פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 574)

נותן לי ניסיונות כדי להראות לי שיש לי את הכוחות להתמודד איתם.

צריך רק להשתדל. יהיה טוב...

היה חג נפלא,

זכינו לקרבה גדולה ב"ה,

הלאה לקיץ פורה בע"ה

(כמעט) את האור שאופף אותך

תודה.

כעת, שיש כבר "הודעה פומבית" - אפשר לאחל גם כאן, לצורך השתתפות במסיבה הציבורית....

מזל טוב, מזל טוב. כמה נוגע ללב ומשמח. התגברות, ועליה, וזכיה...

יכול לתת תקוה, לכל מיני חבר'ה שמתמודדים עם דברים לא קלים, שמחפשים וכד'. יש יבשה אחרי הים, וגם מתחתיו...

ספר להם שלפני שבוע ניצלת מכמעט תאונה עם הרכב הירוק ההוא שפתאום נכנס לנתיב...

גם עמארצים כמוני שלא לומדים הלכות ברכות...

כידוע, יש ספר 'וזאת הברכה' על הל' ברכות.

ואיזו ברכה היא 'זאת הברכה'?

המוציא, כי כל דבר אוכלים בסעודה של לחם...

בהמשך פשוט רואים אם אפשר לקבוע איפשהו באמצע..

אבל כנראה רוב הבנות ירצו שהגבר יגיע אליהן יותר פעמים.

בהצלחה!

זה היה הדייט הכי מיותר שהיה לי. 
פעם לקח לי שעתיים לדייט בגלל פקקים במקום 40 דקות.

אני הייתי בבית ליד (בסיס צבאי ליד נתניה)

היא למדה בקריית שמונה.

זה אפשרי.

קצת קשה לשלב קשר עם עבודה.

לא יודע טוב או רע, רק משקף מציאות.

מזל שצה"ל והחוגר שלי ספגו את כל הנסיעות.

מזל שחשבון שלי סופג את כל הנסיעות

אם זה נראה מתאים או לא.

היא לא רצתה להמשיך אחרי פגישה ראשונה.

אבל גיליתי בכמה וכמה מקרים שהגיל של הבחורים מגיל 28-29  כבר רחוק מלהיות אמין..

למשל אחי היה בן 29 במשך 5 שנים בערך..פתאום יום אחד הפך להיות בן 35.

הבחור האחרון שנפגשתי איתו ביקש מהשדכן לוודא שאני לא נראית מבוגרת וכו'..והוא היה גדול ממני ב4 שנים לפי מה שהשדכן אמר..אח"כ גיליתי שהוא בכלל גדול ממני ב-8...ויש עוד מלא מקרים כאלה שאני מכירה, פגשתי גם כאלה שמתוודאים במהלך הפגישה עצמה ומה לא..לא יודעת איך להתייחס לזה. מעורר רחמים משהו

הרי בסוף הדבר יתברר...

פעם הציעו לי מישהי, 

שאם הייתי יודע מה הגובה שלה (נמוך),

לא בטוח שהייתי מסכים להיפגש,

ואני כ"כ לא מתחרט על שנפגשנו.

בסוף, גובה או גיל לא באמת קריטיים.

אבל נגיד במחשבה פער של 5 שנים נגיד מעלי זה כבר היה נשמע לי גדול.

בפועל, יצאתי גם עם מישו שגדול ממני ב9 שנים.

או שהולכים על זה ביחד או שלחלוטין לא.
זה בדיוק מה שהדייטים מבררים ואין שום טעם בדייטים אם לא מתייחסים למה שעולה במסגרתם ולא מקבלים החלטות בנוגע לזה.

השיח על הנושא שהזדמן כאן מאוד חשוב,

ולו כי הוא מדמה שיח על הקונפליקטים בהמשך (אם וכאשר).

את יכולה להסביר לו שגם לגדל ילד על טהרת הקודש,

שאח"כ ייצא מלא טהרה ותורה ויאיר את העולם,

זו לא פחות שליחות מלגדל ילד בגרעין תורני,

או לפרט את האידיאולוגיה שלך באופן שמתאים לך.

תני לשיחה לזרום, תרגישי אם אתם על אותו גל או לא,

ותראי אולי את בכל זאת מזדהה עם מה שהוא כותב,

כי יש גם יתרון בחינוך האינטגרטיבי שנפגש עם השונה.

המון הצלחה לכם!

על הפירוט

גם בגרעין תורני אפשר לחנך ילדים בתוך מסגרת הומוגנית.

אבל לדעתי הסיפור הוא לא מי צודק ומי לא

(גילוי נאות, אני הכי בעד חינוך סגור וישיבות קטנות,

אם זה מתאים לאופי ולתכונות של הילד),

הסיפור הוא מה מתאים לה ולו,

ואם זה קיצוני כמו שהבנת את זה -

זה כנראה לא מתאים לה.

