פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1735)

תלוי בגיל שלכם כמובן...

 

[לי אישית נראה שאם אתה בן עשרים ואחת נגיד, זה לא שייך.. אבל איפשהו באיזור השלושים זה בסדר..]

 

ראשית אני ממליצה להתרשם משיחת טלפון.

שנית, אם היא עונה על הקריטריונים שהצבת לעצמך,אז תיפגשו!

כמוש אמרו הגיל הוא רק מספר יכול להיות לכיון הילדותי ולכיון הבוגר-עד שלא תיפגשו לא תדעו אם יש התאמה מלאה.

 

בגדול הפרש של נתיים הוא לא כזה גדול ולא אמור להפריע.

 

בכל אשר תבחר שיהיה לך בהצלחה!

ולתת לה סיכוי, לא לפסול.

זה מאוד אינדיווידואלי. יש אנשים שירגישו בנוח ויש כאלו שלא. תשאל את עצמך: אם הייתי יוצא איתה והייתי מרגיש אחלה בפגישות- היה לי אכפת להתחתן איתה? לדעתי, אם אתה מרגיש בנוח עם זה כדאי לך לבדוק- מקסימום לא יתאים אז תפסיק.

אתה צריך להיות שלם עם עצמך. הוא הרגיש מידי פעם שהוא לא "הגבר" והבנתי שמציק לו לפעמים שאני הגדולה מבין שנינו. חשוב ממש שאתה תהיה שלם עם זה וזה לא יהפוך אותך לפחות סמכותי ונחנח כזה...

אני מכירה מישהו בכיתה י'א שיש לו בגרות של בן 20 ומעלה.

תמיד כשהייתי מדברת איתו הגיל היה פשוט נשכח.

יש בנים למשל שהם נגיד לדוגמא בני 20 עם בגרות של בני 18

אז לכן עם מישהי בת 18 ילך להם סבבה וההיפך.

זה תלוי בבגרות של 2 הצדדים, אם הפערים יותר מידי גדולים זה לא ילך.

לדוגמא אני לא מפחדת מפערים גדולים וזה גם לא ממש משנה לי,

גם כשאני מדברת עם אנשים שגדולים ממני ב4 שנים אני לא מרגישה או רואה הבדל תהומי גדול.כי יש התאמה ברמה, כשאין התאמה ברמה בכלל והצד השני נותן הרגשה של יותר נסיון בחיים ואני יודע יותר ממך, גם אם הוא לא מראה את זה בהתנהגות שלו.

(שזה דבר שמעצבן אותי, אלה שחושבים שבגלל הגיל שלהם הם יודעים יותר ושוכחים שזו רק פונקציה וזה לא מראה על בגרות)

זה לא ילך ויהיו פערים של חוסר נסיון משמעותי בין שניהם והכרה של העולם.

ובכלל דבר כזה מתאים לבנים שהאגו שלהם נמוך מאוד,

כי סך הכל זה שהבת זוג גדולה יותר זה לא אומר שהיא לא שווה לך.

זה לא משצעותי כ"כ

 

שנעוץ למעלה, נמצאת רשימה של זוגות שהכירו דרך הפורום והתחתנו, את מוזמנת להציץ שם (דרך אגב, אני לא בטוחה שהיא 100% מעודכנת אבל זה לא כל כך משנה).

על כאלו שיצאו ולא הלך להם, זה לא סוג של פאדיחה??

למרות שהם ישתדלו וכו' וכל מה שאומרים ... אבל עדיין צריך אומץ קמת? (מה שאני חושבת שאין לי... לפחות בקטע הזה...)

יותר אבל מה שאני זוכר זה שתיים )אם זה כזה מעניין אותך.

שיבה אל המקורות? סגירת מעגל? תרעומת על הטכניות של 'מרכז'? על שיטת ההליכה בחושך אחרי הרב? טעות אנוש?

 

ואיך את/ה היית מסיים את הספר? 

א' - מהפורום שלנ"ו יצאו כבר זוגות פורום רבים ב"ה, את יכולה להשתתף פה בדיונים, להגיע למפגשים (כשקורה דבר כזה...), וככה אולי להכיר את בעלך לעתיד בעז"ה. (מומלץ ביותר לעדכן פרטים בכרטיס אישי).

 

ב' -  אין כזה דבר ששדכנים אומרים שאין להם מה להציע, כנראה את צריכה ליצור קשר עם שדכנית אחרת. יש שדכניות רציניות שיש להם היצע גדול מאוד. אני ממליץ לך להכיר שדכנית רצינית ולקבל הצעות דרכה. (שמעתי דברים טובים מאוד על הרבנית גרינשפן מירושלים).

