לבקשת קשלש....
לאחר סיום המצבע הראשון
כעת נאתגר אותכם במקומות הבאים
אני מחפש מקום לדייט מסלול משהו נחמד
לאנשים בינוניים לא מטיבי לכת ולא עגלות
דרישות התפקיד :
1. באיזור המרכז עד כמה שאפשר
2. מקום נחמד זה הכי חשוב
3. שלא יהיו בעיות של ייחוד וכאלה (לא בא לי חפירות אח"כ בנושא)
נו יש עוזרים ???
באזור י-ם יש מקומות יפים נוספים. מעיין הליפתא (מי נפתוח), העיר העתיקה כמובן, שכונת נחלאות משכנות שאננים וכד', ומעט יותר רחוק יש את מעיין מוצא, מעיינות קטנים לייד, מעיינות רבים לייד עין כרם והמעיינות של מבשרת ונחל חלילים (לפרטים במסר"ש)
הערה: זה שהרב פיינשטיין פוסק ככה זה לא אומר שזאת ההלכה, ביחוד אם לשואל יש רב אחר. אין מצב לאתר ולהסתמך על כל קולה של רבנים שונים
זאת הפסיקה שלו.
לא אומרים לפסיקות פחות מחמירות "קולה"
ולכן ציינתי שזאת ההגדרה לפי הרב פינשטיין מי שרוצה שידבק בו מי שלא שיחפש הלכה אחרת.
רק נתניה!
אין אין על הטיילת שלנו!
אפשר גם על החוף.
יש גם מלא פארקים מדהימים.
עמית-טליהאחרונה
אתמול הייתה חתונתה של חברת הפורום צורמיש!!!
בואו נשרש לה מזל טוב ונשלח לה קישור שתראה..
צורמיש יקירה!!!
המון מזל טוב לרגל נישואיך עם בחיר ליבך (השם שמור במערכת...)
שתזכו לבית נאמן וכשר בישראל
ולהמון דוסים קטנים....
כמוכם..
הרבה אושר ונחת!!!
מלא מלא שמחחה!
המונמון אור!!
בס"ד
שתקימו בע"ה בית שיפיץ הרבה תורה שמחה ואור!
תזכו לבניין עדי עד. מתוך שמחה, ברכה וקדושה.
מזל טוב גם לחובשת.
וחוץ מזה למה השם של החתן שמור במערכת? פירסמו אותו הרבה פעמים כאן ובכיפה.
אבל אם אתם מתעקשים אז לא אפרסם.
שתזכו בעז"ה להקים בית נאמן בישראל!
ובהזדמנות זו אני רוצה להודות בשם כל חברי הפורום על ההתמדה בכתיבת הלכות לה"ר...
אשרייך!
אשריך חלקך! וחלקי בעלך! (שיהיה קשור....)
כולנו חייבים לך המון!
אז פשוט תודה!
וכמובן שאת מוזמנת לחזור אלינו נשואה...................
(ע"ע צופיה גנט...)
מזל טוב!
שתזכו רק לאושר ושמחה!
שרבוב
איזה טוב^
בס"ד
"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו"-
בזמן שיש לבני ישראל רצון ונדיבות הלב לקיים מצוות לשם שמיים,
אומר ה' יתברך "לי תרומה", אני בא על ידי כך לידי התרוממות.
"כישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בפמליא של מעלה". (קדושת הלוי)
חברים יקרים שתהיה לנו שבת קדושה!מלאת שמחה ועונג בע"ה!
ושנזכה לעשות את רצון הקב"ה בדרך הכי מושלמת!
שבת שלום בשורות טובות אוהבים אנחנו
התבקשתי ע"י גורמים גבוהים בפורום שאיימו על חיי לצרף
מזכיר לי ממש פגישת עסקים (לא שרוב הדיטיים הראשונים נראים אחרת..)
בהחלט עדיף דייט..
אצלנו בקורס על קטנוניות מורידים 20 נקודות...אז די להתקטנן
ואיזה מדוייט
איתי אפעם לא משעמם ,אבל כן היה לי משעמם בדייט אחד שהייתי צריכה לחשוב כל פעם איזה נושא אני אעלה אח"כ
פעם יצאתי עם בחור נורא מצחיק והיה דייט קורע
אבל תמיד הדייטים שלי עמוקים ואני גוררת לכך..
בשלב כבר יותר מאוחר הדייטים מצחיקים,רציניים,נעימים..
הכל ביחד.
איך אתם מגדירים אהבה?
מה פשר המושג הזה?
מה אני אמורה להרגיש כשאני אוהבת מישהו?
שאני מוכנה לתת הכל עבורו?
שאני לא יכולה להיות רגע אחד בלעדיו?
מה אמורים להרגיש? ואיזה עוד סממנים יש לאהבה?
~א.ללא נראה לי שאפשר להגדיר מהי האהבה כי מצד האמת זה מושג מופשט מאוד ובפרט שזה סובייקטיבי בין אדם לאדם.(כפי שנאמר כאן)
אם את מתחבטת בשאלה של "מה אמורים להרגיש" כנראה שזה עדיין לא שם.בע"ה כשזה יגיע את תחושי בזה מיד....
לפי דעתי, הצורך של הגדרה והבנה הוא אנושי! הרצון באמת לדעת אם אתה אוהב נכון, אם זה מה שאמור להיות, הטבעיות של האדם שמשליט את השכל על הרגש.
כמובן יש לכאן ולכאן, אבל אני מהאלה שמשליטים את השכל על הרגש ולא את הרגש על השכל, בכל אופן בנושא הזה.
בכל מקרה, מה זה אהבה? אכפתיות, הדדיות, רצון להתראות, סוג של תלות מסויימת לפי דעתי- צריך את התחושה במידה מסויימת של צורך של האדם השני. וגם מעט רגש מעורב בעניין. אהבה זה לאו דווקא מתבטא בפרפרים בבטן, דווקא בדברים הקטנים- ההתחשבות ברגשות חברתך, האכפתיות מה יקרה לה, וכו' וכו'. ואלו הן הגדרותי למילה אהבה. מחכה לראות עוד, להחכים!
