פורום נסיונות פעילים (עמוד 897)

ישתבח שמו

כל יום כמו נס.

עצם זה שאני יושבת כאן וכותבת זה נס עצום... אחרי שבת עם תקרית מסוכנת שבחסדי ד' לא פגעה יותר מידי.

חן חן

אבל קשה יותר ללמוד דברים חדשים כשגדלים

ואני דיי בטוחה שאת רוב הביישנות שלי איבדתי בזכות המוסדות האלה

הכל מאת ה' יתברך, ומה שהוא עושה - הכל לטובה.

פשוט יש דברים שאנחנו לא רואים, וזה המבחן באמונה.

לא עמדת בו. לא שאני שופט, אבל זה המצב.

חשבון שלך עם בורא עולם. היעקר שהבנת שטעית.

 בהצלחה!

מממ

על משקל "יש צדק בחלל".

אני מניח שאת צודקת באמירה שיש צדק במוות.

"אני לעולם לא אהיה מלך,
ואתה לא תזכה לראות את המחר..."

"מסתבר שאני אכנס מתישהו"

הוא ידע על מה הוא מדבר.

מקוה שלא נדבקת לפחות

התיכונית שלי לא הייתה פנימיה, ולכן למרות הקושי בפרידה בסופו של דבר עברתי את זה, וזה הרבה מאחוריי.

לעומת זאת הישיבה היא פרק זמן משמעותי מאין כמותו (הייתי שם 6 שנים, ועוד שנה שגרתי ליד) שהייתה לי גם פעם ראשונה בפנימיה ובניית האישיות.

אבל כמו שאמרתי, זו לא רק נוסטלגיה אלא געגועים למציאות אחרת שקיימת גם כעת ואינה שייך לה עכשיו..

צודק בהחלט. 

בישיבה יש לנו מן בועה כזו שאנחנו בתוכה ולא מודעים באמת לעולם שבחוץ. (אלא אם כן אתה בישיבה מסוימת שבה ראש הישיבה מכריח להיות קשור. ועדיין...) 

מן בועה כזו שמתרגשים כשרואים ספר עם כריכה חומה, מה שכנראה לא הולך לקרות אח"כ לרובנו. מן בועה כזו שכולם יושבים ולומדים ומדברים על סוגיה במשך שלוש או ארבע שעות בסדר בוקר. אין דברים כאלה. 

מן בועה כזו ששומרת עלינו שלא נפגע מתרבות כזו שצריך לכתוב שיר בכלל על איזון או על שומר עלי שלא אהיה פרוע מידי... 

הלוואי שנזכה להמשיך קשר עם הישיבה באופן תמידי. קשר כלשהו... וכך להצליח לשמר את הבועה הזו במידה מסוימת. 

לשמור על הקודש ועל המסגרת גם בחוץ.

אבל לא על זה דיברתי;

אני לא מתגעגע רק לקודש, אני מתגעגע לעולם ה'תוהו' שבישיבה (אולי "בישיבה של היום" העולם הזה קצת דהה, אבל אני מאמין שהוא עדיין קיים. ולמעשה יש צד שהוא קיים בכל ישיבה).

עולם ה'תוהו' זה עולם שאני מרגיש שאני לא יכול להתחבר אליו עכשיו (לא יודע אם זה טוב ואם זה רע).

עולם הקודש הייתה דוגמא לבועה הזו.

אבל ודאי שכל האווירה בישיבה היא כזו...

בישיבה של היום כמעט ואין את עולם התוהו הזה שאתה מדבר עליו. אני זוכר אותו... לפני 10 שנים הוא היה הרבה יותר ברור. עם כל הכוכבים. בהחלט גוואלד. 

לא בטוח שצריך להתחבר אליו. כל זמן והזמן שלו. והזמן הזה עבר. צריך לדעת להמשיך רגעים מהישיבה גם לחיים שמחוץ. לדעתי... 

ואני עכשיו עזבתי את הישיבה.

אני לא מאמין

עוד אגיב מזה העניין

יש התועדות בזום היום. מקווה להפוך אותה להתוועדות גיוס.

נדבר

זה היה יכול להיות נחמד.

התוועדות רשמית עם רבנים?

איך היה? דבר איתנו קצת.

(או שזה סתם תירוץ עבורי לפטפט)

סבבה סה"כ. דווקא לא נורא לי עם ההתבודדות הביתית הזו. אפילו צחקתי עם אשתי שהרבה זמן התפללתי ביחידות, ועכשיו כל עם ישראל גם עושה את זה יחד איתי

קצת קשה ללמוד לאקדמיה עם הילדים בבית. גם קשה לנקות לפסח, אם כי כבר התחלנו.

אני כבר שבועיים בדף היומי. קצת קשה הקביעות והכי מעצבן שאני מרגיש שזה בא לי על חשבון דברים שרציתי ללמוד (לפסח למשל). אבל נראה לי הקביעות הזו יותר חשובה. ומקווה שבע"ה כן אספיק בכל זאת ללמוד משהו לפסח.

וכתבתי לא מזמן משהו על הישיבה: ישיבה זו בועה - נסיונות פעילים.

מה שלומך?

מעניין מה לא נותן להתרכז בתפילות סידור

תפילות, תפילות.

שטעטא ירחם

(כלומר, וודאי שהוא מרחם, אבל לא בהכרח שהרחמנות תהיה להפסיק את הקורונה).

וזה נושא לשרשור אחר, כל סוגיית הביטחון בכלל, ובפרט עכשיו זה בא לידי ביטוי

ואולי לא כל כך עשיתי את זה