פורום הורות (עמוד 66)

סידור עם כריכה מעור עם השם שלה
תכשיט- יש בכל מיני מחירים
הבת שלי קיבלה סט מצעים מאוד יפה ושמחה בו מאוד

תכשיטים
גיפט כארד לסטימצקי/ צומת ספרים

תלוי עד כמה את מכירה את הילדה והסגנון.. תמיד עם פתק החלפה..

תיק צד ליציאות - זה גיל שמתחילים לצאת לבד עם חברות לבילויים אז ממש שימושי..

תכשיט - אם יש לך מושג לגבי סגנון..

ספר נחמד שעוסק בקצת שאלות אמוניות לגיל ההתבגרות - עם פתק החלפה.

דיסק - שוב אם יש לך כיוון של סגנון..
ובאותו הקשר: נגן, דיסק און קי וכו..

ציוד לטיולים ומחנות - אם הילדה בתנועת נוער... נכון שנחשב מתנה של בנים, אבל גם בת שמטיילת צריכה שק"ש איכותי,תרמיל טוב וכו..

ערכת טיפוח או איפור - אם זה בסגנון.. זה גיל שמתחילים לבדוק את האפשרויות ונחמדשיש עם מה להתנסות..


והרבה פעמים כדאי להתקשר לאמא של הילדה ולהתייעץ איתה..

בהצלחה!

וכמה קרמים נחמדים כולל פתק החלפה

ספר טוב ורלונטי

סידור תחינות ובקשות לכל עת, מעוטר יפה

אלא מהמנוסים..

 

התאוששות מהירה. 

 

אם זה לא בבי"ח, שלפחות בעבר היו מסנים "להרוויח" עוד זמן אישפוז - הרי שתוך שעתיים כבר נוסעים הביתה, ללא בעיות מיוחדות אח"כ.

 

העיקר, שלוות הנפש של ההורים. להשרות אוירה רגועה ונינוחה. לא לעשות ענין ממה שאינו ענין..

 

[ואם הילד בגיל שמבין משהו, אפשר לומר ששמים משהו באוזניים שיעזור לנוזלים שם לצאת יותר בקלות במקום ללחוץ ולהכאיב ולהפריע לשמיעה. גם לומר שזה לא ממש "נוזלים" שיוצאים הרבה, אבל קצת-קצת שמספיק כדי להפריע כשזה נמצא. ועדיף לדעתי לא לומר שזה "ניתוח" וכד', שיכול לעיתים להבהיל]

ב'ה ההתאוששות היתה ממש בסדר, אחרי שהתעורר מהניתוח בכה שכואב לו באוזניים ואקמול או נורופן, לא זוכרת מה הבאנו, הקלו על הכאב. בערך שעתיים נשארנו להשגחה ולאחר מכן חזרנו הביתה. נראה לי יום למחרת השארנו אותו בבית ואחכ כבר חזר לגן כרגיל.
זכור לי שהילד צריך להיות בצום לפני הניתוח, אז עדיף שהוא יהיה כמה שיותר מוקדם בבוקר..

לעומת זאת, ויסות חושי כן חשוב וכדאי לאבחן מוקדם... הייתי ממליצה להתחיל מרוםא משפחה שיכוון הלאה .. אולי להתפתחות הילד

לא קרה כלום ב''ה.
דווקא נראה לי שקטנים יותר מסתדרים, כי לפעמים זה קצת מסורבל להסתדר עם הירידה בסולם.
כל ילדותי היינו עם קומותיים והכל היה בסדר.

האמת שצפיתי נפילה מתישהו... היא היתה צריכה לקרות כדי שהן יבינו שבאמת צריך להיזהר, ולא רק בגלל שאני אמרתי...

מוכרים, נדמה לי שראיתי בעצמלה..
מוטת קומוציים שהמיטה התחתונה רחבה יותר מהרגיל כמעט כמו מיטה וחצי, ואז יכולים לישות בה שני ילדים..
זה יכול להיות םתרון לשנה שנתיים הקרובות ואח"כ להעלות את הגדול/ה לקומוציים..
אבל שוב, זה אם מתאים לכם שניים שישנים ביחד במיטה..
אצלנו חלק מהילדים ממש נהנים לישון ביחד ויש כאלה שחייבים את הפינה הפרטית שלהם..

אולי כדאי לשים מיטת תינוק ומיטת מעבר?
או מיטה נפתחת בצורה של ר'?
כמה ילדים בחדר?

אני חושבת שאין פה פתרון נכון אחד אבל מכיוון שגם חלון ההזדמנויות לילודה הוא יחסית לא מאוד גדול, הייתי מציעה בשנים האלה דווקא להתמקד בילדים ובמשפחה ולאחר מכן להמשיך ולהתפתח מקצועית או לעסוק בזה כהכנסה נוספת מהצד אם אפשר.