נכון את יכולה להסתכל באבן שושן והוא יראה לך הגדרה פשוטה ולא ממצת אבל זה לא האמת.
כפי שאמרה ליטל זה משתנה מאדם לאדם.
אצלי ביסודה אהבה אמיתית זה שאני חושבת כל כך על טובתו ומה שהכי בשבילו ושוכחת את עצמי.
שהוא חיי במחשבות שלי, ויש לי רצון עז לגעת בו (נפשית ופיזית) אני נהנת איתו ורוצה להיות איתו כמה שאפשר.
ואת זה אני יכולה לאמר בפה מלא שעוד לא חוויתי,חוויתי קצת רגשות כל פעם בצורה שונה
שעכשיו אני יודעת פחות או יותר את המודל הזה שנקרא אהבה בשבילי. (אם המודל לא ישתנה עם הזמן
ויכול להיות שעוד לא תפסתי אותו מספיק נכון)
הר' דסלר כותב במכתב מאליהו:שאהבה היא תולדת הנתינה!
יש הבדל בין אהבה להיתאהבות.
היתאהבות-זה הפרפרים,ההיתרגשות וכ'ו...
אהבה זה רגש עז יציב שקיים גם כשהנאהב עושה משו מכעיס וכ'ד...
היתאהבות מרגישים-זה מציף אותך...הלב מודיע לך...
אהבה יודעים!הלב אומר לך דרך השכל...
חלום חלומותיי- אבל זה די מאוחר לגלות שאתה אוהב מישהו.. רק אחרי שיש לכם ילדים? מוזר..
עמית- כן צריך להגדיר כדי לדעת אם זה זה..
ואהבתי את כל שאר ההגדרות...
אז תתחתן עם סתם מישהי, ורק אחרי הנשואין תאהב אותה..
נשמע לא הגיוני כ"כ!!
קודם כל , לא מתחתנים עם 'סתם' מישהי, אלא עם מישהי שמתאימה ושיש איתה תקשורת טובה, שחולקים איתה שאיפות דומות ושמצליחים ליצר איתה קשר עמוק יותר מסתם חבר (ניתן להפוך ללשון זכר לפי הצורך...)
כאשר נפגשים עם מישהו/י ואכן התגלה כל זה - בדרך כלל בגלל שמדובר בבן שנמצא בקשר עם בת או בבת שנמצאת בקשר עם בן - מופיעות תחשות פיזיולוגיות כאלה ואחרות שיש המכנים אותן התאהבות. יש הטוענים שללא תחושות אלה אין להתחתן - ויכול להיות שיש בזה משהו, אבל אני עדיין לא יכולה לפסוק בעניין. אך כפי שאמרתי - אם כל הנ"ל קיים התחושות האלה מופיעות באופן טבעי... יש מקרים בודדים שבהם אנשים נמצאים בכל מיני מקומות לא בריאים נפשית ולכן הדברים הטבעיים תקועים אצלם, אך זה לא עניינו פה.
האהבה השלמה - באמת מגיעה רק אחרי שחיים ממש ביחד ועוברים דברים ביחד ומתגברים על קשיים ומשברים. היא אף פעם לא מפסיקה להתהוות ולהתפתח - לכל אורך החיים המשותפים.
שנזכה במהרה...
בס"ד
אהבה היא ההיקשרות הרגשית הנובעת מהערכה עמוקה לטוּב שבאדם אחר.
אני גם חושבת שאהבה זה דבר מאוד נשלט. כמה שחושבים שלא.
אנחנו אלה שיכולים ליצור את האהבה. ובעצם, איך מוצאים את האהבה? פשוט מוצאים את הטוב אצל האחר.
לא בהכרח אצל בן זוג, אצל כל אדם פשוט, חבר, חברה, אח, אחות.
~א.לאבל ברשותכם, אני מעדיף להשאיר אותה לעצמי
כל אחד והאהבה שלו..ולכל אחד יש משימה לגלות מהי אהבה בשבילו
סקר שעשו עם ילדים אמריקאים- מה זו אהבה?
לא זוכרת את כל התשובות... אבל היה אחד שתפס אותי-
אהבה זה כשלסבתא יש דלקת פרקים וקשה לה, וגם לסבא יש דלקת פרקים וקשה לו, ובכל זאת הוא עוזר לה לצבוע לק בציפורניים...
חחח
(לא ציטוט מדוייק- אבל ככה זה היה. באמת. )
חמודה, לכי על הלקים. יפה לך ככה.
משנכנסאדרהיה משו שהלחיץ אותי..
פרטים שיחה אישית..
זה אף פעם לא נגמר, תמיד יש משהו שלא נראה לנו...
"היא לא כמו מי שתמיד רציתי" , "יש לה צחוק מוזר" , "אין לה כמעט שאיפות" וכו'....
אז אולי כדאי פשוט נחליט בלי יותר מידי לבלבל את עצמנו..
אולי מספיק בזה שהרצון שלה הוא להקים בית דתי, שיהיה לה משפחה שמקיימת את רצון ה' בצורה הכי טובה?
בזה שהיא עושה לנו ולו ממש קצת טוב, אולי מזה אפשר להפיק משהו שהוא מעבר לכל דבר שהכרנו? למה לא להבנות ביחד?
וגם אם היא לא בדיוק עם החיוך או המראה או הגישה טיפה שונה, אבל ברור שהדרך הוא אותו דרך... אולי זה בעצם עונה לנו לכל
התשובות שלנו? אני חושב שגם הגבר וגם האישה צריכים להסתכל עם כל פגישה שיש להם כאילו היא האחרונה שלהם,
ואם קרה משהו מיוחד שמאוד מעקצץ בנו את הלב, ופשוט צועק זה לא היא, אולי רק אז יהיה אפשר לומר, זוהי בספק לא את.
