פורום עזרא (עמוד 39)

ישיבת "מכון יאיר" בתל אביב מארגנת השבת 

שבת הפצות בתל אביב לשביעיסטים-שמיניסטים בלבד.

כל מי שלפגוש תלאביבים ולדבר איתם על יהדות ממלא אותו התלהבות ואור - מוזמן!.

בתכנית - ריקודים ושירה ברחובות תל אביב, עונג שבת בנמל - התוועדות ושחנש"ים.

ארוחות שבת עם הישיבה, והרבה שמחה.

כולם מוזמנים, גם מתלהבים, גםרעשניים, גם שקטים, גם רציניים וגם השאר.

לפרטים: רביד 054-6174333.

נפגש!

מכירים את זה שכלום לא הולך?
הכל נראה רע, וכל דבר שאתם מנסים לעשות - נהרס.
ומילא זה היה רק יום-יומיים, אבל לא, זה נמשך ונמשך, ויכול אפילו להיות חודשיים.
בואנ'ה, מה עושים במצב כזה?!

--

בואו נחזור שנייה לסיפור של יוסף הצדיק, בהמשך למה שדיברנו עליו שבוע שעבר - 
חשבתם פעם איזה סיפור חיים קשה יש ליוסף?
קודם כל - אחים שלו, האנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליו, שאמורים לתמוך בו כשקשה - שונאים אותו.
ומילא אם זה היה כמו היום, שאחים שלנו מציקים לנו בזה שהם לוקחים לנו ת'מחשב, או נכנסים לחדר שלנו בלי רשות - אבל אצל יוסף זה לא ככה, אחים שלו רוצים להרוג אותו, ובסוף מוותרים לו, ומוכרים אותו לעבד במצרים. תחשבו מזה - יוסף כולה בן 17, לא ממש רחוק מהגיל שלנו, וכבר צריך להתמודד עם כאלה נסיונות גדולים..

ובמצרים, כשיוסף הוא עבד בבית של פוטיפר - אשתו של הבוס שלו מנסה לגרום לו להיות איתה, וממש בקלות הוא יכול לחטוא, ואף אחד לא ידע - אבל לא. יוסף שלנו לא מוותר לעצמו, עושה את המעשה הנכון - ולא חוטא.
ואז>> בגלל שיוסף לא חטא, אשת פוטיפר ממציאה עליו שקרים - ומשליכים אותו לכלא המצרי. 
כאילו, בואנ'ה, אם זה הייתי אני - הייתי שיא המתלוננת. 
אחרי שעמדתי בנסיון - לא רק שה' לא מצ'פר אותי או משהו, הוא אפילו מכניס אותי למצב יותר 'נאחס' ממה שהיה קודם!

אבל יוסף הצדיק שלנו לא מתלונן, הוא סומך על ה' גם בכלא, ומתמודד עם המצב.
ואחרי 12 שנים, פתאום קוראים ליוסף לפתור את החלום של פרעה, וכל המצב שלו משתנה לגמרי.
תחשבו  - איך יוסף הרגיש יום לפני שקראו לו לפרעה?
הוא היה בכלא, במצב הכי גרוע בעולם, והרגיש ממש תקוע - שומדבר לא התקדם עם המצב שלו.
אבל ברגע אחד קטן - הכל השתנה.

לפי המדרש: "ויהי מקץ שנתיים ימים" = קץ שם לחושך.
אבאל'ה שבשמים בבת-אחת בפסיק את הסבל של יוסף, ואת המצב שבו הוא היה - הפסיק את החושך שלו.

אז מה אנחנו יכולים ללמוד מפה?
קודם כל >>
שגם כשאנחנו מרגישים בשיא החושך, שהכל גרוע - צריך לדעת שאת הכל אבאל'ה שבשמים מכוון, ועושה את הכל בצורה הכי טובה שאפשר.
כמו אצל יוסף - שהוא לא היה יכול לעלות פתאום למלוכה של מצרים אם הוא לא היה נכנס לכלא, כי רק ככה הוא היה יכול לפתור את החלומות של פרעה -
ככה גם אצלנו. כל מה שקורה לנו קורה בגלל שזה המצב הכי טוב לנו כרגע, גם אם אנחנו לא יכולים לראות את זה.
ודבר שני >>
גם כשאנחנו מרגישים, כמו בדוגמא למעלה, ששומדבר לא הולך - הכל תקוע, יכול לעזור לנו לזכור שברגע אחד - הכל יכול להשתנות.
גם המצב הכי גרוע בעולם - נפתר ברגע אחד קטן.
כמו אצל יוסף, שבהתחלה הוא היה במצב הכי 'נאחס' ותקוע בעולם - אבל ברגע אחד הוא עלה למצב הכי גבוה -
ככה גם בחיים שלנו. 
ברגע אחד קטן - הכל יכול להיות טוב יותר - אם רק נאמין, ולא נשקע בדיכי. 

שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י, וחנוכה שמח! 

מכיר את זה שחבר שלך בא ונותן לך מחמאה, ואתה כזה: 'לא.. מה פתאום, אני בכלל לא כזה, פשוט רק עכשיו יצא לי לעשות את זה..'?

מכירה את זה שחברה שלך אומרת לך: 'וואו, אחותי, איזה יפה השיער שלך היום.. פצצה!', 
ואת אומרת לה: 'מה? איכס. לזה את קוראת יפה?'...
---

מן הסתם לכולנו יצא לפחות פעם אחת בחיים שהחמיאו לנו, ואנחנו הכחשנו את זה.
למה בעצם אנחנו עושים את זה?
כי בד"כ מי שאומר רק 'תודה' על המחמאה ולא מכחיש את זה - נחשב לשיא ה'חש'. היום אנחנו רגילים לא לומר על עצמנו שומדבר טוב, כדי שלא יחשבו שאנחנו 'חשים', או במילה אחרת - מתגאים.

אז בעצם מכאן נובע שאדם שנחשב לעניו בחברה שלנו - זה אדם כזה חסר עמוד שדרה, שלא מאמין בעצמו, וחושב שהוא לא טוב בכלום.
אבל רגע, זה נראלכם באמת האידיאל להיות אדם כזה חלש, שלא באמת מעירך את עצמו?
אז זהו שלא.
אדם שעניו באמת, זה אדם שיודע שב"ה יש הרבה דברים שהוא טוב בהם, א-ב-ל - ופה מגיע אבל ענק - את הכל ה' נתן לו, אין לו שומדבר בזכות עצמו. 
ז'תומרת שכן, יכול להיות שאתה מנגן ממש יפה, ואתה לא צריך להכחיש את זה כל פעם שאומרים לך את זה - אבל אתה צריך תמיד לזכור שה' הוא זה שנתן לך את הכישרון הזה כדי שתוכל להשפיע טוב בעולם, זה חלק מהשליחות שלך פה בעולם.
וכן, אם את טובה במתמטיקה את צריכה לנצל את הכישרון שה' נתן לך - ולא לומר שאת לא טובה בזה, כי ככה את לא תעזרי לאף אחד - לא לך, ולא לעולם.

בפרשת השבוע (פרשת וישלח) - יעקב אומר:
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך"

בעצם יעקב אומר פה שוואלה, הוא קטן. לא באמת מגיע לו להצליח.
אבל כרגע ראינו שאדם עניו באמת זה אדם שיודע שיש דברים שהוא טוב בהם, ולא מכחיש את זה. 
אז איך זה מסתדר?!

אז זהו, שאנחנו יודעים שה' נתן לנו תכונות מסוימות וכישורים מסוימים - והכל בא רק ממנו.
אז פה בעצם יעקב מראה לנו את הענווה האמיתית -
מבחינת עצמנו - לא מגיע לנו כלום, כי אנחנו לא באמת טובים.
אבל רק בזכות מה שה' נותן לנו - אנחנו מצליחים ב"ה.
אז בעצם ה' עושה איתנו חסד ענק  בזה שהוא בכלל מביא לנו את התכונות והכישורים שיש לנו, כי באותה מידה הוא יכול גם לא לתת לנו אותם.
ולכן, יעקב מרגיש כ"כ קטן מבחינת ה', כי ה' נתן לו (וגם לכל אחד מאיתנו) כ"כ הרבה. וכל מה שהוא נותן לנו הוא נותן לנו סתם ככה, בחינם.
וואו. תחשבו איזה טוב ה'.

אז לסיכום,
ענווה אמיתית זה לדעת שב"ה יש לי כישרונות - אבל הם לא הגיעו לי בזכות עצמי, אלא רק בזכות ה'.
ולכן - אנחנו צריכים להרגיש ממש התבטלות כלפי ה', כי הוא נותן לנו כ"כ הרבה.

שנזכה, בעז"ה! 

שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!