פורום הורות (עמוד 153)

שאת יכולה לפרסם בו..

בהצלחה!

בגיל 4 ההתעסקות היא פסיבית = צפייה. הרופאים ממליצים על לא יותר משעת צפייה ביום.

כשאבא כל היום מול המחשב אי אפשר להגיד לילד לא, אבל הוא נמצא בסביבה. על הדרך גם אפשר לוודא שהוא יאכל או לחבק אותו.

לטפטף עם טפטפת (אפשר לקנות בבתי מרקחת בשקלים ספורים).

כל חצי שעה.

מדובר ברק שני תינוקות ולשעות ספורות.

אבל יש לי את אחד הדגמים היקרים שלהם.

יש הרבה תנורים טובים, לאלקטרולוקס יש יתרון שהרוחב הפנימי גדול במיוחד. זה אומר שאפשר לדחוף יותר תבניות יחד.. לי זה יתרון עצום, אפילו שזה עוד שניים שלושה סנטימטרים.

איםה לקנות - תבחרו דגם ואז תבדקו בחנויות ובאינטרנט איפה הכי זול.

את המקפיא שלנו קנינו דווקא בשקם אלקטריק, שתמיד חשבתי שהיא נורא יקרה..

אי אפשר לדעת איפה מוצר ספציפי יהיה זול.

ויש חנויות שכדאי להתמקח ולבקש "תעשה לי מחיר" וכו', בעצם בכל חנות מומלץ. ולבקש הנחת מזומן.

את המוצרי חשמל שלנו קנינו במחסני חשמל ואני מאוד מרוצה. יש שם מבתעים טובים והמוכרים שם מאוד עוזרים.

אולי כדאי לנעוץ בפורום של דירה נאה

לדמין את אמא שנותנת לי את האהבה ללא תנאי

זה רגעים שתופסים כמעט כל אחד ואחד מאתנו (ואולי את כולם.)

אין לי כל כך פתרונות. פשוט תחיי בידיעה שזה יעבור מתישהו. זאת רק תחושה, שלא נשארת לנצח.

בכל מקרה גם חיבוק וירטואלי יכול לעזור. שולחת לך אחד  + המון אהדה

יש שם ציבור תורני טוב ומגוון אעפ שרק דתי לאומי. אין חרדים למיטב ידיעתי ואני מבינה שעדיף לכם ככה..

אנחנו גרים בקרית משה אבל היא הרבה יותר יקרה, יש בה קצת חרדים שזה מתאים לי ובכללי האוכלוסיה מגוונת פי כמה לעומת הר חומה. נותרו עוד כמה ישישים חילונים מראשוני השכונה.. זוגות צעירים ממש כנראה יש פחות בגלל המחיר.

אבל אם אתם רוצים דירה חדשה עם מעלית וכו' בקרית משה זה יעלה הון תועפות ממש.

בגדול, לפני ארבע שנים כשקנינו, דירת שלושה חדרים ברחביה עלתה 2 מיליון ובקרית משה מיליון וחצי.

דירות חדשות יותר וגדולות יותר זה עסק של 2.5 מיליון לפחות לפחות.

קרית משה גם יקרה יותר מגבעת מרדכי.

אז לכו על הר חומה. מכירה כמה משם. ציבור דתי לאומי שהלך לשם בגלל הדירות החדשות  הזולות והמרווחות לעומת קרית משה.

מה שכן, הר חומה מרוחקת מאד. קרובה יותר לתקוע מאשר לירושלים בינינו.. אבל אם אתם עם רכב זה פחות נורא אע"פ ששוב, גם ברכב זה המון, צריך לעבור את כל דרום מזרח ירושלים כדי להגיע למרכז העיר. בלי שום פקקים נדמה לי ארבעים דקות.

אבל יש לי שם כמה חברות והן לא מרוצות בכלל מכמה סיבות. חברה- יש אזורים קהילתיים אבל לרוב יש שכנים שכלל לא מסתכלים עליך- זה מה שהן חוות

בתי כנסת- בחניות ומקלטים השכונה נבנתה לציבור חילוני ואין כלל תיכנון.

בתי ספר ממוקמים באזורים בעייתיים בחניות פקקים ביציאה בבוקר ה יעזור מס פעמים נתקלתי בזה וזה סיוט...

יש תחבורה ציבורית נוחה למרכז העיר ולתלפיות.

