רצוי שתכווני אותה איזה צבעים וסיגנון את אוהבת...

באירוסין של בת- דודה אבא שלי "תקע אותי" עם שבר מהצלחת אירוסין...

ואני ממש לא מאמינה בסגולות ושברים!

אח"כ בשקט החזרתי את השבר לשקית....

מה לא עושים בשביל אבא לחוץ?!

אמא שלי מתעצבנת כשהיא רואה שאני קונה צעיף (צעיף אמא צעיף!!) שדומה למטפחת משומה..

אבל לא מזמן התארח אצלנו גדול דור (הרב יוספי..)ושני ההורים שלי כל הסעודה שלישית תברך אותה תברך אותה..וזה היה מוזר ביותר..

ולפני שבוע אמא שלי עשתה סעודת אמנים אצלנו
בברכה של הזיווג היא נזכרה ללכת לשירותים!!מזל שדודה שלי היתה ואמרה את שמי

קיצור לאמא שלי לא יותר מידי אכפת ממני,סתם היא פשוט רוצה אותי לעצמה עוד קצת

לבנים מביאים לאכול את ההזרוע(השוק) של העוף כדי שיהיו חזקים...

ולבנות מביאים לאכול כנפיים כדי שיעופו מהר מהבית!!ככה רוצים להעיף אותנו מהר =)

 זה לדעתי  בכל בית ספרדי ...

נקווה שהסגולות יופעלו במהרה...

כל סגולה אפשרית עשיתי...

באמת...

השבוע נתנו לי משו חדש לנסוע לר' יהודה בעל היסורים בצפת אחרי חצות היום שישי...

אבל לתשומת ליבכם קטע יפה שהתפרסם באחד הפורומים באתר:

יומני היקר!

חבר בני ברקי (נולד בירושלים וגר בביתר, אבל בני ברקי) פגש אותי היום בצהרים, ולפי ניצוץ הטירוף בעיניים וטון הדיבור עוטה הסוד ידעתי מיד: עוד סגולה. כבר שבעתי מהצעות לסדר של כל מיני נשמות טובות על אבנים סגוליות ומיצים פלאיים,  ואפילו על עין של קרפיון  טחון שמעתי. אבל ידידי זה היה נחוש בדעתו שהסגולה שלו עוד לא הגיעה לאוזני. "קוראים לה 'הסגולה האחרונה' כי אחריה לא צריך עוד אחרות". כך אמר. זו כבר הייתה בשורה מרעננת. או שסוף סוף ניוושע, או שסוף סוף תהיה לי הוכחה מדעית שהדברים האלה לא  עובדים!

ובכן יומני, אם פעם תרצה שייוולדו לך יומנים קטנים וחמודים, כל שעליך לעשות הוא כך: לומר את כל ספר התהילים פעם אחת, בכוונה גדולה, ביום א' של ר"ה לפני תקיעת שופר. לרגע תהיתי – וזה הכול? שאלתי את ידידי בפליאה. "כמעט", הוא ענה. ואז הנחית את שורת המחץ של המרשם: יש לחזור על הפעולה ארבעים פעם. בטח לא תפסת את העוקץ, יומנון, אז אעשה בשבילך את החשבון: ארבעים שנה!  טוב, מה יש לדבר, בטח שקוראים לזה הסגולה האחרונה. אני היום בן שלושים וחמש, ובהנחה האופטימית ש...טוב, עזוב, עדיף לא לחשוב על זה. אחריה לא צריך עוד סגולות... התגובה האפשרית היחידה הייתה סיבוב שתי אצבעות על הרקה. אך פטור בלא כלום אי אפשר, וכך שלפתי לחברי החכם-מכל-אדם את הקונטרה: סגולת פלאים לדיאטה קלה. (האיש זקוק לזה, זקוק מאד. באוטובוס למשל הוא תמיד מנקב פעמיים) לערבב קולה דייאט עם המון סוכר ולשתות. ככה, שהדיאטה תהיה קלה.

