פורום הורות (עמוד 43)

למה חיילים צריכים להתמחא בזבל הזה?

יש אקסיומה שבצהל בנים מרזים ובנות משמינות

שורפים כל כך הרבה קלוריות שכמעט לא מצליחים לעלות במשקל

אולי כדאי לפרסם בפורומים יותר פעילים - נשו"ט, צמ"ע וכד'.

לא כ"כ מצויה בפורומים שהזכרת. אנא הרגש חופשי להעתיק לאן שנראה לך.

חווינו את זה עם אחד הילדים באישפוז. את רוב ה'תורמים' הנחמדים העפתי לפני שהילד הספיק לראות. אחד התעקש שניקח לו משהו לאחרי שיגמור לצום. כי באמת זה מה שחסר לילד שגם ככה בקושי אוכל.... 😮
אם רוצים להיות נחמדים, אפשר להביא צ'ופר קטן שלא לאכילה, משהו שיספק לילד תעסוקה. זה באמת משמח את הילדים (בגיל מסויים)
הבן שלי הכי התלהב מאלו שבאו עם כלי נגינה לרקוד ולשמוח. זה באמת שימח אותו.

מודה שבביתי יש ממתקים, אך מה שמכיל צבעי מאכל מוצא דרכו לפח. ללא חשש בל תשחית.

כותבת אולפנות באזורים האלה: אולפנית ת"א, צפירה, צביה הרצליה, נווה דקלים בגבעת וושינגטון

האמת שלא🤔

שנועד לקדם אג'נדה של התנגדות לחיסונים. 

לא הייתי מתייחס לזה ברצינות. 

 

גיל שנתיים האיום - אין הורה שלא מכיר את זה. 

זה מרגיע בהחלט.
אני חייבת להגיד שלדעתי ההתנהגות שאת מתארת היא לא זו האופיינית לגיל שנתיים. וכבר עברתי את הגיל הנחמד הזה עם חמישה ילדים.
בדר''כ הגיל הזה מתאפיין בבדיקת גבולות ונסיון להשיג עצמאות. מה שאת מתארת הוא קצת שונה- באמת יותר דומה לחרדת נטישה.
אולי זה כן קשור לגיל- אני לא מכירה, בכל אופן.

זריקת אוכל- זה מעצבן. אין לי עיצה, הבן שלי זרק אוכל מיום שעמד על דעתו ועד שהגיע לגיל שנתיים וחצי פלוס. מה לא ניסיתי.
בסוף פשוט נתתי לו לאסוף כל פעם שזרק, ולא ויתרתי לו. אחרי כמה חודשים הוא הפסיק- משום מה לא נראה לי שזה בגלל שהיה צריך לאסוף...

לק"י

זה מחרפן אותי.
ועוד היא אומרת לי "אמא, תרימי את".

למרות שאצלינו יש מצב שהתעלמות מזריקת האוכל תועיל יותר.

ולא מאפשרת לו לעשות שום דבר אחר. אם משתולל- למיטה...אחרי פעם פעמיים במיטה הוא בא בכיף לעשות.

לק"י

למרות שהיא יודעת לאכול מצויין עם כף ומזלג.
נראה לי שזה שזה משגע אותי- גורם לה לעשות את זה יותר.

גיל ההתבגרות💁‍♀️

להגיד לו, להסביר לו...
זה גיל שפתאום הם מבינים יותר, אז קשה להם יותר שהדברים קורים בלי המעורבות שלהם.
הבת שלי כמעט בת שנתיים. אם אני פשוט אקח אותה לאמבטיה - צרחות אימים כאילו הרבצתי לה.
אז אוכלים ארוחת ערב, מזכירים שאחרי האוכל נלך לאמבטיה והיא תוכל לפתוח את המים, ויהיה לה כיף כי היא תהייה נקייה וכו'. לקראת סוף הארוחה שואלים שוב - גמרת לאכול? מי שגמר לאכול הולך לאמבטיה! איזה כיף!

