כי הבעייה היא של אלוקים בדיוק כמו שהיא שלנו.
אתה יודע למה? כי "עמו אנוכי בצרה", כי כל כאב, בין קטן ובין גדול,
כואב להשם מאד.
והמבט המצומצם הזה, תליית כאב המכות במקל המונף עלינו ולא באוחזו, הוא שגוי מאד.
אין כאן פיגועים כי אנחנו מטומטמים, כי ראש הממשלה מטומטם, כי המדינה מטומטמת.
יש כאן פיגועים כי ה' בחר לגעת בנו ולטלטל את הנשמה שלנו,
כי ה' רצה שנתקרב אליו.
יש לך שעון על היד מן הסתם. נכון? אז למה אתה לא מרגיש אותו? כי התרגלת.
אבל אם אבוא ואגע בך, אתה תרגיש את היד שלי. מן הסתם תתהה מדוע נגעתי בך.
ואם אכה אתך? נכון שתשאל אותי, אולי בכעס, מה אני רוצה ממך?
הקב"ה נגע בנו. אבל אנחנו לא התעוררנו.
עכשיו הוא מכה אותנו, שולח לנו חבטות מפה ומשם.
הוא רוצה שנרים אליו עיניים, שנבכה, שנתפלל, שנזוז מהמקום הקר והרחוק שלנו.
עם לא יבין יילבט. הבה נצא מגבולות ההיגיון הקטן והמטופש שלנו,
התולה את קורות העולם בבשר ודם או במהלך הטבע,
ונתחיל להבין מה ה' רוצה מאיתנו. מה אנחנו יכולים לעשות כדי להתקרב אליו.