בזמנים שהם לא עמוסים לוקח 20-30 דקות למרכז העיר (מהיציאה מהשכונה). בזמני עומס יותר.
אם אתם עם רכב- הפתיחה של קטע כביש בגין החדש לגילה ממש קיצרה, בלי שום פקקים רבע שעה מהר חומה לקרית משה... עם פקקים/עבודות בכביש כמובן יותר 

אז בעצם, בזכות בגין החדש נפתרת בעיית הפקקים? 

בבוקר כשכולם יוצאים מהשכונה לעבודה יש עומס גדול מאד על שני כבישי היציאה מהשכונה, וכן עומס בעליה לדרך חברון. כשעולים על בגין עצמו זה רץ.

חוץ מכמה קוריאנים שהשתקעו בשכונה, כי הם קרובים לאוניברסיטה העברית בהר הצופים, לא יצא לי לראות אוכלוסייה לא יהודית.

גדלתי שם כל חיי ואני אוהבת את המקום. מוסדות תורניים לילדים- לא חסר בכלל, במיוחד במזרח. בתי כנסת יש בשפע, ובכלל אחוז ניכר מהאוכלוסייה, שוב, בעיקר במזרח, הם דתיים.

אני לא מרגישה שאני גרה בחור. זאת אמנם שכונה צפונית מאוד אבל כמעט את כל הצרכים אפשר למצוא בה: ספרייה, בריכה, קניון, סופרים, בתי ספר, גנים, מכוני כושר, קופות חולים ועוד. אני יוצאת מהשכונה רק לקניות בעיר או בקניון מלחה. גם האיזור של שער בנימין לא רחוק בכלל.

אם יש לכם רכב, אז באמת שאין שום בעיה. וגם אם לא, ואתם עובדים יחסית רחוק, יש את הרכבת הקלה שהפקקים בכלל לא משפיעים עליה.

השכונה היא ענקית, אבל לפחות באיזור המזרח יש קהילות קטנות שמתאגדות סביב בתי כנסת, וזה אפילו מרגיש כמו יישוב קטן, למי שבתוך זה...

בקיצור, ממליצה בחום, ואשמח לעזור עוד אם תרצי. 

אוירה נעימה, שקט, ותח"צ מצוינת למרכז העיר, אוכלוסיה מגוונת מאד, יש מעון אמונה, ויצ"ו ,תלוי באיזה אזור 

האזור בגילה שמתחרד הוא בעיקר בגילה א, וגם האזור הזה מגוון מאד ,חילונים,

דתיים לאומים וגם חרדים, יש גם מבחר של בתי כנסת בסגנונות שונים וכן מוסדות לימוד

גילה היא מאד גדולה ונראה לי שכמעט כל אחד יכול למצוא את עצמו שם,

בהצלחה

יש לי חברה בגילה שהבנתי ממנה שאין בקושי גני עיריה דתיים טובים (הייתה צריכה לשלוח לאיזור מאד מרוחק ממנה) וגם בתי ספר יסודיים טובים אין בקושי... האם זה השתנה?

בכניסה לשכונה, בתוך מה שנקרא שלב א' (השכונה גדלה מאד, היום נבנים שלב ג' ואולי גם ד') יש ריכוז גדול של משפחות תורניות, צעירות יותר ופחות. יש אווירה של קהילה. רחובות שמואל מאיר, נחמה, הרב יצחק ניסים, ליכטנשטיין.

יש בי"ס ממד תורני וכן תלמוד תורה גנים ובי"ס של בוגרי הר המור. מעונות אמונה. משפחתונים פרטיים ושל התמ"ת.

האיזור הזה קרוב לכניסה והיציאה מהשכונה מה שמקל בבוקר עם הפקקים... 
בתי כנסת אכן בחניונים אבל התחילה בנייה... נראה כמה זמן יקח להשלים...
הכי טוב לבוא לסיבוב ולהתרשם, אם יש לך שאלות נוספות את יכולה לפנות אליי בפרטי

בהצלחה!

כנראה שבאמת הר חומה זה הכיוון... אם יהיו לי שאלות (והגינוני מאד שיהיו עוד כמה חודשים כי אנחנו מעוניינים לעבור בעז"ה באוגוסט) שמחה שיש למי לפנות. תודה!

לעבוד איתו לא על חשבון ילדייך - זו מצוה גדולה.

