לא נזלזל בכוחה של חמלה
אם נעשה זאת תבוא החלמה
לא נזלזל בכוחה של חמלה
אם נעשה זאת תבוא החלמה
הכרתי פעם אשה שלא ידעה לסרב
היתה מחלקת עצמה לאחרים
חתיכות חתיכות
עד שלא נותר לה דבר.
תשמחי הבוקר, התעוררת.
כתבי חלום, אם חלמת.
תשמחי, יום טוב זה יהיה
תרגישי שזה בטוח, לא כנראה.
העבודה תזרום בקלות,
ובלימודים הכל יהיה פשוט.
את חריפה ובקלות יכולה למצוא
היי את, ותו לא.
תגידי תודה לבוראו של עולם
על כל הטוב שיש, על כל מה שקיים.
אל תפחדי ממה שעוד יכול לבוא
היי את, ותו לא.
היום הולך להיות
יפה
לא בהכרח טוב
לא בהכרת רע
אבל
שום דבר לא במקרה
החליטי
היום לא אשקע בפחדים
לא שלי
אתמקד בכל מה שנעים לי
אשאר נקייה
אשאר מפוקסת
והשמש תאיר ותשיר לי
הן לא דמעות של עצב, ותו לא של געגוע
הן לא דמעות של כאב, ותו לא של התרגשות
הן כמו דמעות של חיבוק
הן דמעות של אהבה.
כשאני חושבת על אימי באמצע היום,
ברכבת, בלימודים, ברחוב או סתם בלילה
אני מתחילה לבכות, לבכות מאהבה.
וכשמישהו אולי ישים לב לילדה שקופה שכמותי
וישאל אותי מה קרה
אענה לו: אני אוהבת אותה.
כשאני ניעשת בודדה
אני חופנת בשתי ידי
את קרני השמש
החודרות מבעד לחריצי הדלת
וטומנת בהם את פני
שוב ושוב
חמן מעלה בי את חמה של אמי
"אמא, את רואה איך אני מתגברת?"
אני לוחשת וקמה על רגלי
(אמא אני אוהבת אותך)
ואני לא יודע איך לצאת ממצבים כאלו אבל
דברים כאלו הם לא אני ומבזבזים לי את הזמן. מה גם שזה מכניס אותי ללחץ
איך לא לשנוא את עצמי של פעם
היא לא צריכה השקעה מהצד כדי להרגיש רצויה
ברגע שהענינים משתבשים דברים מופלאים קורים