(שבחיים האמיתיים יש לכם דיסטנס מהמין השני)
איך אתם מרגישים כאן בפורום מבחינת בנים-בנות?
הרי מגיבים, דיונים, סמיילים, פירגונים, ולפעמים צחוקים....
לא הייתם עושים זאת במציאות.
אני לדוגמא בחיים האמיתיים לא אדבר עם בחורה שלא בפגישה... כאילו אין סיכוי בעולם...
לא מסתכל אפילו... משתדל לשמור עצמי הרמטית לאשתי.
אז איך אני מרשה לעצמי להכנס לכאן?
אולי רוב הדברים לא אסורים הלכתית. אבל ההלכה, שהיא רצון ה', כיוונו להתרחק מהמין השני. אוקי אז זה בקטנה אבל עדיין. ההרגשים הפנימיים לא מעודדים.
אולי עבודת ה' להמנע מזה. אמנם לא כולם *שם* בעבודת ה', אבל אני כן מרגיש שיש כאן כאלה, ובמיוחד בחורות צדיקות ברמה מאוד גבוהה שנמצאות כאן.
גברים שיחה בטלה, שהיא לא לצורך.. אני לא מרבה להשיב לגברים בשרשורים. אך שאני עושה זאת, משתדלת שלא יהיה קטע של בדיחות וצחוקים וגם אז לא מרגישה עם זה 100%
שאני מגיבה בשרשור לגבר מבחינתי זה כמו שיחה רגילה וזה לא מפחית מחומרת האיסור.
דוקא הרב קוק כותב שם אחרת:
"מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מידת דרך ארץ ממקומה" (מידות הראיה - מידת הצניעות).
ודאי שיש חשש שמא זה יבוא ל... אבל אם מתבוננים ממבט-על על המצווה, מה המטרה בהרחקה מעריות... למה ה'בכלל אסר את המגע מה הבעיה... לא משנה מה הסיבה עכשיו, אבל יש סיבה.
ולדעתי הסיבה הזו תקפה *בקטן יותר* גם בהתכתביות סתמיות.
וגם כדי לא לפגוע באף אחד.
בעיניי כמו שעוד השנה כתבה פה,
יש שלב בדייטים שכבר האינטואציות מתחדדות, והנסיון
ואז באמת אפשר לדעת על סמך פגישה אחת אם יש פוטנציאל להמשך.
בעיקרון יש 3 מצבים בעיניי לפחות.
שיש רצון חזק להפגש
שיש רצון נייטרלי לגבי ההמשך (וצריך לברר את זה)
שיש הרגשה שזה לא ימשיך ויתפתח לכיוון חתונה.
בעיניי בהחלט מיותר לנסות לקבוע חוק של דייט שני.
חוקים נועדו למתי שאנחנו באמת חדשים בכל העסק אז נותנים לנו כיוון
אבל מתישהו כבר אפשר לשים לב לבד איזה "כללים" מתאימים יותר לך. מתאים לזרום. מתאים לשבור. מתי לשלב וכו'
הניסיון יכול גם לגרום לשחיקה של הרגישות, להסתכלות על השני כאובייקט ופחות כאדם, ולהשוואה לאחרים ולכן להרגשה שמכירים 'שכמוהו'.
ולכל אחד מ3 הדברים האלה (שהזכרתי בקיצור נמרץ) יש פוטנציאל לגרום לתחושה שמיצית את ההיכרות וכבר הבנת מי הבנאדם - ולאו דווקא בצדק.
לכן חשוב לשים לב ולהבדיל בין אינטואיציה נכונה לבין אינטואיציה מוטית.
אינטואציות קשורות לחידוד הרגשות. אז אם משהו נכבה או נחסם ברגש זה כבר בעיה שצריך לטפל..
ואני חושבת שלא הבנת אותי. אין כזה דבר למצות את ההיכרות. אדם זה עולם ומלואו ותמיד יש עוד מה להכיר וללמוד
על האישיות של הבן אדם. אבל להבין אם יש פוטנציאל לחתונה אני לא צריכה להכיר את כל כולו בשביל זה..
או על אף אחד ספציפי, אבל אני חושב שזה כמעט בלתי אפשרי שלא. זה תהליך טבעי שאחרי תקופת היכרויות ארוכה יהיו מצד אחד גם חידוד ומצד שני גם שחיקה והשוואה, וחשוב לשים לב גם לצד השני.