אבל אם המשמעות היא ביקורים תכופים שייראו כמו הנ"ל, אז לכאורה זו בעיה. מה אשמים הילדים?..

אלא אם כן, יש לך היכולת לחסום אותו בבית, בצורה נעימה, מהתנהלויות כאלה. סביר שאם היה מרגיש טוב יותר ומקובל יותר, גם היה מתנהג יותר טוב. זו קצת "שרשרת" כזו.. לא מקובל, מתוסכל, מתנהג עוד יותר גרוע וכו'...

שחשוב שכן תדברי איתה על הזזת הפגישות.

כדי שתקבלי טיפול מיטבי, ולא תצטרכי לבזבז אנרגיות על תחושות (מוצדקות) מעיקות בקשר להתנהלות טכנית בשולי הטיפול.

גם ככה טיפול כזה שואב ממך כוחות.

לגבי הנקודה השניה, מטפל טוב מראה התעניינות גם מבחינה מקצועית, אבל גם מבחינה אנושית - מי שהמטופלים שלו לא נוגעים לו ללב באופן אישי, לא יצליח לעזור.

ומצד שני, חשוב שהמטפל ישמור על מרחק מסויים, כי אם הוא ישאב אל המקרה של המטופל באופן טוטלי, הוא או היא לא יוכלו להועיל באמת.

אם את רואה שהיא אמפתית ומתעניינת בכנות, זה מספיק. והתשלום הוא עבור העזרה שלה.

חברות אמת ביניכן תוכל להיווצר אחרי שתסיימי את הטיפול בהצלחה בעז"ה . יש מקרים כאלה.

תשתדלי לא להשקיע אנרגיה בשוליים של הטיפול. תתמקדי במטרה של הטיפול.

רפואה שלמה. 

עצם הדבר לא מעיד על זילזול

גם לי המטפלת מזיזה כל הזמן ואף פעם לא חשבתי על הכיוון הזה..

כי בסה"כ היא מקסימה ומתחשבת וברור לי שזה לא כי לא אכפת לה ממני או כי

היא מזלזלת בי

ושמים את האינהלציה לא ממש על האף.

שאתם לא תשדרו את הלחץ, והדאגה. (כמה שזה קשה..)

 

1 או 2 שפריצים לאף והילדון מרגיש הרבה יותר טוב- אם הוא מצונן....

אא"כ אתה צריך לתת וינטולין/ בודיקורט שזה חייבים אנילציה...

בתקווה שהם ישנים חזק ולא מתעוררים מיזה...

ומה שלי עזר כשהם צרחו והתפתלו ולא הסכימו לדעת שזה 10 דקות וזהו!!!

וזה רק לטובתו

לחשוף אותם למגוון של סוגי רגשות והכרות על הרגשות האלה ועדיין אין להם יכולת לומר לי מה הם מרגישים יש להם בלקסיקון רק 'עצוב' 'שמח'!!

מה עושים 

ילדים בני 4-5

1.סיפורים מתוך הלב של אורי ועוד בסדרה

2. המדריך לרגשות דינה קורולhttp://www.dinakorol.co.il/%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8.html

זה יפה מאוד שהם מסוגלים להבחין בין רגש שלילי לבין רגש חיובי. זו התחלה להבעת רגשות במנעד רחב יותר.

את יכולה להשתמש בעצות ובספרים שנתנו לך פה - אבל בנחת. זה יגיע להם מעצמם מן הסתם במשך החיים...

של אהובה רענן וחיים ולדר 

ספר שלם על רגשות של ילדים

למרות שיש שם יחסית הרבה מלל אפשר לספר אותו לפי הציורים גם לילדים יותר קטנים..

ומה שאת אומרת לעצמך, הוא הנכון.

באמת, אשרייך שאת כך.

אולי אפשר לנסות לארגן "ישיבה משפחתית",  לא דרך-אגב. להכין כיבוד.. ולדבר על כך שלכל אחד יש עולם משלו - אבל חייבים לתת משהו מעבר לעצמנו. להציג מה המטלות ההכרחיות, למה אין מישהו אחר שיעשה, ולבקש מכל אחד שיירשם למשהו. ממש עם עט ונייר. תורנות מתי מבקרים, תורנות מה מוכנים לעשות בבית ומתי. את תרשמי. שכל אחד יגיד למה הוא מתנדב. קח תפקיד/תדירות שאתה יכול - אבל תעשה.. ותראי. אולי יצליח.

