פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1741)

כדי למנוע קשרים שהם לא הזיווג? כי מה לעשות, קשה ביותר ואולי בלתי אפשרי לחיות עם מישהוא שהמראה שלו דוחה אותי. יותר מזה, גם זוגות שחיים יחד שנים רבות, ועם השנים כמובן שנוצרים שינויים חיצוניים גם, מדווחים על דחיה פיזית מבן הזוג עקב אותם שינויים. אז זה מה יש. אבל מאוד נכון שגם מאחורי מראה לא מושך במיוחד מסתתרים אישיויות ואנשים מדהימים, ולכן יש פה תקווה גדולה: כי אם מכירים את האדם וכמה שהוא נפלא, ולאוו דווקא למטרות נישואין שוכחים איך הוא נראה חיצונית ונוצר קשר יפה ורציני. אגלה סוד מהחדר: לפעמים שולחים בנים ובנות להתנדב באירגוני חסד שונים כדי שיכירו כאילו דרך אגב, תהיה הזדמנות להכיר את האישיות הנפלאה וכך יווצר קשר של קיימא, מה שלא היה מתאפשר בתנאים רגילים בגלל המראה. בתנאי שהוא אדם נפלא כמובן.... חג שמח לכולם.

מבחינתה היא התחתנה עם ה-בחור. גם בן של רב, גם קצין, גם נראה טוב וכו' וכו'.

יום אחרי החתונה הוא הפך ל"שבר כלי" שלא בטוח בכלל שימשיך לחיות וגם אם כן - הוא יהיה עם חצי פרצוף מרוסק והיא נדפקה לכל החיים.

זאת גישה אחת.

 

מצד שני היא יכולה להסתכל על הפנימיות שלו ולהבין שהיא זכתה בזכייה הגדולה של החיים שלה.

 

שאף אחד לא יצטרך ח"ו לעמוד בכזה נסיון, אבל אין ספק שכולנו יכולים ללמוד מהמקרה הזה הרבה.

 

 

אח שלי חיזקת אותי  מסכים איתך לא תמיד צריך להסתכל על החיצוניות, יותר חשוב היופי הפנימי "שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל" שניזכה

אם יש תקשורת טובה ותחומי עניין משותפים-כדאי מאוד להיפגש עוד פגישה אחת שתיים ואז להחליט ולא לפסול על ההחלטה.

 

שנית, באמת אם יש מולך דמות שאתה מרגיש דחייה-אז אין מצב שממשיכים..

 

ככה אני חושבת,

 

מאוד חשוב לשים במאוזניים את היתרונות למול החסרונות.

חשוב להתאים את עצמך שלא תדרוש נתונים של מלכת יופי,

ככה שאחר כך לא תתפלא למה אתה רווק זקן וגם לא להיות ביקורתי נורא.

אני מציעה קודם כל לחפש את הדברים הטובים במי שאתה יוצא איתה

ולא את הדברים הרעים,

במקרה שזה ממש בולט ואתה רואה מראש שאין סיכוי אז לחתוך.

מי שרוצה זוגיות שתאריך ימים אסור לו לבסס אותה על נתונים חיצוניים,

הוא צריך לזכור שבחיים אנשים והגוף משתנים.

 

וזה סתם נכתב בלשון זכר זה מכוון גם לבנות.

אם במשך השנים הוא לא יחזק את עצמו מבחינה פנימית והוא יפול לחיצוניות (כן גם זה יכול לקרות) אז נכון הוא הבין שלאשתו יש מידות ממש טובות, אבל מה לעשות יש אחרות שנראות יותר טוב ממנה וזה יכול לגרום לכאב לב או לדברים אחרים יותר חמורים. 

'בית נאה ואישה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם'

לא צריך מלכת היופי אבל חשוב שתהיה נאה בעיניך.

כן ובזה אני מסכימה שצריך שהיא תהיה נאה בעיניו, אבל בפגישה הראשונה לא לפסול אותה מיד בגלל שהאף/העיניים לא מוצא חן בעיניו, אלא לתת לה הזדמנות.

קרה לי עם אנשים שמרוב שהם מלאי אישיות בכלל לא שמתי לב למראה.

וזה ממש לא הזיז לי.

סליחה אבל אם הבעל שלי ירצה פתאום מישהי אחרת בגלל שהיא יותר יפה בעיניו, אז הוא לא היה ראוי ליריקה מהכיוון שלי אפילו, ובטח שלא להיות הבעל שלי, כי הוא מראה שמה שקוסם לו זה בעצם החיצוניות.

סך הכל עם השנים שני הצדדים מאבדים מהנעורים שלהם.

 

ורק להבהיר אני בת 18 ולא נשואה.

 

אני מאוד מסכימה עם הדגש של אליהועיני, "בעיניך". אני אשמח להשתתף בסקר... אבל נראה לי שאחשוב עוד קצת  מה אני רוצה לכתוב ואחזור אליו מאוחר יותר...

אתם עוזרים לי מאוד. לגבי החיצוניות, רק כדי להבהיר- אני מוכן לתת צ'אנס ולהמשיך עוד כמה פגישות. אבל אמרתי שהמראה הראשוני, למרות הפגישות האחרות שהשכיחו אותו ממני- עדיין משאיר רושם. ולכן אני מסכים איתכם שבמצב שזה לא מש מהראש- אז צריך להפסיק. לדעתי- למרות שהרושם הראשוני לא עמד בכל הציפיות שלנו, עדיין צריך לתת לו עוד צ'אנס ולא להפסיק מיד את הקשר. ומצד שני לא להתבייש ולהרגיש "לא נעים" כשרוצים להפסיק אותו באמת (אחרי הכל, זאת הייתה תקופת ניסיון, הצ'אנס) מצטער על ההארכה סביב אותו עניין..

אבל אם הם נמשכים אחר הפנימיות הם נהיים יותר ויותר רעננים ומשתבחים.

 

אני חושב שאפשר להבחין איך יודעים אם הזוג הוא זוג שחי זוגיות טובה, אם הם דומים אחד לשני,(אני לא אומר שרק זה אבל אני חושב שזה אחד מהמרכיבים שאפשר להבחין) ואשמח שתתקנו אותי אם אני טועה

א"א לדעת מה יעבור עלינו אבל מה לעשות ולפעמים גם הכי טובים בעולם נופלים, נכון זה כואב אבל זו מציאות,לכן יתכן שהוא יהיה בתחילתו מאוד פנימי, אבל באיזה שלב הוא יפול וימשך מאוד אחר החיצוניות, ואז זה יכול ממש להכאיב ואז לא רק תרקי עליו.

