פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 538)

וכל כך אין לי שום פיתרון להציע..

מוכר ומעצבן.. נסי אולי בדרכים עקיפות לגרום לו לדבר על איך שאת נראית. זה נשמע רע...אבל כן עשיתי אתזה פעם ויצא בסדר.. אני לא אתן דוגמא אבל אולי תנסי לפתח אתזה איך שמרגיש לך (אם ו)שזה נכון בקשר שלכם..

ובכן באופן כללי ככל שהפגישות נמשכות ולא חתכו,הסבירות שמראה מפריע יורדת.(גם מציאות וגם היגיון פשוט).

אם את שלימה עם עצמך -נפלא.זה מה שצריך להיות. לעשות כל מיני חשבונות עם האצבע של מה הוא חושב עלי, ואולי כך ואולי אחרת,לא כ"כ מועיל.(אני יודע שזה פחד וזה לא נשלט לפעמים אבל לפעמים שמחדירים חשבונות שכליים לעניין זה עוזר קמעא).

תמשיכי כמו שהיה עד עכשיו,בטוב,ובכיף.תבואי עם בטחון ובע"ה יהיה הרבה סיעתא דשמייא! 

לגבר יהיה הרבה יותר חשוב לסדר את שאלת המראה בשלב מוקדם יותר, ואם אתם מתקדמים - כנראה אין לו בעיה עם המראה. גם גברים שמסוגלים להשאיר את סוגיית המראה לשלב מאוחר יותר, לא יתקדמו משמעותית לפני שהם סגורים על עצמם בזה. אז את יכולה לסמוך עליו בשאלה הזאת, הוא לא יעשה מה שהוא לא רוצה לעשות.

ומצטרף לדברים, תהיי רגועה. היא ^ ניסחה את זה מצוין

פגישה חמישית זה מספיק זמן להתייאש מהצ'אנס שנותנים למראה

(לפחות לי).

ההבדל בין 20 ל 25 יותר גדול מ 30 ו 35

אנשים משתנים הרבה יותר בין גיל 20 ל 25 מאשר בין גיל 30 ל 35,

לכן הגיוני שבגילאים צעירים הפרש שנים יותר יפריע.

זאת אחת השאלות הכי לא יפות שאפשר לשאול רווק שמתעצבן על משהו, "מה היית עושה אם אשתך/בעלך היו כאלה".

כן, או שהיא היתה מתעצבנת, או שהיא אוהבת אותו מספיק כדי לא להתעצבן, מן הסתם לפעמים ולפעמים.

אבל התוצאה העיקרית של השאלה הזאת היא המסר "אם ככה אתה מדבר, לא מגיע לך להתחתן". וזאת אמירה מאד לא טובה. הרי היא מדברת ככה על אמא שלה, והיא אוהבת את אמא שלה, אבל גם אמא לפעמים עושה משהו מעצבן (לא כל אמא, בסדר). 

וכל אדם (כמעט) רוצה משפחה וילדים, והוא יודע שילדים יכולים לעצבן, אבל הילדים שלו הם הילדים שלו, ועל ילדים של אחרים הוא יכול להתעצבן, ועל הילדים שלו כנראה גם כן, וזה לא סיבה להגיד לו "מה פתאום יש לך ילדים אם ככה אתה מתייחס אליהם".

אז בבקשה עדינות. יש הרבה אמירות כואבות, בבקשה לא להגיד אותן. וגם אם באדם מסוים זה לא פוגע, אתה לא שאלת קודם

אנשים שמפעילים עליי לחץ להתחתן מורידים לי את המוטיבציה לחתונה לאפס מוחלט

הבעיה היא ששדכנים על פי רוב עובדים לפי ההגדרות "אקדמאי" וכו'.

אני אישית, כאקדמאי, לא אוהב שמציעים לי הצעה בגלל שאני אקדמאי.