ה' יעזור.

כל הכבוד לך.

לאחים קשה יותר לקבל ביקורת מאחים מאשר מהורים. במיוחד שהאח המבקר פועל בצורה טובה יותר מהם.

לדעתי זה צריך לבא מההורים.

מלבד זאת מה גיל האחים האחרים? יש גילאים שילדים אכן שקועים בעצמם ולא מעניין אותם מה קורה סביבם. במיוחד כשיש בעיות כאלו ואחרות בבית. לילדים יותר קל להתכנס בעצמם ולהתכחש לבית והמשפחה ולרוץ לחברים. זה יותר קל מלהתמודד עם המציאות המורכבת.

את חיה במציאות לא פשוטה בכלל ולדעתי אם את רוצה עזרה מהאחים אולי תנסי קודם לדבר איתם על המצב בכללי, תחלקו רגשות וחוויות ביחד כאחים. לא שאת המבוגר שבא מלמעלה, אלא את חלק מהם. גם לך יש רגשות וקשיים שאת יכולה לחלוק איתם. אולי זה יותר יקרב אותם לצרכים בבית, למרות שלא בטוח. אבל לפחות תבינו אחד את השני.

כשהייתי ילדה גדלתי במציאות מאוד מורכבת ולא אידיאלית. אחד הדברים שהיה לי הכי חבל היה שכל אחד מאיתנו האחים התמודד עם המצב לבד. ולא שיתפנו אחד את השני. רק כשבגרנו והתחתנו התחלנו לדבר על הדברים וזה פספוס גדול. כי ביחד הרבה יותר קל להתמודד.

בהצלחה רבה

איך הם רואים את הדברים. וכמובן לבקש את מה שצריך 

איך מגייסים אחים לעזור? - נשואים טריים

יש לך אחים ניהליסטים. ברכותיי..

* הורים מחלקים משימות וכל אחד ממלא את משימתו. כולל ביקורים. 

* אם ההורים לא מסוגלים, 

  את מושיבה אותם לשיחה רצינית ואומרת להם 

  שמהיום מתנהלים כמו בדירת שותפים. ביזנס נטו. לצורך העניין אתם כרגע לא משפחה אתם שותפים בדירה       איתי. 

  לכל אחד יש משימה והוא מבצע אותה. 

  כולל ביקורים. הכל כתוב מפורט. כל אחד מקבל עותק. (את לא מתזכרת אותם. ולא אחראית ביצוע מטלות. )

  עדיף שלא את מנהלת את השיחה. הם ביניהם ואת מהצד מחכה שיתנו גם לך משימות. 

  אל תצפי לשינוי אישיותי. שיבצעו את המשימות שווה בשווה ואם ישתנו או לא זה כבר עניינם. 

  תרדי מעמדת האחראית וכו'. תדאגי לעצמך. תבקרי אצל אחיך בתדירות שטובה לך וד' ישיב לך כגמולך 

  כי קראנו בהפטרה של יו"כ "ומבשרך לא תתעלם" ואת מקיימת את זה בהידור. 

  אין שום סיבה שהם לא יעשו דברים בבית. 

את צריכה למצוא את הדרך לחלק את הנטל. 

את לא צריכה להיות מפחידה או סמכותית. 

ואת לא צריכה להיות האחות הרחמניה שכולם מנצלים את טוב ליבה. 

מצטרף למה ש ggg אמרה להיות איתם יחד ולא כאילו הזאת מהצד שהיא מלאך בלבן וכל הבית עליה 

ואיזה תותחית היא. ברור לך שזה לא מצב מאוזן פנימי וחיצוני מבחינתך. זה לא אמור להיות ככה. 

יתכן מאד שדרכי האחדות שהציעו יותר אפקטיביות ממה שאכתוב. זה רק את יודעת.

א. את לא עושה כלום יותר בבית. כלום. אחרי חודש אולי יהיה שינוי מאליו.

    לגבי האח - כשאת הולכת אליו את אומרת להם "יצאתי לחברה" 

     כאילו את גם כמוהם מתעלמת מהאח ואז הם יגידו לך אבל מי ילך לדני? תגידי להם: זה לא בעיה שלי ויוצאת.