בע"ה במהרה אצלי, ואצל כלל עם ישראל, שנזכה לזיווג הגון.
בס"ד
מה אמור להיות פה מצחיק לא הבנתי?
אגב אני שמח בחודש אדר גם מהסיבה שהכלב של שכנים שלי נפטר בר"ח בבוקר! [הוא היה כלב מעצבן ועצבני..]
פלפלתילמפרט - משפחה של מחשבים.
עכשיו הובן?
[כשזה אמור להיות שם מפרט.... יענו להגיע למפרט של מחשב X..... הבינות?]
בעז"ה
"בשם השפויים שהולכים לישון ב10:30".
אז ככה..להוי ידוע שאני ב''חיתולים'' בנושא ציונות דתית. אידאלים.יציאה מאגואיזם מסוים כלפי המדינה..ועם ישראל..קיצר..לומדים ומתחברים אט אט..
עכ'פ..קבעתי חברותא עם בחור מהשיעור שלי בדיוק בנושאים הללו..הבחור ציוני אידיאליסט עם תעודות..בחור מדהים..[נראה לי תפוס ..]..אנחנו מתווכחים מקבלים מדי פעם אחד את דעותיו של השני..ואני מקבל ממנו הכל בעצם על השקפה צבא אידאלים מדינה..שאיפות להגדרה עצמית..ועוד כל מיני דברים שמעסיקים את מוחי הקודח בנושאי הציונות הדתית..[שרלואי מובהק דרך אגב..]..
דא עקא ש..
אני מרגיש לפתע שהוא מתרבן[מלשון רב\רבנות\רבן של כל בני הגולה..וכן על זה הדרך] עלי משהו..זותומרת..הוא פונה אלי בצורה של..''אל תדאג אתה עוד וכ'ו''..''אני מאמין בך''..כל מיני כאלה שכאילו הוא איזה מדריך פרטי שעוזר לי..מה שממש לא נכון משום שכמה שהוא באמת מלמד אותי על הדברים המפורטים לעיל..עדיין...החברותא היא יותר מעין ויכוחים ופולמוסים בדינים ובנושאים שונים..ובדברים שגם הוא הרבה פעמים נתקע..
קיצר..אני לא רוצה להפסיד אותו ואני גם לא יעשה זאת כי ההפסד מרובה על הרווח..[אין כזה].. רק מה שאני כן רוצה לעשות שזה יהפוך לקטע של חברותא באמת כמו שזה זה..וכמו שזה אמור להיות..
מה אתם אומרים?..מה לעשות?..
, הציונות האמיתית :"ותחזינה עינינו בשובך לציון..." כל השאר מיותר."לדבר איתו על זה...
לומר לו במפורש שבעיניך זה מתפרש כהתנשאות ויש דרך להעביר דיעות ללא התנשאות.
אם הוא באמת בחור חיובי כמו שאתה מתאר, הוא צריך להפנים ולהחליף סגנון....
איננה רגשי נחיתות, אלא ככל הידוע לי - התבטלות שלי בפני הקב"ה - לדעת שכל מה שיש לי - בא ממנו.
אבל ענוה איננה הצדקה שנושיט את הלחי השניה.
הבחור רוצה ללמוד ולהתקדם והוא מרגיש שהחברותא "כאילו" מתנשאת מעליו. אם ישתוק - הוא בעצם מעודד את צורת הדיבור הזו שעלולה לפגוע באחרים ולא רק בו.
ייתכן שהקב"ה זימן אותם ביחד כדי שהוא כן יוכל לדבר איתו על זה.
ייתכן שזה הסגנון האישי של הבחור אבל גם סגנון אישי אפשר לשנות. ואם הגנון פוגע, אזי לא רק אפשר אלא גם צריך.
מתנשאת=מתנשא
גנון = סגנון
אתה היכול להגיד לו בצורה הכי יפה בעולם שבא לך יותר "ללמוד מספרים" ולא הרצאות....
תרמוז לו על זה בצורה יפה וזהו....
או שתראה ו שגם אתה יודע דברים שהוא לא.....
אבל מילים יכולות לפגוע ולהכאיב לא פחות.
וזה שהחברותא רוצה להרגיש טוב - בעיה שלו, לא על חשבון הזולת...
ובכנות? ציפיתי ממך להגנות יותר רציניות, לא ייתכן שהנימוקים שחל יצדיקו פגיעה בזולת...
הוא מדבר באופן שפוגע בארנאו (לפי איך שארנאו מתאר זה נשמע כמו התנשאות)- וזה מספיק.
מה שאתה אומר זה מנטרה, כי
"הנעלבין ואינם עולבין"
1. מי שכן מעליב בחזרה באותו רגע ובאותה המידה - מותר לו ואין לו חטא. "הנעלבין ואינם עולבים" זו מידת חסידות. מי שרוצה לנקוט בה - זו חסידות, אך הוא לא חייב, ובוודאי אין לאף אחד רשות לומר לשני לעשות כן. (ראה פסקים של הרב שלמה אבינר, וגם תסתכל בספר "עיונים חדשים בספר ויקרא" של נחמה ליבוביץ. כמדומה לי שזה בפרשת "קדושים" על איסור אונאת דברים, אך אם תתקשה אתה מוזמן לשלוח לי מסר ואוכל לומר לך במדויק)
2. וגם אם מישהו נעלב והוא מתגבר על עצמו ואינו עולב - ובכן הוא אינו עולב, אך מותר לו (וגם רצוי!!!) שיראה בשפה יפה שהעלבון הנ"ל איננו במקום. לענ"ד הוא אפילו חייב לעשות כן, שאם לא כן הוא גורם למעליב להמשיך ולפגוע (ובמקרה של ארנאו - ייתכן שהבחור אינו מודע בכלל שהתנהגותו פוגענית, וברגע שידע - הוא ישפר את דרכיו)
זה מספיק קשה לארנאו עד כדי זה שהוא הביא את הסיפור לפורום - אז בשבילו זה קשה, ואם בשבילך זה לא קשה - זה ממש לא רלונטי.
