פורום נסיונות פעילים (עמוד 938)

לא לשתוק במילים לשתוק שתיקה דמחשבות

אנשים לא מבינים מה זה לחיות בתודעה הזאת

לחיות בתודעה של גם כשנרגעים להיות במתח

לא לעיין בחדשות, כי אולי נראה ואז סתם נילחץ עד שנגלה ש

או עד ש

להתעלם לחלוטין מהעובדה שכל פעם ש לא שמעתם בדרך הגיונית

 

~

פעם ישבתי עם חברה ודיברנו על חיים ואיך שמענו על אנשים שזכו לחיים

פתאום הבנתי עד כמה אין הגיון בזה, אין הגיון, ובלי קשר לכאב המערבל ובולע הכל

~

 

 זה כואב, רבותי, זה כואב,

י'הודה גזבר תיאר פעם איך לדעתו לב נשבר זה מוחשי, כשבר, בלב, לו הי'ה עצם

לענ"ד לא זה עצם העניין

הלב לא נשבר, הוא מתכווץ

ונשאר, סגור ומנותק, עד שפותחים

וכמה שזה כואב

.

ושוב נסגר

ובבהלה כותרת והוא נסגר

ומילים ואשליות ושיחת טלפון על הצג---

(אנשים, אם הכל בסדר, תשלחו הודעה כדי להרגיע. א-ל תתקשרו) (כלום לא בסדר איך בכלל אפשר לומר ש משהו בסדר במציאות השבורה הזאת)

()

~

 

לא נחמד לדבר על כאב אז לא מדברים עליו

פעם הבנתי שאני חושבת על ארגון מסוים שהייתי פעילה בו לפחות פעם ביום, בממוצע,

 

וכך זה עדיין אבל למה יש אנשים שלא כאן כדי להרגיע איכשהו את הגעגוע הדופק א-לי'הם (געגוע דופק, אבל מבפנים, הוא חודר בלי הזמנה)

אני רוצה לפגוש ולברך ברוך מחי'ה המתים, לא נפגשנו חודש, לא נפגשנו שנה

ברוך שהחיינו

 

...

אחרי הפיגוע ב*** **************** אז הלכנו לתחנה, לאכול גלידה ולחזור הביתה

איך אפשר לאכול כשאי אפשר לנשום

איך אפשר לנשום כשאין אוויר

הבו לי פד"ח של קדושי הדור

.

.

.

אַתָּה לוֹבֵשׁ לָבָן, אוּלַי תָּבוֹא, תַּעֲלֶה חַזָּן

מוזר לי שרק ארבעה אנשים זכרו את זה למרות שניסיתי להסתיר את זה, מה שבדרך כלל לא עבד

 

אם הייתי יודעת מה המטרה, לא הייתי עושה את זה.

 

היום באמצע לימוד לבגרות עם חברה, פשוט נרדמתי לה יום הפרצוף.
🙈

עכשיו זה לא מפריע לי,

אבל מחר זה מאוד יפריע לי.

איזה כיף לי!

 

יונדב לא אוהב להיות חולה. ולא שכ"כ אכפת לו שכואב וחלשים ואין כח וחשק לכלום, פשוט אי אפשר ללמוד. ויותר מזה, קשה לו עם זה שאין רוך בקול שלו. ולא שקול זה דבר כל כך גדול ומשמעותי, אבל, איך מתעניינים בשלום חבר בקול שבקושי ונשמע וכשכן הוא נשמע מחוספס ורועד וגבוה ולא שלם, ואיך אפשר להודות להשי"ת על נשמתו שחזרה אליו בגרון ניחר ובמילים שבקושי בוקעות ונעצרות באמצע כי אין לו כח להשלים את המשפט והוא צריך לקחת אוויר ואולי יש בזה בכלל הפסק ברכה וזה מוציא אותו מריכוז.

 

יונדב לא מסתדר, לא, שונא את הזעזוע הזה, של לעלות ולרדת בבום, כמו שהוא מסוגל פתאום להשבר ולבכות ומנחה בעיניים דומעות וחולצה כבר חצי שקופה ובלי לזוז ולקרוא אורות התשובה של הרב בלב שרוף ולהרגיש שהרב מדבר בדיוק עליו (ואליו)

 

פתאום הוא מבין (קצת) מה זה תשובה כללית וכמה שהוא רוצה עכשיו חגי תשרי ולשמוע את הרב שר מראה כהן ותתן אחרית והקפות במרכז ולשבת מתחת לצל שמיים של הסוכה ולהרגיש כ"כ מקובל ורצוי וערבית שחרית מוסף ומנחה ואמת מה נהדר לו עם הקב"ה גם אצלו בלב

 

ואז הוא מחפש את עצמו ולא מוצא ולומד מסכת אחר מסכת ובשבת אחרי מנחה הוא יושב על המיטה שלו בבית ליד החלון ובוכה, (הוא לא בוכה הרבה אבל איכשהו בעבודת ד' הלב שלו תמיד שבור, רק לא נשבר), כי רצון הרצונות אבל ד' יעזור, הוא רוצה וכשהוא לא רוצה כואב לו כל כך והוא רוצה שיכאב לו כדי שאולי הוא ילמד לאהוב באמת ובתמים

 

והוא אוהב, אבל עכשיו כואב לו הראש והוא חלש ומה כבר יקרה אם פעם אחת הוא לא יתפלל מנחה, הוא עייף וחולה ו רוצה אבל מותר לו שלא, נכון, אז אולי פעם אחת הוא יוותר, זה גדר אנוס לכאורה, אבל אוף הוא רוצה ללכת לישיבה וללמוד למה הוא חייב להיות חולה

 

 

 

ליונדב כואב אבל יונדב שותק כי הוא רוצה לאהוב

''ניצחת איתי הכל'' נכתב לא על אישה
אלא על מוזיקה

ביי

שלושים ושמונה תמונות לסטטוס. - נסיונות פעילים

סתם מעניין אותי כמה מתוך הניקים פה סטודנטים...