 

הא, ועוד משהו, מומלץ לך להשתתף בסבב שמירת הלשון הבא, ההולך ומתקרב. זו סגולה בדוקה לחתונה!

 

בהצלחה רבה!!!

אז גם אני משתתף בצרתך

רק שאצלי זה לא צרה, ב"ה.

והיינו שאדם שמתנחם בכך שגם לאחרים רע 

הוא טיפש כי זה לא מה שאמור לנחמו

ולא מופנה אליך אלא לידע כללי

שדכנים/משפחה/חברים ואתרי היכרויות. אבל אולי צריך לשדרג את האוירה והמוכנות לדייטים. כמו הופעה חיצונית, התנהלות המשדרת אנרגיות חיוביות, אופטימיות, שבירת השיעמום בפגישות, להשאיר טעם של "עוד", להוציא מהצד השני את הנחמדות והשנינות שבו, (בכל אחד יש משהוא נחמד אישי ומרתק)  ואז אולי יתגלה זה שאת מחכה לו. כי לפעמים דווקא נפגשים עם מישהוא נחמד ובעל פוטנציאל אבל מרוב שיגרה ושיעמום הפוטנציאל נמחק ומטשטש ויוצאים שוב בהרגשה של "לא" בעוד שעם השקעה מסוימת כמו שכתבתי למעלה יכולים לצאת ב"כן". ממש בהצלחה

חושבת שאני נחמדה לשני בפגישה, עד שכשהוא אומר משהו ואני מחייכת מאוזן לאוזן כדי להמשיך להיות נחמדה תמיד בקור ובגשם ולהציל את העולם , אני מבינה שבעצם הוא אמר שכואב לו נורא הראש................................

 

לכך ש-א-ת לא תשתעממי, השאר כבר יבוא מאיליו. כשאני נמצאת בסיטואציות משעממות ושלא ממש רוצה להיות שם אבל אין ברירה, אני היא זאת שמתחילה אקשן ויוצרת "מצב" כדי שלא אמות משיעמום. אני ממציאה נושאים טובים מרתקים מצחיקים מתחת לאדמה והכל במטרה לעשות טוב לעצמי, ובסוף יוצא לי שם של אחת שכיף עצום להיות בחברתה....כאשר בסה"כ דאגתי לעצמי...מעניין מה תגידו...

אני גם מומחית בלהיות מרתקת, אני אוהבת אנשים, אוהבת לאהוב

אבל אין לי פגישות כדי לממש את זה...

יש גם הרבה שיעורים באיזור, כמו שאמרתי - שבתות. בקיצור - יאללה, תעברי לביצה......

התחלת לבנות כרטיס אישי שנראה היטב. עכשיו תתחילי להשתתף בדיונים בפורומים הרלוונטיים ולאט לאט להכיר את מי שנמצא פה.

 

כשיהיה מישהו שיהיה לך ראוי - תתחילי להשתמש ב"חוק דתיים שלובים" כדי לברר עליו (בדרך כלל זה קל מאוד), ואם כן - בהצלחה !

 

יש פה כמות נכבדה מאוד של זוגות, בעז"ה שתהיי גם את ברשימה!

 

 

משה

(גם כן נשוי למישהי שהכרתי פה)

נחלאות?

תני פרטים........

דווקא מאוד שמח שם....

תלוי במתנדבים..

לא רלוונטי לגבי,אני בישיבה.

את יכולה לבוא למדרשת טהר,אבל תבררי אם זה אפשרי גם למי שלא לומדת במדרשה,אם תרצי מספר תבקשי ממני.

ויש גם בישיבת רמת גן..

חג שמח!

בס"ד

 

יכול להיות שבעז"ה אני אהיה שם..

ובגבעת שמואל

לפי התוכנית שפרסמו הולך להיות שווה (במלעיל).

אם זכרוני אינו מטעה אותי - התוכנית של השיעורים מתחילה ב20:00 ומ16:00 עד 19:00 יש את חיליק פראנק.

 

 

מומלץ להגיע משנים שעברות גם

שיהיה לך קשה למצוא קשר ללנ"ו?

אבל אני בן אדם מאוד משעמם

אז זה לא נקרא אטרקציה

ותשקיעי בקשר החדש.

 

ותאמיני שהכל לטובה!

