אוקיי, יש לי הרבה מה לומר, ולא הכול קשור לנושא אחד:
נקודה ראשונה שהיא לא עקרונית, אבל בכל זאת...
אם יתקיים עולם שבו על כל שטות ניגשים לרב שיפסוק איך צריך לנהוג, (מה שבעינייך הוא בוודאי אידיאלי) העולם לדעתי ייחרב, ולא יצליח להתקיים בצורה מתוקנת.
למעשה מה שיקרה הוא שמנהיגי הציבור יהיו בעצם תלמידי החכמים, שהרי אף אחד לא יכול לעשות שום שטות, בלי להתייעץ ולשאול קודם את הרבנים, כך שלמעשה הרבנים יהיו ראשי הציבור.
אלא שהרבנים עסוקים בתורתם ובלימודם, ואין להם פנאי לנהל את כל השטויות הקטנות. בשביל זה יש אנשים שאינם רבנים, שזהו תפקידם - לתקן ולסדר את הדברים הפשוטים שכלל לא אמורים להיות שייכים לרבנים.
(פסחים קיב) "שבעה דברים צווה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו: אל תשב בגובהה של עיר ותשנה, ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים וכו'" והסביר שם רש"י שתלמידי החכמים טרודים בלימודם ולא בצרכי הציבור.
עכשיו לעיקר:
בקשר להאם לתורה יש משהו לומר על כל דבר בחיים, פעם חשבתי כמוך, שהתורה כתורת חיים שייכת לכל פרט ופרט בחיים, ותמיד יש לה מה לומר. היום אני חושב לחלוטין לא כך. אני עד כדי כך קיצוני במחשבה, שאני מעלה ספקות בעצם המונח "דעת תורה" שספק אם דבר כזה קיים, או שזו המצאה בעלמא.
אני מאד קיצוני בדיעה הזו, ואנסה להסביר עד כמה שאני מסוגל דרך הכתב - כולנו גדלנו על תורות שלמות של השקפה תורנית בנושאים שונים. למשל, בציבור דתי לאומי גדלו על השקפת עולמו של הרב קוק (או לפחות איך שמציגים אותה) ולכן מאמינים בכל מיני יסודות כמו השילוש של תורה/עם/ארץ, או כמו קדושת המדינה, או כמו שורש הנשמה הטהורה הקיימת בכל יהודי באשר הוא יהודי.
לעומת זאת, יש תורות אחרות, שלא מאמינות בכל הדברים האלו, ואף הן שייכות ליהדות.
הן תורת הציבור הדתי לאומי והן תורת ציבורים אחרים מקורם לכאורה מאותה תורה שקיבלנו מסיני, ודברי חז"ל. ולמרות שהרב קוק יגיד דבר אחד, והרב זוננפלד יגיד בדיוק ההיפך, שניהם רבנים אדירים שסוברים את מה שהם סוברים ע"פ התורה.
אלא מה? הם אומרים בדיוק הפוך זה מזה, בדברים שהם מאד יסודיים לכאורה. וזה כבר מעלה קושיות. הרי מדובר פה באמונה הבסיסית של הציבור שלנו. ממש שורשי הציבור, אז ברור שהדברים אמורים להיות חד משמעיים ונכונים מהתורה, והנה אנו רואים שבא רב גדול אחר, שבאמת ובתמים מסיק מהתורה אחרת.
העניין הוא שרבנים החולקים זה על זה, חולקים בוודאי מתוך אמונתם האמיתית שדעתם היא הדיעה הנכונה בה יש לקיים את התורה, אלא שדעתם ללא ספק הושפעה ממבנה אישיותם, מהחינוך אותו הם עצמם קיבלו, ומהחברה בה גדלו. ברור שהשקפת עולמו של הרמב"ם הייתה שונה לחלוטין לו גדל בארצות אשכנז הסגורים בפני חוכמות חיצוניות, וברור שהשקפת האשכנזים באותו דור הייתה שונה לו גדלו בספרד. אי אפשר להתעלם ממה שקורה מסביב.
באים הרבנים, ובצדק גמור, מכילים בתוך הבנתם את התורה, את השקפת עולמם. אבל האם זה בהכרח מה שהתורה אומרת? לא.