אינני יודעת אם ארנאו מכיר מספיק (מהרקע שלו) איך מדבר אדם ששואף להיות רב. כך שאינך יכול לדעת אם כך בדיוק מדברים הרבה אנשים, אבל גם אם כן - זה לא משנה. מה שכן משנה שזה מעליב וזכותו להיפגע.
התגובה של ארנאו להתנהגות החברותא זה שהוא מביא את זה לכאן.
תגובה של מישהו אחר לסיפור זה להפסיק את הקשר עם החברותא ואולי לומר "הדתיים לאומיים האלה כמה הם פוגעים" - ואז עלול להיות פה חילול השם - ואת זה אפשר למנוע ע"י הערה לחברותא.
החברותא איננו בהכרח מפלצת. למעשה, רוב הסיכויים שאם היה יודע שסגנונו מפריע - הוא היה מפנים ומנסה לשנות. אינך יכול לומר "הוא לא עשה כלום". אנשים אינם שחור לבן. אדם שפוגע - איננו בהכרח מפלצת, ואונאת דברים איננה תכונה השמורה למפלצות בלבד - כל אדם מועד ליפול בזה - וכן, אונאת דברים היא כל(!) דיבור פוגע כך שזה גם במקרה הזה, וחוסר טאקט גם כן נכלל בקטגורית "דיבור פוגע".
ולגבי תפקיד החברותא, גם אם אדם תומך ומדריך - יש דרך לעשות את זה, והתנשאות איננה הדרך הזו.
ה"ראליות" שלך - בטעות יסודה. באיזו זכות אתה מניח שהערה לא תעזור? אינך יכול לדעת, ואנו לא פועלים על הסתברויות. מדוע לא ללמד על ארנאו זכות ולהניח שהוא יודע להעיר יפה? כך שהבלגה איננה הפתרון - אתה מניח יותר מדי הנחות יסוד מוטעות. (בעצמך אתה כותב שיש חובת תוכחה, ושזה לא "לא עשה כלום" כבר כתבתי)
ובוודאי שאינך יכול לומר שמצב החברותא לא רע - אם היית צודק - ארנאו לא היה כותב פה..
לגבי תהיותיך לגבי "הנעלבים ואינם עולבים" - אז אני שולחת אותך לספר החינוך סימן של"ח, וגם לנחמה לייבוביץ' (עכשיו יש לי את הספר ביד) זו פרשת בהר ("עיונים חדשים בספר ויקרא" עמודים 425-430), ושני המקורות האלה גם מתייחסים ל"נעלבים ואינם עולבים". כמו כן - יש מאמר של הרב אבינר בנושא. אם לא תצליח לגגל - אני מוכנה לנסות למצוא לך - אך את מה שכתבתי - משם הבאתי.
ולגבי "לחנך את כל העולם" - זו עוד פעם מנטרה... מלהעיר לאדם אחד על זה שהתנהגותו מפריעה זה לא לחנך את כל העולם.
וחוץ מזה - אני באנו לכאן לתקן. ומה שביכולתנו לתקן - לדעתי זו חובתנו. וב"חובתנו" אינני מתכוונת לומר "שישמעו מה שיש לי להגיד" כי זה באמת נראה לי גאוה והתנשאות, אלא ממש ב"יש בעיה, ואפשר לתקן אותה כך שכולם יהיו מרוצים".
זו לדעתי הדרך.
המילים הללו יכולות להיאמר בכל מיני צורות, ורק אתה יכול לשפוט את ההרגשה שלך לגביהן.
הן יכולות להיאמר בצורה חברית, מעודדת ותומכת - אני מאמין בך, כן! אתה חבר שלי, ואני מאמין שאתה יכול! ואני אומר לך את זה כי אנחנו חברים.
וזה יכול גם להישמע בצורה קצת מתנשאת, גם אם לא בכוונה.
לענ"ד, אם אתה מרגיש שזה לא בא ממקום אמיתי של חברות / תמיכה, אז פשוט תגיד לו את זה, דוגרי.
ב"הצלחה!
ככלל,להבדיל ממקרים ספציפיים ויחידניים:
מדוע קשה לנו לקבל בחיוב הצעות שמתקבלות בעבורנו כשמדובר על חוזרים בתשובה?
למה אנחנו נרתעים מכך והאם לדעתכם יש בכך אמת?
ככלל הרתיעה היא כנראה יותר בגלל המשפחה והסביבה ומה שהוא חווה
ופחות בגלל האדם עצמו(בתנאי שעברה תקופה ארוכה מאז חזרתו)
בציבור החרדי יש רתיעה הרבה יותר גדולה מהציבור שלנו
ואחת הסיבות לענ"ד כי החוזרים בתשובה שמה פשוט שונים לחלוטין מחרדים מבית.
הם הרבה יותר קיצוניים ופחות שיכליים.(האירה את עיני לכך חרדית מבית וממש הסכמתי)
אצלנו החוזרים בתשובה מתקבלים בצורה נורא פתוחה ומקבלת
הם נורא מהר הופכים להיות חלק מאיתנו ואני לא חושבת שאנחנו מייחסים לחזרתם הביתה משמעות כ"כ גדולה בבחירה.
אני אישית חושבת שאם הייתי מקבלת הצעה של אדם שחזר בתשובה לפני הרבה זמן והדרך התורנית והלאומית ברורה לו,לא הייתי מהססת כלל.
אדם שחושב פעמיים על לצאת עם חוזר בתשובה יש בו מן הגאווה
שאני שחונכתי מגיל 0 יותר טוב יותר צדיק,ולכן הוא פוסל.
אבל התורה אומרת לנו שזה בדיוק ההפך..