 

זה נכתב גם לבנים וגם לבנות.

בתקופה האחרונה אפשר להגיד שנהינו יותר מידיי חומריים , מהפרסומות , טלויזיה, עיתונים וכ"ו, וכל זה משפיע ונותן לנו לחשוב שצריך לרדוף תמיד אחר היופי אבל מה עם הפנימיות...? זה מה שנקרא תרבות יוון.לפאר את הגוף כמה שיותר, ולכן תסתכל יותר על הפנים 

החלטתי שלא לפרט ולספר סיפורים, רק, שקרה לי כמה פעמים שפגשתי בחור שהיה לו חיתוך דיבור שמאוד הטריד אותי, ופעם עם בחור שהיתה לו תנועה מסוימת עם הראש שהציקה לי. 

 

ככל שמתקדמים בקשר ומכירים יותר את האדם, יופיו הפנימי יוצא ומייפה את חיצוניותו-וזה נכון לגבי כל קשר בחיים.

 

בכל פגישה (בשני המקרים היו רק פגישות בודדות) הדברים הללו היו פחות בולטים, אבל הם תמיד היו שם ודרשו ממני השתדלות וכח שלא להתייחס אליהם

שני הדברים מאוד שוליים, וכל כך ברור שזה דברים שלא יזיזו לחצי מהעולם. אני השתדלתי כ"כ להתרכז בתוכן הדיבורים שלנו, להכיר את האדם שמולי.

אני עדיין תוהה עד איפה צריך לעבוד על עצמנו בנושא זה, כשמשהו כל כך מטריד בחיצוניות, כמה אנרגיות להקדיש להשתדלות להתגבר על זה, הרי יש עוד כ"כ הרבה דברים בקשר שדורשים/ידרשו אנרגיות והבלגה...

בשתי הנ"ל סיימנו קשר בעיקר בגלל חוסר התאמה, אבל יכול להיות שהייתי נשברת מזה

 

אבל יותר מזה, אני לא תמיד יודעת להצביע על משהו ולומר אם הוא חיצוני או מהותי!

של רגש ושכל

אנחנו כל כך רוצים להתחתן עד שאנחנו  'מכריחים' את עצמנו להרגיש שאני רוצה להתחתן איתה.

יש כאן שני חלקים 

אחד: אני רוצה להתחתן, טוב זה ברור

חלק שני: האם אני רוצה להתחתן איתה. (איך שהיא  עם כל המעלות והחסרונות שלה)

 

זה לא סתם התלהבות רגעית, ומצד שני זה לא שכל קר אלא זה שילוב של שניהם.

מצד אחד אני חושב  (בשכל ) האם כך וכך

ומצד שני האם אני רוצה.

 

אשמח מאוד לשמוע- על זה בעיקר- תגובות. 

זאת פשוט תחושה מוכרת שעם השכל מנסים לכפות על הרגש לרצות להתחתן עם אדם מסויים.

ולדעתי כשמגיעים למצב הזה זה מראה על משהו שלא זורם טוב בקשר...

כי הרגש לא צריך שישכנעו אותו הוא יודע לעבוד לבד, ואם זה מגיע למצב של נסיונות שכנוע שכליים

יכל להיות שזה פשוט לא זה...

אמירה יפה שאמרו לי פעם:

יכול להיות שני אנשים שפיצים ונחמדים שפשוט לא מתאימים...

מבחינה שכלית יכול להיות שהכל מעולה ומתאים אך הרגש פשוט דוחה את הקשר

וזה דבר לגיטימי לגמרי לדעתי..

חשוב לתת את המקום לרגש ולא לנסות לכפות עליו או להכניע אותו

כי בסופו של דבר לא מתחתנים רק עם שכל..

 

מועדים לשמחה

ובהצלחה!!

 

ממה שעושים ממנו.

הוא בהחלט חשוב. זה לא סותר את זה שגם האופי חשוב, שהפנימיות היא זו שמובטח יותר שתשאר והחיצוניות משתנה. אבל גם המראה חשוב לא פחות.

 

אני חושבת על המשמעויות שיכולות להיות לאדם שמתחתן עם אישה שהוא לא נמשך אליה, או לא אוהב את איך שהיא נראית, וכשמתחתנים הגבולות של אסור ומותר מטשטשים... כך שזה יכול להביל למצבים בעייתים.

 

בחיי הנישואין יש מצבים שבהם הפנימיות נבחנת- וזה רוב רובם של המצבים אולי

ויש מצבים שהחיצוניות משחקת תפקיד, והמצבים האלה לא פחות חשובים

 

לכן לא כדאי לדעתי להמעיט בערך המראה החיצוני..

 

 

 

 

גם חז"ל אמרו שאסור לאדם שיתחתן לפני שיראה את הבחורה, וזה פשוט. שאם לא תהיה מוצאת חן בעיניו אז כל חיי הנישואין שלהם יהיו לא טובים בגלל זה. אבל צריך לדעת שהיופי הזה הוא רק בהתחלה, שהבחורה תהיה זקנה היא כבר לא תהיה כ"כ יפה...

בכל אופן, אני חושב שברור שצריך שהבחורה תהיה מוצאת חן בעיני הבחור, אבל זה לא הדבר העיקרי, שכמו שכתבו כאן אחרי כמה פגישות בני אדם מתרגלים זה לזה, למרות המראה החיצוני. ולכן, לא כדאי לפסול הצעה רק בגלל שהבחורה נראה לא כ"כ טוב בעיניך.

למה אנחנו תמיד מרגישים לא בנוח עם זה?

נראה לי ,שזה נותן לנו הרגשה שאולי אנחנו לא מספיק רוחניים ויותר מדי גשמיים, מפחדים להישמע "חילוניים" כאלו, כאילו שרק מסתכלים על הגוף.

טוב, זו שגיאת חשיבה של הרבה דתיים, שמנסים למצוא כל מיני תירוצים מצחיקים רק כדי לא ליפול למילים כמו "גשמיות" ו"גוף". אני מבינה, מילים משפיעות. אבל אותו דבר אפשר להגיד אחרת:

"היא יפה כ"כ"-  "כולה קדושה וטהרה. "

או על בחור- "כזה חתיך"- "רוח הקודש נוצצת ממראה פניו"

 מילים של "דתיים" אבל המשמעות היא אותה משמעות.