גם אני התכוונתי להיכרות בהקשר של התאמה לחתונה ולא להיכרות באופן כללי, בשביל לדעת אם הבחור מתאים או לא צריכה להיות רמה מסוימת של היכרות.
לא אמורה להיות שחיקה לפחות לדעתי. ותאמין לי, נפגשתי הרבה.
כי ההרגשה היא שעשיתי את הדבר הנכון. ושאני הולכת במסלול שהוא נכון לי. והבחירות שלי טובות. זה מחזק.
אבל טוב בעניין הזה אולי זה באמת אנדווידואלי...
ולגבי העניין של השכל יכול להיות שזה לוקח זמן להבין אם האופי שלו מתאים שלי
אבל לגבי הלב, לא יודעת לפחות אצלי, די בהתחלה אני מרגישה אם יש פוטנציאל לזה. מקווה שאני לא הוזה.
קוד אבל פתוחסתם, תראה..
יש לי כמה נק' חשובות שאני מחפש. כשאני מקבל את הפרטים על הבחורה, אני שם לב איפה תיתכן פחות התאמה אולי, ועל זה אני יותר שואל. על שאר הנקודות אני שואל פחות בפירוט. לרוב עיקר הבירור הוא על הרמה הדתית, או על האופי או הסגנון (שזה הכי קשה לברר). מנסה לשאול את השאלות בצורה כזו שמתארת את היתרון שבכל תשובה אפשרית, ככה שלא תרגיש לא נעים לענות.
מה שהתכוונתי לומר באופן כללי, שבבירור ישירות יש לך גם אינפורמציה יותר עשירה ומדוייקת, אין לך את הרעשי רקע כמה היא מקסימה ומהממת וכו' שהחברות אומרות עליה (מאמין להן, אבל זה לא אומר לי הרבה). יותר מזה, אפשר גם לחוש קצת מטון וצורת הדיבור על הצד השני, האם היא שמחה, עם מרץ, או יותר כבוייה, שקולה או ממהרת לענות, מתפרצת לדברים או מכבדת את הצד השני, ממוקדת או מפוזרת וכד' (כמובן שזה רק טעימה, ולא מסיקים מיד מסקנות...), וקצת אולי מה היחס שלה להצעה - נייטרלית ואדישה או יותר מתלהבת. בנוסף, ניתן להרגיש קצת האם יש נעימות בדיבור או (עדיין) לא.
אם תרצה שאלות ספציפיות ממש אפשר בפרטי..
אם הסיבה היא פערים בינינו או דברים קונקרטיים שמפריעים לי אז אני לא רואה טעם להמשיך.
אם הסיבה היא מהדברים שיותר תלויים בתחושה ובאינטואיציה אז אם אין רתיעה חזקה אנסה עוד פגישה.
באופן כללי אני חושב שאחרי פגישה אחת באמת בד"כ לא רואים הרבה. עיקר העניין בפגישה ראשונה הוא לראות אם יש זרימה,נעימות וכדו'. כמובן יש עניין לברר לפני התאמה בגדול,כדי למנוע דברים מיותרים ככל הניתן. תמונה וכו' הסוגיה הנדושה ביותר בעולם הפגישות..כל אחד יעשה מה שנטיית ליבו אומרת. לדעתי גם אם כן -לא לעשות מזה אידיאל..אלא צורך(כמו לקחת אקמול להרגעה..).
אם הפגישה הייתה ממש לא-כלומר השכל אומר שלא,זה לא מתאים-אין טעם להמשיך. אם הרגש אומר לא אך השכל אומר שכן-להמשיך לפחות לפגישה נוספת לבירור העניין.(לכל הפחות אצלי מספר פעמים שלא 'התחברתי' בפגישה הראשונה(מילה זולה היום..) למראה ,אך השכל אישר ובאמת כשהכרתי עוד היא נראתה לי לטעמי..)
אם יש ספק שכלי-להמשיך לפגישה שניה לבירור הספק.
באופן כללי הודרכתי וכך מסתבר לא להגיע לפגישות מתקדמות יחסית(5-6) עם ספקות שכליים /רגשיים.
)פיצולאישיותצריך לקחת בחשבון שאנשים מתביישים/מתפדחים בפגישה ראשונה.הלוואי שהיינו מתחילים מפגישה 4..
אם הכיוון לא מתאים למה לבזבז זמן ואנרגיות?
ימ''לשרים את שאר ספר משלי כל שבוע בשולחן שבת?