ככה היא רצה לאמבטיה בשמחה... (ותודה לבעלי שקלט את הקאצ')

את צריכה לצאת רגע / ללכת לשירותים? תסבירי: עכשיו אמא הולכת לx, היא תחזור עוד קצת זמן (לא להגיד רבע שעה/ 5 דק', התפיסת זמן לא מספיק מפותחת), בנתיים את יכול לאכול תפוח, לשחק בקוביות, לצייר ציור וכו'.
אני גיליתי כשאני עם הבנות בבית וצריכה רגע לשירותים, הדבר הכי טוב זה לבקש מה''גדולה'' לשמור על הקטנה, ולהסביר שאמא הולכת לשירותים וכבר תחזור.
ואם היא בוכה כשאני בפנים, אני מדברת איתה אח''כ - 'אמא הלכה לשירותים ואת היית עצובה? למה?' - ברור לי שזו שאלה שקשה לה לענות עליה, אבל היא לוצשת שרואים אותה, שומעים אותה, לומדת שמה שהרגישה זה 'עצב', ויודעת שאני רוצה בטובתה... ואז אני מציעה כל מיני דברים שאפשר לעשות כדי לא להיות עצובים...

מקווה שהובנתי

הוא מרגיש שאת בהריון?

יש לו אח תינוק שמקבל תשומת לב והוא מחפש אותה בצורה שלילית?

תני לו תשומת לב חיובית- סיפור, משחק, שעת יצירה,

כדי שהוא לא יחפש לחקות אח קטן או תינוק שהוא מכיר

 

הוא איתך בבית או במעון? אם הוא רק בבית, תחפשי חברה שתיקח אותו יום בשבוע ואת תקבלי

את הילד שלה, כדי שהוא יגלה שהוא לא היחיד בבית

הי,

נפלא שהילד שלך בוגר אך אל תשכחי הוא רק בן שנתיים, ההתנהגויות שאת מתארת תואמות לגיל, יש תקופות אצל ילדים הם גדלים ומתפתחים.

חשוב להגיב בפרופורציה, לשיים רגשות, הוא לוחץ על כפתורים ורואה מה מדליק אותך-מה המקום שלו לקבל יותר תשומת לב. שימי לב להיות המובילה ושהוא לא יגרור אותך לסיטואציות. תיהי את זאת שיוזמת את תשומת הלב ולא נגררת אליה.

 

הכי טבעי בעולם שהם זורקים, אין מה להלחם עם זה ולהפוך את זה למאבק כח של מי ירים, זה סתם מעכיר את היחסים ומלמד שכח זה ערך. יעבור...

מאוד מוצלח

לא מתאים בכל מקום לא?

והחלק השני חיברתם לעגלה?

זה היה כמעט היום (פו הדוב)

שבוע טוב ובילוי נאים

אלוהים נהנה להסתלבט עלינו.

ועוד אחרי פורים...
ובהצלחה לכולנו מעכשיו

את כל הסידורים הדחופים סיימתי!

גם משהו!

פשוט היה איזה אילוץ לסיים הכל דחוף.
בלי קשר לקורונה..

הלוואי עלי

אבל אני מציעה לך לעשות מה שאני עושה בסיטואציות שקשה בהן.
א. להגדיר לעצמך במילים ברורות מה את מצפה שיהיה ומה את לא מוכנה שיהיה
ב. תכיני 3-4 כללים ברורים ותסבירי להם בבוקר מה הכללים.
ג. לדעתי, אם תעשי טבלת נקודות או אפילו יותר פשוט- תבטיחי משהו קטן בבית למי שעומד בכללים, יהיה לך יותר קל לאכוף את הכללים.

אפשר לעשות עצירה בגן שעשועים+ פרי.

מראש שימי בעגלה או במנשא ותקבלי אותם בהתלהבות עם מבול הסיפורים/ השיתופים/ הטענות.
תני להם להוציא, שישחררו הכל.
בלי לחץ.
לא רוצים להיכנס לאוטו, אין בעיה נחכה. (כמובן עם גבול מסוים וחד משמעי אבל כן לאפשר איזשהו טווח זמן)
חגורה לא רוצים- לא נוסעים.
לבנתיים אפשר לשים להם שירים.

בהתחלה זה יהיה מתיש אבל אח"כ תגיעו לדרך האמצע.
אפשר גם לומר אם נגיע עד * הביתה נוכל להוסיף צ'ופר לארוחת הערב אחרת לא מספיק. זאת בחירה שלכם.
ואם לא מספיקים אז לא לכעוס, להגיד לא נורא, אולי מחר מספיק.
ככה הם יבינו שהם המפסידים מהעיכובים ולא את.