בס"ד

מחפש גם פתרון...

אשמח לתשובה.

אבל בנתיים נראה לי שהתשובה בשבילי זה לשמוע על עוד אנשים שעוברים את זה... יש בזה נחמה.

אמנם נחמת טיפשים, אבל מי אמר שאני לא טיפש..

חג סוכות שמח!!!

-מצטרפת לנחמת הרבים. 

ונראה לי שלא עוברים את זה - זה עובר לבד,

- אני מקווה.

ולמרות שההוא כבר נשוי, אני עדיין נזכרת בו, (עוד לא החלטתי באיזו תחושה)

בכל פעם שאני נמצאת באחד המקומות בהם יצאנו. (ולתסכולי, היינו בהמון מקומות)

אבל אותי מנחמת העובדה שיום אחד יבוא האחד האמיתי,

ואז, כמו שהוא המשיך, אני פשוט אדלג הלאה (בשמחה ובששון)  

ואשאר עם עוד חוויה מעניינת ומחכימה, (כנראה, אני מקווה) מתקופה די נהדרת.

וכמו שאומרים: חוויה היא - סיוט בלשון עבר...

למה זה לא אפשרי ולמה זה לא נכון

ובמקביל תחדדי את מה שאת מחפשת, איך שאת רוצה שדברים יראו (בלעדיו כמובן- כי הוא כבר בלתי אפשרי).

 

תזכירי לך כל הזמן את המטרה שלשמה את ממשיכה הלאה ואת החיוב שיש בלשכוח אותו ולהמשיך.

 

זה מזכיר לי את השירות הלאומי בשנה השניה שלי. היה לי נורא קשה שם מבחינת צוות, רוח הדברים, אז מה שעשיתי זה תמיד הזכרתי לעצמי את המטרה שלשמה אני שם. וזה עודד במידה מסוימת.

 

במידה ויתפתח אצלך רגש אצל הבחור האחר, הרגש ההוא יעבור..

תיעזרי בחברות טובות, אמא, מי שנראה לך שייך כדי שיהיה שם עבורך.

 

מאחלת לך בהצלחה רבה.

עברו כבר ארבע שנים והיא כבר התחתנה

ואתה לא מוצא, ואתה שבור, פשוט שבור לחתיכות. 

ואתה כועס על כל העולם ולפעמים גם על אלוקים,

 

 

אבל

יום אחד זה קרה !!!

אתה מבין שכל העולם הזה זה ניסיונות!!!!!! במה אתה בוחר!!!!!!!!!!!

אם לשקוע בזה עוד ועוד, ולהיות עצוב, ולהזכר כמה היה טוב, וכמה חבל, וכמה זה וזה, ואתה עצוב, ומיואש, ולא יודע מה לעשות.

 

או

 

די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

מעכשיו אני שמח!!!!!!!!!

 

הרי כל זה ניסיון שאלוקים מנסה אותי לראות האם אני אהיה עצוב או שמח,

האם זה בעיה בשבילו להביא לי את מה שאני מחפש ואת מה שהכי טוב בשבילי, הוא עושה את זה בשניה,

ואם עדיין הוא לא הביא לי את מה שאני רוצה (ותכלס זה אמור לגבי הכל בחיים ולא רק לגבי נישואין)

זאת אומרת שלבנתיים אתה מנסה אותי לראות במה אני אבחר ואני בוחר בהנהגה שלך שאתה מנהיג אותי ובדרך שאתה מוביל, ואני שמח בה ,ואני איתך לאורך כל הדרך, כל החיים, 

מה נראה לך בורא עולם שאני אעזוב אותך??? שעל זה אני אכעס ואתעצבן???? מה אני נורמלי?? 

אין שום דבר בעולם שבשבילו שווה להיות עצובים .

 

הבחירה בידינו !!!!!!
אין ספק זה קשה אבל אפשרי

תמיד יהיו מחשבות, אבל שלא הם אלה שינהלו לנו את החיים

מכרחים להיות שמחים תמיד!!!!!!!!!!!

אבל זה כזה בער בי אז הייתי חייב לכתוב את זה

נראה לי מוגזם קצת. נראה לי שיש מקום לבירור עם איש מקצוע.

ציוד: כרית ושמיכה. זמן. טישו. דף ועט.

 

תעצמי עיניים- ותחלמי עליו. תזכרי בכ-ל הפגישות אותו. עד לפרטים הכי קטנים.

