פורום הורות (עמוד 42)

תמיד היה יותר קשה איתה בהשכבות, אבל בתקופה האחרונה יכולה לשכב מעל שעה וחצי במיטה ולא להירדם...
איך אפשר לעזור לה? אשמח לרעיונות...

  לאחרונה היא מתלוננת שמגרד לה. בדקתי מס' פעמים ולא גלתי דבר.. עכשיו ראיתי אותם בברור! פתאום אני אוחזת שגם אני סובלת מגירודים תקופה די ארוכה, ולא ייחסתי לכך חשיבות.. ובעצם גם בעלי, חושף זאת..לשלושתינו יש תולעים???!!!!! לא רוצה להאמין לזה.. מה אני עושה?? כל הגוף שלי עכשיו מגרד מהזעזוע! זה פסיכולוגי... שמעתי שיש תרופה וירומקס?? משהו ניסה? אחרי השימוש בזה, חזר לכם?  או  שיש תרופה יעילה יותר? מוכנה לנסות אפילו טיפול טבעי בנוסף לתרופתי. אשמח לשמוע מנסיונכם..תודה רבה 

אני אבוד

אופ מתוסכלת, סתם בא לי לשפוך את הלב ..
הבן שלי בן שנה ו4 חודשים.
שובב לא קטן, אוהב להשתולל וכו' וכו'
אני מוצאת את עצמי המון פעמיים חסרת סבלנות אליו וצורחת עליו.
בגלל שהוא רוצה לרדת לריצפה ולרוץ ( אני לא מורידה אותו כי בריצפה לא בטיחותי באותם רגעים בגלל כל מיני חפצים)
הוא צורח מתעצבן.
אני מבינה את התסכול שלו הוא רוצה להיות משוחרר הוא רוצה תשומת לב .
ולי יש המון מצבי רוח משתנים .
ושאני לא במצב הטוב שלי, אז כל דבר שהוא עושה "לא לרוחי" מעצבן אותי ואני יוצאת עליו .
לדוגמא עכשיו שמתי אותו לישון שירדם ליידי במיטה, והוא רצה לקום כל רגע ולרדת מהמיטה , ניסיתי להחזיר אותו כמה פעמיים .
בסוף צעקתי עליו והוא ממש בכה !! וניסה שוב לרדת כמה פעמיים מהמיטה ואני בנחרצות ובקול זועם לא הסכמתי!
ובסוף הוא נרדם .
ועכשיו רע לי וממש בא לי לבכות, אני אפילו שונאת את עצמי בגלל זה.
זהו פרקתי

מי מכיר אפשרויות לעשות משלוחים בירושלים לקראת פסח?
ברמי לוי ובשופרסל אני מבינה שכבר לא אקטואלי כרגע...
יעזור מאוד
תודה רבה!

סיר הלחץ - לא, לא זה שעל הכיריים עכשיו,

למרות שכדאי שתבדוק שהוא לא נשרף..

אלא זה שאתה נמצא בו ממש עכשיו.

 

 

פער. 

את המילה הזו המציאו על הרווח שנמצא בין הרצוי למצוי.

 

אדם רוצה לעשות ליל הסדר עם המשפחה המורחבת. 

כמו כל שנה. סבים סבתות, נכדים נכדות, דודים דודות, חברים.

ולפי המציאות כפי שהיא משתקפת היום, זה לא מותר. 

 

את הפער הזה אי אפשר לסגור. את הרצוי הזה אי אפשר להגשים.

 

מה? אבל אתה מאמן אתם בטח שואלים את עצמכם? איך אתה אומר דבר כזה

אין משהו שאני יכול לעשות בשביל להיות ליל הסדר עם המשפחה, מה? אני לא באמת יכול להשיג כל מה שאני רוצה?

לימדו אותנו: "אין דבר העומד בפני הרצון!!!"

 

זה נכון, באמת זה כנראה יהיה אפשרי בדרך כל שהיא להגיע למשפחה בליל הסדר. 

אבל, תחשוב על הסיכון שאתה לוקח, על הבריאות של הקרובים לך.

 

אולי, הפעם, תשלים עם זה, שלא הכל בידיים שלך. 

תהיה מסוגל לשהות בפער - בלי יכולת לשנות. 

בלי אפשרות לשנות את המציאות את הנסיבות.

פשוט - להיות שם, לשהות שם, בעומק של הפער, 

בעומק הכאב. 

לרצות להיות עם המשפחה, אך להשאר בבית.

 

שם, בנקודת הכאב, בשהייה בפער, 

מגיעה התפילה. 

זאת שקורעת את הלב, 

שמורידה דמעות. 

