פורום אולפנת מירון (עמוד 12)

בכלל לא יפה מה שעשית. ושום תירוץ לא יצדיק את זה.

הרגשתי את עצמי.
הסתכלתי טוב טוב וידעתי שזאת אני. משתקפת בו.
ראיתי. ישבתי ליד. קרוב קרוב.
הוא החל לבכות. דמעותיו חמות, נושרות היישר על הריצפה הקרה.
ואני ידעתי שהוא בוכה את הבכי שאני לא מעיזה לבכות.
ככה המשכנו לשבת ליד הקיר.
המשכתי להקשיב לשקט שלו שאמר אותי.
עד שהיה צריך ללכת. יכלנו להישאר עוד קצת.
אבל הוא נסוג. באשמתו או שלא.

"תפסיק לחשוב שאתה אחר. אם תמיד תגיד שאתה אחר אזי בוודאי שאתה תהיה אחר."


(-)

זה לא קרה הרבה זמן.