     הרעיון הוא לייצר וואקום  כדי שיתחילו להזיז את עצמם בין אם הם רוצים או לא . 

ב. אם את לא תדאגי בצורה הכי ברורה שיש לעניין חלוקת הנטל העניין ילך ויחמיר. וזה יפגע בך. 

    אם דיבור ישיר לא בא בחשבון תזמיני את כולם ליועץ משפחתי (יתנו לך בפורומים המלצות) ואחרי שתי פגישות וקצת כסאח אתם תצאו עם דפי משימות וקווים ברורים. ( המטפל לצורך העניין יהיה במקום ההורים) נשמע לך מוגזם? יכול להיות. אני לא שם.. אבל בשביל כמה 500 שקלים ותוך שעתיים יצרת דמות סמכותית שתאפס אותם. ואולי בכלל תתקרבו בדרכי שלום ובלי כסאח. 

 את הרעיון הבנת. את החסד תעשי בינך לבין האח. כלפיהם, את צריכה להיות הרבה הרבה יותר קשוחה. 

 לאו דווקא במובן של כוח. תעשי את זה בדרך שלך. העיקר - לנסות בטוב ואם לא, לדאוג שזה ישתנה. 

כמה זמן בגמילה?

היא בת 8 חודשים?? מרשים

יעזור

ערוץ מאיר

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4030&cat_id=4034

ומה עושים עם קטנצ'יק בן שנה ו-3 חודשים שכבר למד להגיד: לא רוצה!!???   

לא רק שהוא אומר לא ומזיז את הראש, למד כבר להגיד "לא רוצה" והוא ממש מבין את מה שהוא אומר ומתכוון לזה.

למד מהאחים הגדולים שלו...

אבל אני משתדלת לא להתייחס לזה ולכוון בצורה נעימה למה שאני רוצה שהוא יעשה כרגע. להחליף טיטול/ לרדת מהנדנדה וכו'...

או לא משנה איך שקוראים לזה, 

תחשבי על זה - עד היום את קבעת לה הכל , מה היא תלבש ותאכל ותישן ומתי 

עכשיו היא רוצה קצת עצמאות - ולהחליט לבד. ברוך השם ! שהיא מפתחת רצונות משלה, ואישיות.

אבל עדיין את צריכה לקבוע את הכללים בבית..

ולכן השתדלי להפחית בעימותים, לכל דבר תציעי שתי אפשרויות :

את רוצה להחליף חיתול ואז לאכול או קודם לאכול ואז להחליף חיתול?

או איפה את רוצה לישון, בצד הזה של החדר או בצד הזה?

את רוצה לשים את הפקק באמבטיה לבד?

דברים שסביר שהיא תרצה או לא קריטיים לך אפשר לשאול אותה -

את רוצה להחליף חיתול?

לה אמור להיות לא נעים.

ודברים שלא הולך, ואת חייבת לקבוע, פשוט להפעיל משמעת : עכשיו הולכים לישון.

זה לא כל כך פשוט לרכוש את זה... ממליצה מאד על הספר של הרב יעקובזון.

שלי הבינה (:

את הקטע הנחמד הזה:

https://yonat.wordpress.com/2007/05/17/%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95/

עדיף יהודיה מגויה, שלא טוב לגדול בהשפעת גוים מהצד הסגולי

תינוקות של בית רבן צריכים לגדול גם בגיל כמה חודשים בידיים של מטפלת יהודיה..

הכי פשוט לי שמטפלת יהודיה תטפל בבת שלי

אני לא יודעת כמה יש לי זכות להתנגד, יכלו להודיע לי גם בתחילת שנה שזו המטפלת..
ואני לא רוצה לעשות רעש כי גם אם היא לא תהיה המטפלת האישית בסוף היא עדיין מטפלת בה מידי פעם

בתור מטפלת במעון ממש מקומם אותי שהורים חושבים שרק הם מחליטים.

עם כל הכבוד לזה שזה הילד שלכם ואתם משלמים למעון, גם למעון יש מילה

וככה זה במעונות, יש שינויים 

תודה!

חושב שזה גרוע מאד ולא בא בחשבון...

אבל אי אפשר להכחיש, שבגלות היה דבר די מקובל דומני, שהיתה אומנת גויה בבית, שמטפלת בילדים (גם לילד של ההורים החבדניקי"ם, גבי ורבקי הולצברג הי"ד, היתה בהודו מטפלת גויה, שבאה איתו גם לארץ). לאידך, אולי אין דנים אפשר משאי-אפשר. כאן בארץ, זה לא סיפור להשיג מטפלת יהודיה.