 

בעומק הפער, בשהייה בעומק הפער, 

מתגלים בארות חדשים,

של כוחות, אמונות, חוזקות. 

 

שוהה איתך בפער.

 

 

 

בס"ד

 

מאתר אומן שלום

 

תפילה נוראה לעת מגיפה מהספר הקדוש ליקוטי תפילות למוהרנ”ת מברסלב זי”ע 

אַתָּה סֵתֶר לִי, מִצַר תִצְרֵנִי, רָּנֵי פַלֵט תְסוֹבְבֵנִי סֶלָּה. תַסְתִירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים, מֵרִגְשַת פֹעֲלֵי אָוֶן. כִי יִצְפְנֵנִי בְסֻכוֹ, בְיוֹם רָּעָּה יַסְתִירֵנִי בְסֵתֶר אָהֳלוֹ, בְצוּר יְרוֹמְמֵנִי. יוֹשֵב בְסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְצל שַדַי יִתְלוֹנָּן. מָּלֵא רַחֲמִים רַחֵם עַל עַמְךָ יִשְֹרָּאֵל וּבִפְ רט עַל כָּל עֲיָּירוֹת יִשְֹרָּאֵל אֲשֶר הוֹלְכִין וּמְסַבְבִין בָּהֶם מִינֵי חֳלָּאִים וּמַכְאוֹבִים רַחֲמָּנָּא לִצְלָּן. רַחֵם עֲלֵיהֶם לְמַעַן שְמֶךָ וֶאֱמֹר לַמַלְאָּךְ הֶרֶף יָּדיךָ וְיָּשִיב חַרְבוֹ אֶל נְדָּנָּהּ. חוּס וַחֲמֹל עֲלֵיהֶם וְעַל כָּל שאֵרִית עַמְךָ בֵית יִשְֹרָּאֵל וְלֹא תִתֵן הַמַשְחִית לָּבוֹא אֶל בָּתֵיהֶם לִנְגֹף אוֹ לְהַזִיק וּלְהַחֲלִיש חַס וְשָּלוֹם. רַחֵם רַחֵם, הַצֵל הַצֵל, בַעַל הָּרַחֲמִים בעַל הַיְשוּעוֹת, בוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָּא תְהִלוֹת, אֲדוֹן הַנִפְלָּאוֹת, זְכֹר לַעֲבָּדֶיךָ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבוֹתֵינוּ הַצַדִיקִים הָּאֲמִתִיים שֶהָּיוּ בְכָּל דוֹר וָּדוֹר מִימֵי אַבְרָּהָּם אָבִינוּ עַד הֵנָּה, לְמַעֲנָּם וּלְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָּרַבִים רַחֵם עָּלֵינוּ וְשָּמְרֵנוּ וְהַצִילֵנוּ אוֹתָּנוּ וְכָּל עַמְךָ בֵית יִשְֹרָּאֵל מִכָּל מִינֵי חֳלָּאִים וּמַכְאוֹבִים וּמֵחוּשִים שֶלֹּא יָּבוֹאוּ עַל שוּם אֶחָּד מִיִשְֹרָּאֵל. וְתִשְלַח מְהֵרָּה רְפוּאָה שְלֵמָּה מִן הַשָּמַיִם לְכָּל אוֹתָּם (מִיִשְֹרָּאֵל) אֲשֶר כְבָּר הִכִיתָּ אוֹתָּם בְאֵיזֶה חֹלִי אוֹ מַכְאוֹב, רַחֵם עֲלֵיהֶם וּרְפָּאֵם מְהֵרָּה רְפוּאָה שְלֵמָּה, רְפוּאַת הַנֶפֶש וּרְפוּאַת הַגוּף, אֵל נָּא רְפָּא נָּא לָּהֶם לְמַעַן שְמֶךָ (ובפרט לחולה פלוני בן פלונית) כִי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָּן וְרַחֲמָּן אָּתָּה, אֵל חַי וְקַיָּם, מְחַיֶה חַיִים, תֶן לָּנוּ חַיִים וְנִחְיֶה וְלֹא נָּמוּת, גְאָלֵנוּ מִמָּוֶת פְדנוּ מִשַחַת.

