פורום נסיונות פעילים (עמוד 7913)

הזוי קיצוני, פנאט משיחי,

תלוש כוחני, נטול תקווה לאומני,

אני נקמן, אני אכזר, מנוכר, פרימיטיבי,

מכוער, שייך לדור שכבר נגמר,

אני מנגד העולם...

אני- אדם- נהדר!!"

הזויה קיצונית, פנאטית משיחית,

תלושה כוחנית, נטולת תקווה לאומנית,

את נקמנית, את אכזרית, מנוכרת, פרימיטיבית,

מכוערת, שייכת לדור שכבר נגמר,

את מנגד העולם...

את- אדם- נהדר!!"

נשמע דווקא מעניין.

אבל למרות גילי הזעיר אני חושבת שזה ה-גיל שמשתנים בו באופן קיצוני.

א. השתנתי מאוד מגיל 14 עד 14 ו 9 חודשים..

ב. שינוי ענק

ג. לא

חשנה

בס"ד

כולם משתנים בגילאים האלה

וכנראה פשוט לא זיהתי..

זה גיל שמשתנים בו.

אני בכלל לא אותו ילדון בכיתה ח', לגמרי לא.

גם במראה (לא תזהו אותי)

וגם בכוווווווווווווול הדברים היותר חשובים.

זה ממש שני אנשים שונים

השתניתי בצורה ממש משמעותית.

אני חושב שאין אנשים שלא משתנים. הם אולי לא שמים לב לזה, אבל כולם משתנים.

אם תסתכל אחורה יכול להיות שתראה שינוי עצום ומשמעותי. (אני לא מכירה אותך ולא יודעת כמה השתנית, אבל אני חושבת שזה נכון לרוב בני האדם)

כמו שכתבת כאן - קשה לחזות בשינוי אם הולכים איתו פרה-פרה.

ובנוגע לשם - לדעתי הרבה משתנים. הרבה מאד. אבל לא כולם יודעים את זה או שמים לב.

אבל יש שינויים דרסטים ויש שינויים של גדילה.

יש מישהו שהוא ממלכתי מאמין שהמדינה קדושה ואסור בשום פנים ואופן לעבור על החוק והופך להיות גבעון שמאמין שצריך להפיל את המדינה.
ויש ללכת צעד צעד.
גם כשהייתי ציוני ממש ממש לא הייתי ממלכתי.

לפני שבועיים סיימתי 4 שנים בישיבה קטנה. לקראת הסוף חשבתי לעצמי איך כל אחד מהמחזור (9 אנשים) נכנס לישיבה ואיך הוא יצא ממנה.

חוץ מאחד, כ-ו-ו-ו-ו-ל-ם יצאו שונים לגמרי.

יש כמה שהם בכללללל לא אותו בן אדם מכל הבחינות (ביניהם אני) וכל השאר קצת דומים למה שהיו אבל בכל זאת השתנו המון.

כשהייתי בגיל  13-14 (כיתה ח'-ט') הייתי ממש קיצוני ימני גם הייתי ערס..לא הקפדתי בשיט על כלום...עכשיו ברוך ה' כמעט בן 17  הזמן עףף!! אאני הרבה פחות קיצוני..אני מתנדב עם ערבים ביחד,יש לי חברים טובים ערבים...גם ב"ה התחזקתי ממש ואני מנסה לעשות את כל המצוות על הצד הטוב ביותר

בס"ד

כן, השתניתי.

בעיקר נהייתי יותר חכם ושקול, אבל מצד שני איבדתי קצת מהתמימות וההתלהבות (את שתי המילים האלו צריך לקרוא בהגייה חסידית).

אני בטוח שכולם משתנים בגילאים האלו, בעיקר בדברים שהזכרתי.

או הו משתנים.

בהכל:

שאיפות

ברצונות

בדעות

בערכים

באופי

הכל משתנה. אולי לא בבת אחת. אבל אחרי פרק זמן ארוך ניתן לראות שינוי.

אני עדיין חושב שבגיאלים 14-17 לא השנתי שינוי מהותי אבל אולי לא שמתי לב.
השתנתי בגיל 18 ובגיל 20.

@אריאל יוסף

אבל אני לא יודעת איך ליישם.