עכשיו שימי לב- ההרגשות של עצמך באותה תק'- הוא עשה לך נחת בחיים? היו לך לילות של נידודי שינה?

איך הוא התייחס אלייך- הוא היה מסוגל "לאכול אותך"? ואת- היית מסוגלת "לאכול" את השטויות שלו?

היו דברים בו שבפריעו לך- אבל לא רצית תהרוס את החלום? שלא היה לך אומץ להחשיב אותם?

היו דברים בך שהפריעו לו? שלא התאמינו לו?

 

 

ואם את מכירה- אפילו קצת- את אשתו--

תגידי- וואו!! כמה היא לא דומה לי!!

 

וגם זה לא יעזור. בעז"ה תמצאי זווגך ותשכחי אותו.

פשוט תעבדי על מידת הביטחון שלך בה'.

אני אמרתי לעצמי - שזה דווקא מזל דייט אחד פחות....

ואם זה לא הלך אז משמיים...

פשוט, אני כ"כ מזדהה עם הסיטואציה...

כמעט שנה אחרי, וכל הזמן זה כמו זבוב שמעצבן לי באוזן- אני לא עצובה, לא מדוכאת, לא "אבלה" (כמו שיהודית כתבה) ואף אחד לא ינחש כלום.. אבל כל דבר קטן פתאום מזכיר לי.. אני יכולה לעבור ליד מקומות שטיילנו בהם ולחייך לעצמי בנוסטלגיה..

ולא, קשר אחר לא עזר לי. היה לי מישהו אחר שנקשרתי אליו מאד, בצורה שונה לחלוטין, ממש קיויתי שנתחתן בסוף, ולא הלך.. נפרדנו, וכמה שהיה לי קשה- זה עבר מהר ב"ה..

ורק איתו, זה פשוט לא עובר.. וכל פעם שמשהו משתפר, ופתאום אני פחות מתגעגעת אז מישהו למעלה מסדר ת'עניינים ומפגיש אותנו.. פתאום הוא מגיע ליישוב, פתאום הוא עולה לאוטובוס, פתאום אני רואה אותו בחתונה של מכר משותף וכו' ואז הכל צף ואני נזכרת כמה היה לנו טוב ביחד, וכמה אפחד לא דומה לו...

ואז אני מוציאה ת'רשימה עם כל הסיבות למה לא וממשיכה הלאה,מנסה לשכוח...

ועם הזמן זה חוזר להיות זבוב- לא באמת מציק אבל נמצא שם כל הזמן.....

אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף!!!

בהתחלה הייתי בטוחה שחודש-חודשים גג ואני שוכחת.ואז חיכיתי לקשר רציני שישכיח, אבל הוא פשוט לא רוצה להעלם... 

סורי על ההשתפכות, פשוט השרשור הזה הציף בי כ"כ הרבה דברים...  

אחרי שכתבתי את כל הנ"ל, נתקפתי פתאום בתסכול עמוק ומעצבן מהסוג שרוצה לצרוח (למרות השעה המאוחרת ואני אעיר את כל השכנים שישנים בסוכות...)

תסכול מכל העסק הזה, מכל האנשים מסביבי שמנסים לגרום לי לחוש רווקה זקנה, מההורים שלי, שאמנם לא מציקים לי (ב"ה) אבל עושים לי פרצופים.. מכל הדייטים הכושלים, מכל האכזבות ומכל הפעמים שבהם נאלצתי לפגוע באנשים אחרים (וזה נראלי הדבר הכי מתסכל..) מכל ה"שדכניות" שמעוותות את המציאות, העיקר שאני אצא עם אותו בחור "מושלם", מכל ההתלבטויות והלילות בלי שינה, מכל החלומות שמתנפצים, מכל הבחורים הבררניים, ומכל הסיפור הזה של להתחתן...

אוף, למה נולדתי בחברה כזאת בל"חית? למה כולם סביבי חייבים להלחיץ אותי? למה חברות שלי חיות להן בנחת, מרגישות צעירות לגמרי, ומתחילות לצאת רק עכשיו, בעוד אני חיה בלחץ וכל החברות שליי רודפות אחרי (עם עגלה ובטן) ומנסות לחתן אותי (בכוח בערך..)

בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע....