רִבוֹנוֹ שֶל עוֹלָּם, שוֹמֵר יִשְֹרָּאֵל, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ מִי וָּמִי אוֹ רבִים עָּלֵינוּ בְכָּל עֵת וּבִפְרָּט עַל מִי שֶנִגְזַר עָּלָּיו אֵיזֶה גְזֵרָּה לֹא טוֹבָּה חַס וְשָּלוֹם, וְרַק אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַסְתִיר וּלְהַצְפִין אֶת כָּל אֶחָּד וְאֶחָּד מִיִשְֹרָּאֵל מֵהָּאוֹרְבִים הַמְסַבְבִים עָּלָּיו, רַחֵם עַל כָּל עַמְךָ יִשְֹרָּאֵל וּבִפְרָּט עַל כָּל מִי שֶנִגְזַר עָּלָּיו אֵיזֶה גְזֵרה לֹא טוֹבָּה רַחֲמָּנָּא לִצְלָּן וְשָּמְרֵם וְהַצִילֵם בִשְמוֹתיךָ הַקְדוֹשִים וְהַצִילֵם וְהַסְתִירֵם בְרַחֲמֶיךָ הָּרַבִים מִכָּל צַר וְאוֹיֵב וְאוֹרֵב וּמַסְטִין. רַחֵם עָּלֵינוּ וְהָּגֵן בַעֲדֵנוּ וְהָּסֵר מֵעָּלֵינוּ אוֹיֵב דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָּעָּב וְיָּגוֹן וְהָּסֵר שָֹּטן מִלְפָּנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ וּבְצֵל כְנָּפֶיךָ תַסְתִירֵנוּ כִי אֵל שוֹמְרֵנוּ וּמַצִילֵנוּ אָּתָּה. חוּסָּה יְהֹוָּה עַל עַמֶךָ וְהַצִילֵנוּ מִזַעְמֶךָ וְהָּסֵר מִמֶנוּ מַכַת הַמַגֵפָּה וּגְזֵרָּה קָּשָּה כִי אַתָּה שוֹמֵר יִשְֹרָּאֵל. מָּרָּא דְעָּלְמָּא כֹלָּא, שוֹמֵר פתָּאיִם יְהֹוָּה, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ באֵיזֶה דֶרֶךְ, בְאֵיזֶה שֵם לְהַסְתִיר וְלִשְמֹר אֶת כָּל אֶחָּד מִיִשְֹרָּאֵל מִכָּל פגָּעִין וּמַרְעִין בִישִין וּמִכָּל מִינֵי גְזֵרוֹת רָּעוֹת, בֵין קֹדֶם גְזַר דִין וּבֵין לְאַחַר גְזַר דִין, רַחֵם עֲלֵיהֶם וְשָּמְרֵם וְהַצִילֵם בְנִפְלְאוֹתֶיךָ הַנוֹרָּאוֹת בְאֹפֶן שֶלֹּא יִהְיֶה שוּם כֹחַ לְהָּאוֹרְבִים וְהַמַסְטִינִים לִכנֹס וּלְהִתְאַחֵז חַס וְשָּלוֹם תַחַת הַמִסְתָּר וְהַמִכְסֶה אֲשֶר אַתָּה מְכַסֶּה וּמַסְתִיר בְרַחֲמֶיךָ וַחֲסָּדֶיךָ בִשְמוֹתיךָ הַקְדוֹשִים, הַטְהוֹרִים וְהַנוֹרָּאִים וְקַיֵם בָּנוּ וּבְכָּל עַמְךָ יִשְֹרָּאֵל מִקְרָּא שֶכָּתוּב תַסְתִירֵם בְסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִיש תִצְפְנֵם בְסֻכָּה מֵרִיב לְשוֹנוֹת.

שָּמְרֵנִי כְאִישוֹן בַת עָּיִן בְצֵל כְנָּפֶיךָ תַסְתִירֵנִי אָגוּרָּה בְאָהָּלְךָ עוֹלָּמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְנָּפֶיךָ סלָּה. סִתְרי וּמָּגִנִי אָּתָּה לִדְבָּרְךָ יִחָּלְתִי. שָּמְרָּה נַפְשִי וְהַצִילֵנִי אַל אֵבוֹש כִי חָּסִיתִי בָּךְ. כִי אֵין לָּנוּ עַל מִי לְהִשָּעֵן כִי אִם עַל אָבִינוּ שֶבַשָּמַיִם וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַעֲשֶֹה כִי עָּלֶיךָ עֵינֵינוּ. יִהְיוּ לְרָּצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִי לְ פנֶיךָ יְהֹוָּה צוּרִי וְגוֹאֲלִי. אָמֵן וְאָמֵן.

(ליקוטי תפלות קלו) 

הוא בן חודש וחצי
ומתסכל לקום כל 3 שעות להאכיל

אז קצת רקע:
נפגשתי מספר פגישות שהומרו בקורונה לשיחות טלפון וזום.
הבחורה מתוקה, שמחה, מידות טובות, עובדת על עצמה ועוברת תהליכים פנימיים עמוקים, צדיקה ממש כמו שרציתי (אולי יותר), שאיפות דומות, אינטליגנטית ועם עין טובה. יש גם חיבור טוב בשיח ומציאת חן.

