גדלתי בחברה נפרדת ואני ממש שמחה על זה ומודה על זה לה'.
עכשיו אני בגיל של שירות (לא עושה שירות) ותוהה לעצמי כמה זה נורא להתכתב עם בנים. כמובן לא למטרת נישואים ולא לשום מטרה באמת. סתם זה התחיל כהתכתבות טכנית לפני כמה שבועות עם בן מאוד תורני מהיישוב שקטן ממני בשלוש שנים. לא נרקם פה איזה קשר למטרה מסויימת, סתם ממשיכים להתכתב ללא סיבה.
השאלה היא אם זה בעייתי ולמה? ואם באמת צריך להשתדל להפסיק או למעט.
זה ממש לא נראה לי יגלוש לקטעים בעיתיים ובטוח שאנחנו לא ניפגש רק לזה. (שתי המשפחות יותר תורניות ממנו ואין שום סיכוי שהם יסכימו לנו דבר כזה..)
תודה רבה!
