פורום אולפנת מירון (עמוד 11)

ואמא כמובן גילתה את זה.
רק שלא גלה איפה כן הייתי. אחרת אפשר להתחיל להספיד אותי.
אבל במקום לצעוק ולאיים שתחשוב למה.

קמתי אחרי לילה עם חצי שמיכה וחור בין שתי מיטות שעשה לי קר. התארגנתי, חיפשתי תחנה, חיכיתי לאוטובוס, נסעתי למרכזית. חיכיתי לשמחה קניתי קופיקס, הסתובבתי סביב עצמי,הצעתי לאנשים את האייס קפה כי הוא עצבן אותי, בסוף משלא נמצא אף אחד זרקתי אותו לפח, קניתי סוגפניה ממש טעימה, שמחה הגיעה, פגשנו כמה ניקים, שלום שלום, הלכנו לרכבת, משם למקום של פסיפס. (ואפילו לא עלה פקח). נכנסנו, התמקמות, (כולן התיישבו במקום אחר, אבל אני בכוונה התיישבתי לידה כי היא חמודה) שמחה אומרת שהיא רוצה לקנות אוכל, טויב, ירדתי איתה, גם מהשמה הגיעה, קנינו לנ אוכל, התבלבלנו בבנין,(אוי זה היה מצחיק), נכנסנו, התחילו כבר סבב שמות, הגיע תורי, יש לי יותר מידי ניגודים, חלק שלא בא לי להגיד ויש את הדברים שכולם אמרו אז פשוט אמרתי שלא עולה לי עכשיו, ואז היה צריך לזווג זיווגים מנוגדים, אוקי, קצת עזרתי בהתחלה וחזרתי למקום. (היה מישהו שישב בצד כי כל הבנות השתלטו, זה מצחיק לראות אנשים במצבים מביכים, אמרתי לו שהוא מנודה חצי בצחוק כזה, הוא לא קלט, לא נורא.) ואז הקריאו, אמרתי שזה לא חכמה לזרוק סתם מילים ולנסות למצוא ביניהם ניגודיות. מה שנכון. היה צריך להכיר מישהי ולמצוא בינינו ניגודיות, השיחה לא זרמה, נטשנו אחת את השניה לטובת הדחפות לבנות אחרות, כמה אנשימים עמדו ודיברו לידי, בעיקר צחקתי מהצד, הם לא ידעו מי אני עד שאחד מהם שאל. (היה קטע אחד שמישהו רצה לעבור ומישהי חסמה לו את הדרך, הוא מחכה מחכה עד שהיא קלטה, היה מצחיק לראות את זה מהצד. וגם מישהו שכמעט נפל עם הכיסא, קלטתי את זה) מתפצלים לסדנאות, הלכתי לדרמה היא הסבירה הסבירה הסבירה. אוקי קלטנו. לחלק המעשי, בהתחלה היה קצת מביך, אחכ זרם, הזוג שלי הייתה ממש נחמדה. כמעט אפחת לא זרמה יצאנו הכי טוב שם. זאתי הגיעה, שלום מהצד כזה, סנובה. גם ההיא הגיעה, מסתבר שהיא מכירה את בנות דודות שלי. יצאנו מהסדנה, הבנים במנחה, הבנות במסדרון, לאט לאט הם מתפלטים משם. דיבורים וזה, שוב פעם נדחפת מקשיבה פה זורקת מילה שם.אני גאונה, אבל צריך לעשות את זה בשקט. מחלצת את התיק שלי מהחדר. שוב סדנאות, או עיצוב וציור או כתיבה, קל שציור. אני נכנסת מתיישבים, הגברת מסבירה, אני מתחילה לעבוד נכנסים כמה אנשים ומבקשים ממני לפנות קצת מקום. פיניתי והסברתי לשמחה שכל האומנות זה לראות איך היא עושה את העבודה בלי שולחן, בסוף חיברו לכבודה את השולחנות. עבדתי, סכין יפנית זה דפוק, לה אנשים ככ אוהבים את זה?, חתכתי עם מספרים, הדבקתי עקום בכוונה, תוך כדי דיבורים וצחוקים. המנחה אמרה לי ששלי ממש יפה והביכה אותי, ואז גם כולם החמיאו. (נו נו). אנשים מביכים. הייתה שם מישהי שעשתה עבודה ממש יפה ונקיה. יצאנו למסדרון, זרקתי את העבודה, אין לי מה לעשות איתה. אמרו לנו להיכנס לאיזה חדר כדי לא להרעיש. אכלנו שוקולד, דיסקוסים. וזהו. אחכ הלכנו כמה בנות למרכזית ישבנו שעות ליד הדף ניקין, פגשנו אנשים ואנשות ממש נחמדים, בעיקר אנשות שהם חמודות. זה נחמד שלא צריך שקל לשירותים, פוקצה במאפה נאמן, באנה הם יקרנים אבל הייתי רעבה ממש. אוטובוס, פגשתי את המורה. טוב זה היה מביך ממש, היא נחמדה, יש לה מבט כזה בעיניים של חברה בוגרת לא של מורה. מרכזית עפולה. מקום גרוע. קניתי במבה נוגט. אוטובוס הביתה. קפה. משפחת ג׳מילי זה חונק כל פעם מחדש. שטיפת כלים עם ספק סקוצ׳ ספק סמרטוט. כולם חזרו. קצת גיטרה.

וזהו.