אם הדיון היה על חינוך ילדים,

הייתי אומר את המעט שהשגתי ממעט ניסיוני בנושא.

ידעתי שהגבתי לא בדיוק למה שהיא שאלה.

הגבתי על הענין עצמו, לצדדיו. על הנקודה של מתוך מה זה בא. אני מניח שבסופו של דבר, אולי זה יעזור לבירור עם עצמה ואיתו.

קשה לדעת לפי ההודעה על איזה טיפוס מדובר - ואני לא "אסתכן" להגיד לה מה כדאי לעשות למעשה... שתגיע לזה מתוך עצמה.

אז נזהרתי בצדק...

יש הבדל, מבחינת מהות האדם, אם יש לו בראש שצריך "לערבב את הילדים" לצורך החינוך הכלל-ישראלי... שזה, כמו שאמרתי, תמוה - 

לבין רצון ללכת לשליחות, ולהניח שזה בסופו של דבר יתפוס גם אותם.

ובהחלט יש מקום גם לגישה כמו שלך.

הכרעה בינך לבינך. אולי בהתייעצויות. סביר למדי שמדובר על דרך חיים..

שיש להם מוסדות חינוך די "משלהם". או שאפשר לשלח למוסדות יותר תורניים, גם אם נמצאים בגרעין בתור שליחות של ההורים.

כלומר, לא תמיד חייב שהילדים הצעירים יהיו שותפים בפעל ב"שליחות" ע"י כך שהם מתחנכים במקומות פחות תורניים.

השאלה היא אולי, האם האדם מבחין, בין החשיבות לחנך ילדים כמה שאפשר במסגרת שמתאימה להם ואפשרית מבחינה תורנית - לבין הרצון לעשות שליחות עם ציבור רחב יותר. או שחושב שזה עצמו לק מה"שליחות", שהילדים מגיל צעיר יתחנכו במקומות לא כ"כ תורניים, כדי "להיות עם כולם", בתור ילדים.

אגב, שמעתי בזמנו שכאשר הרב צפניה דרורי שליט"א נשלח ע"י הרצי"ה זצ"ל לקרית שמונה, שאל אותו מה יהיה עם החינוך לילדים. אמר לו הרצי"ה - את החינוך שאתה רוצה לתת לילדים שלך, תתן גם לילדים האחרים.. 

אבל זה כמובן סיפור ייחודי. לא כל אחד הולך להיות רב עיר עם אחריות כזו גדולה כלפי כל הציבור. היו כאלה שרצו ללכת למקום בלי סביבה תורנית - שאלו את הרצי"ה, ציטט להם את דברי רבי וסי בן קיסמא, "איני דר אלא במקום תורה"..

כנראה, תלוי בנסיבות ובאנשים.

מכל מקום, השאיפה לתרום לכלל, היא יפה מאד. וגם היא, לא מתאימה לכל אחד דווקא באופן הזה.

הנושא של חינוך הילדים לתורה, אינו בהכרח חופף לזה.

מה העקרונות שלכל אחד לפרטי פרטים ולראות הגבולות המדוייקים (פחות או יותר של כל אחד) ומה עומד מאחורי הרעיונות.

זה אכן נושא שצריך לברר, אבל יכול להיות שתגיעו להסכמות שיהיו מאוד משמעותיות מאוד בניכם.

אני מאמין שגם זוגות נשואים יכולים להתפשר בקטע הזה. האישה רוצה שיגורו בבית אל והבעל רוצה שיגורו בתל אביב - הם יכולים לגור באיזה קהילה דתית בחולון אולי גרעין תורני בבאר שבע אנערף...

ש"כחלק מרצון לקרב את הגאולה", לערב את הילדים את חברה שאינה מקיימת מצוות - הוא רעיון שנראה משונה למדי.

אפשר להבין את החשיבה התיאורטית, של רצון לחנך לעין טובה על כלל עם ישראל. אבל כשמדובר בחינוך בפעל, הרי שילדים קודם כל צריכים להתחנך בסביבה שתעזור לבנות יסודות נקיים.

וכי כשאמר רבי יוסי בן קיסמא, איני דר אלא במקום תורה, הוא לא חשב על קירוב הגאולה?..

אמנם, לפעמים כאשר נמצאים בשליחות באיזה מקום - אז מכח זה שהילדים מרגישים חלק מהשליחות, הם שותפים בענין, וזה לא מזיק להם. אבל כאן נראה שהמחשבה היא לא שבדיעבד זה עלול לקרות בגלל משימה חשובה - אלא כאילו זה עצמו לכתחילה הנכון, מטרה בפני עצמה, שהם יתחנכו בחברה שיש בה גם ילדים לא דתיים.  מה עם השפעות החברה? עם הדיבורים על מה שרואים בטלוויזיה וכו'?