ככה שאם זה קורה לאדם כפרט ולציבור ככלל אנחנו צריכים חשבון נפש כי זה שגוי מהיסוד.
בתשובה, מבלי קשר לאיזה מגזר הם משתייכים הם קיצוניים ופחות שיכליים.לפחות בהתחלה.עד שהם מתאזנים.
כמובן שכשאני מציינת חזרה בתשובה כוונתי היא לחזרה בתשובה לא במובן של לשנות את עצמנו בדברים קטנים,אלא ממש לתקן דברים מהיסוד.
וזה מאוד מוזר מה שאת אומרת.כי שמעתי על המון מקרים של חרדים שקיבלו הרבה יותר מאתנו.על חרדים שהתחתנו עם נשים גרושות,עם חוזרות בתשובה,עם עולות חדשות .דברים שנראה אבוסרד לחברה ,שלפחות חיצונית,נראית מאוד סגורה ומסוגרת בתוך עצמה.אבל בוודאי שהמקרים שאת מתארת אפשריים.מה שבטוח הוא שרק מי שמשתייך לשם יוכל לתת הערכה מדויקת יותר.
אגב,הסביבה שבה הוא הסתובב או החוויות שהוא בחר לקחת בהן חלק לא מראים מיהו ? זה לא האדם עצמו ?בוודאי שכשהוא חוזר בתשובה הוא מחליט להסיר מעליו את הדברים שהוא לקח על עצמו פעם.אבל הדברים שהוא חווה נשארים בו,ולו במובן טכני.כי הרי אי אפשר להחזיר את הגלגל.
אז השאלה היא לא רק מי הוא עכשיו,אלא גם מה הוא עשה.אם היה מישהו שעשה הכל כמעט עם הנשים שהוא יצא איתן,היית בכ"ז מסכימה כי הרמה התורנית שלו עכשיו ברורה? נראה לי מאוד קשה להגיד כן...
חוזרים בתשובה בציבור שלנו אז אני לא יודעת אם זה קיים גם בציבור שלנו.
בוודאי שיש בציבור החרדי גם כאלה,אבל זה לא דבר מקובל ושוטף.
אני חושבת שאם עבר פרק זמן מאז שהוא חזר בתשובה אז כן לא צריך לקחת כמדד את הדברים שהוא עשה בעבר,אלא אם כן זה דברים חמורים נורא כמו גניבות וכו'
אבל צריך להבין מה נעשה בציבור החילוני כדי להבין כמה הדברים האלה לצערנו מקובלים אצלהם,כמה לחץ חברתי עלול להשפיע וכדומה..
שאותו אדם יהיה יותר מדי דתי לעומתינו , אולי הוא מתלהב מכל דבר וזה גורם לנו לחשוש מהעתיד-מה יקרה אחרי כמה שנים , אולי הוא לא יבין בדיחות של דתיים ואנחנו לא נוכל לצחוק איתו על עצמינו-אולי לא נוח לנו, כי אנחנו לא רוצים לקלקל אותו, אבל בא לנו קצת לנוח לפעמים והנה יש פה משהו שבדיוק רוצה להיפך. אולי אנחנו מפחדים מהמשפחה שלו שאולי לא דתית.
ולפעמים יכול להיות שלמשהי קשה כשזה בחור שרק עכשיו התחיל לחזור בתשובה, למשל לפני שנתיים רק. ואולי השאלות שלו לא נוחות לה ואולי זה רק מבלבל אותה ואולי היא מחפשת משהו שיוביל אותה בזה.
**אני לא קובעת אם זה פחד מוצדק או לא.
לפי תירוץ 1,ואני לא אומרת שאתה בהכרח אוחז בו אז אנשים היו נרתעים גם מלהכיר אנשים רבים במגזר הדתי שהמשפחות שלהן הן מסורתיות-פרווה והם התחזקו מאוד.
נשמע לפי התירוץ הזה שאדם שחזר בתשובה צריך "לשלם " על זה כל חייו.כי אות הקין של המשפחה תלווה אותו תמיד.
לא נראה לך שמשהו כאן מנותק מהאמת?
לגבי 2- למדתי פעם שאומנם קשה לחילוניים לחזור בתשובה יותר מאשר לדתיים לחזור בשאלה,כי הם צריכים להקריב הקרבה רצינית וכביכול לדעת שהם הולכים להפסיד הרבה נוחות,שובע מימוש של "החיים" או כל מיני דברים כאלה אבל ההסתכלות על זה היא מאוד שונה.זה מעיד על הגדולה של החוזר בתשובה! ולא על כוונות הפחות אמיתיות שלו ביחס לחזרה בתשובה.
נשמע שאנחנו פשוט מפחדים משינויים,שאנחנו מושפעים מהחברה,שקשה לנו באמת לקבל אנשים כמו שהם.
הקב"ה אומר שכל עוד שבן אדם התוודה,התחרט בלב שלם וקיבל על עצמו לעתיד הוא סולח ומקבלו ביידים פתוחות
קחו למשל את המקרה של ר' אלעזר בן דורדיא שזה מקרה קיצוני
לעומת זאת,אנחנו,שאנחנו אנשים קטנים ולא יכולים להגיד שאחר טוב מאתנו כי מי אנחנו בעצם?,לא מצליחים לעשות את זה. ואולי דווקא בגלל זה קשה לנו.. וזה מובן, אבל מתקבל ומקבל לגיטימציה נראה לי מאוד רחוק משם
ולמה אתה מאוד שמח על זה שהכרת חוזרת בתשובה?
~א.לואם מישהו חזר בתשובה בגיל 17 והתחיל לצאת בגיל 22?
תלוי מהי נקודת ההתחלה
דבר ראשון המנטליות שלהם שונה לגמרי משלנו ולא משנה כמה הם יעשו והשדלו יש דברים שהם לא יגמלו מהם לעולם!