(ותודה על ההקשבה)

כן,גמני עברתי משו דומה..וגם לי זה עדיין מקפץ מדי פעם מתוך התת מודע...ומציף...ומנסה להטביע..... אבל מתגברים ועוברים הלאה.וחייבת להיתנתק

לדעתי אם אין לך שום סתירה שכלית להרגשות שלך אין ממה לחשוש. אם את רואה אותו הולך בשאיפות שאת מאמינה בהם אין בכך שום בעיה. מה הבעיה שהכול הולך חלק? לא צריך לחפש בעיות כשאין. מה שכן, כדאי אולי לצאת עוד כמה זמן ולא להיות פזיזים ולקחת הכל בנחת. עד כאן פשוט אני חייב לעוף. אולי עוד אכתוב אח"כ.

הכל הולך באמת "חלק". אין שום סתירות בשכל.

הוא בן אדם מדהים. לומד בישיבה טובה.

הקטע הוא שזה לא "דייטים" בגיל רציני כ"כ.

אני באמת עדין די ילדה. [שמיניסטית]

הוא בעצמו אמר לי שאם היתי יותר גדולה כבר מזמן הינו חוזרים להיות בקשר..ול-חתונה.

כרגע, כל אחד בונה את עצמו.

אולי זה לא הוא? 

[ב"ה אני בוגרת לגילי, ושמה לב לכל פסיעותי קדימה]

אנחנו נחזור בסוף השמינית שלי.

יש לי ממה לחשוש? כי בכ"ז, 

בום. הכל מושלם?

מה זה גיל רציני בדייטים? מי קובע את זה?

 

העיקר זו הבשלות הנפשית וכמעט ולא משנה באיזה גיל. אם את מרגישה בשלה, אם רגלייך יציבות בקרקע, אם את מבינה את המשמעות של הקמת בית וכל הנלווה לכך ומוכנה אין לך שום חיסרון מבחורה ב"גיל רציני" של דייטים (אדרבה אולי זה דווקא יתרון). זו נקודה אחת שאותה את צריכה לבדוק לגבי עצמך.

 

לגבי הנקודה השניה, כמעט בכל קשר קיימים החששות האלו. אכן, חששות מובנים. המניע בעיקרי של החששות הוא החשש שאולי יש כאן היסחפות אחרי הרגש כשמאחורי זה אין באמת התאמה. את אומרת שלפי מה שנראה לך יש התאמה. לכן לכאורה אין כאן ממה לחשוש. ובכל זאת אני אומר שאפשר לקחת את זה יותר בנחת ואז יש אולי יותר זנן לחשוב ולא לקחת החלטות לא נכונות מתוך לחץ. תמיד אפשר לומר: "אולי זה לא הוא?", אבל אפשר גם לומר: "למה שזה לא יהיה הוא!".

 

ושוב אומר: אין שום בעיה שזה מושלם. יש הרבה זוגות שהתחתנו בהרגשה שהכול מושלם. לעומתם יש כאלו שלא. בכל אופן, אחרי החתונה (ככה אומרים, עוד אין לי נסיון) צריך לעבוד בצורה חדשה על הזוגיות וזה לא פוסח גם על הזוג ה"מושלם" ביותר. מכל מקום, אין שום חיסרון שדרך מציאת הזיווג תהיה" מושלמת", מה רע?

 

 

מועדים לשמחה ובהצלחה!

שמנסה להפחיד אותך.

אם השאיפות דומות,וההתחברות טובה מכו שאת מתארת ,אין שום סיבה לחשוש,גם אם הוא הראשון,מי החליט שאסור שעל הפעם הראשונה זה יצליח?

 

אם יש משהו בסיפור הזה שאני לא מסים איתו,זה שנתקתם קשר עד סוף השמינית. אין צורך לנתק קשר ולדעתי זה יכול להזיק,עדיף לשמור אותו בעדינות ובמסגרת מסוימת.

את עוד צעירה תהני בנתיים עם החברות שלך תמצי את השמינית זה לא הזמן לחשוב על דברים כאלה בשבילך עכשיו....

חג שמח

את תחשבי ככה על כל אחד ולא רק עליו

 

זרקו אבנים ליד עבוד.. אז אולי זה קשור..  (וב"ה לא היו נפגעים) http://www.hnn.co.il/news_article63615.html 
ואם לא אז אולי 3 יולדות ;)

כי כביש 60 בכלל לא קשור שם לאזור..
הם התבלבלו וכתבו נוה צוף במקום נוה דניאל..

אבל אם רק זרקו אבנים בלי נפגעים זה לא מסביר למה 3 אמבלונסים.

 

אני מקווה שזה לא בשביל מישהו מהמטיילים. (והיו מאות, ב"ה)

ראשית- תתעצבני חופשי- אחותי.