לכן, הרעיון כעיקרון לא נראה נכון. אם כי, צריך לסייג, שלפעמים כשמקצינים לצד השני, אז מתגלה שגם בתוך ה"חממה" יש בעיות דומות..

ראוי לחנך בחברת ילדים כמה שאפשר קרובה למה שרוצים, ומשם לעין טובה גם על אחרים.

יכול להיות שהדעה שלו תשתנה אחרי שיוולדו הילדים.

יכול להיות שהדעה שלו תשתנה לפי העלויות של הדירות.

יכול להיות שתגיעו להחלטה ואחרי כמה שנים של מגורים

במקום שהחלטתם תבינו שלמעשה זה לא מתאים לכם ותשנו את דעתכם.

יכול להיות שתמצאי בחור שכן איתך באותה דעה בנושא הזה,

אבל אחרי הנישואים הוא ישנה את דעתו.

וזה לא יהיה הדיון האחרון שלכם. לא על חינוך ילדים ולא על

נושאים אחרים חשובים ומשמעותיים. קונפליקטים כאלה הם

חלק בלתי נמנע מהזוגיות.

זו הזדמנות מצוינת בשבילך לבדוק איך הוא מתמודד עם קונפליקטים.

האם הוא שומע את הצד השני, האם הוא מנסה להבין את המקום

שממנו את באה או רק רוצה לשכנע אותך בדעתו, האם הוא מנסה להגיע

איתך לפתרון, על מה הוא מוכן להתפשר ועל מה לא, האם הוא מכבד אותך

תוך כדי הדיון או שהוא רק מתווכח.

אל תחליטי על סמך הדעות השונות שלכם,

תחליטי לפי הדרך בה אתם מתמודדים איתן.

כולנו רוצים למצוא את שאהבה נפשינו...אבל לא בכל מחיר. אנשים לא שפני נסיון. אל תצאו אם אתם לא בטוחים שאתם בנויים לזה, מוכנים להקים בית..

מזדהה עם ההרגשה.. וגם אני שם...

הזמן וההתקדמות אל הבא בתור עושים את שלהם, מניסיון..

בהצלחה לך

יש לי שאלה.. איך אני מצליח לדבר עם בחורה שאני מרגיש שיש משיכה אבל יש בי המווון חסמים זה כל כך מתסכל כי ממש קשה לי אפילו להביט בה עין בעין??!!

רוצים תיוג?
הגיבו כאן

נפגשתי עם מישהי שהפעם הראשונה הייתה ביום,

ואמרתי לעצמי ישר 'ממש לא הסגנון שלי',

ובפגישה השלישית שהייתה בלילה פתאום אמרתי

'וואלה, היא נראית הרבה יותר טוב ככה',

ומאז זה הלך והשתפר.

שבאור יום רואים יותר טוב את היתרונות..  

אפרט יותר

הסברא שהמראה משתפר עם ההיכרות הפנימית היא נכונה כשכבר בהתחלה היתה איזושהי מציאת חן מינימלית, אז זה הולך ומתגבר פלאים, ממש כמו קסם, זה מדהים.

אבל,

לפעמים אתה יודע (כאילו אני כבר מכיר את עצמי אחרי ותק רב בעניינים) שההיכרות לא תשנה את מציאת החן, אין בסיס מינימלי של מציאת חן...

מה שכתבתי נכון אצלי ואצל רבים מחברי שהסכימו לתאוריה הזו, לא אתווכח עם אחרים שיגידו שאצלם זה לא ככה...

מה שאמרת קיים מבחינתי כששאין רתיעה.
כשיש רתיעה לא חושבת שיעזור עוד עם הבנאדם כדי שזה ישתנה..
כמו שאמר @ביתי יבנה בה

יש לי סיפור דייטים נפלא על זה,

אבל אווטינג מדי...

ועדיין,

נראה לי הגיוני שזה מתחלק בצורה שלא רק אני מכין את הבשר,

ובפרט שאני לא כ"כ אוהב לבשל וכו'.

כן יבאס / יאתגר אבל לא חושבת שכדאי לפסול על זה.

כל עוד הוא לא כופה את זה על אף אחד וזה בינו לבין עצמו לא רואה בזה בעיה 

נשאבת לכיוון הזה יותר ויותר באופן טבעי וממש לא מתוך אידיאל.. 

תכלס זה לא אמור להפריע יותר מדי, אבל בתור כהן, שחושב על בית מקדש וקורבנות מדי פעם, זה פוגם לי בציפייה לישועה חח

וכמעט תמיד מוחקים את הפרסומות בפורום