כל הבעיה שלנו זה הקונפליקט הזה שמתרוצץ בתוכינו כאילו אסור לי להרגיש משהו כלפי מה שאני רואה.

 

 

יש כאלה שמקדשים את היופי בתור העיקר,

פוסלים על כל דבר קטן..

ויש כאלה שלוקחים את היופי בפרופורציות

והוא רק כלי ולא עיקר.

 

אבל אצל רוב עמך בית ישראל שניהם עיקרים, אבל המידות יותר עיקריות מהיופי.

אבל לדעתי יופי לא צריך להיות עיקרי, אלא משני לבן אדם.

אבל אני מסכימה איתך שהיום יופי הוא דבר עיקרי,

ולצערי כולנו חוטאים בהעדפה הזאת.

מה שצריך בעיקרון זה איזון בין החומר לרוח ובין היופי למידות ובין הפנים לחוץ.

 

סתם לדוגמא בית המקדש שהוא המקום הקדוש ביותר בעולם הוא גם המקום שאמור להיות הכי יפה בעולם (נכון זה לא כתוב, אבל מסתמא שהוא היה כזה) 

שרה אימנו כמה שהיא היתה צדיקה היא היתה נאה מאוד (בלשון המעטה)

ובכלל אפשר לראות על המון צדיקים וצדקניות שיש להם מין הדרת פנים מצד אחד גם קדושה אבל גם נאה מאוד וזה משלים אחד את השני וממש לא סותר.

אני לא חושב שהיום יופי זה דבר עיקרי, תמיד יופי היה משהו עיקרי, אלא היום לקחו רק את היופי החיצוני ובזה נשארו, ולא לקחו גם את הפנימיות של האדם עם החיצוניות, ואם באמת מתמקדים רק ביופי החיצוני אז היופי הזה הוא באמת כלום.

 

 

בכלל העולם של אלוקים הוא עולם יפה מאוד ואני לא חושב שיש מישהו שחולק על זה.

 

מה כן

היום ההגדרה של היופי שונה מאוד 

ככל שאתה הולך פחות פחות צנוע אתה יותר ויותר יפה

וכמובן שזה שקר גמור

כי אתה נהיה יותר ויותר בהמי (רק בעלי חיים הולכים בלי בגדים)

 

ואם זה ככה למה אנחנו נמשכים אחרי זה? כי לצערינו, טוב אולי אדבר בשמי, אני לא כזה צדיק ואני די בהמי ואלוקים טבע בנו יצר חזק מאוד של המשך החיים וכמו שלדוגמא כלב נמשך אחר כלבה ככה גם פה.

 

שמעתי סיפור על צדיק אחד שראה משהו לא צנוע והוא פשוט הקיא

מרוב שהוא היה כזה רוחני הוא לא יכל לסבול כזו בהמיות וזה גרם לו לכזה גועל עד שהוא הקיא

'ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם'

לכן מה שקורים היום יופי זה באמת לא יופי זה גועל

רק יש יופ בטומאה שזה באמת גועל ויש יופי בקדושה שזה יופי אמיתי

וזה לעומת זה עשה אלוקים.

 

אבל איך אפשר להכיר בהתחלה את הפנימיות ולא את החיצוניות? הבנתי שהיופי הוא לא קובע, אבל אין מה לעשות, הקב"ה תבע בנו מידות טובות ומידות פחות טובות, למשל התמקדות בחיצוניות. אבל עדיין. זה שאנחנו מתמקדים ישר במראה- זה נתון. אבל איך אפשר "להתגבר" על זה ולראות ישר את הפנימיות? למישהו יש רעיון??

חיצוניות זה דבר ראשוני שאתה נפגש איתו, ולכן הגיוני שתשים דווקא לב אליו

ברגע שאתה מכיר את האישיות, אז נחשפת גם הפנימיות.

 

צריך פשוט להכיר..

צריך להיות העיקר המידות והמשני היופי.

אבל תלוי איזה יופי אתה מתכוון, אם זה יופי פנימי אז אין בעיה אם זה.

אבל מה לעשות שיש אנשים שאצלם אידאל היופי יותר מידי חזק.

במציאות מתוקנת צריך לקדש את המידות ולא את היופי.

תמיד אמרתי לאנשים שאני אישית ממש לא מחפשת יופי,

עובדה כל האנשים שאי פעם היה לי אפילו הרגש הכי קטן אליהם

לא מוגדרים יפים אלא רגילים,והחברות שלי מצאו איך לרדת על המראה החיצוני שלהם. זה פשוט ביותר,שאני מכירה מישהו אני לא מבקרת את המראה שלו אני מתמקדת באיך שהוא מדבר ובהתנהגות, אם הוא ישר לא מוצא חן בעיני אז הוא ידחה אותי ישר, מעטים האנשים שדחו אותי ישר.

לקח לי 3 שנים לראות בבן אדם שאני מכירה טוב דברים לא הכי מושלמים במראה,

שהם אומנם קטנים, ואישית זה הפריע לי בדיוק לשנייה וזה נעלם אחר כך.

זה בעצם עצה שלי לכולם לא להיות ביקורתיים, לדבר עם הבן אדם

תאמינו לי שאפשר להיות מוקסמים מאישיות אם רק נותנים לה את המקום להראות את עצמה.

(במידה והבן אדם לא דוחה אותכם כליל לגמרי)

לדעתי בין אם היופי משחק לטובתי ובין אם לא אני מודה שזה ה-מרכיב העיקרי בבחירה...

 

לפחות לפשוטי עם כמונו

אני הייתי נשואה לאדם שבפגישה הראשונה הפריע לי החיצוניות שלו, למרות שהוא נחשב לאדם מאד מרשים חיצונית! נכון שלא התגרשתי בגלל זה, אבל המציאות היא שלא הצלחתי להתגבר על הדחיה החיצונית בגלל שלא היה אהבה פנימית.

דעתי שאסור שזה יהיה דבר שמרתיע או מפחיד... הווי אומר שלילי מידי.

אומנם, הוא לא צריך להיות האדם הכי חתיך בעיר, אבל צריך שייראה לך אישית בסדר, ותוכלי לסמן וי, ולהגיד מתקבל. מעבר לזה, פריבלגיה של בררנות. (דעתי, מה יש)

 

כמובן שזה לא הדבר הכי חשוב בקשר. (ואפילו לא מתקרב)

 

וכמובן, תכלס, תלוי מאוד באדם עצמו, עד כמה הדבר עקרוני ומפריע לו.