כלומר - לטפח את העתיד אבל לא לשכוח את ההווה.

תחשבי על זה לבד הרבה. לחשוב זה תמיד עוזר.

בס"ד

מי שחי למען העתיד מפספס את ההווה

ומי שחי את ההווה לאו דווקא חי בקלות ראש

את יכולה לעשות תמיד את הדבר הכי נכון וטוב גם אם את לא חושבת בלי הפסקה על העתיד

(מעניין שבדיוק שבת שעברה חשבתי על אותו דבר והחלטתי להתעסק בהווה)

בס"ד

שאם תלמדי רק בשביל העתיד ההחלטה תתפורר בקרוב

כי צריך להיות משהו עתידי שמאוד חשוב כדי שזה יחזיק אותך כל הזמן הזה בתוך מסגרת שאת מרגישה שלא נכנונה לך

לכן את ההחלטה את צריכה לעשות מתוך ההווה

לעניות דעתי

אני חושבת שצריך לחיות את ההווה בשביל העתיד

וניסיתי עכשיו שעה לכתוב ולהסביר את עצמי ועל שניה מחקתי כי זה לא יצא מובן 

אבל בשביל לחיות צריך בסיס

ואת הבסיס בונים בהווה

וצריך בסיס שעליו נוכל לבנות את העתיד שלנו

אמ, זהו.

אין לי מושג

נקודה למחשבה

לילה ארוך

אני אחשוב על זה....

לחיות את ההווה. בשביל העתיד. מסכימה עם כל מילה.

ריעותי.

כשאנדרו סלומון, איש אחד חכם, מתאר את הדיכאון שלו, הוא כותב ככה:

"כל מה שקורה בהווה אינו אלא הציפייה לכאב בעתיד.

ההווה בתור הווה איננו קיים כלל"

הוא מתאר שם עוד מערכת שלמה, שהיא כולה חרדה מהעתיד.

הוא מדמיין את עצמו יורד מהמיטה להתקלח ונתקף חרדה-

עד כדי כך כל רגע מן הרגעים הבאים נדמה לו מסוכן.

אבל האם זה יעזור לו להתמודד, כשיבוא העתיד, עמוס בוודאות בקשיים וכאב?

האם החרדה מכאב עתידי תעזור להתמודד איתו?

אני חושבת שלהפך. ההשקעה בהווה איננה הריסת העתיד.

הפחד מהסכנה שבצעד מסויים תגרום לרגליך לרעוד בשעת מעשה, ולבסוף אכן ליפול.

ולעומת זאת יצירת חוויות והנאה בהווה הן יצירת כח ואושר, הן אגירת כח להתמודד עם הכאב שיבוא.

כשיש בתוכך חוויה קודמת של הצלחה ואושר היא עוזרת לך לצלוח את הגל שבוודאי יבוא-

אפילו רק מתוך רצון לשוב כשהכל ייגמר ולשחזר את האושר ההוא.

אבל וודאי גם כי חוויות חיוביות אוגרות בתוכך כח חיובי.

מחשבות חיוביות. אמונה עצמית. אמונה בטוב הטמון בחיים, אי פה ואי שם.

כמו שאמרה הנסיך-

את הבסיס בונים בהווה.

אתה חי את הווה, שלם ומאושר כמו שהוא,

ודווקא בכך אתה יוצר עתיד.

זוהי דעתי

כתבת יפה. תודה

@ריעות.

קראת?

בס"ד

שהפעולה למען העתיד יכולה להביא סיפוק רב גם בהווה.

את זה חיפשתי. תודה

(אני יודעת שלא אני פתחתי את השרשור, אבל בכל זאת)

בס"ד

וזה משחק ההגדרות שהחלטנו שלא לשחק

בס"ד

מזכירה לך להגדיר את המילה ב10 מילים

מטרה
מילה המשומשת על ידי מעבירי סמינריונים עם חזון גדול ומיותר

בס"ד

מיותר

דבר שאיננו הכרחי להמשך פעולה לעיתים נחשב גם לדבר מפריע

את לא מתחת לאף אחד, ולא מעיקה על אף אחד.

ותלכי עם האמת שלך...

ואל תתחרטי יותר מדי. 