מה המטרה בשרשור הזה? 
יש לו שאיפה שלבנות יהיו בקיאות בספרים..
ולצורך העניין זה באמת עושה חשק ללמוד משלי..
ואי לא ידעתי.
עוד סיבה למה ללמוד משלי..
ואני מאמינה שהוא צחק...
אבל הרוב הוא כמו שאמרתי. לנקודה הזו התכוונת?
ששם היא לא משל לעמ"י?
הלו, במציאות האישה הרבה יותר מתוקנת מהבעל ,לרוב.
סתם.. הייתי חייבת..
איכה
חסדי היםמגניב.
הן בטח עומדות בתור!
להגיד תודה לה' מכל הלב, 5 דקות ביום.
בלי זה לא יהיה לך כח לעבוד
רגשות התודה זה הדלק שלנו... מנסיון.
זה קודם כל
שבוע טוב
יש כמה אפשרויות
*יש תפילה של ר' נתן למצוא את הנקודות הטובות שבנו+ להתבודד על זה. לבקש מה' שיאיר בך את הנקודות הטובות שלך.
* לחפש מישהו שרואה בך את הטוב שלך. ושיחזק אותך בנקודות הטובות שלך.
* תיקח חולשה שלך ותנסה להשתפר בה. אתה יכול לדבר גם עם חבר על זה. ותשבו ביחד ותחשבו בפרקטיקה איך להשתפר בזה.
בחוויה שלי הפגנת התלהבות מוגזמת בהתחלה עשויה להעיד, לא בהכרח, על חוסר קשב לצד השני.
מותר להתלהב אבל לא להפגין מדי, מותר וטוב להראות נכונות אבל לא לשפוך את כל הלב תוך זמן קצר מאוד,
זה משדר שטחיות או נואשות
ומעלה תהיות על איך הוא התנהל בקשרים שהיו לו לפנייך וזה לא בהכרח מעיד שאת חושבת שמשהו כנראה דפוק בו אם הוא מעוניין בך אלא שהוא נפתח אולי ככה לכל אחת..ולא בא לך מישהו כזה...את רוצה מי שחיכה רק לך ושמר את הלב שלו רק בשבילך עד כמה שניתן במסגרת התנאים , האפשרויות והמציאות..
בהצלחה.
אני ממליצה לא לחתוך רק על זה אם יש התאמה כללית טובה ביניכם אבל כן לגרום לו להבין שעליו למתן את עצמו.
לא קשה לראות ולהרגיש את הטוב שבבנות
אם הוא היה מתייעץ עם בנים שמבינים, היו אומרים לו לא להראות את ההתלהבות לבחורה, כי זה מרתיע את הבחורה.
משום מה ככה זה אצל בנות.
אבל זה לא מעיד על שום דבר... פשוט חסרה לו עצה קטנה בדייטים... אל תחתכי אותו על זה.
פה לקצתאז הוא לא שווה הרבה.
זה לא נכון בהכרח בכלל
אומנם היא עלתה פה כבר כמה פעמים בגרסאות שונות
אבל ממש חשוב לי לשתף
במציאת הזיווג שלנו הרבה תלוי באיך אנחנו מעריכים את עצמינו.
מבחינה תורנית, מבחינת אישיות, בכללי ערך עצמי.
וזה פשוט מדהים איך שברגע שאנחנו מכירים צדדים חדשים באישיות שלנו
שאנחנו גדלים ברוחניות ומכירים בערך של עצמינו
אוטומטית אנחנו מזמנים לעצמנו הצעות מסוג שונה, סוג שיותר קרוב למי שאתה- החדש.
הרבה פעמים (וחטאתי בזה, מודה ומתוודה) התעסקתי בלחפש את החתן
ופחות בלבנות את עצמי. כי לי אישית היה יותר קל לחפש.
אבל לפעמים אנחנו כל כך רוצים כבר להתחתן שהולכים על זה בלי מספיק לעשות תהליך.
אז אולי כדאי קודם להרפות. להתרומם, לגדול, לאהוב את עצמי ולהעריך את עצמי.
וכבר לבד הצעות טובות יגיעו.
ובעז"ה הזיווג האמיתי, הנכון והמדויק יותר.
גוד שבייס.
שבת שלום.
"כשחיפשתי את עצמי מצאתי אותך"...