דבר שני, לכי תדעי כמה חברות היו לו לפני ומה הוא עשה איתן. וכל חברה שהייתה לו, אם הוא רוצה או לו, משאירה עליו חותם רציני והוא לא ישכח אותן כ"כ מהר...
שהרי כאן החשש לגטימי ומובן:הוא פשוט לא הבנה את עצמו בצורה יציבה עדיין.
אלא אני שואלת על אנשים שאנו יוצאים איתם ביודעין שהם היו בעולם החילוני/מסורתי פרווה מאוד,ועברו לעולם הדתי גם אם עברו 7 שנים מאז שהם עברו את התהליך
כי אם יש דברים שהוא לא יגמל מהם לעולם,משמע מה העיקר שעומד מאחורי החזרה בתשובה?
חוצמיזה מה אם הבחירה החופשית?
בגלל שהם כבר יודעים את כל מה שיש בחוץ וממה כדאי להתרחק ומה רע ומה טוב..
אנחנו שלא התנסו וחווינו את זה וגדלנו בבתים למהדרין לא מכירים את זה הרי תמיד יש תחושת הרתעה ממשהו שונה..
אף פעם לא חשבתי שיכולה להיות סיבה לא לצאת עם חוזרים בתשובה.
כולכם הפתעתם אותי פה עם כל הסיבות שהבאתם ללמה יש רתיעה מחוזרים בתשובה. ואני רוצה לצין שאף אחת מהסיבות שהבאתם לא נמצאה אצל כל החוזרים בתשובה שנפגשתי איתם - וגם אם כן הופיעה, היא לא הפריעה כהוא זה לקשר בינינו.
ולגבי הרקע השונה - חוזרם בתשובה לרוב מתערים מהר בחברה הדתית - אם זה דרך הישיבה שהם לומדים בה או דרך חברים חדשים שהם רוכשים. אין באמת בסיס לטיעון הזה.
בכל מקרה, ליטל ב היקרה, אל תרתעי מחוזרים בתשובה - רובם טובים ונחמדים ושואפים לעשות רצון אלוקים כמוני וכמוך. הם בני אדם עם יתרונות וחולשות והם לא טובים או גרועים יותר מכל אחד אחר. אני מניחה גם לך בעבר יש כל מיני עבירות: מריבות עם חברות/בעיות בכיבוד הורים/לשון הרע/אי הקפדה מלאה על שבת/ ביזוי בית כנסת/ ועוד כהנה וכהנה עברות שאדם דש בעקביו ואף אחד לא חושב לפסול אותך על זה, נכון? (אגב, עצם הזכרת מעשיו של החוזר בתשובה היא עבירה בפני עצמה, לא פחות חמורה...)
ואם את רוצה התייחסות לכל מה שקשור בבנים בנות שהם חוו - הרבה פעמים זה יתרון, כי הניסיון שלהם בחברה מעורבת גורם להם להבין טוב יותר את עולמן של הבנות - דבר שלפעמים צריך ממש ללמד מהיסוד בחור דתי מבית.
מלבד זה - אנו מצווים להידבק במידותיו של הקב"ה - וכמו שהוא מוחק, אבל מוחק לגמרי, עוונות שלנו כשאנו עושים תשובה ביום כיפור, כך אנו צריכים בתודעה שלנו למחוק לגמרי את מעשיהם של החוזרים בתשובה.
ותזכרי שבסופו של דבר הכי חשוב ההתאמה האישיותית בין המשודכים והשאיפות המשותפות. ואת זה את יכולה למצוא גם בחוזרים בתשובה.
בהצלחה גדולה!
בס"ד
הננו מתכבדים להזמינכם למפגש הפורום של
לקראת נישואין & זוגיות
אשר יתקיים אי"ה בשעה טובה ומוצלחת,
ביום שלישי, ז' באדר ה'תשס"ט (3/3/09 למניינם)
בגן סאקר, בעיר הקודש ירושלים תובב"א
בשעה 18:00
מתכנסים תחת חופת השמים לפני השקיעה›
מצפים לראותכם ביחד עם כולנ"ו
-לבוש חמים יהלום את האירוע-
_________________________________
לעזרה בקניות פנו לdidi18
להרשמה שרשרו כאן או הרשמו אצל אדרת
ואת כל הטענות מענות ותלונות תפנו אלי. ורק אלי..
מצטרפת אליך!!
חחחחחחח
חיתמו על העצומה הזאת!!!
זה באמת חשוב למען על חולי הצליאק בישראל..
בכללם צליאקית וגם חברה טובה שלי...
http://www.atzuma.co.il/petition/carmit34/1/1000
כולם בבקשה לחתום!!
אני כבר חתמתי.....
מי זאת רבנית פורים, מי זאת רבנית פורים, מי זאת רבנית פורים???
לא מגלים!!!!
חח אהבתי את היוזמה!! 
מי הרב/נית באמת?! [קשקש, לא אתה! 
]
שרשר נכון ולא יהיו תהיות.
[אם לא שמת לב- הגת אליי, ולא לקשקש...]
תירוצים תירוצים!
בס"ד
"על ראש הגנב, יש שערות"
מתאגרף?..למה אתם לא מתייחסים לתקנון?
תעשו קצת שמייייח!
אסור לכתוב את המילים:
"אוף", "באסה" "אני בדיכי/דיכאון/משבר" וכדומיו... "אני עצבני/ת" "נאחס"אני עצוב/ה" וכו' וכו'.......
ומי שכותב משה מוחק.... [מענין מה הוא יגיד על זה?!]
בהשראתה של צבע....
אסור לשים אייקונים כועסים או בוכים.....
צבע החוק מעולה!
אבל לפני, בדיחה לקשקש-
|
איך מכניסים 10 ח"כים לניידת? |
חמש מקדימה, ועוד חמש מקדימה...
ועכשיו לשאלה, |
מישהי פה במקרה הייתה היום בבית הרב בבוקר.. בתפילת נשים ובהופעה שהתקיימה שם היום?