 

 

שלא רוצים שיראו אותם כמסתכלים רק על חיצוניות, שכן לדעתי יש עניין גדול שלא להסתכל רק על המראה וזו מידה ששוה לעבוד עליה - כיצד לראות את השני לפי אישיותו ופנימיותו ולא רק לפי המראה החיצוני , לדעתי "יופי" לא צריך להיות אחד "התנאים" ליציאה עם בחור/ה, פשוט לראות מה קורה בפגישות ןלנסות להסתכל לפי הפנימיות כמה שאפשר , וזה תקף גם אם השני מהמם/ת, כי אז אפשר ליפול באשליה של " אני אוהב/ת אותו" למרות שבכלל רק נמשכים ליופי ובכלל לא אוהבים את הפנימיות והאופי, ואז הרבה יותר קשה לנהל חיי נישואים...

לכן לדעתי כשמגיעים למצב כזה פשוט צריך לשאול מישהו שמבין ועם נסיון ושגם מכיר אותך וגם זה רק אחרי כמה פגישות (לא פגישה אחת שתיים למשל, אלא לתת עוד קצת זמן ולראות אם משהו משתנה ואם לא אז להתייעץ עם מישהו)

 

חג שמח

אם המראה לא מוצא חן בעינך.

 

לתת לזה זמן.בד"כ מתרגלים למראה החיצוני גם אם לא משהו...

 

ואם הבחור/ה  מוצא/ת  חן בעינך ברור שלמראה החיצוני  לא יהיה כ"כ חשיבות כמו בפעם הראשונה.

תלוי בגיל שלכם כמובן...

 

[לי אישית נראה שאם אתה בן עשרים ואחת נגיד, זה לא שייך.. אבל איפשהו באיזור השלושים זה בסדר..]

 

ראשית אני ממליצה להתרשם משיחת טלפון.

שנית, אם היא עונה על הקריטריונים שהצבת לעצמך,אז תיפגשו!

כמוש אמרו הגיל הוא רק מספר יכול להיות לכיון הילדותי ולכיון הבוגר-עד שלא תיפגשו לא תדעו אם יש התאמה מלאה.

 

בגדול הפרש של נתיים הוא לא כזה גדול ולא אמור להפריע.

 

בכל אשר תבחר שיהיה לך בהצלחה!

ולתת לה סיכוי, לא לפסול.

זה מאוד אינדיווידואלי. יש אנשים שירגישו בנוח ויש כאלו שלא. תשאל את עצמך: אם הייתי יוצא איתה והייתי מרגיש אחלה בפגישות- היה לי אכפת להתחתן איתה? לדעתי, אם אתה מרגיש בנוח עם זה כדאי לך לבדוק- מקסימום לא יתאים אז תפסיק.

אתה צריך להיות שלם עם עצמך. הוא הרגיש מידי פעם שהוא לא "הגבר" והבנתי שמציק לו לפעמים שאני הגדולה מבין שנינו. חשוב ממש שאתה תהיה שלם עם זה וזה לא יהפוך אותך לפחות סמכותי ונחנח כזה...

אני מכירה מישהו בכיתה י'א שיש לו בגרות של בן 20 ומעלה.

תמיד כשהייתי מדברת איתו הגיל היה פשוט נשכח.

יש בנים למשל שהם נגיד לדוגמא בני 20 עם בגרות של בני 18

אז לכן עם מישהי בת 18 ילך להם סבבה וההיפך.

זה תלוי בבגרות של 2 הצדדים, אם הפערים יותר מידי גדולים זה לא ילך.

לדוגמא אני לא מפחדת מפערים גדולים וזה גם לא ממש משנה לי,

גם כשאני מדברת עם אנשים שגדולים ממני ב4 שנים אני לא מרגישה או רואה הבדל תהומי גדול.כי יש התאמה ברמה, כשאין התאמה ברמה בכלל והצד השני נותן הרגשה של יותר נסיון בחיים ואני יודע יותר ממך, גם אם הוא לא מראה את זה בהתנהגות שלו.

(שזה דבר שמעצבן אותי, אלה שחושבים שבגלל הגיל שלהם הם יודעים יותר ושוכחים שזו רק פונקציה וזה לא מראה על בגרות)

זה לא ילך ויהיו פערים של חוסר נסיון משמעותי בין שניהם והכרה של העולם.

ובכלל דבר כזה מתאים לבנים שהאגו שלהם נמוך מאוד,

כי סך הכל זה שהבת זוג גדולה יותר זה לא אומר שהיא לא שווה לך.

זה לא משצעותי כ"כ

 

שנעוץ למעלה, נמצאת רשימה של זוגות שהכירו דרך הפורום והתחתנו, את מוזמנת להציץ שם (דרך אגב, אני לא בטוחה שהיא 100% מעודכנת אבל זה לא כל כך משנה).

על כאלו שיצאו ולא הלך להם, זה לא סוג של פאדיחה??

למרות שהם ישתדלו וכו' וכל מה שאומרים ... אבל עדיין צריך אומץ קמת? (מה שאני חושבת שאין לי... לפחות בקטע הזה...)

יותר אבל מה שאני זוכר זה שתיים )אם זה כזה מעניין אותך.

שיבה אל המקורות? סגירת מעגל? תרעומת על הטכניות של 'מרכז'? על שיטת ההליכה בחושך אחרי הרב? טעות אנוש?

 

ואיך את/ה היית מסיים את הספר? 

א' - מהפורום שלנ"ו יצאו כבר זוגות פורום רבים ב"ה, את יכולה להשתתף פה בדיונים, להגיע למפגשים (כשקורה דבר כזה...), וככה אולי להכיר את בעלך לעתיד בעז"ה. (מומלץ ביותר לעדכן פרטים בכרטיס אישי).

 

ב' -  אין כזה דבר ששדכנים אומרים שאין להם מה להציע, כנראה את צריכה ליצור קשר עם שדכנית אחרת. יש שדכניות רציניות שיש להם היצע גדול מאוד. אני ממליץ לך להכיר שדכנית רצינית ולקבל הצעות דרכה. (שמעתי דברים טובים מאוד על הרבנית גרינשפן מירושלים).

 

הא, ועוד משהו, מומלץ לך להשתתף בסבב שמירת הלשון הבא, ההולך ומתקרב. זו סגולה בדוקה לחתונה!

