אותי

ואני סקרנית לראות לאן זה ילך

מול כל הגודל הזה

אני רוצה להפוך לנערה הקטנה הזאת

החלולה קצת

שמסתכלת באהבה על גיבור הסרט

ולא מבינה כיצד זכתה בו

ברגעים כאלו לא אכפת לי להיות טיפשה בעולם של ריק

העיקר הוא שלאורך כל הדרך אהיה שם להחזיק את היד של האביר שלי

מול כל דבר גדול משתקפים לי בעוצמה מעוררת בהלה הדברים הקטנים

כל עוד העולם קיים כמו שהוא ואני בתוכו 

יש לי תפקיד שעלי למלא

אחריות

כמובן שאני יכולה להשליך הכל

אבל אם אתחרט

מהזריקה הזו אין חזרה

לכן צריך להמשיך

לענות לטלפונים לשלוח טפסים להגרר לראיונות לחייך חיוכים

להתמלא באימה נוכח טעויות קטנות ואנושיות

להתייסר תחת שנאה אפרורית ובינונית

של טיפשה שמגלה שהיא לא אלוקים וגם היא עושה טעויות

[אגב חשבתם פעם כמה גאווה יש בפרקציוניזם? בכל התולדות שלו?
אתם יכולים לראות אדם עם הערכה עצמית במדד אפס
אדם שאפילו לא מתחיל לעשות כלום מרוב שהוא נידון לכישלון בעיני עצמו
וכל זה למה?
כי הוא מצפה מעצמו דבר שגדול ממנו
כי הוא בונה בתוכו בניין בבל כשהוא כלל לא בנאי
הוא מאוכזב מעצמו כי לכאורה הוא כל יכול אבל בשטח פעם אחרי פעם הוא מתרסק לרצפה
כמה גאווה יש בטיפוס הזה
כמה גאווה יש בי]

ועכשיו לכמה דברים קטנים שכאלו

• כמה גאונות בלתי מערכת יש במלחינים
• יכולתי לשבת שעות ואולי אפילו ימים כדי לערבב צבעים ולהגיע בסוף לצבע המדויק
• איך בלונד הופך על הדף לחום שכמעט שחור?
• בציור לומדים כמה כוח יש לטיפת צבע
  טיפשה של גואש שחור תשפיע הרבה יותר מכל הסביבה שלה
  ככה גם טיפת לבן
  ולפעמים נדמה לי שאנשים טוטאלים כמוני הם רק עירבוב צבעים
  תנו לי אור אמיתי אפילו שהוא קטן הוא יצבע את הכל באורות
  תנו לי חושך וגם הוא ישחק את התפקיד ראשי
• כמה יומרה הייתה במילה טנלובלה
  איזו ילדה מבוהלת מעצמה מסתתרת שם
• אדם לא חוזר על עצמו
  גם אם חוזרים אחורה בשביל והסביבה דומה
  האדם לעולם לא יהיה אותו אדם
• בהצלחה לי

בס"ד

@פינג. הבטחת לי תגובה!

מסקנה ארבע מהסוף: גאונית.

הו, איזה דימוי. אני מאמצת לי את ההגדרה "אנשים טוטאלים". טוב?

גם שתיים מהסוף.

והשאר אי שם.

סתם נזכרתי בזה עכשיו.

זה כשהוא היה פצוע אחרי הירי.

|מאוהב|

החמישיה

המנמנ העסק יותר מורכב משנדמה לך

יש סרטים

יש סדרות

יש סרטונים- קצרצרי בדיחונים כאלו, כמו אל תתרבו נגיד, והחמישיה

זה הבדל

אבל מארוחת ערב של אתמול שמעתי עלזה וזהו.זה נשאר שם. אז זה קצת מצחיק, ונזכרתי כי אמרת בעיה.

ושום יומולדת ושום נעליים. רדבק.

לא זכור לי שביקשת אישור להכנס ללב שלי, המ

את אנשה חכמה