אשמח לדעת באישי..
כנראה אף אחת לא הייתה.. לא נורא..
אם פתאום משהיא תגלה שכן, אאההממ.. אשמח לדעת..
גם אני לא הבנתי..
זה היה מיועד לקשלש.Iמקווה לפחות שהוא כן הבין
...I.
אני ממש נלחצת לפני דייטים.
תמיד העדפתי להשאר בפוטר בבית עם הדודים מאשר לצאת עם אדם זר.
זה דווקא טבעי,
אבל לאחרונה אני נלחצת וחרדה ממש. כאב בטן והמון לחץ לפני. והכי מפתיע שזה מישהו שאני יוצאת איתו אוטוטו פעם רביעית.
איך אפשר לדעת אם זה כי ה ו א לא מתאים, או כי אני שונאת דייטים?
אני יודעת שחלק מהלחץ הוא כי אין כ"כ נושאים משותפים ולא הכי זורם ודיי מביך לעיתים.
אבל תמיד לא כזה חיבבתי דייטים ותמיד נלחצתי במידת מה.
אודה על התייחסותכם
באמת למה לא להילחץ בעצם?
את לא יודעת לנחש איך הוא יגיב ומה הוא חושב, כי באמת את לא מכירה אותו.
מלחיץ.
מצד שני זה גם מצחיק נורא
שני אנשים שלא מכירים אחד ת'שני חושבים כמה השני בטוח בעצמו יותר ממני...
כשאני יוצאת לפגישה אני לא חושבת בכלל מה יהיה בה. סתם מתארגנת רגיל , שמה לעצמי שירים שאני אוהבת ברקע, וכשאני יוצאת אז אני מקווה לעצמי שאצליח להינות מערב נחמד. וזהו. לא חושבת על חתונה ולא על זה שאני אמורה להתאהב בו ברגע שיאמר לי-
"שלום, את מתילדה? אני חבקוק".
סתם. לצאת לערב עם משהו ולשמוע מה יש לי משהו חדש ללמוד על העולם. סתם כך.
למה לא?
בס"ד
יש סגולה (בדוקה. אני מכיר אנשים כאלה) שמי שלא נפקדה בבן, הולכת לציון של חבקוק ומתפללת שם ואומרת שאם יוולד לה בן, היא תקרא לו חבקוק...
אז, לא לצחוק
התכוונתי לאני 12345
פותחת ת'ארון חושבת מה בא לי ללבוש.. ולא עושה מסע קניות לפני כל פגישה..
אבל אני חושבת שהתשובה ללחוצה היא- כשאת רואה ת'בחור נהיה לך 'אוף איך אני אעביר עכשיו כמה שעות? שיגמר כבר, שיגמר כבר, שיגמר כבר'... או שאת נושמת לרווחה (בלב, זה אפשרי!!) ונחמד לך לחייך אליו חיוך אמיתי.
מקרה מוזר ומעצבן שהיה לי...
אני רק רוצה להקדים שאני אחת שיש לי פרפרים בבטן מכל שטות, ["הוא הסתכל עלי" , "שלחו לי הודעה" וכו'...] אני מפתחת ציפיות ואני ממש בישנית עם בנים...
אז ככה - חברה שלי מתקשרת אלי להציע לי מישו, אבל בגלל ניסיון שהיה לי ובגלל שלא רציתי לפתח יותר מידי ציפיות אז שאלתי אותה איזה מאה פעמים אם הוא פנוי, אם שאלו אתו כבר, אם הוא רוצה וכו'... קיצר היא אמרה לי ששאלו אותו, והוא מעוניין.טוב אני מתחילה לברר עליו בהתלהבות וכו' [סופ סופ הולך להיות לי דייט אחרי כמעט שנה] קיצור אמרתי לה שמצידי בסדר, ושאלתי אותה מה הוא אומר, אבל מה? הוא פשוט לא אומר... קיצור מרחו אותי ככה שבוע שבועיים [שבשבילי זה המון!! כל היום אני חושבת רק על זה] ובסוף הוא אומר שהוא עדיין לא בירר עלי, אבל זה עכשיו לא בראש שלו....
תגידו מה נדפק עם הבנאדם?????? זה היה כזה מעצבן!!!!!!
מה היתם עושים אם היה קורה לכם כזה דבר? כולי בבעסה....
מתבעסת. מתעצבנת על החברה שלא יודעת לעשות עבודת שטח מינימאלית- וגם אומרת לא את זה (יפה! לא להעליב!) ועוזרת לה להתמקצע בשדכנות.
ואז- הולכת לאחותי או לחברתי הגדולה והנשואה ומבקשת ממנה עזרה- להיות תומכת לחימה שלי. שאני ישתף אותה בכל מה שעובר עלי- והיא בעדינות תעזור לי להכנס לפרופורציות ולא להתרגש.
וגם שהיא תעזור לי טכנית בבירורים על ההצעה- מוריד קצת מהנטל הפיזי של טלפונים והשקעות. (השקעה= ציפיה= קשר. )
ומתפללת. ובוכה להשם- די!!!
שולחת לך נשיקות. תתעודדי. אחרי הבצורת עוד יבוא מטר.
למרות הכאב...יש עניין להרבות בשמחה אמיתית כל יום מעתה ועד....אז איך אתם עושים את זה? מה לדעתכם השורש של השמחה? במה צריך להתמקד החודש כדי לזכות בה? ביטחון? אמונה? שלמות האדם עם עצמו? סביר להניח שזה הרבה דברים יחד, אבל מה הנקודה המרכזית שלדעתכם צריך לשים לנגד עינינו ולהשתדל לקבוע בלבנו?
|שמחה|
כדי להצליח לשמוח תמיד או להוסיף שמחה גם במצב שלא הכי טוב לנו,שלא מתחשק לנו לשמוח,שעצוב לנו
כשזוכרים מול מי עומדים,מי נותן את הדברים,כשבאמת שמחים בחלקנו גם הוא מעט
זוכים לשמחה אמיתית.
