פורום נסיונות פעילים (עמוד 7912)

ויאאלה, כל הבנות עם האחים הקטנים. אייכן?

אתן לא אחיות שאוות?

של מישו שרפר.

דיסק מצוין עם הרפיה, קריאת שמע על המיטה, ומנגינה ארוכה ומרדימה במיוחד.

סיואו אמא! סבכניקית לא יודעת להגיד סין!

תגידי לאבא סילמד אותה להגיד סין ולא סין!

לכל הלא ביינישים, בשלמא זה סוג של 'ניחא'

"בסלמא אני, סאני לא יודע להגיד בסלמא אז אני אומר בסלמא במקום בסלמא,

אבל אתה סאתה יודע להגיד בסלמא, למה אתה אומר בסלמא ולא בסלמא?"

וכן, יש לי אחות בת שש (סס) שלא יודעת להגיד ש'...

(סאסה סם סום בסוסי,

סרה סרה סיר סמח,

מה הבעיה בכלל??)

מה זה אמור להביע???

ואנחנו גרים במקום שלפעמים יותר קר מירושלים...

שהולכים עם סוודר בערבים...

חצילים - המקורי התכוונתי למטוגנים.

פשוט שאר העולם מקולקל.

Way to go

יפה שנזכרת שאני לא יודעת אנגלית, בטח לא ביטויים 

הממ...

זה כזה...

"כל הכבוד, התחלה טובה"

אני לא מתכוונת לאכול גם חצילים.

(האמת שלי הוא אבד לדי הרבה זמן אני לא מוצאת אותו)

יש לך

טעם מוזר.

את לא הראשונה.

גם אני למדתי לאהוב טחינה (האמת שלא ממש "לאהוב" אבל להצליח לאכול..) איך הצלחת במשימה קדושה זו?

שחייבו אותי. הודעתי הרבה לסביבה שאני הולכת לאכול סלטים, אז הייתי חייבת

ולא, אני למדתי לאהוב. זה נורא פשוט.

בס"ד

סבא שלי אכל מתוך נימוס את הפטריות בביקור הראשון אצל השוויגער, ומאז היא הכינה לו פטריות כל פעם שהוא היה שם.

המדהים הוא שבמשך כל השלושים שנה הבאות הוא אף פעם לא גילה לה עד כמה הוא לא אוהב פטריות.

אבל אל תדאגי, יום יבוא וגם את תלמדי לאכול אוכל עם טעם, גם לי לקח הרבה זמן ללמוד לאכול שום וחרדל, אבל זה בא עם הגיל.

אבל אני יודעת להגיד לאמא שלי מה אני אוהבת ומה לא (בעיקר מה לא )

וסבא שלך ממש מגניב שהוא לא גילה לה.

הזוי קיצוני, פנאט משיחי,

תלוש כוחני, נטול תקווה לאומני,

אני נקמן, אני אכזר, מנוכר, פרימיטיבי,

מכוער, שייך לדור שכבר נגמר,

אני מנגד העולם...

אני- אדם- נהדר!!"

הזויה קיצונית, פנאטית משיחית,

תלושה כוחנית, נטולת תקווה לאומנית,

את נקמנית, את אכזרית, מנוכרת, פרימיטיבית,

מכוערת, שייכת לדור שכבר נגמר,

את מנגד העולם...

את- אדם- נהדר!!"

נשמע דווקא מעניין.

אבל למרות גילי הזעיר אני חושבת שזה ה-גיל שמשתנים בו באופן קיצוני.

א. השתנתי מאוד מגיל 14 עד 14 ו 9 חודשים..

ב. שינוי ענק

ג. לא

חשנה

בס"ד

כולם משתנים בגילאים האלה

וכנראה פשוט לא זיהתי..

זה גיל שמשתנים בו.

אני בכלל לא אותו ילדון בכיתה ח', לגמרי לא.

גם במראה (לא תזהו אותי)

וגם בכוווווווווווווול הדברים היותר חשובים.

זה ממש שני אנשים שונים

השתניתי בצורה ממש משמעותית.

אני חושב שאין אנשים שלא משתנים. הם אולי לא שמים לב לזה, אבל כולם משתנים.

אם תסתכל אחורה יכול להיות שתראה שינוי עצום ומשמעותי. (אני לא מכירה אותך ולא יודעת כמה השתנית, אבל אני חושבת שזה נכון לרוב בני האדם)

כמו שכתבת כאן - קשה לחזות בשינוי אם הולכים איתו פרה-פרה.

ובנוגע לשם - לדעתי הרבה משתנים. הרבה מאד. אבל לא כולם יודעים את זה או שמים לב.

אבל יש שינויים דרסטים ויש שינויים של גדילה.

יש מישהו שהוא ממלכתי מאמין שהמדינה קדושה ואסור בשום פנים ואופן לעבור על החוק והופך להיות גבעון שמאמין שצריך להפיל את המדינה.
ויש ללכת צעד צעד.
גם כשהייתי ציוני ממש ממש לא הייתי ממלכתי.

לפני שבועיים סיימתי 4 שנים בישיבה קטנה. לקראת הסוף חשבתי לעצמי איך כל אחד מהמחזור (9 אנשים) נכנס לישיבה ואיך הוא יצא ממנה.

חוץ מאחד, כ-ו-ו-ו-ו-ל-ם יצאו שונים לגמרי.