לקבל כל ילד בחיבוק מה נשמע איך היה
ככה יקבלו יחס בלי להרגיש צורך להלחם על המקום שלהם.
אפשר לעשות איזה משחק באוטו מה היה היום או כל אחד מספר משהו כיפי או סתם משחק מי חוגר ראשון עם ולות של חיות...משהו שיעזור להם להכנס לאוירה טובה.

לגבי אוכל- לי יש כלל שאני לא אומרת מה האוכל. מגיעים ורואים
לרוב זה מצמצם את התלונות...

אני חושבת שיהיה לך יותר להתמודד עם הסיטואציה אם תביני/תפנימי שהיה להם ממש קשה לתפקד כל היום/לשמור על הכללים/ להישמע להוראות/להילחם על משחקים או מעמד חברתי וכדומה.. 

וסוף כל סוף הם הגיעו למקום הבטוח שלהם.. שאוהבים אותם.. שהם יכולים להתנהג פחות יפה ועדיין יכילו אותם.. שהם יוכלו לקבל את רצונם מבלי לחכות בתור של 35 ילדים.. שיש להם את הפינה שלהם.. שהם רואים את אמא האהובה שלא ראו כל היום (גם בבוקר בחטף ההתארגנות..)..

אני.. משתדלת להכיל אותם..

לומר להם שאני מבינה שלא היה להם קל היום.. אולי מישהו התנהג אליכם לא יפה.. אולי הגננת כעסה.. אולי אתם צריכים שרותים/רעבים וכדומה..

מנסה להסיח את דעתם.. לספר משהו.. להצחיק.. לעניין אותם במשהו שיקרה בהמשך.. אפילו הרחוק..

תמיד דואגת לאוכל.. כי האכילה היא גורם מרגיע ומווסת בלי קשר לרעב (גם כשאוכלים יותר קשה לנשוך מישהו..)..

נושמת עמוק ומרגיעה את עצמי שזו שעה קשה ואחר כך זה נרגע..

והכי חשוב!!

משתדלת שבעלי יעשה את האיסוף!! 

הכי כיף!!

שבת שלום..

מתסכל ברמות..
משבש הכל...
חשוב לי להגיד שאני לא מצאתי פתרון קסם שתמיד עונה על הצורך... כל הזמו צריך להיות גמישים ללכת בדרך אחרת... פעם לעבוד בשיטת המקל והגזר, פעם להציב גבול, פעם לעשות טיול לגן שעשועים, פעם לבוא עם משהו לגן .....
בסוף זה לא תלוי בחפצא אלא בגברא.
אבל מתחבר לתובנה שנכתבה פה.

בן 3. נראה לו שאם היו לידו עוד 2 אחים הוא היה משתגע לגמרי. אצלו אני די בטוחה שזה בגלל שקשה לו עם המעברים. גם בדברים אחרים קשה לו לעבור מדבר לדבר. (לדוג': לצאת מהמיטה להתארגן לגן, לצאת מהבית אל הגן, לצאת מהגן אל הבית, לסיים את המשחק ולבא לאכול וכו') תמיד קשה לו לעבור מדבר לדבר. הוא צריך שאני אהיה ממש סבלנית, ואקח את הזמן, אחרת הוא נכנס למגננה והמצב נהיה יותר גרוע.
אז אם מוסיפים לבעיה הזאת עייפות ורעב והתפרקות כמו שכתבו לפני, מקבלים ילדים סופר עצבניים וממש לא הגיוניים.
לכן אמא חייבת להיות רגועה, לנשום עמוק ולתת להם זמן לעכל. תשומת לב לכל אחד. לחשוב מראש שעכשיו זה הולך לקחת זמן, אז לפנות את הזמן הזה.
כשהגדולים שלי היו קטנים תמיד ידעתי שהחצי שעה הראשונה בבית היא קטסטרופה. כל יום, זה מתאפק ועצבני וזה עצבני ומרביץ וזה צועק וכו'. חצי שעה להוריד פרופיל, לנשום עמוק ולהרגע. לתת להם לפרוק ואח' כ זה עובר.
בהצלחה

מרכז לניהול כעס ''דולב''

לפעמים הזמן עושה את שלו.
לגבי הילד- אם הוא 'ואל תגידי שכך האם של היבר החליטה וזו החלטה שלה.