שנית- איך ממררים ביאוש? בתכל'ס- מה עושים?

שלישית- קבלי חיבוק חם ומעודד. תאמיני- עוד יהיה טוב....

שלישית- ציף ציף ציף

חמישית- יפה לך ששדכנית נדברת איתך בכלל....

שישית- "גם את!! גם את!!" [הנה אמרנו]

---------------------------------------------------------------------  (זה על תקן שורה תחתונה)

בי"ח תשרי נפטר רבינו..

 

 

מוזמנים להצטרף לריקודים שארגנתי אני לעצמי ואנוכי בביתי..

כיוון שנבצר ממני להגיע להלולה שארגנו בירושלים ..

למרות שיש גם בשכונה שלי אבל לא הספקתי להגיע....

 

נ נח נחמ נחמן מאומן!!

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה. אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה

קוראים לו נחמן מאומן קוראים לו נחמן מאומן!

 

 

נכון, גם אותי זה קצת מפחיד להכיר מפה, ואת באמת לא חייבת,

אבל אני יכולה להגיד לך שמי שאני בכ"ז מכירה הם אנשים מדהימים

(ב"ה טפו טפו..;))

 

בהצלחות וחג שמייח!

שרבוב צודקת. לדעתי, האנשים פה בסך הכל רציניים ולא נראה לי שמישהו יכנס לפה רק כדי לשגע אנשים.. אני נכנס לפה גם כדי להבין דברים שלא כל כך ברורים לי וגם, אם אזכה, למצוא אשה, אם תמצא מישהי מתאימה. אני לא שולל את זה. לכן, לפני שאת נפגשת פנים אל פנים עם מישהו תנסי לדבר איתו יותר כדי להכיר אותו יותר טוב.

קצת מראיה שלי על כל מה שמתנהל פה.....

שליליים הם יותר מהממוצע. הרי תמיד ניתן וצריך במידה והקשר מתחמם לברר חזק עד כמה שאפשר. לדעתי הנט הוא דרך יעילה ולגיטימית להכירויות. עם סינון כמובן, כמו בכל הכירות.

תמיד אפשר לברר איפה הוא למד ולראות מי את מכירה שלמד/היה שם. העולם הדתי קטן למדיי והסיכויים להצליח בלשקר - נמוכים יחסית - כמובן אם הצד השני מספיק זהיר.

 

 

משה, נשוי באושר לחברתו מהמסך.

אז לדעת האשכנזים+הספרדים לא צריכים לצאת עםכיסוי ראש.

 

הבעיה מתחילה כשיש ייחוד גמור.

כשיש ייחודד גמור רק הספרדיות מחוייבות בכיסוי ראש.

 

מזל טוב.

אבל שאלת מה דעתי,

אז אני אישית יעשה הכל כדי לא לצאת עם כיסוי ראש מהחדר ייחוד....

 

אחותי נגיד לא עשתה חדר ייחוד אמיתי [כאילו היה חדר אבל זה לא היה ייחוד כי הם לא נעלו] כדי שהיא לא תצא עם כיסוי ראש...

ובכלל כל ה'טראנד' הזה של הכיסוי ראש אחרי החדר ייחוד הוא דיי חדש...

זה חשוב לי...

 

נכון שכיסוי ראש אחרי חדר ייחוד זה טרנד יחסית חדש,

אבל כנראה זוהי הלכה שבנות ישראל לא הקפידו עליה מספיק...

אני לא מספיק יודעת ומבינה בהלכות האלה,

ואני גם בראש של לעשות את הכל רק לא לצאת עם כיסוי ראש מהחדר ייחוד

אבל אם יש איסור כזה בהלכה לא הייתי רוצה לעבור עליו...

 

אגב, אני עדיין לא מתחתנת.. זה פשוט מתוך דיונים עם חברות...

אשכנזים בטוח שכן ספרדים תימנים אני לא בטוח.בכל מקרה יש כל מיני דעות בעניין.

הרבה רבנים סוברים שלא ראוי ללבוש כיסוי ראש אחרי חדר ייחוד

מכייון שזו התיימרות על הדורות שלפננו

שהיו גדולים בתורה, חכמים וצדיקים ובכל זאת לא נהגו לשים כיסוי ראש אחרי חדר ייחוד

 

ובכן, לעניות דעתי, לא צריך להיות "צדיק יותר מהאפיפיור"

ולא ללכת ראש בקיר, מותר גם להפעיל שיקול דעת בהלכה,

מותר לחשוב ולהחחליט מה ראוי

ולא להישאר בתוך הריבוע!