 

בהצלחה רבה!!!

אז גם אני משתתף בצרתך

רק שאצלי זה לא צרה, ב"ה.

והיינו שאדם שמתנחם בכך שגם לאחרים רע 

הוא טיפש כי זה לא מה שאמור לנחמו

ולא מופנה אליך אלא לידע כללי

שדכנים/משפחה/חברים ואתרי היכרויות. אבל אולי צריך לשדרג את האוירה והמוכנות לדייטים. כמו הופעה חיצונית, התנהלות המשדרת אנרגיות חיוביות, אופטימיות, שבירת השיעמום בפגישות, להשאיר טעם של "עוד", להוציא מהצד השני את הנחמדות והשנינות שבו, (בכל אחד יש משהוא נחמד אישי ומרתק)  ואז אולי יתגלה זה שאת מחכה לו. כי לפעמים דווקא נפגשים עם מישהוא נחמד ובעל פוטנציאל אבל מרוב שיגרה ושיעמום הפוטנציאל נמחק ומטשטש ויוצאים שוב בהרגשה של "לא" בעוד שעם השקעה מסוימת כמו שכתבתי למעלה יכולים לצאת ב"כן". ממש בהצלחה

חושבת שאני נחמדה לשני בפגישה, עד שכשהוא אומר משהו ואני מחייכת מאוזן לאוזן כדי להמשיך להיות נחמדה תמיד בקור ובגשם ולהציל את העולם , אני מבינה שבעצם הוא אמר שכואב לו נורא הראש................................

 

לכך ש-א-ת לא תשתעממי, השאר כבר יבוא מאיליו. כשאני נמצאת בסיטואציות משעממות ושלא ממש רוצה להיות שם אבל אין ברירה, אני היא זאת שמתחילה אקשן ויוצרת "מצב" כדי שלא אמות משיעמום. אני ממציאה נושאים טובים מרתקים מצחיקים מתחת לאדמה והכל במטרה לעשות טוב לעצמי, ובסוף יוצא לי שם של אחת שכיף עצום להיות בחברתה....כאשר בסה"כ דאגתי לעצמי...מעניין מה תגידו...

אני גם מומחית בלהיות מרתקת, אני אוהבת אנשים, אוהבת לאהוב

אבל אין לי פגישות כדי לממש את זה...

יש גם הרבה שיעורים באיזור, כמו שאמרתי - שבתות. בקיצור - יאללה, תעברי לביצה......

התחלת לבנות כרטיס אישי שנראה היטב. עכשיו תתחילי להשתתף בדיונים בפורומים הרלוונטיים ולאט לאט להכיר את מי שנמצא פה.

 

כשיהיה מישהו שיהיה לך ראוי - תתחילי להשתמש ב"חוק דתיים שלובים" כדי לברר עליו (בדרך כלל זה קל מאוד), ואם כן - בהצלחה !

 

יש פה כמות נכבדה מאוד של זוגות, בעז"ה שתהיי גם את ברשימה!

 

 

משה

(גם כן נשוי למישהי שהכרתי פה)

נחלאות?

תני פרטים........

דווקא מאוד שמח שם....

תלוי במתנדבים..

לא רלוונטי לגבי,אני בישיבה.

את יכולה לבוא למדרשת טהר,אבל תבררי אם זה אפשרי גם למי שלא לומדת במדרשה,אם תרצי מספר תבקשי ממני.

ויש גם בישיבת רמת גן..

חג שמח!

בס"ד

 

יכול להיות שבעז"ה אני אהיה שם..

ובגבעת שמואל

לפי התוכנית שפרסמו הולך להיות שווה (במלעיל).

אם זכרוני אינו מטעה אותי - התוכנית של השיעורים מתחילה ב20:00 ומ16:00 עד 19:00 יש את חיליק פראנק.

 

 

מומלץ להגיע משנים שעברות גם

שיהיה לך קשה למצוא קשר ללנ"ו?

אבל אני בן אדם מאוד משעמם

אז זה לא נקרא אטרקציה

ותשקיעי בקשר החדש.

 

ותאמיני שהכל לטובה!

בס"ד

מחפש גם פתרון...

אשמח לתשובה.

אבל בנתיים נראה לי שהתשובה בשבילי זה לשמוע על עוד אנשים שעוברים את זה... יש בזה נחמה.

אמנם נחמת טיפשים, אבל מי אמר שאני לא טיפש..

חג סוכות שמח!!!

-מצטרפת לנחמת הרבים. 

ונראה לי שלא עוברים את זה - זה עובר לבד,

- אני מקווה.

ולמרות שההוא כבר נשוי, אני עדיין נזכרת בו, (עוד לא החלטתי באיזו תחושה)

בכל פעם שאני נמצאת באחד המקומות בהם יצאנו. (ולתסכולי, היינו בהמון מקומות)

אבל אותי מנחמת העובדה שיום אחד יבוא האחד האמיתי,

ואז, כמו שהוא המשיך, אני פשוט אדלג הלאה (בשמחה ובששון)  

ואשאר עם עוד חוויה מעניינת ומחכימה, (כנראה, אני מקווה) מתקופה די נהדרת.

וכמו שאומרים: חוויה היא - סיוט בלשון עבר...

למה זה לא אפשרי ולמה זה לא נכון

ובמקביל תחדדי את מה שאת מחפשת, איך שאת רוצה שדברים יראו (בלעדיו כמובן- כי הוא כבר בלתי אפשרי).

 

תזכירי לך כל הזמן את המטרה שלשמה את ממשיכה הלאה ואת החיוב שיש בלשכוח אותו ולהמשיך.

 

זה מזכיר לי את השירות הלאומי בשנה השניה שלי. היה לי נורא קשה שם מבחינת צוות, רוח הדברים, אז מה שעשיתי זה תמיד הזכרתי לעצמי את המטרה שלשמה אני שם. וזה עודד במידה מסוימת.

 

במידה ויתפתח אצלך רגש אצל הבחור האחר, הרגש ההוא יעבור..

תיעזרי בחברות טובות, אמא, מי שנראה לך שייך כדי שיהיה שם עבורך.

 

מאחלת לך בהצלחה רבה.

עברו כבר ארבע שנים והיא כבר התחתנה

ואתה לא מוצא, ואתה שבור, פשוט שבור לחתיכות. 

ואתה כועס על כל העולם ולפעמים גם על אלוקים,

 

 

אבל

יום אחד זה קרה !!!

