פורום נסיונות פעילים (עמוד 790)

הרסני ופוגע.


וגם פגיע
(בהשוואה)

למה לחכות שעתיים עד הארוחהההההה

שמישו ירה ביייייי פליייייייייז

חברה טובה.. אין הגבלת מחיר

כי הסטטיסטיקה אומרת שעם כל הגזר
התגרדו עוד כמה דברים😮😮

לא לא,
אני לא יודע עכשיו מה,
ולא הספקתי כי היה,
אוף,
אני דואג,
צריך לשמוח, יהיה בסדר.

אני לא שלחתי,
ו אני לא יודע למה, אבל אני לא רוצה לחזור לישיבה,
אבל אני כן, מאוד, מוזר.

אני לא מחפש להתווכח עם אף אחד, ולא מחפש תגובות כמו אתה טועה כי, וכו',

ראיתי כמה וכמה שרשורים שפשוט ממש כאבו לי על כמה שבת זה נורא,
רציתי רק לומר את דעתי על שבת, שבת זה נפלא,
פשוט עונג, יש זמן עם שקט, בלי מכשירים כלל,
זמן לחשוב, להיות יחד, להתענג על ד', להתפלל וללמוד, בנחת, ו, כן, אני מצפה לשבת, בכל יום, 
עם אהבה לימות החול, אבל הקבה מבדיל בין ששת ימי המעשה לשבת,
ו למעשה בעצם, זה סוד, 
ש בעצם, שבת היא המשפיע, היא הברכה לכל ימות השבוע, אז בעצם בה המעשה הגדול יותר,
כמו שאברהם הוא המוריד שפע לעמים "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בין ישראל לעמים)
וכמו שתלמידי חכמים כחול המגן על העולם מהים (בבא בתרא)

הדברים האלה נראים כמקבלים, אבל באמת הם המשפיעים,
שבת זה יום עצום,
הוא עצום יותר מכל החגים,
והקושי ואולי זאת גם הגדולה שלו ש הוא כל שבוע,
אבל צריך שלא לפספס את היום העצום הזה,
לנסות לנצל כל דקה,
עם נשמה נוספת, ההתעלות הזאת היא אדירה, זה פי שתיים נשמות מבדרכ,
ו זה יום של חיבור שמיים וארץ,
שכולם מודו שבעינן לשם ובעינן לכם (לחם), ו ו
אז תתענג על ד' והרכבתיך ל במותי ארץ,
ואחרי שהגמרא מפרטת לנו שבעולם הבא אין אוכל וכו' צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ומתענגים מזיו השכינה הפסוק שמביאים הוא "ויחזו את הא-לוקים ויאכלו וישתו",
ו ו בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר וכו, עכשיו שולחנו מכפר,
ו ו
להתענג על ד',
ולאיודע,
ז"א , שבת קודשינו , מחמד ליבינו.
שבת.

איך היא הבינה ישר מה אני צריכה באמת.
והשם אוהב אותי ככ.
מה הסיכוי שזה יהיה בתוך המיכל של השואב אבק ועדיין לא רוקן?!
אין קדוש כהשם.
פפף.יאללה,רק תחליפי לי את זה ונחזור לשקט.


@רגע שלם,אני חושבת עלייך וזה עושה לי טוב ויציב והחלטי לגבי ההחלטות שלי,אז ❤

(כי אני לא)
ולמה מתעקשים להמשיך בו
בדיוק חשבתי על זה הבוקר, על איך אנחנו ה****. כי הם אמרו לסבא לא לבוא ל...
הציניות של העולם יכולה להיות מדהימה לפעמים
(אם אתם נגדנו, תהיו נגדנו. אבל מה הוא אשם?! ואיך זה נראה לכם בסדר? אנשים זה דבר כ"כ מגעיל לפעמים)

|נושם עמוקות|
|מרגיש גרוע|

בשם ד' נעשה ונצליח.

הוא מביט לשמאל, ואז לימין.

"אני לא רוצה להיות כאן", הוא אומר לי, מיטיב את אחיזתו ברצועת התיק. "למה אני כאן?"

"אתה כאן כי אני רוצה שתהיה" אני מושכת בכתפי, חיוך קטן בקצה פה, עיניי נעוצות בו בפחד.

"אבל... אני לא רוצה להיות כאן" הוא אומר לי שוב, מבטו מבולבל. הוא אינו מפוחד. הוא מכיר את פני (משקפיים, שיער, לחי עדינה. עיניים.)

"קחי אותי הביתה, כבדים עלי ספרי, כבד עלי מבטך הנעוץ בי כך."
רגלי נשלחת אל מעל לקצה המדרגה, אל עיגול האבן. רגע באויר ולאחר מכן הנקישה מהדהדת סביבנו. עיני נעצמות ורחש המכוניות נע סביבנו, כל כך מוחשי שאני פורסת את ידי ומרגישה אותו זולג באויר בין אצבעותי.
"רק... רק עוד רגע, בסדר? תן לי רק עוד רגע לשהות בו".
אני מסתובבת לאט סביבי, ידי פרוסות, משקלי מוחלף בין רגל לרגל על קצות האצבעות. עיני נפקחות, מבטי מוצא את פניו, אני ממשיכה בסיבובי האיטי.
"אתה כאן כי רציתי. וזה נכון, אולי, שאתה לא רוצה להיות כאן, אבל אני רציתי שתהיה כאן כי זה מה שאני רציתי. ואיך, איך זה יכול להיות שאתה לא רוצה?" מבטי מתעכב שוב על פניו, על עיניו הנעוצות בי.

לא, הוא לא נראה כמו ילד נזוף, אני מגרשת את המחשבה מליבי.

אני מנסה למצוא את השם לתחושה המשתקפת בעיניו. בלבול? כעס? כאב? 

לא, זה לא כל אלו.

יש... עצב, במבטו.

הוא מביט בי ומביט ומביט ומביט, עד שהוא מתפוגג מלפני.
התהום שהייתה פעורה בנינו נראת מעט מצומצמת יותר לפני רגע.

נעם ה' עליכם

שנתיים אחרונה?
ארהב השתגעו