יש כמה שהם בכללללל לא אותו בן אדם מכל הבחינות (ביניהם אני) וכל השאר קצת דומים למה שהיו אבל בכל זאת השתנו המון.

כשהייתי בגיל  13-14 (כיתה ח'-ט') הייתי ממש קיצוני ימני גם הייתי ערס..לא הקפדתי בשיט על כלום...עכשיו ברוך ה' כמעט בן 17  הזמן עףף!! אאני הרבה פחות קיצוני..אני מתנדב עם ערבים ביחד,יש לי חברים טובים ערבים...גם ב"ה התחזקתי ממש ואני מנסה לעשות את כל המצוות על הצד הטוב ביותר

בס"ד

כן, השתניתי.

בעיקר נהייתי יותר חכם ושקול, אבל מצד שני איבדתי קצת מהתמימות וההתלהבות (את שתי המילים האלו צריך לקרוא בהגייה חסידית).

אני בטוח שכולם משתנים בגילאים האלו, בעיקר בדברים שהזכרתי.

או הו משתנים.

בהכל:

שאיפות

ברצונות

בדעות

בערכים

באופי

הכל משתנה. אולי לא בבת אחת. אבל אחרי פרק זמן ארוך ניתן לראות שינוי.

אני עדיין חושב שבגיאלים 14-17 לא השנתי שינוי מהותי אבל אולי לא שמתי לב.
השתנתי בגיל 18 ובגיל 20.

@אריאל יוסף

אבל אני לא יודעת איך ליישם.

כלומר - לטפח את העתיד אבל לא לשכוח את ההווה.

תחשבי על זה לבד הרבה. לחשוב זה תמיד עוזר.

בס"ד

מי שחי למען העתיד מפספס את ההווה

ומי שחי את ההווה לאו דווקא חי בקלות ראש

את יכולה לעשות תמיד את הדבר הכי נכון וטוב גם אם את לא חושבת בלי הפסקה על העתיד

(מעניין שבדיוק שבת שעברה חשבתי על אותו דבר והחלטתי להתעסק בהווה)

בס"ד

שאם תלמדי רק בשביל העתיד ההחלטה תתפורר בקרוב

כי צריך להיות משהו עתידי שמאוד חשוב כדי שזה יחזיק אותך כל הזמן הזה בתוך מסגרת שאת מרגישה שלא נכנונה לך

לכן את ההחלטה את צריכה לעשות מתוך ההווה

לעניות דעתי

אני חושבת שצריך לחיות את ההווה בשביל העתיד

וניסיתי עכשיו שעה לכתוב ולהסביר את עצמי ועל שניה מחקתי כי זה לא יצא מובן 

אבל בשביל לחיות צריך בסיס

ואת הבסיס בונים בהווה

וצריך בסיס שעליו נוכל לבנות את העתיד שלנו

אמ, זהו.

אין לי מושג

נקודה למחשבה

לילה ארוך

אני אחשוב על זה....

לחיות את ההווה. בשביל העתיד. מסכימה עם כל מילה.

ריעותי.

כשאנדרו סלומון, איש אחד חכם, מתאר את הדיכאון שלו, הוא כותב ככה:

"כל מה שקורה בהווה אינו אלא הציפייה לכאב בעתיד.

ההווה בתור הווה איננו קיים כלל"

הוא מתאר שם עוד מערכת שלמה, שהיא כולה חרדה מהעתיד.

הוא מדמיין את עצמו יורד מהמיטה להתקלח ונתקף חרדה-

עד כדי כך כל רגע מן הרגעים הבאים נדמה לו מסוכן.

אבל האם זה יעזור לו להתמודד, כשיבוא העתיד, עמוס בוודאות בקשיים וכאב?

האם החרדה מכאב עתידי תעזור להתמודד איתו?

אני חושבת שלהפך. ההשקעה בהווה איננה הריסת העתיד.

הפחד מהסכנה שבצעד מסויים תגרום לרגליך לרעוד בשעת מעשה, ולבסוף אכן ליפול.

ולעומת זאת יצירת חוויות והנאה בהווה הן יצירת כח ואושר, הן אגירת כח להתמודד עם הכאב שיבוא.

כשיש בתוכך חוויה קודמת של הצלחה ואושר היא עוזרת לך לצלוח את הגל שבוודאי יבוא-

אפילו רק מתוך רצון לשוב כשהכל ייגמר ולשחזר את האושר ההוא.

אבל וודאי גם כי חוויות חיוביות אוגרות בתוכך כח חיובי.

מחשבות חיוביות. אמונה עצמית. אמונה בטוב הטמון בחיים, אי פה ואי שם.

כמו שאמרה הנסיך-

את הבסיס בונים בהווה.

אתה חי את הווה, שלם ומאושר כמו שהוא,

ודווקא בכך אתה יוצר עתיד.

זוהי דעתי

כתבת יפה. תודה

@ריעות.

קראת?

בס"ד

שהפעולה למען העתיד יכולה להביא סיפוק רב גם בהווה.

את זה חיפשתי. תודה

(אני יודעת שלא אני פתחתי את השרשור, אבל בכל זאת)

בס"ד

וזה משחק ההגדרות שהחלטנו שלא לשחק

בס"ד

מזכירה לך להגדיר את המילה ב10 מילים

מטרה
מילה המשומשת על ידי מעבירי סמינריונים עם חזון גדול ומיותר

בס"ד

מיותר

דבר שאיננו הכרחי להמשך פעולה לעיתים נחשב גם לדבר מפריע