ובסוף כשהכל יסתדר- תראי שהכל קרה בצורה המדויקת

האם כשאמרת 
"חוללתי בכרם הכי יפה בעולם"
הכוונה לחפצא או לגברא

בס"ד

כיסא מספיק לגמרי. ואם אין - גם רצפה.

רצפה מספיקה לגמרי

אין לי בעיה לישון על ריצפה, לא על סדין ולא על כסא,

אבל לישון על אבנים? ועוד מבחירה?

לפעמים נדמה לי ש... לא משנה.

ושק"ש על אבנים זה אחד ה-דברים היפים שיש, גם אם לא ממש נוח.

אבל רק אבנים של ארץ ישרואל!

@טופי תות

היא מציעה לי כל כך הרבה דברים טובים חוץ מאבנים.

כן, גם בארץ ישראל זה כיף לישון על מזרון כמו שצריך. (ואם נרצה בחוץ, אז יש דשא, כן, לא חייבים להיות קדושים (מעונים) למען הארץ שלנו)

ואבנים מארץ ישראל זה דבר מרגש(יש לי אוסף) אבל במחילה, לא בשביל לישון עליהם.

ברגע שעושים מזה "אישו", מרגיש לי כאילו זה לא אמיתי. אבל זה הרגשה האישית שלי, וכתבתי רק כי ביקשת.

בהנאה

אני גבר בנשמתי.

ובלי קשר - זה מאתגר, אז זה כיף

לפעמים נדמה לך ש...?

@טופי תות

ומסכימה לגמרי עם המשפט הראשון שלך.

בפסח ספרדי ובאלול אשכנזי (ככה אני אוכל קטניות ולא אומר סליחות..)

סתם, באמת פרסי.

מה קרה?

כיתה חדשה כשאת המצטרפת החדשה או התחלה חדשה משותפת לכולן?

כמו כל דבר, זה קשה טיפה בהתחלה, אבל מתרגלים מהר מאוד

20150730174104.jpg

20150730174330.jpg

בס"ד

אמת!!!!!!! |צועק עד כלות הנשימה|

חשבתי על זה באמת.

בס"ד

כי-אתה-הוא-יוצרם

ו....א-ת-ה!

יודע-יצרם

כי-הם

בשר

ודם.

זה הכל ענין של דגשים.

למה לא מאמינים לי?

בס"ד

היא היתה מעמידה אותם במצב בלתי אפשרי של רחמים משתקים כנגד כל עושה עולה.

חשוב שלאדם תהיה יכולת להאשים אחרים בצרות שלו, גם אם בהם זה פוגע לפעמים.

אבל... לסלוח

בס"ד

צריך הרבה מאוד עבודה כדי להיות יכול פשוט לסלוח.

ולפעמים לאדם אין את הכוחות לזה. או שיש אבל הוא צריך לשמור אותם למשהו יותר חשוב.

ב. מי? תגיד לי ואני אביא לו פטיש.

א. לכל אחד יש אפשרות לגלות.

ג. יש למישהו מושג למה לא קיבלתי התראות על השרשור הזה?

ב. לאלא, ממש לא פטיש.

ג. זה לפעמים ככה, מסתבר

ב. גם לאנשים שאוהבים צריך לדעת לתת פטיש. (צדקתי?)

ב. לא מגיע פטיש במקרה הזה.

ב. כל מקרה לגופו ולפטישו, זו היתה אך ורק המלצה.

ב. יש מקום ללום לפעמים. אבל כאן אני זה שצריך לקבל פטיש/לום לבחירת המעניש

ב. תגיד לו שייזהר כי זה כואב. ושייזהר כי זה עלול לגרום לחוסר ביטחון עצמי (תחליט בעצמך אם רמזתי או לא)

בס"ד

כשהבדיחה שלו התבססה על השוני הזה בניקוד...

ואצלו זה עוד היה הגיוני..

לי יש דמעות בעיניים כשאני קוראת אותו,

בין אם זה סתם ככה כמו עכשיו ובין אם זה בימים נוראים!!

שיר מדהים!!

בנפשו יביא לחמו...

משול כחרס הנשבר...

אחד הדברים

וכרוח נושבת, כרוח נושבת

וכחלום יעוווף