אמרו לי שיש הבדל בין החברות.השונות מצד ההכשרהלשבת. מישהו מבין?

אמרו לי שמים לא מספיק רותחים וזה משאיר רצף לבן על השתיה..

אמרו לי שגם בימות השבוע צריכת החשמל גבוהה מדי..

לא יודעת לגבי שבת

זה מספיק חם

תחשבי שזה פשוט קומקום שמרתיח את המים פעם אחר פעם כדי שיהיה לך תמיד מים חמים (וכנ"ל המקרר).

לנו לא היתה שום הכנה לזה, והגיע מתקין וחשב שהוא עוד רגע ייקח קונגו ויקדח לי לתוך הקרמיקה פלאכים של מתכת כדי לקבע חיצונית - ועל חשבון שטח שיש - את הפילטרים.
אף אחד לא מספר לך את זה ואפילו טכנאי שהעלו על הקו משירות הלקוחות בזמנו לפני רכישה לא טרח להזהיר.

לא מבינה איך חיינו בלעדיו...
ממש נח ביום חול ובשבת. אני נשמעת כמו פרסומת שלהם, רק אומר שכשהינו צריכים מהם שרות לקח להם הרבה זמן להגיע.
המכשיר נח מאוד.

רציתי להפתיע את בעלי ליומולדת... בסוף שתפתי אותו כי זו הוצאה שדורשת התייחסות והוא הוריד אותי מהרעיון ואמר שלא מדבר אליו בכלל (יותר ברגישות

אל תתרגשי.

מה הקץ'?
הרי מים בברז- יש לי.
מים חמים- אפשר להרתיח- עניין של כלום זמן. לשבת יש מיחם.
מים קרים- שמים בקבוק במקרר (במשפחה ברוכת ילדים זה הגיוני לקיץ הישראלי...)
סתם תופס מקום...

מאז שיש לי, לא מבינה איך הסתדרתי בלי. ב"ה משפחה גדולה בקייץ, זה כל הזמן להכניס כמויות של בקבוקים למקרר, כולם חוץ ממני שוכחים להחזיר, השיש מלא בקבוקים חצי ריקים, ואין מים קרים.
לזכור למלא כל הזמן.
בשביל זה קניתי, בעיקר למים הקרים. עכשיו נח לי שיש גם חמים בלחיצת כפתור. בשבת זה יותר נח ובטיחותי מהמיחם.

1. משפחה גדולה וצריך המון בקבוקי מים קרים בקיץ ותמיד שוכחים למלא.
2. כנ"ל בחורף שיש הרבה שרוצים שתיה חמה
3. קרוה לי המון שמעצידה לעצמי קומקום ולא מספיקה למזוג עד שכבר מתקרר וחוזר חלילה..
4. בטיחות בשבת

למי ברז לעיתים יש טעם לוואי

מה זה הנהנתנות הזאת?

במיוחד בקיץ

אמרתי בחצי צחוק אם כי זה לא כ''כ בריא למערכת העיכול

מאז שחזר, והוא לא פיתח תסמינים - כבר אין לזה משמעות לא בשבילך ולא בשבילו.

(גם ככה ההנחיות הן להיות בבידוד עד שבועיים מהחזרה).

 

ובלי קשר, לך אין צורך להיכנס כי לא חזרת משם.. כלומר, מעגל שני למי שחוזר מחו"ל אין צורך להיכנס לבידוד, אלא אם מי שחזר גילה שהוא חולה (ואז כל מי שהיה איתו במגע או במקום קרוב אליו צריך להיכנס לבידוד)

לצערי יצא לי להכיר מקרה שמישהו התעסק גם עם גיל כזה! לעצור עכשיו לפני שיהיה מאוחר!
לא בהכרח שיש משו ולא בהכרח שזה בקטע סוטה אבל תמיד טוב לדאוג ולברר.
תמיד עדיף את האנחה של אוייש דאגתי לשוא מאשר אוייש לו הייתי ערני יותר.

