פורום נסיונות פעילים (עמוד 7681)

היי שלום
התגעגעתי

שהקול שלי מרגיע אותי

שהם לא אגואיסטים יודעים מתי בדיוק להיתקשר ולעודד ..
עצוב לי ושמח לי ביחד .

יש מקום רחוק אחרי הים

שם החול לבן הבית חם

שם השמש מאירה מעל

אל השוק הרחוב הנמל

 

תלך תגדל, ילד יפה

שבת

שבת

כמה טוב שבאת

כל השבוע באופן די קבוע

 

(שטויות

שטות

ועוד אחת)

 

אני יודעת,

לא ביקשת הגנה.

תלך תשמח בעצמך

מתוך העצב לפעמים באה שמחה.

 

נתן גושן

עברי לידר

אברהם טל

רק הם כרגע.

 

אבל עכשיו בכלל בכלל לא.

טפשה.

 

החולצה שלהם עם קרע.

ושבת היום.

וישבנו על הרצפה.

ואני דואגת.

(למרות

שאני בכלל לא צריכה)

 

היה לי לילה לבן נורא כואב.

לא ראיתי בית מאתמול בבוקר.

מה אני עושה פה עכשיו חוץ מלהחזיק להן ידיים?

ואולי

שיגידו.

אנחנו חייבות להשאר שם.

בשבילה.

 

יש לי עיגולים אפורים

והייתי חייבת תמשקפיים קודם.

מזל שאני עם השרוואל.

ועצוב לי נורא.

לא נורא.

יהיה בסדר.

 

ועכשיו אני חוזרת לאוהל שם,

כדי לשבת איתן על הרצפה ולמלמל תהילים.

 

הוא,

הוא

לא קיים יותר.

 

ברוך דיין האמת

 

איך זוכרים כל כך הרבה פרטים למבחן מתכונת בהיסטוריה?? 😒 שיטות ללימוד יעיל? אין מיקודית לתוכנית החדשה ..

בס"ד

 

מין כזה "הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו".

 

זה לא הופך את ההתמודדות בשאר הזמן לקלה יותר, אבל זה נותן כוח, שאפשר לאגור כצידה לדרך.

בס"ד

 

איזבל / עקיבא נוף

 

"

וְאִיזֶבֶל הָיְתָה זָרָה וְנָכְרִיָּה, 
בַּת מֶלֶךְ צִידוֹנִים הָיְתָה אִיזֶבֶל. 

הִנֵּה בָּאִים הוֹרְגַּיִךְ הַמַּלְכָּה, הִנֵּה בָּאִים, 
רוֹכְבִים בְּשִׁיגָעוֹן אֶל אַרְמוֹנֵךְ , 
לַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ הַהֲמוֹנִים, כְּבָר, מְרִיעִים 
כְּמוֹ שֶאֶתְמוֹל הֵרִיעוּ לִכְבוֹדֵךְ ; 
הִנֵּה הֵם, כְּבָר, בְּשְׁעֲרֵי הָעִיר – שוֹלְפִים חַרְבָּם, 
מַכִּים בַּשְעָרים צְמֵאֵי דָמֵךְ , 
הָעֲבָדִים כִּי יִמְלְכוּ - אֵין חֶסֶד בְּלִבָּם, 
לִבְשִׁי, מַלְכָּה, חִיוּך עַל פְּנֵי אֶבְלֵךְ. 

אַל תִּתְנַגְּדִי לָהֶם, מַלְכָּה, 
הֵם הַצּוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל, 
הָאֱלֹוֹהִים וְהַנְבִיאִים - לָהֶם, 
וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל, 
אֵל קַנַּא ונוֹקֵם. 
ואִיזֶבֶל הָיְתָה זָרָה וְנָכְרִיָה, 
בַּת מֶלֶך צִידוֹנִים הָיְתָה אִיזֶבֶל. 

זוֹכֶרֶת אַתְּ - אֵיך בָּאת לְכָאן, מַלְכָּה מֵעִיר צִידוֹן 
וְכָל הָעָם נִדְהָם אֶל מוּל יָפְיֵיךְ , 
הִנֵּה הֵם, כְּבָר, בַּשַׁעַר וְאַחֵר יְהֵא אָדוֹן, 
כְּלָבִים יְלַקְקוּ פֹּה אֶת דָּמֵךְ, 
הִנֵּה עָלוּ וּבָאוּ, כְּבָר, בְּשַׁעַר הָאַרְמוֹן, 
הִנֵה, כְּבָר, נִפְרְצוּ הַשְׁעָרִים, 
אִיזֶבֶל, בְּחִיוּך מַלְכוּת הוֹפִיעִי בַּחַלּוֹן, 
מַלְכָּה וּבַת שֶל מֶלֶך צִידוֹנִים. 
אַל תִתְנַגְּדִי לָהֶם, מַלְכָּה, 
הֵם הַצּוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל, 
הָאֱלוֹהִים וְהַנְבִיאִים -לָהֶם, 
וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל, 
אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם. 

וְאִיזֶבֶל הָיְתָה זָרָה וְנָכְרִיָה, 
בַּת מֶלֶךְ צִידוֹנִים הָיְתָה אִיזֶבֶל. 