אבל כן יש מקום לחשוד במי שלא אקדמאי (וכנ"ל לגבי בנות) אם הוא באמת עם יכולות ונכונות להשקיע ופשוט לא השקיע בכיוון של תואר כי יש לו איך להתפרנס והתואר לא מעניין, או שבאמת יש לו בעיה להתאמץ או בעיה להצליח

גם לא בפתוחה או משהו. למד לבד, עם חברים, ותוך כדי תנועה. אז נכון שבהתחלה הוא עבד במשכורת נמוכה יותר כדי לצבור ניסיון, אבל היום הוא מתכנת לכל דבר שיכול לבחור עם מי לעבוד ועם מי לא ולקחת עבודות מכובדות. והוא אדם מאוד רחב אופקים, סקרן, משכיל ואינטיליגנט. פשוט אוטודידקט.

היום אנשים מבינים שלא לכל דבר ולא כל אחד צריך תואר. אפילו קצת להפך בעיני - רוב האנשים שמסתדרים בעולם התעסוקה בלי תואר (בעבודות משמעותיות, כן? אני לא מדברת על נציגי מכירות, למרות שגם זה יכול להיות הכנסה יפה למי שטוב בזה וגם שם אפשר להתקדם למשרות ניהוליות משמעותיות ורב מערכתיות) הם אנשים מבריקים, ייחודיים, אמיצים ומקוריים. אחרת הם לא היו מצליחים. ומהצד השני, הרבה אנשים עושים תואר כדי לסמן וי, תואר במדעי הדשא או סתם תואר שלא רלוונטי לעבודה או להם. לא רואה איך זה מעיד על כל הדברים שציינת.

אני גם בקטגוריה הזו, אגב, ועוד הרבה בעלי מקצוע שאני מכיר.

מנסים להבין מה השורש של החסימה. הרי אנחנו לא סתם חוסמים את עצמנו רגשית. יש לכך סיבה, במודע או בתת מודע.

במקרה שלי הבנתי שזה נובע מפחד. פחד להיחשף, לספר על עצמי ואחר כך הקשר ייפסק וכל הרגשי הזה יילך ל'פח', להרגיש קשורה למישהו בלי לדעת אם הרגשות הן הדדיות מצידו. אולי הוא עדיין לא בטוח בקשר? אולי הוא רוצה לחתוך? ואז זה הפחד מאכזבה, משברון.

מה עשיתי? נפגשתי, ואז הבנתי שאני צריכה ויכולה להגדיר את זה טיפה אחרת, אבל הטיפה הזו משנה את התמונה ממש.

לוקח לי זמן לבנות ביטחון בבן אדם. עם כל בן אדם. ולכן אני יודעת שאני לא אהיה מאלה שתוך חודש/חודשיים מחליטים להתחתן, כי לוקח לי זמן להיפתח, ולחשוף את עצמי ואת כל המחשבות שלי, העבר שלי, ההווה שלי, השאלות שלי, השיגעונות שלי וכו'.

אבל כן לנסות לתת את כל כולי בקשר, להיות הכי טבעית והכי 'אני' (שזה לא סותר את עניין חוסר הפתיחות).

נפגשים ויוצרים קשר בו אפשר לבטוח אחד בשני, לתמוך, לעודד, ליצור שיח בונה, ולאט לאט הלב נפתח.

כמובן אם אתה באמת מרגיש שזה משהו רציני...

חושבת שיש לך הרבה מה לתת בקשר, אז יאלה.. להתחיל לעבוד

זה נובע מחוסר אהבה עצמית ושלום פנימי עם מי שאתה. כשהאדם מלא באהבה עצמית (במובן החיובי) הלב שלו בריא והאהבה מתרחבת גם לאחרים.

.

שלא סימו בגרות מלאה מסיבות שונות והם בחורים חכמים, בעלי מידות טובות, עובדים בעבודה טובה, חלקם סיימו תארים, מתפרנסים יפה...

לעומתם מכירה כמה וכמה בחורים בעלי בגרות והשכלה ומוח של צנון.