היום אין סיבה שלא תהיה מטפלת יהודיה, ובייחוד שכיום מנסים בכח לעשות ערב רב ולערבב את היהודים והערבים ושאר הגוים, אז צריך לעמוד על ההפרדה, שלא תגדל לחשוב שערבי זה בדיוק כמו יהודי ותלך ולא יודע מה לכשתגדל ח"ו

בבת/בן שלי. אם לא היתה ברירה, הייתי מוציאה אותם מאותו מעון!!

ויחידי סגולה הם יוצאים מן הכלל ולא מורים על הכלל כולו

ומעון פרטי זה עוד 1300 ש"ח בחודש להוצאות.

עניין אותי לדעת עוד דעות, לפתוח כיווני חשיבה..

באופן כללי, יש פה הורים מירושלים שהייתה\יש לילדים שלהם מטפלת ערביה במעון?

אבל כן לבקש, להסביר שזה מאד מאד חשוב לך, ואת יכולה גם לומר את הסיבה (אם יש סיכוי שהמנהלת תבין)

אם לא הולך - אולי שווה להשלים .

שזה לא כל כך חשוב....

שתשקול להעביר מעון 

בכל מקרה כשהילד שלה תחת האחריות של המעון , היא צריכה לקבל את ההחלטות שלו והמטפלות שלו,

היא יכולה לבקש שישנו, אבל אין לה אפשרות להחליט מי תהיה המטפלת של הילד שלה.

להחליף מעון פשוט

אני אצטט

"היא יכולה לבקש שישנו, אבל אין לה אפשרות להחליט מי תהיה המטפלת של הילד שלה."

אבל אם זה ממש מציק לך, נסי לדבר ללב של אחת המטפלות שאת יותר קרובה אליהן ובקשי ממנה "למשוך" את הילד אליה. כמובן שבנימוס ובעדינות, כדי לא לפגוע חלילה במטפלת הערבייה ולא לעורר מהומה מיותרת.

יש בד"כ מספר ימים מצומצמים בחורף שלנו שאי אפשר לצאת...

להמליץ לי על משחקים שיכולים להעסיק אותו בגיל הזה? ולא לפרוש מהם אחרי שניה?

לוקחים קופסת סימילאק / כל קופסא בגודל ומחוררים לפי החפץ המתאים למשל:

ממלאים אותה בפונפונים ועושים חור עגול

מקלות רופא - חור מלבני בגדול

ושלב קשה יותר - כרטיסים מפלסטיק וחור פס

או קופסת תבלינים - שצריך להשחיל גפרורים (של יצירה)

פונפונים קטנים בקופסא, וצריך להכניס אותם עם פינצטה מפלסטיק

לוח עם מסמרים וצריך למתוח עליו גומיות ולצייר עם זה

משחק קופסא שהבת שלי מאד אהבה - משושים (מתאים בדיוק לגיל ומעלה)

לוטו - גם לוטו ביתי, שמכינים מתמונות.

לורדים וצבעים ומדבקות כמובן.

עוד משחק כיף - לפרק, למשל לבנות בנין מקוביות ולזרוק עליו כדור ולפרק איתו,

שלב מתקדם - לפרק עם אוטו שנוסע לכיוון, 

לערום הרבה קופסאות למגדל ולפרק.

והרבה דמיון - לערבב כמה משחקים, ואז "מבשלים" את הפונפונים, ומכניסים את הלורדים לקופסאות.. בקיצור, כל דבר יכול להיות משחק.

משחקיםםם ,תרקדי איתם בסלון תוך כדי השמת שירים בטייפ, תכיני להם מאכלים חמים שאהובים על הילדים ובעיקר בחורף שהכל קר וגשום בלי שום קשר לארוחות, תספרי להם סיפורים ושאחרי זה הם יציגו את זה [לא חייב אבל מהנה וזה גם תלוי קצת בגילאים} אפשר גם לעשות ליד החלון או איפה שאתם רוצים פינה חמה עים תנור ושטיח וכרבוליות נעימות ושקר הם בטח יהנו לשבת שם ולהנות ואף לשחק קצת.........בהצלחה!!!