צחוק צחוק, אבל משהו בכל ההתנהלות של האנשים היום הפך להיות מוזר, כמעט תימהוני. פעם ידעו שיש בינינו לבין הקב"ה יחסי תן וקח: אם בחוקותיי תלכו – ונתתי שלום בארץ. אם שמוע תשמעו אל מצוותי – ונתתי מטר ארצכם בעיתו. כשעל מישהו נחתה צרה, היא היה מתחזק בקיום המצוות ו/או פותח ספר תהילים. בכוונה, בבכיות, בלי לספור את הפעמים ובלי שישנה לו אם הוא נמצא בבית הכנסת או בבית קברות עתיק בצפת או בדרך ליריד. תפילה! מה פועל יותר מתפילה?! "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה", מה יעשה? יבשל עלים של ערבות? ישתה מיץ רימונים שהיו תלויים בשבע מאות סוכות? "יחזור ויתפלל"! חד וחלק. הגמרא שאלה את השאלה כי היא ידעה שיש צד שהתפילה לבד לא תעזור: הנה, אומר אדם לעצמו, התפללתי ולא נעניתי. אולי ננסה משהוא אחר? ועל זה אומרת הגמרא לא. אין אפשרויות אחרות, אין שבילי מילוט ודרכי קיצור. יחזור ויתפלל!

אבל היום זה דור ההאקרים, פורצי המחשבים. אנחנו מתוחכמים. למה לשבת מול המסך ולפעול לפי הוראות היצרן? אפשר לפתוח את המחשב לבד ולהזיז דברים! אם מציצים בספרים רואים שהקב"ה ברא בעולם המון כוחות. חלקם מובנים, אחרים לא. הגמרא אומרת שאם אישה דורכת על ציפורן היא יכולה להפיל. למה? ככה זה. ככה בנוי המחשב. מי שנוטל ידיים עם שפע מים זוכה לעשירות. אז באים אנשים, ואומרים: למה לדבר עם אלוקים? אני אמצא לבד את הכבל או הכפתור שמחובר לצרה שלי, ואנתק אותו בעצמי! וככה במקום שנהיה יהודים יותר טובים פתאום אתה מוצא את עצמך רץ שבע פעמים פה ותורם ח"י רוטל שם, נוסע לקבר אלמוני ומארגן ארבעים נשים שיפרישו חלה בשבת "זאת חנוכה". אחד פרסם עכשיו בעיתוני קריית ספר שהוא הדליק ארבעים יום נר לזכרו של הרב הקדוש פלוני ונושע. נגיד שזה מה שעזר. אבל למה חיכה המסכן ארבעים יום, יכל להדליק ביום אחד ארבעים נרות ולגמור את הסיפור! אך היום ה'מודה' בשמים זה ארבעים יום. פחות מזה לא עובד. פרק שירה ארבעים יום, שיר השירים ארבעים יום, ללכת לכותל ארבעים יום. (בתקופת ההפגנות יצא סטיקר "שרפתי ארבעים פחים ונושעתי") אני רוצה שתבין, יומן, אין לי עניין שתפסיק לנסוע לכותל. אבל אם כבר, אולי תעשה את זה בתור חיזוק בעבודת ה' ולא בתור הוקוס-פוקוס? אתה בטח מכיר את הסיפור על זה שקיבל על עצמו להיזהר במשך ארבעים יום מלשון הרע, וכשהזדמנה לידו פיסת רכילות עסיסית הוא שלח אותה לידידו בדואר ישראל, בהנחה שעד שמכתב יגיע יעברו ארבעים יום... ככה זה נראה כששוכחים את ה' ובמקום לפנות אליו טובעים בעשיית סגולות.

ולפני שתוציא עלי פשקווילים או תרוץ לוועדת אכלוס, כדאי שתשמע סיפור. שאלתי את רבי, מרן ראש הישיבה שליט"א, על אמירת פרקי שירה כסגולה. למיטב ידיעתי כבר בירושלמי נזכרת אמירתו כעניין גדול. אתה יודע מה הוא ענה לי?  "לא ראיתי אף פעם את החזון איש אומר פרק שירה". נקודה. והירושלמי? כאן הטון כבר נהיה מוכיח – "אתה חושב שהחזון איש לא ידע את הירושלמי?" נקודתיים. אז בוא נהיה למדנים, יומן. מה הפשט בחזון איש, הרי יש לנו קושיה עליו מירושלמי מפורש! אלא מאי, פשוט שפרק שירה זה דבר נפלא, אם אומרים אותו בהבנה ובהתפעלות מהבריאה ולא נזכרים כל הזמן בטיול האחרון לגן החיות התנ"כי. אבל לא זה מה שאמור לעשות יהודי שמחפש ישועה!  בשבילו יש מרשם בדוק הרבה יותר: יחזור ויתפלל! ובקיצור, ידידי, הצרות נועדו לגרום לנו להתקרב אל ה' ולא לשום דבר אחר. וכן, אפילו אם גם הדבר האחר יכול לעזור.