אתה מבין שכל העולם הזה זה ניסיונות!!!!!! במה אתה בוחר!!!!!!!!!!!

אם לשקוע בזה עוד ועוד, ולהיות עצוב, ולהזכר כמה היה טוב, וכמה חבל, וכמה זה וזה, ואתה עצוב, ומיואש, ולא יודע מה לעשות.

 

או

 

די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

מעכשיו אני שמח!!!!!!!!!

 

הרי כל זה ניסיון שאלוקים מנסה אותי לראות האם אני אהיה עצוב או שמח,

האם זה בעיה בשבילו להביא לי את מה שאני מחפש ואת מה שהכי טוב בשבילי, הוא עושה את זה בשניה,

ואם עדיין הוא לא הביא לי את מה שאני רוצה (ותכלס זה אמור לגבי הכל בחיים ולא רק לגבי נישואין)

זאת אומרת שלבנתיים אתה מנסה אותי לראות במה אני אבחר ואני בוחר בהנהגה שלך שאתה מנהיג אותי ובדרך שאתה מוביל, ואני שמח בה ,ואני איתך לאורך כל הדרך, כל החיים, 

מה נראה לך בורא עולם שאני אעזוב אותך??? שעל זה אני אכעס ואתעצבן???? מה אני נורמלי?? 

אין שום דבר בעולם שבשבילו שווה להיות עצובים .

 

הבחירה בידינו !!!!!!
אין ספק זה קשה אבל אפשרי

תמיד יהיו מחשבות, אבל שלא הם אלה שינהלו לנו את החיים

מכרחים להיות שמחים תמיד!!!!!!!!!!!

אבל זה כזה בער בי אז הייתי חייב לכתוב את זה

נראה לי מוגזם קצת. נראה לי שיש מקום לבירור עם איש מקצוע.

ציוד: כרית ושמיכה. זמן. טישו. דף ועט.

 

תעצמי עיניים- ותחלמי עליו. תזכרי בכ-ל הפגישות אותו. עד לפרטים הכי קטנים.

עכשיו שימי לב- ההרגשות של עצמך באותה תק'- הוא עשה לך נחת בחיים? היו לך לילות של נידודי שינה?

איך הוא התייחס אלייך- הוא היה מסוגל "לאכול אותך"? ואת- היית מסוגלת "לאכול" את השטויות שלו?

היו דברים בו שבפריעו לך- אבל לא רצית תהרוס את החלום? שלא היה לך אומץ להחשיב אותם?

היו דברים בך שהפריעו לו? שלא התאמינו לו?

 

 

ואם את מכירה- אפילו קצת- את אשתו--

תגידי- וואו!! כמה היא לא דומה לי!!

 

וגם זה לא יעזור. בעז"ה תמצאי זווגך ותשכחי אותו.

פשוט תעבדי על מידת הביטחון שלך בה'.

אני אמרתי לעצמי - שזה דווקא מזל דייט אחד פחות....

ואם זה לא הלך אז משמיים...

פשוט, אני כ"כ מזדהה עם הסיטואציה...

כמעט שנה אחרי, וכל הזמן זה כמו זבוב שמעצבן לי באוזן- אני לא עצובה, לא מדוכאת, לא "אבלה" (כמו שיהודית כתבה) ואף אחד לא ינחש כלום.. אבל כל דבר קטן פתאום מזכיר לי.. אני יכולה לעבור ליד מקומות שטיילנו בהם ולחייך לעצמי בנוסטלגיה..

ולא, קשר אחר לא עזר לי. היה לי מישהו אחר שנקשרתי אליו מאד, בצורה שונה לחלוטין, ממש קיויתי שנתחתן בסוף, ולא הלך.. נפרדנו, וכמה שהיה לי קשה- זה עבר מהר ב"ה..

ורק איתו, זה פשוט לא עובר.. וכל פעם שמשהו משתפר, ופתאום אני פחות מתגעגעת אז מישהו למעלה מסדר ת'עניינים ומפגיש אותנו.. פתאום הוא מגיע ליישוב, פתאום הוא עולה לאוטובוס, פתאום אני רואה אותו בחתונה של מכר משותף וכו' ואז הכל צף ואני נזכרת כמה היה לנו טוב ביחד, וכמה אפחד לא דומה לו...

ואז אני מוציאה ת'רשימה עם כל הסיבות למה לא וממשיכה הלאה,מנסה לשכוח...

ועם הזמן זה חוזר להיות זבוב- לא באמת מציק אבל נמצא שם כל הזמן.....

אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף!!!

בהתחלה הייתי בטוחה שחודש-חודשים גג ואני שוכחת.ואז חיכיתי לקשר רציני שישכיח, אבל הוא פשוט לא רוצה להעלם... 

סורי על ההשתפכות, פשוט השרשור הזה הציף בי כ"כ הרבה דברים...  

אחרי שכתבתי את כל הנ"ל, נתקפתי פתאום בתסכול עמוק ומעצבן מהסוג שרוצה לצרוח (למרות השעה המאוחרת ואני אעיר את כל השכנים שישנים בסוכות...)

תסכול מכל העסק הזה, מכל האנשים מסביבי שמנסים לגרום לי לחוש רווקה זקנה, מההורים שלי, שאמנם לא מציקים לי (ב"ה) אבל עושים לי פרצופים.. מכל הדייטים הכושלים, מכל האכזבות ומכל הפעמים שבהם נאלצתי לפגוע באנשים אחרים (וזה נראלי הדבר הכי מתסכל..) מכל ה"שדכניות" שמעוותות את המציאות, העיקר שאני אצא עם אותו בחור "מושלם", מכל ההתלבטויות והלילות בלי שינה, מכל החלומות שמתנפצים, מכל הבחורים הבררניים, ומכל הסיפור הזה של להתחתן...

אוף, למה נולדתי בחברה כזאת בל"חית? למה כולם סביבי חייבים להלחיץ אותי? למה חברות שלי חיות להן בנחת, מרגישות צעירות לגמרי, ומתחילות לצאת רק עכשיו, בעוד אני חיה בלחץ וכל החברות שליי רודפות אחרי (עם עגלה ובטן) ומנסות לחתן אותי (בכוח בערך..)

בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע....

(ותודה על ההקשבה)

כן,גמני עברתי משו דומה..וגם לי זה עדיין מקפץ מדי פעם מתוך התת מודע...ומציף...ומנסה להטביע..... אבל מתגברים ועוברים הלאה.וחייבת להיתנתק

לדעתי אם אין לך שום סתירה שכלית להרגשות שלך אין ממה לחשוש. אם את רואה אותו הולך בשאיפות שאת מאמינה בהם אין בכך שום בעיה. מה הבעיה שהכול הולך חלק? לא צריך לחפש בעיות כשאין. מה שכן, כדאי אולי לצאת עוד כמה זמן ולא להיות פזיזים ולקחת הכל בנחת. עד כאן פשוט אני חייב לעוף. אולי עוד אכתוב אח"כ.

הכל הולך באמת "חלק". אין שום סתירות בשכל.

הוא בן אדם מדהים. לומד בישיבה טובה.

הקטע הוא שזה לא "דייטים" בגיל רציני כ"כ.

אני באמת עדין די ילדה. [שמיניסטית]

הוא בעצמו אמר לי שאם היתי יותר גדולה כבר מזמן הינו חוזרים להיות בקשר..ול-חתונה.

כרגע, כל אחד בונה את עצמו.

אולי זה לא הוא? 

[ב"ה אני בוגרת לגילי, ושמה לב לכל פסיעותי קדימה]

אנחנו נחזור בסוף השמינית שלי.

יש לי ממה לחשוש? כי בכ"ז, 

בום. הכל מושלם?

מה זה גיל רציני בדייטים? מי קובע את זה?

 

העיקר זו הבשלות הנפשית וכמעט ולא משנה באיזה גיל. אם את מרגישה בשלה, אם רגלייך יציבות בקרקע, אם את מבינה את המשמעות של הקמת בית וכל הנלווה לכך ומוכנה אין לך שום חיסרון מבחורה ב"גיל רציני" של דייטים (אדרבה אולי זה דווקא יתרון). זו נקודה אחת שאותה את צריכה לבדוק לגבי עצמך.

 

לגבי הנקודה השניה, כמעט בכל קשר קיימים החששות האלו. אכן, חששות מובנים. המניע בעיקרי של החששות הוא החשש שאולי יש כאן היסחפות אחרי הרגש כשמאחורי זה אין באמת התאמה. את אומרת שלפי מה שנראה לך יש התאמה. לכן לכאורה אין כאן ממה לחשוש. ובכל זאת אני אומר שאפשר לקחת את זה יותר בנחת ואז יש אולי יותר זנן לחשוב ולא לקחת החלטות לא נכונות מתוך לחץ. תמיד אפשר לומר: "אולי זה לא הוא?", אבל אפשר גם לומר: "למה שזה לא יהיה הוא!".

 

ושוב אומר: אין שום בעיה שזה מושלם. יש הרבה זוגות שהתחתנו בהרגשה שהכול מושלם. לעומתם יש כאלו שלא. בכל אופן, אחרי החתונה (ככה אומרים, עוד אין לי נסיון) צריך לעבוד בצורה חדשה על הזוגיות וזה לא פוסח גם על הזוג ה"מושלם" ביותר. מכל מקום, אין שום חיסרון שדרך מציאת הזיווג תהיה" מושלמת", מה רע?

 

 

מועדים לשמחה ובהצלחה!

שמנסה להפחיד אותך.

אם השאיפות דומות,וההתחברות טובה מכו שאת מתארת ,אין שום סיבה לחשוש,גם אם הוא הראשון,מי החליט שאסור שעל הפעם הראשונה זה יצליח?

 

אם יש משהו בסיפור הזה שאני לא מסים איתו,זה שנתקתם קשר עד סוף השמינית. אין צורך לנתק קשר ולדעתי זה יכול להזיק,עדיף לשמור אותו בעדינות ובמסגרת מסוימת.

את עוד צעירה תהני בנתיים עם החברות שלך תמצי את השמינית זה לא הזמן לחשוב על דברים כאלה בשבילך עכשיו....

חג שמח

את תחשבי ככה על כל אחד ולא רק עליו

 

זרקו אבנים ליד עבוד.. אז אולי זה קשור..  (וב"ה לא היו נפגעים) http://www.hnn.co.il/news_article63615.html 
ואם לא אז אולי 3 יולדות ;)

כי כביש 60 בכלל לא קשור שם לאזור..
הם התבלבלו וכתבו נוה צוף במקום נוה דניאל..

אבל אם רק זרקו אבנים בלי נפגעים זה לא מסביר למה 3 אמבלונסים.

 

אני מקווה שזה לא בשביל מישהו מהמטיילים. (והיו מאות, ב"ה)

ראשית- תתעצבני חופשי- אחותי.

שנית- איך ממררים ביאוש? בתכל'ס- מה עושים?

שלישית- קבלי חיבוק חם ומעודד. תאמיני- עוד יהיה טוב....

שלישית- ציף ציף ציף

חמישית- יפה לך ששדכנית נדברת איתך בכלל....

שישית- "גם את!! גם את!!" [הנה אמרנו]

---------------------------------------------------------------------  (זה על תקן שורה תחתונה)

בי"ח תשרי נפטר רבינו..

 

 

מוזמנים להצטרף לריקודים שארגנתי אני לעצמי ואנוכי בביתי..

כיוון שנבצר ממני להגיע להלולה שארגנו בירושלים ..

למרות שיש גם בשכונה שלי אבל לא הספקתי להגיע....

 

נ נח נחמ נחמן מאומן!!

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה. אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה

קוראים לו נחמן מאומן קוראים לו נחמן מאומן!

 

 

נכון, גם אותי זה קצת מפחיד להכיר מפה, ואת באמת לא חייבת,

אבל אני יכולה להגיד לך שמי שאני בכ"ז מכירה הם אנשים מדהימים

(ב"ה טפו טפו..;))

 

בהצלחות וחג שמייח!

שרבוב צודקת. לדעתי, האנשים פה בסך הכל רציניים ולא נראה לי שמישהו יכנס לפה רק כדי לשגע אנשים.. אני נכנס לפה גם כדי להבין דברים שלא כל כך ברורים לי וגם, אם אזכה, למצוא אשה, אם תמצא מישהי מתאימה. אני לא שולל את זה. לכן, לפני שאת נפגשת פנים אל פנים עם מישהו תנסי לדבר איתו יותר כדי להכיר אותו יותר טוב.

קצת מראיה שלי על כל מה שמתנהל פה.....

שליליים הם יותר מהממוצע. הרי תמיד ניתן וצריך במידה והקשר מתחמם לברר חזק עד כמה שאפשר. לדעתי הנט הוא דרך יעילה ולגיטימית להכירויות. עם סינון כמובן, כמו בכל הכירות.

תמיד אפשר לברר איפה הוא למד ולראות מי את מכירה שלמד/היה שם. העולם הדתי קטן למדיי והסיכויים להצליח בלשקר - נמוכים יחסית - כמובן אם הצד השני מספיק זהיר.

 

 

משה, נשוי באושר לחברתו מהמסך.

אז לדעת האשכנזים+הספרדים לא צריכים לצאת עםכיסוי ראש.

 

הבעיה מתחילה כשיש ייחוד גמור.

כשיש ייחודד גמור רק הספרדיות מחוייבות בכיסוי ראש.

 

מזל טוב.

אבל שאלת מה דעתי,

אז אני אישית יעשה הכל כדי לא לצאת עם כיסוי ראש מהחדר ייחוד....

 

אחותי נגיד לא עשתה חדר ייחוד אמיתי [כאילו היה חדר אבל זה לא היה ייחוד כי הם לא נעלו] כדי שהיא לא תצא עם כיסוי ראש...

ובכלל כל ה'טראנד' הזה של הכיסוי ראש אחרי החדר ייחוד הוא דיי חדש...

זה חשוב לי...

 

נכון שכיסוי ראש אחרי חדר ייחוד זה טרנד יחסית חדש,

אבל כנראה זוהי הלכה שבנות ישראל לא הקפידו עליה מספיק...

אני לא מספיק יודעת ומבינה בהלכות האלה,

ואני גם בראש של לעשות את הכל רק לא לצאת עם כיסוי ראש מהחדר ייחוד

אבל אם יש איסור כזה בהלכה לא הייתי רוצה לעבור עליו...

 

אגב, אני עדיין לא מתחתנת.. זה פשוט מתוך דיונים עם חברות...

אשכנזים בטוח שכן ספרדים תימנים אני לא בטוח.בכל מקרה יש כל מיני דעות בעניין.

הרבה רבנים סוברים שלא ראוי ללבוש כיסוי ראש אחרי חדר ייחוד

מכייון שזו התיימרות על הדורות שלפננו

שהיו גדולים בתורה, חכמים וצדיקים ובכל זאת לא נהגו לשים כיסוי ראש אחרי חדר ייחוד

 

ובכן, לעניות דעתי, לא צריך להיות "צדיק יותר מהאפיפיור"

ולא ללכת ראש בקיר, מותר גם להפעיל שיקול דעת בהלכה,

מותר לחשוב ולהחחליט מה ראוי

ולא להישאר בתוך הריבוע!

אם כל כך חשוב לך להיות צמודה להלכה,

אז לפני שתחליטי תמצאי רב (ויש מספיק כאלה..) שיתנו לך התר הלכתי לא לשים כיסוי.

רק שלא מוצאים רב שיקל...

הולכים לפי מה שהרב שלך אומר גם אם הוא אומר לך לשים כיסוי ראש...

 

(ואני אגלה לכם סוד: אפשר גם לשים פאה מהממת! עם תסרוקת!;))

 

אל תמציאו חומרות לא שיערום אבותינו!!

אח"כ הבנות שלנו יהיו תקועות על כל מיני מנהגים מוזרים.....

 

בחתונה שלי ההינומה היתה כבדה לי מידי בראש- אז הרב מלמד פסק שאני צריכה לשים "משהוא" בראש..

גם סרט תחרה...

 

למיטב ידיעתי- כיבוי רקש מלא אחרי חדר ייחוד צריך רק אם היו חיי אישות (ואת זה אין!! בימינו)

נכון שיש מקלים בזה בגלל שבדורות קודמים הקלו (ואני לא יודע עדיין מה מקור ההקלה אשמח לשמוע אם מישהו יודע)

אבל שלא התהפכו היוצרות הדין הפשוט שצריך כיסוי אחרי ייחוד

להרחבות עיינו ספרו של הרב הבר "ואת צנועים חכמה"

שיש כאלה שטוענים שזה לא חומרה אלא משהו לכתחילה.

שהרב מרדכי אליהו אומר למי ששואל אותו, לצאת עם כיסוי ראש...

אבל מי שלא, לא...

כי קשה לאנשים לעמוד בזה...

(ולכן לא מורה לרבים לעשות כך)

אשכנזים- אין צורך. מי שנוהג זה חומרא גרידא.

ספרדים- רק אם עושים חדר ייחוד אבל לפי הפוסקים הספרדים אין שום צורך בחדר ייחוד כי עושים את זה רק שמגיעים אח"כ לבית. ולכן זה באמת מיותר.

בקיצור- חומרא של הדורות האחרונים במיוחד לגבי האשכנזים.

אז בעז"ה אשתי תצא עם!

ועל דבר כזה לא מבטלים חתונה

זה נראה נורא ביזארי שמלת כלה וכיסוי ראש..

יש את ההינומה ולא נהגו כך היום לצאת עם כיסוי ראש,

מי שרוצה להחמיר מוזמן. (או שקוראים לזה חזרה למה שהיה פעם)

שאני לא אשים כיסוי ראש לאחר החדר ייחוד, בגלל דברי ר' אברום זצ"ל שאנו נוהגים וננהג בע"ה לפיו, שזהו לעג לדורות הקודמים.

(אני לא יודעת אם כבר הזכירו את זה כאן בשירשור, לא עקבתי אחרי התגובות)

אתה יותק בוטה ממני...ותמיד מעירים לי שאני ישיר מדי ואומר דברים בפרצוף...חחחחח

מה יהיה!?

למען הרבות אהבת אחים. במיוחד בשנה החדשה. וסתם ככה, שאנשים יחשבו לפני שהם כותבים דברים ואחרי שהם כותבים, לפני השליחה, אם יש טעם בדבר או לא. כי סתם חבל להרבות במחלוקות.

וגם אחת המזכירות ידה רב לה בשידוכים...

הנכון

כל אחד שאמר להם הם אמרו לו  - שמי שאומר להם את המשפט הזה צריך לשלם שקל...

הם לא באמת לקחו אם חשבת ככה.....

זה כדי לא להיות איזה מסכנה שכל היום אומרים לה את המשפט המעצבן הזה בחתונה של אחותך הקטנה...

סוג של התמודדות אני יאמץ את זה לחתונה של אחי...