להתחיל לרחרח מול הגננת. לכי תדעי, אולי זה הבן שלה.
היא לא תמציא שם סתם ככה.

נראה לי קצת מוגזם להמציא בשביל ילדה בגיל הזה.
היא בגן פרטי?
אולי זה בעל או הבן של הגננת?

כובע ברט, סינר מלוכלך בגואש, ופלטת צבעים עם מכחולים.
אופה- סינר, כובע ועוגיות לחלק לכולם...
דמות מספר ילדים- סבתא שמחה למשל.

אינדיאנית- שמלה חומה פשוטה, עם חתיכת בד צבעוני לחגורה וסרט ראש עם נוצה מודבקת

אמא- כיסוי ראש, סינר,תיק גדול, אפשר עגלת משחק אם יש אחיות קטנות ולשים בה בובת תינוק

נסיכה- שמלת שבת\חג ממש חגיגת שכמעט לא לובשת, עם כתר ותסרוקת

כלה- שמלה לבנה, זר פרחים, הינומה, ותסרוקת

(תסרוקת יכולה להיות גולגול מצמה, או חצי קוקו עם סיכה נוצצת, העיקר שנראה חגיגי)

חתולה- קשת עם אוזני חתול, בגדים שחורים\ לבנים\כל צבע שמתאים לחתולה

(לחתולה לבנה אפשר להוסיף כפפות לבנות)

פנטומימאית- חולצת פסים שחור לבן, שלייקס, חצאית שחורה, כפפות לבנות

ערביה- צעיף\ מטפחת בתור חיג'אב, שמלת מקסי עם שרוול ארוך, אפשר לשים הרבה שרשראות וצמידים

 

לכל התחפשות האלה אפשר להוסיף איפור, תלוי עד כמה את מרשה או נראה סביר על הילדה

(אפשר לשים אודם וצלליות לכלה והנסיכה, או שפם לחתולה, או פנים לבנות עם אודם לפנטומימאית)

 

אפשר לקנות אביזרי השלמה קטנים בכל זאת, כמו כתר או קשת או אוזני חתול, זה לא אומר שהתחפושת לא מספיק מושקעת, אבל אפשר להכין אותם לבד

כתבת חדשות- ג'קט כחול, חצאית צרה שחורה, מיקרופון, גולגול\ קוקו נמוך עם שביל באמצע, נעלי סירה\ עקבים אם את חושבת שמתאים

מורה- כיסוי ראש, תיק גדול עם מלא דפים, חולצת בסיס והרבה שכבות מעל (חולצת בסיס, חולצת עם שרוול קצר, מעל גופיה מעוצבת, וגם חצאיות עם תוספת, תלוי אם רוצים את התחפושת מגוחכת או לא)

סופרת- עיפרון מאחורי האוזן, משקפיים גדולות, מחברת

מדענית- חלוק מעבדה, משקפי מגן, כפפות קוקו נמוך עם שביל באמצע

ספורטאית- חולצת טישרט, חצאית נפנף, קוקו גבוהה, בקבוק מים, סרט ראש, נעלי ספורט

מלאכית, במבי לנערות גם מאוד יפה

כמו אחות עם עוד אביזרים ובובה (תינוק,)

תחפושת מזעזעת זו..
אני בחיים לא אחפש למיילדת.
בעזה.

למרות שילדים לא לוקחים את זה קשה.

נשים טובות וצדיקות ברובן

מה מיילדת עושה.

ואז את מחפשת את הילדה שלך לזה . ;)

הילדה יודעת שמייצגת עוזרת לאמא ללדת את התינוק. מה עוד היא אמורה בדיוק לחשוב???

למה מיילדת זה מזעזע?
לא מצליחה להבין
שפרה ופועה היו מיילדות, ויש להן מקום של כבוד בהיסטוריה של עם ישראל.