הִנֵּה הֵם מְטַפְּסִים, בְּחֲצְרוֹתַיִיךְ שׁוֹעָטִים, 
מַלְכָּה, אַתְּ אֶת עֵינַיִךְ תְּנִי בַּפּוּךְ , 
הִנֵּה הֶם מִתְקַרְבִים, כְּבָר נִפְגָשִים הַמַּבָּטִים, 
הָכִּי אֶת הַמּוֹרְדִים בָּךְ – בְּחִיוּךְ . 

אַל תִּתְּנַגְּדִי לָהֶם, מַלְכָּה, 
הֵם הַצוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל, 
הָאֱלוֹהִים וְהַנְבִיאִים - לָהֶם, 
וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל, 
אֵל קַּנָּא וְנוֹקֵם. 

אִיזֶבֶל, אִיזֶבֶל, אִיזֶבֶל, 
הֵיטִיבִי אֶת רֹאשֵׁךְ, סַרְקִי הֵיטֵב, 
פָּנַיִּךְ תְנִי בַּפּוּךְ , הֲיִי יָפָה, הֲיִי יָפָה, 
הַצְפִּינִי בְּתוֹכֵךְ אֶת הַכְּאֵב. 
אַל תִתְנַגְדִי לָהֶם, מַלְכָּה, 
הֵם הַצוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל, 
הָאֱלוֹהִים וְהַנְבִיאִים - לָהֶם, 
וּבְנֵי הנְבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל, 
אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם.

"

 

אז כן, אנחנו לא יודעים למחול. אחלה?

בס"ד

 

ספר נחמד, יש בו אמת לא מעטה, אבל לא נראה לי שאני עומד לקרוא אותו, אין לי כוח לזה.

 

אבל תודה!

 

@שורדתתת

אבאלה תזכה אותנו להכניס אורחים בשמחה...

-תיכף אני גדלה לי וזה לא ברור,

-יום שמתחיל גרוע חייב להגמר טוב, וכנל להיפך, זה חוק.

-שקט שקט שקט מבחוץ עושה רגוע מבפנים, אבל לפעמים זה עושה רעש ובלאגן זה לא ברור הכלל הזה.

-כדורים קטנים, מישו הביא לי כדורים קטנים.

-אני אוהבת את ה"תלמידות" שלי.

-אני פושעת, ופושעת זה טוב,

-סימבבון שלי, אין על הילד הזה.

-אני זוועה של חברה, אם אפשר להגדיר אותי חברה בכלל.

-אני רוצה לעזור ולא תמיד יודעת איך, ככה שאני מקלקלת הרבה.

-הספריה שלנוזה המקום הכמעט מושלם שלי.

-אושר צורח...קצת פרדוקס.

-אני במועדון, יחד עם אחותי הגדולה והאהובה @סקומטשוו

-הכל בלאגן והמצב נע במהירות האור, אבל יש בזה ככ הרבה דברים טובים ותועלתיים.

-העצלנות מפריחה כל חלקה שוממת. כי ככה באלי להגיד ואפחד לא יגיד לי אחרת.

-אחים קטנים זה פרוייקט.

-שבת תהיה טובה כי ככה החלטתי ושוב אפחד לא יתנגד.

-הן ניסו למצוא לי חתן, וזה היה משעשע, אחלה תלמידות ישלי.

-הדחת כלים זה תרפיה, גם לשיר בקול זה תרפיה, אבל לא לאוזנים של הסובבים.

-טוב, העוגה קוראת לי, כן גם לדוממים יש צעקות וקריאות, ראו אותי

למרות שזה לעשות טובה למישהו..
אבל זה ה ש ק ע ה מטורפת.
אבל ממש רציתי את זה, ופתאום לא
אבל התחייבתי וזה יקרה,
אז לפחות שנהנה.

הוא נפטר
אחרי 9 חודשים בדיוק מהיום שהיא נפטרה.
זה אפילו לא שנה.
כמו הריון

רק ההפך.

לא כיף לי.
ממש לא כיף.

היה שם עצוב נורא.
ראיתי את ניצן בוכה אחרי שנה שלא ראיתי אותה מוזילה דמעה.
ובאמצע הייתי חייבת ללכת ושיראל ליוותה אותי לתחנה והיא פשוט התיישבה שם ובכתה ובכתה ובכתה.
זה היה נורא. ולא יכולתי פשוט להשאיר אותה שמה אז נשארתי וחזרנו לניצן.
ומירב הייתה בשוק ופשוט בהתה באויר ואני רעדתי עם דמעות בעיניים.
ניצן ואני הסתכלנו אחת על השניה והתחלנו לבכות.
זה היה נורא.
נורא.

ומחר יש לה יומולדת שלה.
ויש לי מתנה
ויש של בלונים
ויש עוגה
ועוד מתנה.
ואנחנו לא יודעות מה לעשות.
זה נורא.

עצוב לי עכשיו ממש.

זה לא בסדר שאנשים נזכרים בי רק שהם צריכים משו.

וזה לא בסדר שאנשים מתים באמצע החיים.

לא אוהבת שכואב להן כל כך.

והוא בכלל חזר היום.

ללכת באולפנית ולהגיד "הווי יאוש!"

 

גמרא נהנות יותר

אני לא מרשה לי להיות עוד היום במחשב.

תעזרו לי

פשוט לתת לי בעיטה כשאני צצה

 

ישלי מבחן וחייב ללמוד

היו שלום.

ישלי שירים להקדיש

 

(נמנמ

היא

והיא

רק שתיהן,כן)

 

|שותק|

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(זה היה מגעיל עכשיו)