(כתבתי מחשבות, ואז החלטתי שזה מוקדש לך כי נראה לי שתאהבי. פורים שמח!)
פורים זה חג שנגמר לי מהר מדי. תמיד. כל שנה מחדש.
תמיד מגיע השלב של הערב, כשהראש כבר כואב מהיין, שאת מגלה פתאום שהחג נגמר, ואין יותר פורים, עד שנה הבאה.
בפורים של כיתה א' או ב' דוד שלי אמר שהוא נוסע לצד השני של העיר, ושאל אם אני רוצה להביא משלוח מנות לחברות שגרות שם, רציתי להביא למישהי, אז באתי איתו ובכביש שיוצא מהרחוב שלנו התפנצ'ר הגלגל.
לקח לו משהו כמו חצי שעה לתקן אותו, אבל הייתי קטנה, וזה הרגיש המון זמן, ובינתיים באו לקרוא לו להשלים מניין למנחה, ואני שידעתי שמנחה מתפללים בסוף היום, לפני ערבית בכיתי על זה שהפסדתי את כל פורים. (רק כשחזרנו הביתה הבנתי שפורים עוד לא נגמר.)
וכל שנה מחדש, הפחד לפספס את היום הקדוש הזה.
זה יום עמוס כזה שעובר מהר, קריאת מגילה, וללכת לחלק משלוחי מנות, ואנשים שמגיעים להביא, ומישהו נכנס, ויוצא והולך וחוזר.
ו"כל הפושט יד נותנים לו" ושנזכור לבקש! על כל מה שצריך. להתפלל באמת
ופורים מגיע לסוף, לפני שמספיקים להרגיש, לפני שמספיקים להבין שפורים היום, כבר נגמר.
שנה שעברה, מצאתי את עצמי בפורים במקום שלא הכרתי בו כמעט אף אחד, ולא ידעתי אם לחכות שיגמר או לא.
בסוף בין אינסוף ההודעות בקבוצה של הכיתה, שגרמו לי גם להתעצבן על חברה, על שטויות מוחלטות ולא חשובות, מצאתי את עצמי מסתכלת בשקיעה ומבינה שפורים נגמר, ברגש לא ברור, משהו שהוא בין עצוב לשמח למתגעגע.
פורים זה פשוט חג שנגמר מהר מדי.
@מתנחלת גאה!וקצת יותר אישי ואמיתי:
חבר הוא אדם שלידו אני רוצה להיות יותר טוב, אבל חבר אמיתי הוא אדם שלידו אני כבר יותר טוב" - הרב שלמה קרליבך
אז תודה, על זה שאת את, ועל זה שאת הופכת גם אותי לטובה יותר ❤️
פורים שמח!
)