זה לא אומר שהרבנים טועים. חס וחלילה. אבל זה אומר שלמעשה הדיעה לא נובעת מהתורה, אלא היא דיעה של השקפת עולם, וע"פ אותה השקפת עולם, רואים אחרת את התורה, ומסבירים אותה אחרת.
כלומר, יש נקודת מוצא לכל אדם שניגש ללמוד את התורה. את התורה לא לומדים מגיל 0, אלא לאחר שכבר הוטבעו באדם תפיסות מסוימות (עצמיות, חברתיות, מדיניות..) וכאשר מגיע האדם עם אותן תפיסות ללמוד תורה, ברור שהוא יראה את התורה דרך המשקפיים שיש לו עכשיו בעקבות אותן תפיסות. זה לא יכול להיות אחרת. הקסם שבתורה הוא שכל אחד, גם מי שמגיע מהבית עם תפיסות שונות לחלוטין משלי, ימצא בתורה את מבוקשו, ויראה כי התורה מותאמת למה שהוא מאמין בו מבחינה עקרונית (כמובן, בראיית העולם הכללית, לאו דווקא בכל פרטי המצוות).
אולי זו המשמעות האמיתית של "שבעים פנים לתורה" - כל אחד שמגיע להתבונן בתורה, ועושה זאת מתוך השקפת עולמו, ימצא בתורה מקום שהשקפת עולמו מסתדרת. [מכאן "70" פנים דווקא. שבעים הוא מספר המציין את אומות העולם - כלומר, כמספר ההשקפות וסוגי המנטליות השונים שתמצא בעולם, כך תוכל להבין את התורה.]
אבל בסופו של דבר, כל זה אומר שאין דבר כזה "דעתה של התורה" בעניין כזה או אחר שהוא לא תורני מובהק - כי ברור שכל אחד רואה את התורה ע"פ משקפיו. דווקא תורה שאינה כופה דיעה נחרצת וחד משמעית, היא התורה שיכולה להתאים ל 70 פנים שונות.
בסופו של דבר, הראיה הכי חזקה לכך ש"דרכה של התורה" זה בעצם מושג ריק מתוכן לעניין זה, היא שאם באמת כל אחד שנתקל בתורה, לומד ממנה את דרכה האמיתית, כפי שנדמה לו, ומיישם את דרך התורה, היינו מצפים שהרבה מאד אנשים שנולדו במשפחה דתית לאומית, יחליטו שע"פ הבנתם בתורה, דרכה של התורה היא דווקא שונה ממה שגדלו עליו. וכמו-כן המוני חרדים יחליטו שדרכם של הציונים היא בעצם הנכונה.
אבל בפועל מיעוט שבמיעוט מהציבור הדתי לאומי כופר ב"עיקרי האמונה" של הציבור הזה. לא בגלל שכך הוא תופס את התורה כתורה, אלא שזו היא תפיסת עולם מושרשת מהבית ומהסביבה, ובאופן טבעי, כך יראה האדם את התורה, כשיחליט להביט אליה.
בדיוק כמו שחרדי מהבית שגדל על תפיסת עולם מסוימת ומנטליות מסוימת - ימצא דרך משקפיו את אותה מנטליות בתורה.
מבחינתו, אם את תגידי שהתורה אומרת כפי מה שאת חושבת, הוא יגיד שאת הולכת נגד "דעת תורה" והוא באמת יאמין בזה, כי כך הוא רואה את התורה.
בסופו של דבר (לי לפחות) זה ברור - הצורה בה מסתכלים על התורה, נובעת ישירות מהשקפת עולם אישית שעוד קדמה לתורה, ולא ניתן לנתק זה מזה. ממילא, כל הנגזרות על דברים קטנים כגדולים, שאינם הלכתיים מובהקים - אלה הן נגזרות שלא נובעות באמת מהתורה, אלא נובעות מהשקפת העולם שלנו, אלא שאנחנו מרגישים שהן נובעות מהתורה, כי אנחנו רואים את התורה תמיד דרך העיניים שלנו.
אז ככה: אני בת שירות, (בגן שפה עם הילדים הכי חמודים בעולם), ירושלמית, ג'ינג'ית, וקצת מוזרה-למי שלא מכיר אותי..
. ממממ... וזהו בערך.=) 
