כל זוג בקצב שלו, כמובן עם נטיה להיפגש ולהיות אקטיביים, ולא להתבטל ולהתנחל יותר במחשבות מאשר במציאות.
ואגב אני מסכים שכדאי להיות יחד במציאות החיים הרגילה, אולם תזכרו שגם שם אנשים נוטים להילחץ, להתפדח, ואל תצפו מכולם לקחת את זה בתחילה בזרימה טבעית מידי.
אנו יכולים רק להציע או לשתף מניסיון, אבל תכלס אין כאן שום כללים, ולא יזיק לזכור את זה לפעמים.
אדם צריך להיות עצמו... אולי הוא רוצה שהיא תיפול בקסמו, אבל תכלס הם הולכים להתחתן ולחיות יחד, המסכות יפלו, וכדאי מתוך מחשבה על עצמו ועליה, שהאדם יתייחס לקשר מגישה בוגרת, ולא ילדותית של חבר חברה, והאם היא אוהבת אותי או לא, והאם אני חתיך בשבילה, ושאר שאלות שעד גיל מסויים לגיטימיים.
ואיני אומר שזה לא חשוב, אבל לקראת נישואין יש לחשוב מעבר למראה ורושם שלנו, ולבדוק את ההתאמה שלנו, ואת ההתקשרות שלנו בשלל הרובדים, כגון שכל ורגש, גישות ורצונות, וכו..
דעתי.
שיהיה בהצלחה!