אם כל כך חשוב לך להיות צמודה להלכה,

אז לפני שתחליטי תמצאי רב (ויש מספיק כאלה..) שיתנו לך התר הלכתי לא לשים כיסוי.

רק שלא מוצאים רב שיקל...

הולכים לפי מה שהרב שלך אומר גם אם הוא אומר לך לשים כיסוי ראש...

 

(ואני אגלה לכם סוד: אפשר גם לשים פאה מהממת! עם תסרוקת!;))

 

אל תמציאו חומרות לא שיערום אבותינו!!

אח"כ הבנות שלנו יהיו תקועות על כל מיני מנהגים מוזרים.....

 

בחתונה שלי ההינומה היתה כבדה לי מידי בראש- אז הרב מלמד פסק שאני צריכה לשים "משהוא" בראש..

גם סרט תחרה...

 

למיטב ידיעתי- כיבוי רקש מלא אחרי חדר ייחוד צריך רק אם היו חיי אישות (ואת זה אין!! בימינו)

נכון שיש מקלים בזה בגלל שבדורות קודמים הקלו (ואני לא יודע עדיין מה מקור ההקלה אשמח לשמוע אם מישהו יודע)

אבל שלא התהפכו היוצרות הדין הפשוט שצריך כיסוי אחרי ייחוד

להרחבות עיינו ספרו של הרב הבר "ואת צנועים חכמה"

שיש כאלה שטוענים שזה לא חומרה אלא משהו לכתחילה.

שהרב מרדכי אליהו אומר למי ששואל אותו, לצאת עם כיסוי ראש...

אבל מי שלא, לא...

כי קשה לאנשים לעמוד בזה...

(ולכן לא מורה לרבים לעשות כך)

אשכנזים- אין צורך. מי שנוהג זה חומרא גרידא.

ספרדים- רק אם עושים חדר ייחוד אבל לפי הפוסקים הספרדים אין שום צורך בחדר ייחוד כי עושים את זה רק שמגיעים אח"כ לבית. ולכן זה באמת מיותר.

בקיצור- חומרא של הדורות האחרונים במיוחד לגבי האשכנזים.

אז בעז"ה אשתי תצא עם!

ועל דבר כזה לא מבטלים חתונה

זה נראה נורא ביזארי שמלת כלה וכיסוי ראש..

יש את ההינומה ולא נהגו כך היום לצאת עם כיסוי ראש,

מי שרוצה להחמיר מוזמן. (או שקוראים לזה חזרה למה שהיה פעם)

שאני לא אשים כיסוי ראש לאחר החדר ייחוד, בגלל דברי ר' אברום זצ"ל שאנו נוהגים וננהג בע"ה לפיו, שזהו לעג לדורות הקודמים.

(אני לא יודעת אם כבר הזכירו את זה כאן בשירשור, לא עקבתי אחרי התגובות)

אתה יותק בוטה ממני...ותמיד מעירים לי שאני ישיר מדי ואומר דברים בפרצוף...חחחחח

מה יהיה!?

למען הרבות אהבת אחים. במיוחד בשנה החדשה. וסתם ככה, שאנשים יחשבו לפני שהם כותבים דברים ואחרי שהם כותבים, לפני השליחה, אם יש טעם בדבר או לא. כי סתם חבל להרבות במחלוקות.

וגם אחת המזכירות ידה רב לה בשידוכים...

הנכון

כל אחד שאמר להם הם אמרו לו  - שמי שאומר להם את המשפט הזה צריך לשלם שקל...

הם לא באמת לקחו אם חשבת ככה.....

זה כדי לא להיות איזה מסכנה שכל היום אומרים לה את המשפט המעצבן הזה בחתונה של אחותך הקטנה...

סוג של התמודדות אני יאמץ את זה לחתונה של אחי...

אמנם יש שנהגו לבקש מין מחילה מאח או אחות גדולה אם "עוקפים". אבל פשוט שאין לחכות. ולא רק תאומים, גם במרחק של הרבה שנים.

בס"ד

 

יש אחים עם הפרשים גדולים יותר, שהצעירים מתחתנים לפני הגדולים.

אני אישית מכירה תאומות, שאמנם הגדולה התחתנה ראשונה
והשניה התחתנה בדיוק שנה אחריה!!