כי כל דבר שיקרה נדע שהוא ממשהו כ"כ גדול ישר ואוהב שפשוט נשמח שזה מגיע לנו.
הענווה לדעתי מביאה להכל,לאמונה,לדבקות,לביטחון,לשמחה,לאחדות וכו'.
אבל ואוווו כמה שצריך לעבוד כדי להיעשות ענוו באמת..
פעם חברה שלי בפורים אחד היתה עצובה נורא..
והיא שאלה חברה אחרת איך היא תוכל לשמוח בר"ח אדר שבו מרבין בשמחה
אז החברה האחרת ענתה לה שלא חובה להיות שמח,אלא להרבות בשמחה
שכל אדם מהמקום שלו,שמח,עצוב,באמצע צריך להוסיף שמחה.
אני לא יודעת אם זה קיים במפרשים אבל זה משהו שנתן לי פרופורציה על ר"ח אדר שנה שעברה אחרי הפיגוע במרכז שהעצבות שטפה את כולנו ובאמת היה קשה להיות שמח..
זה השורש של פורים- להיות באמונה, גם כשיש חושך ובילבול ונראה שהכול בלגן ואין כיוון ומה? עוד פעם? ומה יהיה בסוף????
ובכל הבלגן הזה לדעת ולהאמין-
שיש מי שמושך בחוטים ומכוון את הכל
ואין השקעה שהולכת לאיבוד
ושהכל היה שווה. באמת שווה.
ולשמוח בפשטות. שיש מי שתמיד משגיח , שאת לא לבד.
אנונימי (פותח)משנכנס אדר מרבים בשמחה
לפני הכל ראש חודש טוב לכולם.. שבע"ה חודש שבא עלינו לטובה יהיה לשמחה ולישועה,
והציטוט שהבאתי ממגילת אסתר הוא:
"ויאמר המלך אחשוורוש לאסתר המלכה, ולמרדכי היהודי: הנה בית-המן נתתי לאסתר, ואותו תלו על-העץ - על אשר-שלח ידו, ביהודים..
ומרדכי יצא מלפני המלך, בלבוש מלכות תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ וארגמן; והעיר שושן, צהלה ושמחה. ליהודים, הייתה אורה ושמחה, וששון, ויקר.
שבע"ה עם ישראל (בדורינו) יזכה לצאת ברחובות העיר בשירה ובריקודים, ולבושים בלבוש מלכות... ועטרת זהב
ולהודות ל הקב"ה ששמר על עמו, והשמיד את כל אויבינו שבאים לכלותינו כל דקה ודקה...
נ.ב ושנזכה ליראות את גלעד שליט חוזר עלינו בריא ושלם.. עוד החודש!!
"כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רֶוַח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות..."
למה?
כי זה כ"כ אקטואלי.
בס"ד
הפסוק שלי הוא הדיון של הגמרא. הגמ' שואלת: "המן מן התורה מניין".
מה מדהים פה?
שברור לנו, שהנושא הזה חייב להופיע בתורה. "ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא" (אין דבר שלא רמוז בתורה), לתורה יש השלכות והתייחסות לכל רגע ורגע, ולכל מאורע מחיינו!
איך הגעתי לזה?! אני פשוט כותב על זה מאמר עכשיו...
רחלקה
רחלקה"וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם:"
קיבלו מאהבה מה שהחלו לעשות מיראה.
לא יודעת עד כמה בטיחותי שם לבד. [בשעות הערב לפחות...]
לכי עם חברה בטווח ראיה. [אני מודעת לזה שכל רעיון ההתבודדות הוא להיות לבד, אבל...]
קצת מפחיד אותי ללכת לאיזה יער או מקום מבודד, למרות שזה החלום שלי... להיות במקום שבו אני יכולה לדבר, לצעוק, לבכות, לצחוק ושוב לצעוק להשם, בלי שאף אחד יראה/ ישמע... פשוט לבד...
אבל.
יש סיכוי שאנשים לא כ"כ סימפטיים יעברו במקום השומם הזה מסיבות לא סיבות, ואני לא כ"כ רוצה להיקלע לסיטואציה כזאת...
אם הייתי בן, מן הסתם זה היה פחות מרתיע אותי.
בינתיים אני מסתפקת בשביל מבודד (יחסית) במקום שאני גרה בו...
שיהיה לך בהצלחה, ושתזכי רק לעלות כל הזמן! וגם אם יהיו לך ירידות(ירידה לצורך עליה...) אז שיהיו קצרצרות ביותר ומיד לאחריהן תקפצי שוב..למעלה.
אשרייך
במרכז הגוש: פארק השיבולים הלוחשות באפרת, אמת הביאר, נחל הפירים - בין אפרת לאלעזר. מאחז נצר - בין אלעזר לאלון שבות, שדה בועז ליד נוה דניאל, דרך האבות, נתיב האבות ליד אלעזר, בת עין, גבעות,
במזרח גוש: חוות שדה בר ליד נוקדים, נחל חלמוניות ליד מעלה רחבעם, ועוד ועוד.
תתקשרי לביש"ס כפר עציון 993-5133
למזכירות בת עין 993-2488
מדרשת בארות בת-עין 993-4945 (שם יש מתבודדים למכביר) ותשאלי.
אבל אף פעם לא להתרחק מדי מהישוב הקרוב ותמיד להודיע למישהו לאן את הולכת ולהשאיר נייד פתוח. טוב אז איזה מין התבודדות זאת? כן אני מבינה, אבל ככה זה בארצנו הקטנה. שרק תהיי לי בריאה נשמה.
יער שווה
הבנתי שהמון עושים שם התבודדות...
חוץ מזה שהבנתי שיש כולל אחד שהולכים לעשות התבודדות "ביחד",
כלומר נוסעים ביחד ליער, מתפזרים ואח"כ מתאספים...