הזכיר לי משום מה את מילות השיר של ר' יהודה הלוי:
"דרשתי קירבתך
בכל ליבי קראתיך
ובצאתי לקראתך
לקראתי מצאתיך
ובפלאי גבורתיך
בקודש חזיתיך"
והוא ישמיענו
ימ''לבהחלט.
לב אוהבבינה.
הייזלאני מסתכלת על זה ככה שבעצם ה' עשה תור מי יתחתן לפני מי, ולכן אם היא הייתה צריכה להתארס לפנינו זה אומר שני דברים:
א. שבלעדי זה שהיא התחתנה אני לא אוכל להתחתן ככה שהיא עושה לי טובה בזה שהיא מתחתנת
ב. שהתקדמתי בתור בטוח ועכשיו בטוח אני יותר קרובה לזה..
אותי זה מעודד
איכהאחרונה שלדעתי זה ראוי להערצה.החלטתי היום סופית לסיים את הקשר.
אתמול הכל היה בסדר, דיברנו, צחקנו ובמהלכם התבררו לי עוד ועוד פערים בינינו וכל שיחה נוספת חושפת עוד
אבל ברמה הבינאישית ממש טוב לנו, כ"כ מבאס.
הוא מודע לפערים, דיברנו עליהם אבל אני רואה שהוא לא מבין עד הסוף עד כמה הדברים מפריעים לי.
אני יודעת שהוא יקח קשה כשאומר לו מה החלטתי, לא יבין מאיפה זה בא לו .מבחינתו זה זה ,הוא קלט שאני לא איתו עדיין והוא משתדל להרגיע ולהאט את הקצב.
קבענו אתמול להפגש מחר..
חשבתי לספר לו בהדרגתיות. מתלבטת אם לקיים את הפגישה כדי לא להפתיע אותו, לוודא שמראש ירגיש שיש דברים שמפריעים בצורה ברורה יותר, ליצור אווירה קצת כבדה בפגישה..
או שמא כדאי לבטל הכל ולהנחית עליו בעדינות?
איך לעשות את זה נכון? קשר בן חודש וחצי.
שתהיה סיעתא דישמיא.אחרי קשר יחסית ארוך הבנתי שבאמת יש פערים גדולים וכנראה לא מתאים אז קבענו להפגש והשתדלתי להסביר לה בכמה שפחות פוגע שאני לא חושב שזה זה.. זה לקח זמן (ארבע שעות) אבל ב"ה היא קיבלה.
לגבר אני לא חושב שצריך ארבע שעות אבל מצד שני אם גבר צריך להיות החלטי וברור שהחלטת לחתוך כי הוא ינסה מאוד להמשיך למרות שאת חושבת שלא...
אני חושב שאם ההחלטה שלך סופית ואין בך נכונות, אפילו מעט, לקיים שיחה מתוך הקשבה אז עדיף שלא לעשות את השיחה הזו פנים מול פנים.
השיחה "הזאת" פנים מול פנים
אלא הכנה לפרידה, הצפת הבעיות כדי שזה לא ינחת עליו. אני הולכת אליו הפעם הזאת.
וזה לא מדוייק שאין בי לגמרי מוכנות, לא רוצה לחזור שוב לריק של הרווקות. אוף.
אם הוא ינסה לשכנע יכול להיות שזה יפעל עלי למרות שאני מבינה בשכל שלא נכון, זה המצב שלי כרגע.
נראה לי שהדבר הכי נכון לעשות זה לשלוח הודעה ולא לדבר/להתקשר כי תמיד לשמוע את הקול של השני וההסברים שלו מונע את הבהירות שבגללה רצית לחתוך ולא תצליחי לחשוב בצורה אובייקטיבית בכלל (מניסיון). זה מבאס משהו מטורף באמת, אני יודע, אבל זה לגמרי למענך..
תסבירי בהודעה למה את חושבת לחתוך אם כבר העלת את הנושאים בפגישות אחרות אז זה יהיה יותר קל.
וכנראה שהוא ינסה לומר שנראה לו אחרת אבל זה לא משנה עכשיו מה נראה לו מה שמשנה עכשיו זה את ואם את באמת חשבת והגעת למסקנה שזה לא זה תדבקי בהחלטה הזאת כדי שלא ימנע ממך למצוא את את האחד שלך.
אז את רוצה לעשות את השיחה הזו בשלבים, אבל המטרה אותה מטרה.
אם את רוצה לסיים את הקשר אני לא חושב שצריך או מועיל לעשות את זה בפגישה, נפגשים בשביל לבדוק או לחזק קשר ולא בשביל לסיים אותו.