רופאת לבבות

ככה שממש ידע מה הולך לקרות?
לדוגמא כשהולכים לגן לספר לו שהיום אמא תבוא לקחת אותך ונלך לקניות בדרך הביתה.
או היום נחזור הביתה מהגן ותאכל פרי ונצא ליום כייף ב---, נגיע הביתה כשכבר יהיה חושך ואז תתקלח ותלך מהר לישון
ילדים לפעמים אוהבים הפתעות אבל הרבה פעמים הם מעדיפים לדעת מה הולך לקרות איתם.
חשוב להכין אותו בצורה שהוא ידע לצפות את הבאות ז"א להגיד לו פעולה שהוא מכיר מסדר היום (לדוגמא בדרך מהגן או אחרי שנאכל פרי) ואז מה יקרה אחריה שונה ממה שהוא רגיל. וגם כדאי לציין לו מתי הוא יחזור לסדר היום אליו הוא רגיל (בחושך ומייד הולכים לישון)

מקווה שיעזור

אצלנו מאוד עוזר לספר סיפור על דברים שעומדים לקרות. אני מספרת לילדים על משפחה קבועה (לפעמים משפחת הפילים, ולפעמים משפחה רגילה עם ילדים, שמות הילדים לא זהים לילדים שלנו אבל יש אותו סדר ילדים כמו אצלנו). מתוך כך שהדמויות קבועות הילדים כבר יודעים שמה שקורה בסיפור קשור אליהם.
לפעמים אני מספרת על דברים שכבר קרו להם (עוזר לנו לפעמים בזמני מריבות - להתחיל בסיפור ולעצור את המריבה, ואז הם שומעים את מה שקרה להם מבחוץ, ולפעמים אני ממשיכה ובונה את ההמשך לפי מה שאני רוצה לכוון אותם).
ולפעמים אני מספרת על משהו שעומד לקרות. אני יכולה להכניס בסיפור גם את הרגשות של הילדים (אם זה משהו מפחיד כמו רופא שיניים), וגם לתאר את דרכי ההתמודדות וההתגברות. וכמובן שהסיפור מתאר את מה שהולך להיות, עם כל הפרטים שאני יודעת שיהיו. היתרון בסיפור שזה ללא חייב להיות לגמרי תואם את המציאות, כי יש דברים שלא תמיד אני יודעת מראש איך הם יהיו, אבל הילדים יכולים להבין שבסיפור היה ככה ואצלנו זה אחרת.

אם את רוצה לנסות להשתמש בזה, נשמע לי שאפשר להשתמש בו בשני כיוונים - גם על מצב שכבר היה, לתאר את הסיטואציה מתוך נקודת המבט של הילד (שהיה לו קשה עם השינוי, הוא היה מבולבל ולכן התחיל בטעות לעשות שטויות, וכו'), ואולי להמשיך את הסיפור בזה שהאמא של הילד דיברה איתו אחר כך ועזרה לו לחשוב איך מתאים להתנהג במצב כמו שהיה (בסיפור אפשר להמציא שיחות שלא תמיד נוח או מתאים לעשות אותן באופן ישיר. למור שאת יכולה גם לעשות איתו שיחה ישירה על הנושא, אבל נראה לי שבגיל כזה יותר קל להעביר את המסר כחלק מהסיפור ולא בשיחה ישירה).
ובכיוון שני - לקראת סיטואציה שאת יודעת שיכולה להיות קשה לו, לספר סיפור על ילד שקורה לו מה שעתיד להיות אצלכם, עם פירוט של כל השינויים שקורים. ואולי גם הייתי מכניסה את הקושי של הילד והרצון שלו לעשות שטויות, אבל שהוא מתגבר ומקשיב לאמא וככה הכל עובר יותר נעים (כמובן לפי הסיטואציה).

מקווה שיעזור...
בהצלחה!

הסיפור המושלם של אלדד אלוני
קופיקו וציפופו של בורשטיין
אייבי ובין
סדרת קטנות גדולות
ג'ינג'י של גלילה רון פדר עמית

יומני הנסיכה

כשסבא אליהו היה קטן- להיט

מאוד מאוד טבעי להיות מותשים בשלב הזה. 

 

קודם כל תתעודדו, סיכוי טוב שיהיה קל יותר בהמשך (תלוי, כמובן, בקצב שבו יתווספו עוד ילדים למשפחה). 

 

מעבר לזה, דברים שיכולים לעזור: 

הקפדה על תחזוקה טובה של הגוף (אוכל מזין, שינה טובה עד כמה שאפשר, ספורט). 