ההולדה אז מתייחסים להפרש של 5 דקות כאל הפרש של 5 שנים. כאשר ה"גדולה" מוצגת ומושקעת לשידוכים. בהבדל אחד: לא בהכרח מחכים שהגדולה תתחתן אלא כאשר אחת מהתאומות מתארסת מיד כבר שומעים גם לשניה. במיגזרים ששם מתחתנים לפי מי שמוצא את בן/בת זוגו ראשון ולא לפי סדר ההולדה אז אין ממש משמעות להיותם תאומים.

מתחתנ/ת ראשונה, ולא מקדימים אותו/אותה.

 

יש מדרש שאומר שרחל ולאה היו תאומות.

 

וממתי עמ"י לוקח את מנהגיו מארמים?!

 

ואם יש לאח קטן לבקש מחילה מאחיו הגדול ממנו-

זה בגלל הסיוט של שאלות הדודות "ומה איתך?!"

לפני איזה שנתיים וחצי היה לנו איזה שיעור בעיון שקשור ל7 ימי משתה..

שכתוב "מלא שבוע זאת ואתן לך גם את זאת" ומסבירים שהכוונה לשבעת ימי המשתה

מפני שאין מערבין שמחה בשמחה...

ור' שמעון שקופ ייחס אכן את זה שלומדים את כל הנ"ל (גם ההקדמה וגם שבעת ימי המשתה) מלבן הארמי את הדבר הזה 

מסתבר כיוון שזה מנהג שיש בו משום כבוד לגדולים יותר ויש בזה הגיון 

מה גם שיעקב לא יצא נגד המנהג אלא שכנראה לא ידע על קיומו באותו מקום והכעס היה על עצם התרמית

אבל המנהג לכאו' זאת טענה שהתקבלה במובן מסויים....

לכן אימצו את זה..

סוף יעקב אבינו עצמו נהג במנהג הזה בפועל.............

זה חסר הגיון שהשני יתעכב בגלל שהראשון מתעכב או בכלל לא טורח לנסות.

לגבי ימי המשתה הוא עשה את זה מרצון...

ועובדה שזה תופס לגבינו לגבי העניין של הגדולה קודם

אולי לא היתה לו ברירה אך זה ברור ששחכמי ישראל לקחו מזה לימוד

ואני חושב שיש עוד מקורות שלמדו מגויים דברים שהם חכמים ...

כמו למשל העובדה שקמים כשאומרים את שם ה' ... למדו מעגלון וזכה מזה שיצאה ממנו רות

יש דברים טובים שעם ישראל כן יכול ללמוד מאנשים גויים גם כן גם אם הם לרוב ענייניהם רשעים עם ישראל אימץ את זה.. 

וכך גם במקרה הזה אתה שואל למה.. נראה כי אין שום סיבה לסתור את זה...

הימינו העסק שונה כי עצם החתונה הפך לדבר מסובך מאוד בעבר ההורים היו קובעים עובדות....

כשרבקה אמרה ליעקב להתחתן עם אחת מבנות לבן......... היא לא בדקה אם הן מתאימות לו בכל הוריאציות שאנחנו בודקים.. 

וכן כשעבד אברהם בחר את רבקה ליצחחק וכך גם בתקופת הגלות ואצל החרדים לפחות חלק מהם עד היום ההורים קובעים ...

היום זה לא ממש ילך מסתבר וממילא זה די בעייה לומר שהקטנים יחכו לגדולים.. כי הדברים הרבה יותר מסובכים ומורכבים אבל ביחס לפעם אין שום סיבה לא לעשות את זה! וזה אפ' מאוד הגיוני לכבד את הגדולים..

כבד את אביך (את לרבות אחים גדולים) עד כמה שזה לא נשמע לנו היום... התרגלנו לאווירה יותר משוחררת

זה לאו דווקא רע אבל העולם ישתנה קצת לכן קשה להבין קצת...

ושוב אני די מסכים שהיום זה לא שייך אבל לגבי מי שאמר שזה נשמע לו לא הגיוני אנ יחושב שע"פ איך שזה התנהל פעם זה מאוד הגיוני.. וממילא היה מקום ללמוד את זה אפ' מלבן הרשע..

מי שמוצאת ברוך הבא! כל אחד והזמן שלו!

אחותי התאומה נשואה וגם אחי הצעיר ממני אוטוטו  מתחתן, זה ךא פשוט אבל ככה דרכו של עולם, מי אנחנו שנכתיב את הלו"ז.....

בכל אירוע שתלכי, תמצאי פנויים/ות...