אם כן יש בך נכונות להקשיב אז יש טעם בפגישה (רתיעה מהריק של הרווקות וכניעה ללחץ למרות שלדעתך הקשר לא נכון אלו סיבות לא טובות להמשיך קשר).
בחיי הייתה כשהנחיתו עלי פרידה בהפתעה כשערב קודם כמעט הציעו נישואין, לקח לי מלא זמן להתגבר. לא רוצה שיחווה את הדברים כמוני.
מתקשרים, אומרים "שלום מה נשמע, אני מאוד מתנצלת ומצטערת אבל זה פשוט לא זה." תודה ובהצלחה. והנזק, של צער או בושה או כאב, הוא כלום ושום דבר לעומת הנזק בקשר ארוך ועמוק ומשמעותי ממש שמסיימים ומפרקים.
אפילו אם כבר החלטת, לפי דעתי.
את יכולה לעשות שיחה ולדבר שוב על נפערים (ולהדגיש שזה מפריע לך) ואז אולי לבקש זמן לעצמך לחשוב...
אני חושב שבמקום להתמקד בעצם קיום הפערים,
כדאי להתמקד בכיצד אפשר לגשר עליהם.
מכיוון שטוב לכם ברמה הבינאישית,
אז לענ"ד רק אם אתם רואים שאתם לא מצליחים לגשר על הפערים, אז להחליט להיפרד.
במצב שניסיתם לגשר על הפערים ללא הצלחה, אז אני משער שהפרידה תהיה כבר מובנת מאליה לשניכם.
בס"ד
ואי, משהיא רוצה להציע לי משהוא שהיא יצאה איתו וחתכה, והאמת שממש לא נשמע לי וגם ממש לא בא לי. והיא יושבת לי על המוח. היא דיברה איתי וגם שלחה את אמא שלה, והאמת שממש לא נראה לי. אני מתלבטת אם זה סתם מרובעות שלי
והוא ישמיענומסקמיליםאת יודעת, אצל כל האנשים יש טורף שניבט מהפנים מפוחד ומוכן לנתר ברגע שמישהו יעז לחצות את הקווים ואת יודעת, זה מוזר אני לא רואה בפנייך את הטורף שבדרך כלל גר כאילו את מעל לכל קריאת תיגר האושר שלך משחרר כמו לצאת לגינה לבנה אחרי סערה ארוכה בגן שבו אני משחק, את הילדה הכי יפה כאילו אין לך שומרים את באמת לא מפחדת ממני כאילו את לא רואה שיש בי גם רע וכשאנחנו נפרדים אני חושש שראית את זה אולי, אבל כשאנחנו מדברים את עומדת מאוד קרוב אליי כמה קל לי להצחיק אותך כמה פשוט לתת לזמן לחלוף את לא מצפה ממני להיות צפוי או מקורי מלבישה אותי בביטחון עצמי אומרים שאנחנו מדברים שטויות וזה בדיוק מה שאני אוהב כל כך כי כשהעומק בפנים ברור כמו אורז מהדרין יש זמן לדבר על סתם דברים עיניים עגולות, מרפאות, תלתלים בהירים כמו קו זריחה בגן שבו אני משחק, את הילדה הכי יפה! כאילו אין לך שומרים... כי אני טוב בלדבר על אחרים אבל יודע שאני זה שסגור ואם תפסיקי לשבור לי את כל הקווים אני אעמיד אותם שוב כאילו אין לך שומרים...
אמר חזקיה: אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים לבו כבשר...
א"ר יוחנן: אד"ם - אפר דם מרה. בשר - בושה סרוחה רמה. 
לא הצלחתי לתייג אותך: פשעתי ה'. - ריק ומוסתר
אנסה לקצר ואגיע לנק': אם אין מה להתבייש אז למה להסתיר ולהתחבא?
ביאסו אותי. אני צריכה להגיע למסקנות חשובות וקריטיות.סליחה. מחר אולי אסתכל.
(לא אתם. באמת. רק חיוך מעלים לי הרבה הצלחה. סהכ מוכשר.)
אם אין ממה להתבייש אז למה לא אומרים פשוט את האמת?
אם אין בושה. אם זה מותר. אם הכל בסדר - למה לשקר?
לב אוהבהייתי חייבת
בס"ד
הייתי בבכל לבבך ביום חמישי, והרב אייל ורד הביא את הסיפור הזה ודיבר עליו בשיעור שלו!
