פורום נסיונות פעילים (עמוד 8060)

אני לא מרשה לך לחשוב ככה אף פעם

ולא לדבר ככה

תחשוב מה זה עושה

או לחשוב עליך דברים לא טובים

או שאם הם כן יבינו, תחשוב מה הם מרגישים. מותר להיפגע, רק צריך לא ללכת עם זה רחוק מדי

בקשר לחתימה - למה הם מה עם שאר הנרצחים ? נכנעת ליחצנות ......

ממש לא עוד שניה!

ותראי כמה שזה המון...

אהאה

מאידך תשוקתי אותי שורפת

שבית המקדש השלישי אינו בנוי מאבנים

הוא בנוי מדמע-א-אות

רציתי לראות איזה שיר המילים האלה יעלו...

יש גם "אם נדבר גלויות, לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות"

אני אוהבת את הבחירה שלך

נראה איך אתם ממשיכים את זה

יאללה יאלה יאלילי או או או

מעולה, לזה חיכיתי

אחד ה-שירים.

וגם "ממך עד אלי".

וגם "חגיגה", אבל סתם כי הוא קליל וכיף.

השאר שציינתי עמוקים נורא וכיף לשחות שם.

מגיע לשיר הזה שנמשיך אותו עד הסוף

בואו נהפוך את זה למשחק

יאללה תמשיכו

אנשים, שיר יפה. לא לערבב שירים פחות יפים

בס"ד

תודה!

נשמע מסקרן למדי

בס"ד

אבל זה מהדף היומי של לפני שלושה ימים (דף יב.)

אמרתי שאני לא צריכה, ושזה לא מתאים לנשים,

אבל אם אני שומעת קטע משם אז אני כן אחפור קצת...

בס"ד

קודם כל: המסכת בה אנו עוסקים היא מסכת נדרים, וממילא הדיון הוא בנדרים ובדברים שקשורים לנדרים.

יש דין של "התפסה" או "איסר". הדין נלמד מהפסוק שאומר "איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה" בגלל הכפילות, לומדים שיש מושג של 'נדר', יש מושג של 'שבועה' ויש משהו נוסף - 'איסר'.

איך זה עובד? חבר שלי רוצה לכבד אותי בבמבה שלו, ואני לא רוצה לאכול. אבל הוא מתעקש. מה אני אעשה? אני יכול להישבע: "אני נשבע שאני לא אוכל מהבמבה שלך". אני יכול לנדור: "אני אוסר עלי את הבמבה שלך בנדר" ואני יכול להגיד גם: "מבחינתי הבמבה שלך היא כמו קרבן" והכוונה - כמו שאסור לאכול קרבן, ככה אסור לי לאכול מהבמבה. זה נקרא התפסה, כי אני לוקח משהו אסור, כמו קרבן, וגורם שהאיסור שלו 'ייתפס' במשהו אחר.

עכשיו, הגמרא רוצה לברר את הגדרים של ההתפסה. אם אני לוקח ביד אחת בשר של קרבן וביד השניה במבה, ואומר זה (הבמבה) - כזה (כמו הקרבן), הבמבה תיאסר. אבל מה אם הקרבן מותר באכילה, כמו לדוגמה אם מדובר בשלמים שנזרק דמם? בעצם השאלה היא האם כשאמרתי שהבמבה תהיה כמו הבשר, כמו שהבשר מותר באכילה הבמבה גם, או שמא ההתפסה היא 'בעיקרו' של הקרבן - כמו שהקרבן אסור, לפחות לפני זריקת הדם, כך גם הבמבה.

הגמרא מנסה להוכיח מברייתא שאומרת "איזהו איסר האמור בתורה? אמר: 'הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו', 'כיום שמת בו רבו', 'כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם', 'כיום שראיתי ירושלים בחורבנה'" ושעל כך אמר שמואל (האמורא): "והוא שנדור באותו היום" כלומר - שמדובר שאותו האדם נדר שהוא לא יאכל בשר ולא ישתה יין באותו היום הנ"ל (שמת אביו/רבו/צום גדליה/ראה את ירושלים). ומסבירה - מדובר במקרה של התפסה: כשמת אביו, ביום ראשון בשבוע, הוא נדר לא לאכול בתאריך זה בשר ולא לשתות יין. ועכשיו הוא אומר - "היום לא אוכל בשר, כמו ביום ראשון!" ולמרות שעברו מאז הרבה ימי ראשון שבהם הוא כן אכל בשר, אלא שההתפסה היא 'בעיקרו' של יום ראשון, כלומר ביום ראשון 'ההוא', שבו היה אסור לו.

ואני לא הבנתי, מה פתאום שהוא יגיד 'כמו ביום ראשון'? ממתי אנשים מדברים ככה? אבל את סיפקת הוכחה, שאנשים באמת מדברים ככה!

שכוייח!

החכמת

גאון.

מגעיל בחוץ

לח בחוץ

יאכס

בכיתה זה סיוט, בבית זה מושלם...

היא אוהבת אותו

ושהיא שרה לו

זהו.

ומצחיק