פורום נסיונות פעילים (עמוד 995)

אין לי כאן בכלל מקום
שמישהו יוצא אותי מתוך הבוץ הזה
שמישהו יקח אותי מכאן.

הלוואי על כולם מנהל כמו באולפנה
הוא פשוט מתוק

|...|

אני לא יודע, נריה, אני לא יודע. פשוט... מורכב לי קצת.

נריה ישוב לצד עמיחי על גדר האבן המקיפה את גג הישיבה. מתחתיהם הומה בית המדרש בקולות סדר צהריים, הבחורים חוזרים נמרצים ורעננים מההפסקה. אבל עמיחי, המסוגל לשכוח עצמו בלימוד ולהזכר עם כניסת משכימי הקום לשחרית, יושב לידו בברכיו המורמות ומבטו כבוי. נריה נרעד מעט ומחכה להמשך דבריו. עמיחי שותק.

אתה מכיר את הרגע הזה, הוא מתנער פתאום, שאתה באמצע עמידה של מנחה ופתאום עולה בך התהיה, מי אמר שמישהו מקשיב, זאת אומרת, אתה מדבר איתו, כך, בפשטות, כבר חצי שעה ופתאום הקול הזה מתעורר בך ומנסה לערער את האמונה שלך, או כשאתה מדבר עם אח שלך והוא שואל אותך, תגיד, יכול להיות שאנחנו מקרה והכל מקרה וכי מחר נמות וזהו, ואתה רועד לרגע ותוהה לעצמך, מי אמר, באמת, ונכון שרגע אח"כ אתה כבר עונה לו תשובה ברורה ומנומקת ומבסס אותה על כ"כ הרבה שברור לך שזה נכון, אבל עדיין יש את הרגע הזה של, אולי לא חשבתי על זה, אז, ככה זה. אני לא בטוח.

הוא שותק לרגע וממשיך. אני אוהב אותה. ברור לי שאני אוהב אותה. וטוב לנו ביחד, ואני מחכה לרגעים שבהם אנחנו נפגשים, ואנחנו מדברים ושמח לי ואני לומד יותר, כמותית ואיכותית, וטוב לי, ואני מתגעגע אליה בימים ובלילות וברגעים שבהם אנחנו לא מספיקים לדבר לפני סדר בוקר ועד אחת לא מדברים. אבל איכשהו, לא יודע, לא ברור לי. אני לא יודע האם המניע שלי נכון, האם הרגש מדויק, עולות לי קושיות שכבר תקפתי וחקרתי בעבר. וקצת, יש לי תחושה כזו של כבדות וחשש, אולי אנחנו לא באמת מתאימים, לא מדברים באותו הקו, אולי זה לא זה. אולי נחפזתי מדי?

ונריה עונה לו ומנסה להרגיע, זה טבעי, זה חשש שטבוע באדם מסיבות מובנות אבל חקרת ובדקת והקשית וראית שאין לו בסיס, ו אממ, אני חושב שכן, זאת אומרת, אתם מתאימים, תנסה להסתכל על זה מבחוץ, אתם דומים ויש לכם שאיפות זהות ואתם מסתדרים מעולה ויש בינכם משיכה, ו, יהיה בסדר, הבוטח בד' חסד יסובבנו, אממ, אני חושב שזה נכון וטבעי שיהיו חששות אבל שאין להן בסיס, ונריה מהסס רגע וממשיך ואומר, אני ואביטל התלבטנו בזה אחרי האירוסין, אולי תדבר עם אפרת על זה.

ועמיחי מחכה רגע ואומר, תודה, ושותק דקה ואז מוסיף, טוב, בוא נלך ללמוד, כתובות מחכה לנו, נריה מהסס לרגע אבל רואה את מבטו של עמיחי ומבין שללמוד יהיה הדבר הנכון עכשיו (והוא מתמלא בהערכה רבה לעמיחי, אבל שותק), והם יורדים לישיבה ולומדים קצת עד שהרב בני מגיע ואומר עמיחי, נריה, הרב אפרים ישמח לדבר אתכם אחרי הסדר,

בחורף הקר והקפוא
מגיע לי מחיאות כפיים
עכשיו!

לא רואה אפאחד
ריקוד גשם

תעזבי אותי עכשיו

כדי להכין לעצמי מלא אוכל ולבדוק אם יש לי מה ללבוש
ואז יהיו מלא ריקודים בביצפר כי עושים סיום השס
ואין לי כח לבוא
אבל הם לא יראו את זה בעין יפה... כי אני תמיד מבריזה
וגם יש לי להגיש עבודה למחר
ואנלא רוצה שירד לי עליה ציון על אי הגשה בזמן
ואם קראתם את זה אז אתם מוזרים כמוני
כי אני סתם בחורה שמשעמם לה בחיים והיא לא רוצה ללכת לבית ספר כי כל מה שמלמדים שם זה שטויות ואין להם מושג בשיט מה אנחנו באמת צריכים
וזהו פרקתי

ותגידו מה שבא לכם... לא מעניין אותי

אוי לי הצמא הצמא הרעב

חייל פצוע, עבד רצוע

והגוף, הגוף המתועב

 

נפש שרוטה יבשה יבשה

כבר דרום הצפון הכל שדפון

והארץ כולה נשמה וקשה

 

לאה וכבד במדים הדוהים

הכאב פוגע כולי עייף ויגע

ובטח שלא ירא אלהים

 

רק טיפה אלהי, אלהים

לקולו של צינור. רק טיפה ממקור

ממקור מים חיים

ובדממה הזו אפשר לחשוב

סוף סוף להקשיב
קולות עולים מן התהום

 

אם אתן שינה לעיניי
ויתרתי על כל הקבלות
על כל ההתחייבויות וההתחלות החדשות
ויותר יעקב לבדו

#גם אני תמיד חלמתי לעשות את זה ולא היה לי אומץ

אבא

למה?

למה הוא כל כך צבוע, ואגואיסט, ומעצבן???

אתה אבא טוב!

חוץ מרץ המטומטם
שלא יכול לישון מוקדם
כל יום רוצה מחדש
אבל בתכלס כוחו תש
חאלס לנסות כבר מתי תבין?
ה' אליך כבר מזמן לא זמין
תפסיק להרוס ותתחיל להתנרמל
ואז אולי חיים פשוטים תקבל
אין סיכוי, לוחש לי קול פנימי
כן כן תאשים את השיומי
זה אתה טיפש,זה אתה
מתנתק מהעולם, אין קליטה
חי בשקר בורח אל התהום
נופל בה אפילו בלי לומר שלום
קיצור סיכומו של עניין
תפסיק עם הזבל ותתעסק בבניין
ומה שבטוח לא יעזור עכשיו
זה לכתוב שירים מפגרים תו לתו
לילה טוב לך אחי שלי היקר
לילה רע לי, אני מרגיש קפוא וקר

|מת למוות|