ואם כבר מדברים, יומני, אהיה טרחן מעט ואצטט לך מה שאמר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א על כמה סגולות, הובאו דבריו בספר "דרך שיחה" (שהוא אולי הספר המוסמך ביותר בכל מה שקשור למה ר' חיים אמר או לא אמר)  עמ' תכ"ח: שאלה. האם יש עניין וסגולה להתפלל על קברו של ר' לייב בעל הייסורים בצפת, בערב שבת שהוא ערב ראש חודש, כי יש אומרים שסגולה גדולה היא? תשובה: איני יודע דבר שלא כתוב בשולחן ערוך. שאלה: מפרסמים על אבנים טובות מהחושן שמועיל להרבה דברים, יש בזה ממש? תשובה: אל תשים לב לשטויות כאלו, שאין בקיאים כלל בזה. שאלה: יש היום סגולה לזש"ק לבוא בל"ג בעומר לציון הרשב"י במירון ולחלק ח"י רוטל יין, בקשוני לשאול, מה לומר להם? תשובה: לא ידענו מזה אף פעם. ושם בעמ' נ"ב הביא בשמו שאפילו סגולות שיש להם בסיס בדברי חז"ל, אם כרוך בביטול תורה לא יעשה, ש"התורה היא הסגולה הגדולה לזרע של קיימא".

אבל ללא ספק את המקום הראשון ברשימות החיסול צריכות לתפוס הסגולות המומצאות, פרי מוחם הקודח וההזוי של הבאבות למיניהם שלא קראו ולא שנו ובעיקר לא שמשו ת"ח. מילא הם, צריכים להתפרנס ממשהו. אבל למה אברכים בני תורה צריכים לממן להם את הוולוו או לתרום להם ח"י רוטל דלק? תמורת הזכות לשים על הבטן והצוואר קמעות תמוהים ולדמיין שהנה הנה משיח בא? הרי הפתרונות שלהם כה מעוררים גיחוך עד שחוץ מלומר "סגולה גדולה להצלחה לשחות ביום אחד גם בים וגם בבריכה" הם כבר עשו הכול.

ועוד לא דברנו על המוסד המתפתח של פרסומים בעיתונות. "אמרתי פרק שירה ארבעים יום ונושעתי". יופי לך. ואני אמרתי ולא נושעתי, אז מה? מילא אם הוא היה מתכוון לעשות קידוש ה', ופשוט להודות לו מעל דפי העיתון כמו שלהבדיל עושים היום לכל חבר מועצה או עירייה או כנסת או ועד בית. אבל עושה רושם שאנשים לא מתכוונים דווקא לקיים את הפסוק "אודך בקהל רב". הם רק בטוחים שזה חלק מההוקוס פוקוס הנזכר לעיל. בכלל, יש כאלו שמצאו קיצור דרך: "הבטחתי לפרסם ונושעתי". טבין ותקילין. כשחושבים על זה, גם זה ארוך מידי, אפשר לכתוב מילה אחת: נושעתי. אני אינני מבין איזו תועלת צומחת ולמי, מזה שבין המודעה על סובארו שנת 89 למכירה לבין מודעה על דירה ברמות שעולה חצי מליון דולר, מתחבאת גם קובייה שכתוב בה שאדם עלום שם כלשהו היה חולה ועכשיו הוא כבר לא. אבל מה לעשות? אחד עשה ראשון, למחרת מישהו חיקה אותו, ואחרי שבוע לא היה מקום לזוז.

ורק להבהיר. חס ושלום מלומר דבר נגד מצוות. "מצווה – סגולה היא לכל דבר", אמר הגר"ח קנייבסקי, בספר הנ"ל עמ' נ"ג. כל חיזוק במצוות מתקבל שם למעלה בברכה. ואפילו אם הכוונה איננה רק לקיים מצות ה', לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. קל וחומר על  צדקה, ששנינו בה: האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור. אבל בני אדם, תשמרו על שפיות!

וכדי להרגיע אתכם- הכותב ואשתו זכו והם חובקים היום בן ובת.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !