פורום הורות (עמוד 152)

אז נתחיל שוב. אנחנו הורים לשניים. בן שנתיים וחצי ובת 9 חודשים. הגדול שלנו נהיה מאוד תוסס לאחרונה... אלים, מרביץ לאחותו הקטנה (עד עכשיו הוא היה החבר הכי טוב שלה), לא מסכים לעשות שום דבר, הכל עובד רק באיומים וצעקות...
ממש קשה לנו איתו ולא כל כך יודעים איך נכון להתמודד.
עונשים וצעקות לא עוזרים!! מה כן?

הוא די קטן... קשה להסביר לו איך להתנהג.

אין לי עצות ממשיות, אבל בגדול - להכיל אותו, לחבק, לתמלל לו את רגשותיו, לומר "לא" קצר ותקיף כאשר עושה משהו לא טוב (ולא להיגרר לוויכוחים), לשתף אותו בטיפול באחות הקטנה ובסתם עזרה בבית...

זה יעבור, בע"ה!

חד משמעית .... אצל הבן שלי זה היה אותו סיפור ואני יכולה לומר שרק ככה עליתי על בעיה...(טוסיק אדום)

אבל אולי האוכל של שבת מתובל יותר?

 

תנסי לעבור אחד לאחד על מה שהיא אוכלת בשבת, חפשי מה יכול להיות הגורם.

גם אם היא אוכלת יותר בשבת, התגובה צריכה להיות יותר יציאות אולי, אבל לא צורבות ברמה שיגרמו לכוויה.

 

יש ילדים שעובדים על הצמחת שיניים בסדר מחזורי קבוע, אחת לשבועיים, אחת לשבוע וכו'. אולי זה המקרה?

האוכל מתובל עדין טיפה פפריקה ופלפל שחור

מנסה לעבור על האוכל ולא מוצאת מה הבעיה

הצמחת שיניים?אולי היא באמת עצבנית אבל זה כבר מלא זמן..

תודה בכל אופן

-החומציות של פירות ההדר גרמה ליציאה חומצית שעשתה כוויה!!

ופעם אחרת בגלל החמין. שמתובל טוב טוב בפפריקה (חריפה לפעמים), כמון , וכו'...

 

אז כמו שהמליצו- לבדוק... בד"כ זה ממאכל חריף/ מתובל/ חומצי

מתזונה ללא תבלינים (רק מלח), רסק

לאוכל אמיתי מתובל- היו לילדה כוויות בישבן.

אולי זה ילד  רגיש. קורה.

ואולי זה משהו אחר...

רק על עצמי לספר ידעתי...

יש דברים שרואים רק אחרי שמודדים

לפעמים הבגד מהמם אבל הוא לא יושב טוב על הגוף

או בגד בצבעים מסוימים אחרי שמודדים רואים אם הוא מתאים לך ספציפית וכו

כרגע אני לא מעיזה לקנות בלי למדוד

אבל אולי אני לא פונקציה, כי גם לילדים אני קונה רק בחנויות ולא באינטרנט

לילדים אני קונה באינטרנט אבל לעצמי קשה לי לקנות בגדים בלי למדוד אבל אני גם לא אוהבת את כל החיפושי בגדים זה סתם מעייף וגם בדכ לא מספיקים את כל מה שרוצים וגם להינות עד שיוצאים..
אם תהיה טבלת מידות אמיתית ולא בערך.
אם הבגדים לא יהיו ביוקר
אם המשלוח לא יעלה הרבה (או יהיה חינם מסכום מסוים..)
אם תהיה אפשרות של החזרה/החלפה הוגנת
אם השירות יהיה מהיר אדיב ונעים עם ממשק נוח
אז בהחלט אשקול את העניין ברצינות ואולי גם אני יתן צאנס וכן יקנה

הייתי מתחילה בקטן רואה איך הולכת ואז מתפתחת ולא ללכת בגדול ולהתרסק ח"ו..

אני שמנמנה ולא כל דבר יפה עליי. חייבת למדוד קודם

כי רואים הכי טוב אחרי שמודדים, ורואים בדיוק איך זה יושב על הגוף.

אישית, הייתי שמחה לחנות אינטרנטית לכלי בית (על דברים שבאים מסין אין מספיק אחריות, וקשה לסמוך על החומרים שמהם הם מיוצרים).

בהצלחה!

אבל.. אם אפשרות החזרה מהירות ונוחות ללא עלות!
בעיקר דברים שלא חייבים להיות בול על הגוף..
נניח סריגים, עליוניות וכו..
אבל יצא לי בהחלט לקנות גם חצאיות ושמלות
ואני מרוצה

(לא באמת שמרתי...)

1.להכניס למכונה עם קצת אקונומיקה יחד עם אבקת הכביסה
2. אני מכבסת עם כביסה לבנה

בשום פנים ואופן לא לצבעוני!!

פשוט פלאים...

ד"ר פישר בלי סוכר

השאר טיפטופת אולי עם סוכר

אנטיביוטיקה יכולה להיות מסוכנת.
וגם דלקת גרון יכולה להיות מסוכנת.

אז לדעתי, ללכת לרופאה בכל זאת.
או ללכת לרופא אחר אם זה אפשרי.

(אנטיביוטיקה נותנים לפי סוג החיידק וחומרת הדלקת. לא רק לפי גיל ומשקל)

בשביל זה הרופא למד, אם יש לך בעיה עם הרופאה , תחליפי, ברוב המקומות יש יותר מרופא ילדים אחד, וגם אם אין שווה למצא מישהו אחר, גם במרחק נסיעה, הרי מתישהו תצטרכי רופא, חבל לסכן את הילד בגלל קושי שלך עם הרופאה

קופ"ח לא יכולה להחליט עבורך מי הרופאה.

 

אם לא טוב לך הרופאה הנוכחית, תודיעי במרפאה שאת רוצה להחליף, אם יש בסניף יותר מרופאה אחת.

התלבטות לגבי טלויזיה - הורות

להמתיק אפשר עם טיפות סטיוויה או סוכר דמררה.

ליתר דיוק: מהיום שהגעתי הביתה מבית החולים, כי שם הם היו בתינוקיה ולא ממש הסתדר לי.
בבית כל לילה כשאני משכיבה אומרת ק"ש ושמה יד על עיני התינוק, ובבוקר נוטלת לו/לה ידיים.

 

קריאת שמע -בבית שלנו כשחזרנו אחרי הלידה טקס השכבה

נטילת ידיים בעיקרון אמורים כשהילד נוגע בלחם-

זה יוצא בגיל שנה בערך.

משתדלים אבל בחורף זה בעיה .

אני משתדלת לפחות שבאמבטיה של הבוקר היא תשטוף במים.

 

עשיתי חיפוש בשבילך.(שאלה בערוץ הידברות)

כי מה שאני יודעת זה מהמשפחה ומשמועות כזה..

אבל ללא סוכר יקר יותר מהרגיל

נטילת ידים בבוקר התחלתי כשהתחילו ללכת גיל שנה וארבע בערך ושמע ישראל מגיל  כ0 ככששרתי נומי נומי מיד אחרי זה שמע ישראל 

בעיקרון כל דבר שמרגילים ככל שהוא נלמד מוקדם יותר הוא יותר נחקק ונשאר אבל מבחינה הלכתית לא בטוחה . אני חושבת שמגיל 3

התחלתי עוד בבית חולים...לקחתי את התינוק לחדר ונטלתי לו ידיים..

לק"י

שהתינןק מושיט ידיים.
אני נוטלת לבן שלי (בן שנה ועשר), אבל אם הוא מתנגד- אני מוותרת.

אנחנו נוהגים מלידה גם ק"ש וגם נטילת ידיים

לרוב נטילת ידיים בחודשים הראשונים אני נוטלת לתינוק מתי שיוצא לאו דווקא בבוקר

בחורף מחממת  מים ומערבבת עם מי ברז כדי שיהיה נעים- לרוב נעזרת עם הבעל או אחד הילדים הגדולים.

בשלב מסויים התינק כבר מושיט ידיים- כרגע הקטן שלי בן שנה וחודשיים וכ"כ רגיל לזה שרק מבקש כשרואה את הנטלה.

מבחינת הלכתית צריך משהתינוק מחזיק את האוכל לבד ביד

וק"ש זה הכי פשוט כשמרדימים לשנת לילה- טוב שישמעו דברים קדושים, אני לפעמים מוסיפה פרקי תהילים

 

לגבי השוקו, אפשר לערבב אבקת חרובים ( לא שוקו חרובים) ולערבב עם סוכר קנים או סילאן קצת מים חמים ואז להוסיף חלב שקדים/עיזים/ פרה

 

בהצלחה

אמורים שאם נוטלים לתינוק ידים כל יום, זו סגולה נגד הצהבת.

 

אבל שמעתי על זה רק אחרי שכולם היו צהובים והבריתות נדחו  

 

אני התחלתי את קראת שמע מיד כשהילדים הוי קטנים תינוקות.

נטלת ידיים בבקר מאז גיל שנתיים וחצי שלוש (משהו כזה ).

 

 

אל תניחי את העניין.

ראיתי שמסאג' עדין עשה יותר טוב, לפחות בהרגשה.

עבר תוך חצי יום - יום.

 

 

היה לבת שלנו בגיל קצת יותר מאוחר.
יכול להיות כלום, ויכול להעיד על בעיות אחרות, ולכן צריך לבדוק.
אצלנו הפנו לאולטרסאונד- ועד שהגיע התור כבר עבר לה ב"ה

אוברול שמכסה גם את כפות הרגליים.

אני רוצה עכשיו לקנות פוך יחיד (עד עכשיו הוא עם שמיכת תינוק) ואולי בגלל שזה יותר גדול הוא לא יצליח להוריד את זה כ"כ מהר

לפני כמה לילות קמתי, כיסיתי אותו, הלכתי לשתות כוס מים ועד שחזרתי הוא כבר הצליח להוריד את השמיכה 😵

לכסות והיא מורידה את הדמיכה באותו השניה. אני מלבישה חמים יותר גרביים וחלונות סגורים בחדר...
אין לי פתרון אחר כרגע.
להדליק חימום מעכשיו זה קצת מוגשץזם כי מה יהיה בחורף באמת??

של השמיכה מתחת למזרון/בין המיטה לקיר, לכל האורך.
וככה לא יכלנו להעיף אותה.
אני עושה את זה עם התינוק שלי. בדרך כלל זה מעולה.

אני איישם את האוברול והגרביים החמות.

יש לי רק בעיה עם לחמם את החדר, הבן שלי ישן איתנו ובעלי סובל כשיש מזגן על חום.

בקשר לעצה של הכנסת הקצוות מתחת למזרון- הבן שלי מתהפך בכל המיטה במשך הלילה, זה לא יתאים לו..

מישהי ניסתה את זה?:

סוודר קפוצון חם אוברול מתחת לפיז'מה כך יהיה לו חם בלי השמיכה...

 

זה סוג של אופי, גם אצלי הם אוהבים לישון בלי שמיכה (תוך כדי שינה מעיפים)!!

והעיקר של החימום צריך להיות דווקא דגש למעלה באזור השכמות והריאות!!

אבל נראה לי שבמקרה של ילדים שהרגליים נשארות חשופות אם לא שמים גרביים אז בטח זה בסדר לשים..
בכל אופן את פלג הגוף העליון הכי קל לכסות...אפשר לשים גופיה ומעל עוד חולצה עבה וזה מספיק!

די עם הפרסומות האלו

אני חייבת לציין שקניתי שק שינה לבת שלי בחורף שעבר לא של החברה הספציפית הזאת וזה פשוט הציל לנו את החורף! כמה שלא נחמם ונלביש זה לא מספיק בחורף הקר צריך יותר מאוברול חם..
ממליצה בחום!

כמובן תלוי של איזה חברה

שאלה לגיטימית!

גם אני ראיתי את זה ברחבי האינטרנט, מה הבעיה?

נראה לי שלהלביש חם וחימום החדר יהיה בסדר

לא רואה את בת השנתיים שלי מוכנה לישון בשק'ש כזה.

אני פשוט מלבישה אותה היטב כולל גרביים כי גם אצלי אותו קטע- לא נשארת מכוסה.

סוגרים את השק שינה בריצ'רצ'  וככה הילד נשאר עם השמיכה כל הלילה 

היה את זה לאחותי . שוקלת גם לקנות את זה

נראה לי עולה בסביבות 12 שח

**הכוונה עולה מאה עשרים שח , חלק מהמקשים במקלדת לא עובדים לי

ממרום שנותי שגדלו שישה ילדים פעלתים אילו מסקנותי:
1. להלביש את בגדי מחר לאחר הרחצה ולא פיגמה.
הבגדים של היום עבים חמים ולא נופלים. יש לציין שמכנסים כדאי להלביש פוטר או פליז ולא בד.
2. לוקחים שתי שמיכות צמר ישנות או חדשות ותופרים אותם כשק שינה ומי שיותר יצירתית תשחיל גומי להידוק כמו שקית אוכל.
3. לוקחים חצאית צמר ישנה או מפליז או מכל חומר חם ותופרים למטה. אפשר אפילו תפר ביד
החגורה מכווצת ממלא. אם החצאית מגומי אז עוד יותר טוב.
4. חימום זה אופציה לאמצע החורף או שהילדים ישנים בחדר אחר.
הרעיון שיהיו לבושים חם כי הפיגמה לא מספיקה.
5. אפשר איזה אובראול פליז, בגד שמתאים רק לילדים עם טיטול בלילה. כי לגדולים יותר קשה להתפנות בלילה ועליהם להסיר את הבגד מה שמצריך מבוגר לעזר ומציק להורים בשנתם.
מקווה שהועלתי במקצת

אימצתי את 3.

ולמי שחושב שזאת פירסומת- זה לא. בפירוש לא.

אם לא רואים שיש בעיה מיוחדת - 

 

אין בעיה. ובהנחה שכדרך ילדים, הם ישנים עם דלת פתוחה ולהשתדל שההתלבשות של הילדה לא תהיה בפניו.

אבל כשמדובר לגמרי, אני חושב שכבר עדיף שהילדה לא. וכמובן, בלי לעשות מזה "ענין".

מה מותר לבחורה לראות גבר ערום לדעתך? אתה רציני??

אם אתה מתכוון לזה שהיא מעל גיל 3 והם לא מעל גיל 9, זה לא שייך לעניין ראוי/ה לביאה, אלא לגיל חינוך ששווה בזכרים ונקבות.

 

הלכה פשוטה, לכולי עלמא, ששמירת העיניים בדבר אסור, כמו כל איסור בתורה (פרט ל3 כמדומני הנמנים במסכת קידושין פרק א' דף לא) - היא לגברים ולנשים גם יחד "השווה הכתוב אישה לאישה לכל איסורים שבתורה".

במידות חסידות והחומרות יש חולקים ויש משווים.

"בחור ובחורה"..

 

האמא שאלה על בת בגיל חמש ובן בגיל שש. אז אם צריך לשים לב למשהו בנידון זה - זה למה שכתבתי, לדעתי.

 

ולדעתי אין לכך כל קשר ל"שמירת עיניים" של ילדה. וגם מה שכתבת, כאילו אין הבדל בין גברים לנשים בענין זה, אינו נכון לדעתי, כולל המובאה של "השווה הכתוב אשה לאיש", שבא לומר שבמה ששייך לשני המינים, אין הבדל במצוות לא תעשה, שלא כמו בעשה שיש "הזמן גרמא". הרי יש עוד איסורים בתורה שמהותית/טכנית, שייכים רק לאיש ולא לאשה, וכן להיפך (וקול באשה ערווה, ולא באיש. וטפח באשה ערווה ולא באיש). אלא שזה לא שייך לנושא הנידון אז חבל להאריך.

להלכה, לא אומר שאין איסור כזה. הוא כנראה סבר שזה דאורייתא בניגוד לשאר.

 

ואתה בכלל נכנס לדיון עמוק אם בכלל קול באישה ערווה זה דאורייתא, אם זה דאורייתא, בפשטות, זה אסור גם לאישה.

למעט פוסקים בשיטת הרמב"ם, רוב האיסורים על קירוב כזה או אחר הם דרבנן ו"אל אשה ... לא תקרב" זה אסמכתא בעלמא, אז גם קול באישה אותו הדבר.

זה הסתדר לנו מעוד בחינות (במשך אותה שנה הצטרפה בת נוספת למשפחה, וכך ידענו שהבת הגדולה לא תהיה לבד בחדר לאורך זמן).

אם אין אפשרות של הפרדת חדרים - לא הייתי מתעקשת בגיל הזה. אבל כן כדאי לדעתי שהמיטות יהיו בשני צדדים שונים של החדר, למשל.

לענ"ד
חינוך לצניעות הגוף טוב להתחיל מוקדם ובהדרגה. אני לא רואה הבדל משמעותי בין בן לבת בעניין הזה. אני חושב הגיל כמספר פחות משמעותי ויותר ההתפתחות הרגשית והשכלית של הילד/ה. בסביבות כיתה א נכון כבר לחנך לכך לדעתי ברוב המקרים.
חלוקה של חדר משותף אפשרית לענ"ד גם מעט הלאה אם מצליחים ללמד שלא מתפשטים אחד ליד השני.

יש לי בת בת שש. קיבלה חדר נפרד מהבנים. סביבה כולם צנועים, והיא ממש לא קולטת את העניין. מסוגלת להתפשט לפני אחיה (כדי להחליף בגד למשל), וכשאני מעירה לה, היא לא מבינה מה אני רוצה ממנה. מוזר...

ולא כדאי להכניס לה לראש דברים מיותרים.

 

אם היא "לא מבינה", סימן שהיא עוד לא שם.

 

תשתדלי בלי לעשות ענין, לדאוג שהאחים לא יהיו שם אז. או לומר, לכי להחליף באמבטיה. בלי הסברים יתרים.

המסר עובר בזה שאת מתיחסת לעניין ולא מתעלמת. טוב שאת מעירה אבל חשוב לדעתי להעיר בעדינות כמו שהיית מעירה על כל דבר אחר. כשיגיע הזמן היא תדע לקשר את ההערות שלך וליישם בעצמה.
בהצלחה!

הילדים מרגישים את זה.

הם לא צריכים אותנו כל היום לידם

אלא שנרצה להיות איתם

שנהיה איתם בראש.

שלא נשכח אותם.

זה התובנה שלי.

בשבת ובחגים אנחנו איתם המון 

ביום יום יש אילוצים

הם רוצים וצריכים כסף לחיות וגם אנחנו.

זה לא אידיאלי בעולם מתוקן נהיה יחד 

אבל עד אז...

אני חושבת על זה כל היום וזה התובנות שלי..

אבל  כמובן מידי פעם עושים עצירה לראות האם צריך לשנות..

התנאים משתנים.

ואפשר לקחת אותה מהצהרון ואותו מהמטפלת מידי פעם ולעשות יום כיף.

זמן איכות ביחד שווה יותר מהרבה זמן שבו יש מתח ותיסכול.כי כתבת שהיא אנרגטית..

 

 

שאת צודקת בהחלט. ילדים צריכים את אמא לידם.

אם את יכולה להרשות לעצמך כלכלית (אפילו במחיר של צמצום בהוצאות) תשארי איתם כמה שיותר. נשמע לי נורא שילדים רכים פוגשים את אמא רק אחרי הצהריים. לדעתי העולם המודרני של היום המחייב אמהות לעבוד משרה מלאה עושה עוול גדול לילדים. 

אם את יכולה למצוא עבודה של חצי יום או לעבוד מהבית או בכלל לא לעבוד תקופות מסויימות או לפחות להאריך חופשת לידה בעוד כמה חודשים נראה לי עדיף לילדיך.

 

נכון את כנראה צודקת וטוב לילדים שאמא לא תעבד או תעבד מעט, אבל המציאות אצל משפחות רבות היא שאמא צריכה לעבד בשביל דברים בסיסיים- לא חיים רק מלחם וחלב, אלא בשביל לחיות בכבוד, לא להתקמצן על כל שקל , לקנות בית, בגדים וכו...
האמת- אני אמא למשפחה ברוכה ב"ה ומסתכלת בקנאה על נשים שיכולות להרשות לעצמן חצי משרה / שליש משרה( לא רוצה לא לעבד בכלל- אוהבת את המקצוע שלי), ולא מצליחה להבין איך אפשר, כנראה תלוי גם בעיסוק של הבעל...
ולעניין העיפות- מוכר מאוד מאוד, לי עוזר לפעמים ללכת לנוח לחצי שעה , אפשר כשהילדים נרדמים ובמקרים קשים כשהבעל מגיע הוא מטפל בילדים ואני נחה אפילו 20 דקות, מרענן קצת...
בנוסף כדאי מידי פעם לצאת מהבית כשהילדים ישנים( לקחת ביביסיטר) בחוץ לא נרדמים ועצם היציאה מרעננת ונותנת קצת אנרגיות מתקופת הדייטים...

התגובה שלך ממש מאירה ומשמחת ונותנת נקודת מבט אחרת תודה!

אני בול כמוך
עוד חודשיים חוזרת מחופשת לידה שלישית ב"ה
ומבינה לגמרי מה כתבת
אם את יכולה להרשות לעצמך להישאר בבית לכי על זה
רק שימי לב (ותכף יגיעו העגבניות..) שאת צריכה לקחת כמה דברים בחשבון: גם את הבחינה הכלכלית, וגם את העניין של המימוש העצמי. אמא ממורמרת וחסרת סבלנות היא לא אמא טובה- גם אם היא זמינה 24/7 לילדים שלה. (לא אומרת שמי שנשארת בבית היא כזאת- כל אחת מכירה את עצמה, סתם עוד משהו לשקול..)
אצלנו אני חוזרת הרבה בגלל העניין הכלכלי, אבל גם אם היתה לי האופציה לבחור להישאר- אולי הייתי מקטינה משמעותית אחוזי משרה, אבל בבית אני לא בטוחה אם הייתי נשארת. ואני אוהבת את הילדים שלי מאוד.
במקרה שלך, אין מצב לנסות למצוא עבודה קרובה יותר? זה יחסוך לך זמן יקר..
זה אכן אבסורד שיוצא שיש לך את הילדים שלך שעות בודדות ביום- ובגלל זה אני ממש משתדלת שזה יהיה זמן איכות- בלי פלאפון, בלי הסחות. לדבר איתם, להקשיב באמת למה שעובר עליהם.
ומעבר לזה- ברוך השם שיש את שבת.
תראי, אנחנו חיות במציאות לא פשוטה- זה באמת לא טבעי שהאישה צריכה גם לצאת ולפרנס. אבל ממה שזכור לי מהפעם הקודמת שחזרתי- דיי מהר נכנסים לשיגרה וזה פחות נורא ממה שזה נראה..
הכי חשוב- תזכרי שאת עושה את ההכי טוב שאת יכולה לילדים שלך!
בהצלחה

תודה על התובנות מנסיונך
אכן הארכתי מעט את החופשת לידה אך מבחינה כלכלית לא יכולה יותר מזה...
ובאמת אם הייתי יכולה הייתי עובדת פחות אבל לא בכלל לא.

ולהציע לו תחליף
ספר
קלטת עם סיפור

ולשיר נומי נומי וללטף באזור העיניים מרדים...

אם אתם חושבים שזה מזיק לו, הרגל רע וכו'- אל תיכנעו.

תחליטו שלא נכנעים. מצב התודעה שלכם חשוב ביותר להצלחה.

המתוק רק בן שנתיים ואתם אחראים לווסת עבורו מה טוב ומה פחות.

תהיה תקופה של כמה ערבים קשים, אבל בסוף זה ישתלם.

מה יכול לעזור: טקס ערב קבוע, לשבתלידו, לספר סיפור, נשיקה וכו' וכו'- את כל אלה אתם בטח יודעים.

בהצלחה!

להגיד לו במשך היום שהערב לא הולכים לישון עם פלאפון. ולחזור על זה כמה פעמים במשך היום. שיגיע למיטה מוכן ובידיעה שהיום לא יהיה.
זה נכון בהרבה דברים בחינוך: לומר וליידע מראש, ולא בו במקום. דוג' : כשיוצאים לקניות, לומר לילד מראש עוד לפני שנכנסים לחנות, שלא קונים ממתקים, או קונים רק ממתק אחד! ולא להתנגד רק כשהוא כבר רואה את הממתק ורוצה.

וממליצה על הספר "לישון בלי לבכות"

בפלא וככה יותר קל לך לומר לו את הלא. או לגמור את הסוללה.... ברגע שאין את האפשרות נגמר יותר מהר המלכים והמלחמות ולכן מראש להכין אותו ולהיות משהו אחר עבורו... אצלי ברגע שיש ממתקים הוא שובר אותי לתת לו ולרוב אין ממתקים רק בגלל זה. שלא יהיה לי או לילד שלי פיתוי לאכול שטיות ולא אוכל....

כאשר אין אפשרות לך. תחשבי מה עוד הוא אוהב לעשות. או לקבל בובה למיטה? שלי ממש אוהב... בכללי הייתי ממליצה לך לקחת נשימה ולדעת שהוא ירדם כי הוא עייף. זה מה שיקרה....!!

בשבת אנחנו יותר גמישים איתו (אולי בגלל שאין וידאו?) ומאפשרים לו להתפנק ולהירדם על הספונת שלו בסלון..

בגדול - כשאין, הוא מבין.
אני חושבת שאנחנו אלה שמאפשרים את זה כי זה פתרון קל ונוח לנו..

בהתחלה זה קשה אבל לאט לאט הוא יתרגל

זה עלול להיהפך לתנאי החדש- שבלי זה הוא לא נרדם.

פשוט תחליטו שאין יותר פלאפון.

אפשר גם להוציא את הבטריה בלילות הראשונים, כדי שיהיה ברור לכולכם שבאמת אין.

יש משפחות שמרדימות עם דיסק- סיפור, זה לא רע בעיני, אבל הכי טוב ללמד את הילד להרדים את עצמו.

חבל בכלל שהתחיל דבר כזה. אבל כעת, צריך לשבור לגמרי את ה"הרגל" הזה.

 

אפשר לנסות לשים קלטת/דיסק עם סיפור בחדר.  

 

לשבת לידו ולספר סיפור.

 

אבל להפסיק לחלוטין את התלות הזאת.

אתמול בערב, תוך כדי צחצוח שיניים, הודענו לו שהיום הולכים לישון בלי וידאו.
הוא אפילו לא ביקש.. העסיק את עצמו עם צעצועים.. אמנם לקח זמן, אבל בסוף הוא נרדם.

מרגישה שהיינו צריכים את הביטחון לעצמנו.
תודה לכולם!

שאלתך
עד כמה מרכזי האהבה בין מטפל למטופל.

אפשר לומר שהיא מיותרת לחלוטין כי הרי יש לטעון שהטיפול הוא טכני לגמרי.

מאידך מטפל שלא אוהב את המטופלים שלו - לא יעשה את הדברים לטובתם.

אמנם אם המטפל אוהב יתר על המידה הוא עלול לשגות בטיפול שלו. (דומה לזה האיסור לרופא לטפל בקרובים )

מכאן ש..יש לאהוב את המטופל.במידה כזאת שהמטפל לא יהיה תלותי או קל להסיח דעת או מתמקד באהבה שלו למטופל. מה שעלול להוביל את המטפל לחפש את ההנאה של עצמו מהטיפול ולא את טובת המטופל.

כמו כן.
אמרה הנערה (ככה דמיינתי)😑 שהיא לא רוצה להרגש תלותית.
אולי זה מה שהיא רצתה לומר.
אולי היא רוצה להרגיש המטפלת. להיות שולטת כמוך ..

דברים בעלמא בלבד

תשובה מעניינת...
התכוונתי יותר- איך אתם כמטופלים הייתם רוצים שאני כמטפלת אגיב.
תודה על תשובתך כך יכולתי להדגיש כוונתי.

אומנם לא התנסיתי בטיפול נפשי, אבל גם בי יש את הצורך הזה שיחסים יהיו הדדיים זה מאוד קשה שקשר עם חברה/ מטפל וכו'- כל אדם באשר הוא איננו הדדי. אני חושבת שקשה לה ההרגשה שהיא תלויה וזקוקה לקשר הזה מאוד, שהיא חושבת על כל מילה שנאמרת במהלך שעת הטיפול במשך כל השבוע, ואילו לך הקשר הזה איננו כה משמעותי אם בכלל.

קראתי על הנושא בעבר והזדהיתי מאוד.

 

לדעתי, המסר שצריך לעבור ממך אליה, בתנאי שאת באמת מאמינה בו ומרגישה כך, הוא שאומנם יש לך עוד מטופלות, אבל כל אחת מפגישה אותך עם עומקים אחרים ומעוררת בך תחושות מחשבות וביטוי אישי שונה. את צריכה להרגיש וגם להביע שהקשר הזה הוא ייחודי גם בשבילך, כי אין לך עוד מטופלת כמוה בדיוק. 

לעולם הקב"ה איננו מפגיש שני אנשים אם אין לשניהם מה ללמוד זה מזה.

כל יכולות הריפוי והתמיכה שלך מגיעים מהאנשים המדהימים שמעיזים לקחת את חייהם בידיים. בלעדי המטופלות שלך, כן ממש כל אחת ואחת, לא היית מטפלת, בדיוק כמו שאם נהפכת לכזו רק בזכות היותם של ילדיה- ילדיה. אם כך גם את זקוקה לה. ולא, את לא זקוקה לה רק בשביל הפרנסה, את זקוקה לה לתהליך שאת עוברת, למעמדך ולניסיונך כמטפלת וכאדם.

 

לדעתי זה מראה דבר טוב ובריא על המטופלת, אדם בריא בנפשו מתקשה להיהפך לתלותי. אומנם ייתכן כי יש לה קושי בקבלת עזרה או צורך בשליטה וכדו', ועדיין לדעתי מראה על נפש יציבה.

אני חושבת שדווקא בשל הקושי הזה שלה, חשוב מאוד שיהיה לה מקום בו היא יכולה להישען, להיתלות, להיתמך. חשוב שהיא תבין שקשר טיפולי הוא אחר ובו מותר וחובה שלא תהיה הדדיות. דווקא בגלל היותו לא הדדי הוא גורם לריפוי ולצמיחה.

 

אגב, מעניין אותי, האם זו פעם ראשונה שעולה לך דילמה כזו עם מטופלת? 

איזו הרגשה עלתה לך כשהיא אמרה לך את הדברים הללו? ואיך הגבת?

 

נ.ב. יש דעות שמטפל שהתנסה בטיפול בעצמו הוא מטפל מקצועי ומבין יותר. מה דעתך על נק' זו? את חושבת שאם היית מתנסה בטיפול היית יותר יודעת איך להגיב? אולי היית מבינה אותה יותר?

 

 

היתה לי הרגשה מאוד דומה לזו של המטופלת הנל ומה ששוגי הסבירה זה בדיוק מה שהמטפלת אמרה לי .בהתחלה זה קצת אכזב אותי והפחיד  כי לא היתי רגילה למערכת יחסית כזו שיש פתיחות חד צדדית  שאכן  מביאה לקרבה רגשית אבל לצורך הטיפול הפנמתי שלמרות הקושי הפעם מדובר במערכת יחסים שונה ממה שהכרתי עד כה ואולי כי היתי מוכנה לזה, כשהסתימו המפגשים זה היה רק לשנות את ההרגל וזהו

מצד אחד, 

אם תאמרי לה שזה בסדר שהיא יכולה ללכת, את תאוששי את החשש שלה שאת לא אוהבת אותה ולא צריכה אותה.

 

אם תגידי לה שאת רוצה שהיא תשאר אולי היא תחווה חוייה לא אמיתית ממך, והיא תחשוב שאת צריכה אותה.

 

אולי להסביר שמותר וטוב ונכון שתאהבי אותה אבל לא תתאהבי בה.

 

את המטפלת, ואת לא תלויה בה.

 

אם הייתי מרגיש שהמטופל מאוהב בי לא הייתי סומך עליו.

אמנם אם היה אוהב אותי. הייתי מרגיש בסדר.

 

במטופל ובהרגשתו
ועי' דברי שוגי האם המטפל עבר טיפול

את צריכה לשבח אותה על הכנות והאומץ ולעודד אותה לא להיות במקום שלא עושה לה טוב.

(אהבת יתר ותלותיות אני מניחה שאת מסכימה שזה לא טוב)

נכון, יש מימד של חד סטריות באהבה ,

למה זה מפחיד אותה?

היא העלתה פה רגש חשוב מאד ומרכזי מאד בחיים שלה, תתיחסי אליו.

 

ותצייני כמובן , שבכל מקרה אם זה מה שהיא מרגישה שנכון - היא יכולה לעזוב , והטיפול הוא שלה ובשבילה,

אבל מענין אותך לדבר על זה - על הפחד.

 

ולשאלתך האהבה - או יותר מדויק הקשר מטפל מטופל הוא חשוב ביותר בטיפול,

הטיפול עצמו הוא הרובד הגלוי,

והקשר הוא הרובד הנסתר של הטיפול.

אני מרגישה שפורום זה ממש לא המקום לשאלה שלך. את אשת מקצוע, לכי תתייעצי עם אנשי מקצוע. לכי תקראי ספרות מקצועית בנושא.
אני מזועזעת. ומופתעת שאני הראשונה שמאירה ומעירה על זה. כל טוב.

אלא חוות דעת של עוברים ושבים וזה המקום המעולה לכך.

שבת שלום!

איפה היא זוכרת שהרגישה ככה בעבר
פחד שלא יחזירו לה אהבה
אולי בדידות
אולי דחיה
היא משליכה עלייך קשרים משמעותיים שהיו לה
תשתמשי בזה לטיפול

ברצינות.

כמטפלת, הקשר בין מטפל למטופל הוא חשוב ומשמעותי לתהליך מאד.

עד כמה את אוהבת אותה?

עד כמה אכפת לך?

כמטופלת אני חושבת שהיה עוזר לי לדבר על מערכת היחסים הזאת לנסות להבין אותה ואז להגדיר בברור את הגבולות המתאימים לי ולמטפל.

 

נ.ב

 מה ההכשרה שלך כלומר, איזה סוג מטפלת את?

בשבת, ולא מקטרים ומתכוונים שוב חג, שוב שב., שוב לבשל... אין לי כוח ליטול ידיים... וגם אפשר סיפורים בנושא, או פרסים כל פעם כשכבר נניח...

לספר לו סיפור, על מישהו שמקבל כל פעם מתנה ואומר תודה; ופעם מחליט שהוא לא רוצה להגיד יותר תודה וכו'... אח"כ להסביר שברכה זה תודה לה'. לראות איזה דברים ה' נותן לנו וכו'. בשפה פשוטה אפשר להגיע לכך שהוא ירצה מעצמו לברך.

הבת שלי הרבה פעמים מסרבת ליטול ידיים לפני המוציא (בבוקר אנחנו מתעקשים, לפני אכילת לחם אנחנו מזמינים אותה להצטרף בשבת והיא לא תמיד רוצה). מה שאני אומרת לה זה 'בסדר, את עדיין קטנה ולא חייבת ליטול, כשתהיה מספיק גדולה את תיטלי ידיים כמו כל הגדולים'. לדעתי גם במקרה שלך זה נכון- לשדר שברור לך שכשהוא יגדל יותר הוא יברך כי כך נכון לעשות. בינתיים הוא קטן מידי? אז נחכה עוד עד שהוא יגדל...

אם תעשי מזה סיפור- הוא עוד יותר יזכור את זה ויתבצר בזה.

להגיד לו "חבל לי שאתה לא נהנה מהמצוות, אני מאד נהנת לברך" וזהו.

ולברך לידו בכוונה, להראות לו דוגמא אישית. לדבר לידו על חשיבות המצוות- לא כ"ראש בראש" מול מה שאמר, אלא בדרך אגב.

 

ולא להתרגש. הילד שלי אמר דברים דומים מלא פעמים, כשהוא רואה שזה לא מזיז לי- הוא לא ממשיך עם זה. הם נהנים "ללחץ על כפתורים" שהם מרגישים שמקפיצים אותנו.

 

נניח הוא מסרב לפעמים ללכת עם ציצית- אני לא רבה איתו. הוא בא לגן- וכולם מברכים על הציצית והוא לא, אז הוא מתבייש ואח"כ כבר מעצמו רוצה ציצית ושמח בה...

ומדברת לעצמך בקול: 

"השם! תודה לך השם! תודה לך השם! אתה האבא של כולנו! גם של השמיים!

אני רוצה להגיד לך תודה על השמש והגשם והעצים והפירות שבראת. איזה דבר נפלא! 

איזה תפוח יפהפה! אני יהודיה ואני רוצה להגיד לך תודה

ברוך אתה..

(כאילו לא רואה את הילד) 

(הילד בוהה בך בצד) אמא, למי דיברת? מה אמרת עכשיו? 

חמוד, דיברתי לד'. אנחנו לא רואים אותו אבל הוא שומע אותנו ומאד אוהב שאנחנו אומרים לו תודה על מה שהוא ברא לנו כמו שאנחנו אומרים תודה כשמישהו עוזר לנו בגן. ואתה יודע איך אומרים תודה? מברכים. ככה ד' רוצה. 

 

 

וכך זה נותן לו חשק לעשות שוב.

זה קשה
ומצריך שייקלט כחוויה נעימה

לא הייתי מתרגש
וגם לא עושה הצגות
מדי פעם הייתי דואג שיברך

סתם הערה טכנית.

חושך לא מגרשים במקלות...לדאוג לאווירה טובה שמחה ומיוחדת עם כל מצווה להלהיב את הילדים לקראת שבת לאתגר מי זוכר מה מברכים על כל דבר אם יוצא לך בשבתות נגיד להיתפלל איתו או עם שאר הילדים לעשות את זה באווירה שמחה עם שירים ותנועות אצלי עזר מאוד גם כשאני גמורה מעיפות לראות איך הילדים שמחים ומשולבים זה נותן המון..בהצלחה

עזרתם לי מאוד..
כשאני חושבת על זה אנחנו אף פעם לא מברכים בקול לידו ככה שאין לו ממש דוגמא.

דבר נוסף, זה הילד הבכור שלי, מנסה לחשוב איך לגרום לו לאהוב מצוות ולהתחבר לכל אורח החיים הדתי מבלי ליצור אצלו אנטי, עד כמה נכון לכפות עליו לעשות משהו או לשחרר, איך ללמד את הילדים לאהוב את המצוות בכללותם. אנחנו בתחילת הדרך ב"ה, וכל בזמן צפות ועולות שאלות.

מסתבר שחינוך למצוות זה לא דבר פשוט🙃

בהצלחה

לקבל רעיונות מהרצאות ד"ר אבולעפיה חינוך לגיל הרך בערוץ מאיר לא זוכר אם יש שם התייחסות לחינוך למצוות

מעבר לכך, המצוות כרגע זה פחות קריטי מה שחשוב זה חויה, סיפורים, מנגינות

כן יברך לא יברך זה ממש לא העניין בגיל הזה.

העיקר שנפשו תתרשם ואת זה עושים בדברים שהם לא אינטלטקואלייים והדרכתיים אלא יותר חוויתייים

תסתכלי שם בהרצאות יש שם את השלבים השונים בהתפתחות הנפש ולפי זה מותאם החינוך

ולקנות לו דיסק של ר' אלתר על מעגל השנה (או דיסק אחר שעוה כייף להשמיע על הברכות), או את הסידור הדיגיטלי שבו ילד לוחץ על ברכה ושומע אותה וגם רואה ציור מתאים. אם את קונה כזה סידור, אפשר באותו זמן לתת לו לשים טלית קטנה, או ציצית חיצונית כמו של חזן.

בס"ד

 

תשובה שהיא בעצם תשובה לשאלה - איך מחנכים?

 

כי חינוך למצוות הוא חינוך, הוא לקבוע בנפש הילד דבר חדש - לחנוך. זה אומר שיש משהו פנימי בתוכו שמתנגד לזה (היצר הרע) ומבקש להטות את הנפש למקום שלו. ויש מקום פנימי שמבקש את זה (היצר הטוב) ותפקיד ההורים הוא לגלותו ולמלא אותו בטוב, באמת ובקדושה.

 

וזה כל החיים. על כל הנושאים. 

על מצוות יש התנגדות. לא צריך להיבהל, כך נבראנו. בשביל זה אנחנו כאן.

 

דבר ראשון - דוגמה אישית. לברך בקול ובנחת. מי שלא רגיל - זה קשה. כדי להתרגל כדאי להחליט על זה בתור משימה משפחתית - שמזכירים אחד לשני, או שעושים מבצע. בשעת האוכל הייתי מדברת הרבה עם הילדים בצורה מסקרנת על החשיבות של הברכות. למשל: מי יודע כמה מלאכים נמצאים אתנו עכשיו? הילדים מסתקרנים. ואז מתחילים לספור את הברכות שבירכנו - על כל ברכה נברא מלאך. נגיד מגיעים לעשרה מלאכים. עושים מזה עניין. (בסוף הייתי מוסיפה שבעצם אנחנו מוקפים בהרבה יותר מלאכים, כי בכל רגע אנחנו מקיימים המון מצוות).

זה תורם המון לאווירה בבית!

נהיית תחרות טובה - מי מברך ובורא מלאך, מי אוסף הכי הרבה "אמן"...

 

גם בצורה טכנית - כשאני מגישה אוכל אני אומרת (יחד עם הגשת הצלחת) - מזונות, אדמה, שהכול.

"את מי אני שומעת מברך ראשון?"

זה מזכיר לילדים ומדרבן. 

 

לומר תודה לה' מחוץ למסגרת הברכות - זה דבר שמכניס הרבה אהבת ה' והכרת הטוב לבית. פשוט לעצור מדי פעם ולומר בקול: תודה ה'. זה ביטוי שלענ"ד צריך להיות שגור בפי כל אמא. הילדים מתעוררים מזה ושואלים: על מה תודה? למה את אומרת תודה? ה' שומע אותך? זה מעורר נושאים לשיחה פשוטה עם הילד, שמחזקת את הבסיס של האמונה בה'. 

 

היתה תקופה שהילדים שלי הרבו להתלונן. חשבתי הרבה מה לעשות ואז פשוט יזמתי שיחות על הכרת הטוב, כמה זה חשוב. יש סיפורי צדיקים שמדברים על כך. לפני השינה ביקשתי מהילדים לומר תודה על שלושה דברים שיש להם. בהתחלה הם לא ידעו על מה לומר תודה! ואז לאט לאט הם שמו לב כמה דברים טובים השם נותן לנו (פירטנו... בגשמיות, ברוחניות וכו). באותו זמן החלטנו גם להרגיל את הילדים לומר את פסוקי הביטחון שבסוף ברכת המזון - (מ"מגדיל ישועות" ועד "עושה שלום") וזה ממש עשה פלאים. 

זה גורם לילדים להכיר טובה - להודות לה' ולהיות מחוברים אליו. להרגיש שהוא טוב ומטיב.

 

 

באופן כללי על השמחה במצוות -

זה האתגר שלנו. באמת. אני חשה את זה כל הזמן. העבודה שלנו כהורים הוא לגרום לילדים לקיים את המצוות בשמחה. צריך להיזהר לא להיכנס מזה לחרדתיות ועצבים, אלא שזה יישאר בגדר חובה שהיא זכות, הקשבה והליכה יד ביד עם המסוגלות של הילד. וגם שלנו.

הרבה תפילות.

הרבה אווירה בבית - אווירה טובה של שמחה במצוות.

 

לילד בן שלוש זה אולי לא כ"כ רלוונטי - אבל ילדים גדולים יותר (5-7 והלאה) אני משתפת בניסיונות שלי!!! כשסיפרתי לילדים שלי שגם לי יש יצר הרע וגם לי לפעמים לא מתחשק לקיים מצוות, ויש מצוות שאני ממש מתאמצת לקיים - זה נתן להם הרבה רוגע וביטחון. וגם נתן להם חוזק ועידוד.

(למשל, אפשר לשתף: כשאני מסיימת לאכול ארוחת צהריים אני ממש רוצה לשתות קפה. אבל ה' ציווה אותנו לא לעשות את זה. וכל רגע שאני לא שותה, זה מצווה בשבילי. ואני שמחה בזה.

או: היום בעבודה היתה מישהי שהתיחסה אליי לא יפה וכעסתי עליה. אחרי זה הצטערתי והבנתי שאני צריכה לבקש סליחה. היה לי קשה מאוד אבל בסוף ביקשתי... ובאמת הרגשתי טוב אחרי זה.

סתם דוגמות).

 

 

נו, נושא ארוך!

 

ב"הצלחה!

את עצמנו .

(לא זוכר את מקור)

 

בס"ד: 

אתה אומר: "אין טעם לחנך את הילדים, הם יגדלו ויהיו כמונו, צריך לחנך את עצמנו". - בוודאי שחובה עלינו, כהורים והמורים והמורות שבינינו, לחנך, קודן כל את עצמנו ובמקביל - את ילדינו, ילדותינו ותלמידינו / תלמידינו, אך אין זה פוטר את עצמנו מלחנך באמצעות דוגמא אישית, סיפורי חז"ל וצדיקים, המחשה אישית וכד'... וכבר אמר אחד מגדולי ישראל שפנה אליו אבא ושאלו: ממתי צריך להתחיל לחנך את בנו לאהבת קיום המצוות והתורה הקדושה ואותו גדול בישראל ענה לו: "מהרגע שהילד נולד" וזוכר אני, באופן אישי, שמייד לאחר לידת ביתנו, ברגע שהביאו אותה (כתינוקת שזה עתה נולדה) לידי רעייתי היקרה, נטלה לה רעייתי את ידיה, כאקט (גם אם הוא בוודאי 'רק' אקט סימלי' בלבד, בשלב זה!) - חינוכי ורעיוני-סמלי לחינוך לטהרה וקדושה, מחייד בלידתה וב"ה עד היוןם אנו זוכים שביתנו היקרה היא שומרת תורה ומצוות, ב"ה (והיא כבר בת 16 וחצי, ב"ה, "עד מאה ועשרים")!

לחנך את הילד להודות על כל דבר שמקבל !ככה הוא לומד להעריך את הטוב.  עד כדי כך שהוא אומר שילד שלא מודה לא מקבל את מה שרציתם לתת לו

 ולברך זה להגיד תודה להשם..

כשהבת שלי לא התלהבה לברך בגיל הזה אמרתי לה שצריך לומר תודה לכל מי שנותן לה משהו וגם להשם ולהסביר לו שבזכותו יש לנו את מה שאנחנו עכשיו נותנים לו 

במקביל הדגשנו בסעודות שבת תודה לאבא על זה וזה ותודה לאמא על זה וזה ותודה ל השם על זה ועל זהולהקפיד ולברך בקול ואז הוא ירצה לחקות אתכם.

ולגבי לחבב את המצוות אם כבר הזכרתי את הרב  הוא אומר שהילדים צריכים לראות את הכיף למשל שירי שבת ואני מאמינה שזה תלוי מה ההורה מרגיש אם הוא אוהב את המצוות אז זה יעבור לילד אז קודם כל צריך לעבוד על עצמינו

לבדוק איך בגן מעבירים את העניין. באהבה והסבר או אחרת.. ןאם יש בעיה לחפש גן מתאים. זה חשוב בגיל הזה זה הבסיס וצריך להגיע מאהבה ולא מהכרח.