הורדת סטנדרטים איפה שאפשר (למשל: להכין אוכל פשוט, מיקור חוץ לדברים שלא מצריכים דווקא אתכם). 

 

בהצלחה רבה! 

בלוטת התריס, ברזל, B12 וכו'. 

לפעמים זה יכול לשנות דרמטית את החיים. 

יכולה להתאים להרבה מאוד הורים, גם כאלו שלא סובלים משום רקע אחר.
ואכן, הורים הם יצורים עייפים, בעיקר אמהות אני חושבת, לפחות אלו שקמות להניק בלילה .
אני לא חושבת שיש בעיה בכלל בכך שדחיתם גמילה או כל שלב אחר לזמן שבו תהיה לכם פניות נפשית להתעסק עם זה. זה נראה לי ממש נורמלי וסביר.
בדיוק היום שאלה אותי חברה אם בן הכמעט שלוש כבר גמול, ועניתי לה שלא, אין לי כוח ..יש עוד הרבה ענינים עכשיו בחיים וכבר נחכה לאביב וזהו.
כך שבאמת זה נראה לי לגמרי נורמלי, ובטח שלא צריך להרגיש שום נקיפות מצפון.

ולגבי עצם השאלה- אני מרגישה שכשיש שמחה בלב, אז באופן אוטומטי יש יותר כוח ויותר ''סיבולת''
עיפות נפשית מיד גוררת אחריה חוסר סבלנות וחוסר סיבולת.
אז זה, דבר ראשון- לשמח את עצמכם כמה שיותר.
דבר שני- באמת לבדוק בבדיקת דם אם חסר משהו.
דבר נוסף- אם לרדת לפרטים- אפשר לחדש כוחות באמצע היום. חצי שעה שינה בצהריים, שעה של שינה בערב, זה נותן כוח.
ודבר אחרון- אתם שניים...תחלקו ביניכם את העומס כדי שכל אחד יעמוד בו.
תזכרו ששני ילדים קטנים זה השלב הכי קשה. יותר קשה משישה ילדים.

אולי בזכותך זה יקרה בקרוב.
אבל בגדול גם לנו ההורים יש "בטריה" שכדי לפעול צריכה מילוי.
שינה, אוכל, אהבה, חום, סיפוק.

וכשצריך כח זה הזמן למצוא משהו שממלא אותך אנרגיה (אפשר לעשות רשימה בשלוף עם כל מיני דברים מקטן ועד גדול
לדוגמא כוס קפה עם שוקולד, או לחילופין חופשה זוגית, מוזיקה, משחק כדורגל, שיעור תורה,
מפגש עם חברים וכו'- מה שעושה לך טוב.)

בנוסף לזה- לזכור שאחרי הכל הכוחות שלנו מוגבלים ולבדוק האם באמת כל מה שאתה עושה צריך להיעשות על ידך.
לדוגמא אפשר לפעמים להביא עוזרת בית או בייביסיטר, או לקנות שניצל טבעול....
וגם לאתר 'זוללי זמן' כמו ילד עם בעיות שינה שמונע ממכם זמן שינה בלילה או זמן זוגי,
או דברים כגון אלה ולטפל בהם באופן נקודתי.

שמונה שעות?
תתחיל בזה, פשוט עושה פלאים.

לכן גם ריווחנו בין הלידות הבאות. שלא להגיע למצב שאתה מתאר שוב. לתת לכל דבר את הזמן שלו ושיבוא בשמחה ובפניות ועם כוחות.
אם זה הכיוון שלכם אז אתם יכולים להרשות לעצמכם לדחות קשיים לתקופות הבאות. לא להגיד אם ככה עכשיו אז תמיד יהיה ככה.
למשל להיעזר בבייביסיטר, מנקה, לקחת לפעילות בתשלום, להתנייד במונית אם אתם בלי רכב..
זה דברים שלא הרשיתי לעצמי כי הלא ידוע מפחיד יותר מהידוע ומי אמר שלא יהיה יותר קשה...
היום אני מצטערת על זה מאוד. יכולתי לעשות בחירות שהיו עוזרות לי לצלוח את השנה הזאת יותר בקלות. (בדגש על הילד הגדול יותר)