אבל משהו היה חסר לי, ולא ידעתי לתת לו שם.
אתמול זה הכה בי: פלפל.
זה מרגיש לי כ"כ לא מהותי לחיי נישואין,
אבל זה מה שמושך אותי, מה לעשות.
איתה זה חסר לי.

מהניסיון שלי בזוגיות, לא ראיתי איך זה מועיל.
אשמח לשמוע מכם תובנות, עצות, הגיגים, אולי למה זה מהותי ולכן לוותר, לא יודע, מה שעולה לכם

ממש תודה ובהצלחה באתגרי הקורונה

איך אפשר לנגב לתינוק טוסיק מלוכלך מאוד בלי מגבונים? בהנחה שזה חורף והמים קפואים.
תודה למגיבים

בס"ד

הורים יקרים! 

שמי הדס, ואני סטודנטית בתואר שני בפסיכולוגיה התפתחותית במכללה האקדמית ת"א-יפו, ואני עורכת מחקר בנושא הנ"ל.

המחקר ישפוך אור על עומק הקשר בין דת לחיינו, ויתרום להבנה.

מדובר בשאלון מחקר אינטרנטי אנונימי לחלוטין לצורכי מחקר בלבד.

אני מחפשת הורים שיש להם לפחות ילד אחד עד גיל 3. 

אשמח למענה 

 

Online Survey Software | Qualtrics Survey Solutions

מה עושים עכשיו עם כל המצב הכלכלי?! הנושא ממש מדיר שינה מעיני

לפני שיש ילדים.
אחרי שיש ילדים.

מצד אחד - המשבר הכלכלי הזה תופס אותנו ממש, בערך 10000 שח' יורדים מהתקציב וא''א להשלים את זה עם אבטלה. עצמאים.

רק מחפשים מה אפשר לחסוך.

(דלק. א''א לצאת מהבית. חפשי חודשי אחד...)

ובתי הספר כרגע לא נותנים שירות כ''כ. גם אם המורים שולחים משימות - מבינה שזה הם כן מתוקצבים ממשרד החינוך.

מצד שני - מרגיש לא יפה...

אשמח לדעתכם, וכן אם מישהו ראה התייחסות לזה איפושהוא.

 

לק"י

אז הגדול שלנו בן 5, מבין אולי בשכל שעכשיו לא נפגשים עםחברים כי יש קורונה. וב"ה גם כמעט אין חברים בחוץ בימים אלו.

אבל עכשיו הצענו לו לצאת עם בעלי לסיבוב בחוץ, והוא אומר "אבל אין חברים". אמרתי לו שבכל מקרה עכשיו לא משחקים עם חברים.
וזה עצוב לו, וגם לי....

הוא דוקא מעסיק את עצמו הרבה בבית, אבל חסרה לו חברה.
ואני תוהה לעצמי- כמה זמן אפשר להפריד ילד מחברים שלו?!
(אומנם יש לו אחות קטנה בת שנתיים+, והיא גם חברה. אבל זה לא החברים בני גילו שהוא מאוד אוהב).

ואני גם חושבת לעצמי, שאולי צריך להלהיב אותו על מה שכן מותר לעשות. ומצד שני, להבין את הכאב שלו....

מצב הזוי.

יש לי ב''ה 3 ילדים והרביעי בדרך
יש לנו יום עמוס ומלא בניקיונות משחקים סדר זמן חופשי ארוחות ועוד...אדם מבחוץ יחשוב שהלילה אחרי מקלחות הם ירדמו כמו בולי עץ ...אבל לישון הם לא מוכנים ..אני מפרידה בינהם ואיכשהו כל אחד מוצא דרך להוציא לי קרניים ...יש עצות??

הגדולה שלנו ממש רוצה לעשות חורים.

בגדול אין לנו שום בעיה, חוץ מזה שהיא מאוד הייסטרית מכאב (חיסונים/בדיקות דם/ בדיקות כלליות אצל רופאים..)

הסברנו לה שזה כואב קצת כמו בדיקת דם. והיא עדיין רוצה.

 

מה אומרים? ללכת על זה או שעדיף שלא...

אשמח לשמוע מהורים מנוסים בתחום!

 

וגם, כמה עולה בימנו לעשות חורים??

אומנם בתור נערה חוררתי את האוזניים שלי מלא פעמים אבל מאמינה שהיום המחירים שונים...