פורום נסיונות פעילים (עמוד 933)

את לידה

אנשים שנראים לנו כרעים/פוגעים, הם בסך הכל אנשים טובים שיש להם חסר כלשהו בעניין המידות

כמו שיש אצל כולנו בעצם. במקרה שלהם זה אולי חסר ברגישות/התחשבות/עדינות וכו.

באופן כללי חושבת שתמיד כדאי ללכת על האופציה של דיבור, פתרונות ועבודת מידות

קרו לי כל מיני מצבים שהייתה מורכבות עם אדם כלשהו. דברים בהתנהלות שלי או בשיח של שנינו שהיה לא תקין

אז מדברים על מה שקשה ומציק, מלבנים את הדברים, מסיקים מסקנות

ומתחילים בעבודת מידות משותפת. וב"ה בחסדי ד' רואים שיפורים מדהימים ואדרבה הקשר מעמיק ומתחזק.

וזה בכלל הגישה הבריאה לחיים. במקום לברוח מדברים או להשתיק אותם.

חוץ מזה יש אנשים שאי אפשר להתרחק מהם ולהעלים אותם מהחיים שלנו (כגון הורים, אחים, ילדים וכו)

כמובן שצריך לבדוק כל מקרה לגופו(!) מה סוג הפגיעה ותדירותה, מי האדם, האם זו בעיה בניתוח שלנו על המציאות, או שיש כאן משהו עמוק יותר.

ואדם שעושה את זה הוא בעצם מתנתק ממקור החיים שלו עד כמה שנראה לו שהוא לא המקור..

(מלבד מקרים חריגים שאי אפשר לשפוט אותם, כי אנחנו לא במקום הזה בכלל)

אבל במקרה שאתה אדם נורמטיבי ממשפחה נורמטיבית, קל וחומר אם אתה בן נוער שתלוי בהורים, זאת לא אופציה בכלל.

זה נס אמיתי, וכנראה שביום שבו נעשה נס, כדאי להתפלל על ניסים אחרים.

דוד שלי..

בעיר (הדרומית יחסית) שאני לומדת בה זה בכלל מקפיץ כל פעם, במיוחד אחרי כזה שבוע

תיוגים חובה

@טוב נו..

@נער מתבגרר

הן באות כי כואב לנו 

כי קשה לנו

כי קר לנו

כי אין אף אחד שיבין

הם באות לפעמים בלילה

מאוחר..

כשהרחובות ריקים

וכולם בתוך הבתים

ורק את מסתובבת

לבד ברחוב עם גינס קצר ומעיל

מחפשת מישהו שיבין

שיאמין 

והדבר היחיד שאת מוצאת

זה חושך עצוב 

הדמעות זולגות לך על הפנים

וכבר לא אכפת לך

יותר ממה שכולם יגידו

הדמעות באות כשאין יותר מה לעשות

כשאת חוזרת מהבית ספר

ומתברר לך 

שהבן אדם שאת הכי אוהבת בעולם

נפטר וכבר לא פה

הן באות כל כך מהר

הן באות כשכבר בא לך לוותר

הן באות כשמאשימים אותך במשהו שלא עשית

הן באות בלי לחשוב יותר מידי

ואת מנסה להגיד להם דיי

הן באות כשנמאס לך מהחיים

וכשאת כבר לא סומכת על אנשים

הן פשוט באות.

הדמעות.