כבר גבולי בגילה

כל אישה שהיא גם אם מתמודדת עם השאלה הזו בצורה זו או אחרת, וכל אחת מוצאת איזון שהוא נכוו לה.
ובכל זאת, כמה דברים:
1. כדאי לזכור שאיזון שנכון לך עכשיו כבר לא יהיה נכון בעוד שנתיים. בתור נשים ואמהות הצרכים השונים מאוד משתנים.
2. זה נכון, תמיד משהו יבוא על חשבון משהו אחר, ככה זה בעולם... וזו הזדמנות לבחון את הערכים שלנו, את המהות שלהם והחשיבות שלהם ולהחליט גם על ויתורים.
3. בעבודה יש התפתחות של קרירה ופרנסה, זה נכון. אבל אסור לשכוח שגם מול הילדים יש התפתחות, שהיא לא פחות חשובה ואולי אפילו יותר, וזו ההתפתחות של הנפש ושל הפנימיות. מול הילדים אנחנו נאלצים בעל כורחנו להיות טובים יותר, לחשוב על המעשים ועל הדרך שלנו, לשפר את המידות הפחות טובות שלנו. אז לא להתעלם מזה...קל מדי ליפול לתפיסה המערבית של ''אישה קרייריסטית מוצלחת שמממשת את עצמה''.
4. בסופו של דבר, הילדים שלנו הם מה שנשאר ממנו בעולם...נראה לי שזה משהו ששווה לוותר בשבילו קצת...

שלושה חודשי הורות הם ממש ההתחלה, מצד אחד, וגם משבריים מהצד השני, כי מחלחלת ההבנה העמוקה של ההתחייבות לאדם אחר, המערך הנפשי האישי מתאים עצמו לאמהות, המערכת הזוגית עוברת שינוי עמוק לזוגיות+הורות, ודברים מרגישים מאד שחור ולבן.
מצד אחד ברור שדברים באים אחד על חשבון השני, מצד שני, תני לעצמך עוד קצת זמן הסתגלות. אני ילדתי בגיל 34 פעם ראשונה, ולאורך השנים גיליתי שהאמהות היא שמצמיחה אותי יותר מכל דבר אחר, אני עדיין בעלת עסק עצמאי, אבל לא הרחבתי אותו כמו שתכננתי, כדי שיהיה לי זמן משמעותי עם הילדים ועם בעלי, ואני מאושרת בבחירה שלי.

שאת צריכה להחליט מה הכי משמעותי לך היום ועליו לשים דגש.
אם את רוצה ילד נוסף (וגם אם לתינוקת קטנטנה) אולי זה הזמן להשאיר פנאי לבית וללכת בזמן הפנוי אם תרגישי צורך בעוד מילוי לקורס או סדנא אחרים שימלאו אותך...

זה שאם הם נהרסות, פחות כואב הלב לקנות חדש...
וילדים הורסים סנדלים בקלות

יכול להיות שאל ממש אותן סנדלים ורק המשווק שונה..
בנמרוד יש המון סנדלים מיובאות מהמזרח הרחוק ולאו דוקא איכויות יותר, רק במחיר גבוה יותר מבבאזרים ובאתרים זולים..

זה חומר שמאוד קשה להתעסק איתו, תוך שניה הוא נהיה גוש
אם זה להשמנה אפשר להוסיף דייסות אחרות

זו פטמה גדולה יותר מהרגילות שמיועדת לדייסה.
או פשוט להגדיל בעדינות פטמה קטנה יותר ככה שתראי שיוצא ממנה בחופשיות.

יש בה חור גדול יותר מהפטמות הרגילות וכך הדייסה יוצאת. יש את זה בטח בכל סופר פארם או חנות עם מוצרי תינוקות.

תזכורות חצות היום

12:35

תודה רבה

ויש לך זמן להמתין, יש ברשת באתרים כמו עליאקספרס או איביי.

אמא שלי קנתה לנו היום בפמילי סנטר
אבל אולי אזמין גם מאיביי באמת, כי היא השיגה רק חבילה אחת

ספציפית באיזור שלי יש לאומית כללית ומאוחדת...
אם אבין שיש תועלת בציון האיזור עצמו,אכתוב (אאוטינג)

קיימים הבדלים בין הקופות בזמינות רופאים בין האזורים, הן ברפואה ראשונית והן ברפואה שניונית (רופאים מקצועיים מומחים).


קישור:

https://www.health.gov.il/NewsAndEvents/SpokemanMesseges/Pages/02122017_2.aspx

https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/availability_03122017.pdf

קיימים הבדלים בין הקופות בזמינות רופאים בין האזורים, הן ברפואה ראשונית והן ברפואה שניונית (רופאים מקצועיים מומחים).


קישור:

נתונים אודות זמינות השירותים בקהילה בחלוקה לאזורים וקופות חולים, משרד הבריאות

https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/availability_03122017.pdf

עומס, נגישות, רמת הרופאים, מבחר רופאים ,השירותים נוספים כמו צילום, או''ס וכו'..., בית מרקחת, יחס במזכירות, שעות קבלה, מוקד חירום של קופה...

כי אנחנו זוג צעיר, שווה לזגזג ככה ?

רופא משפחה ורופא ילדים, בדיקות דם, מרפאת אחיות למעקב הריון - צריכים להיות בקרבה נוחה, עם גישה תחבורתית נוחה.

אלו הדברים הכי חשובים בבחירת קופת חולים.

רופאים מקצועיים אפשר לנסוע במיוחד לאזורים מרוחקים.

כמה מחיר יש לזגזוג בין קופות?זה שווה אתזה?

אם ברוך השם אין במשפחה מחלות כרוניות וצריך ליווי רפואי ארוך טווח עם אותו רופא - כנראה שאין מניעה לזגזג.
מאידך - גם במקרה כזה, יש רופאים עצמאיים (מקבלים במרפאות פרטיות ולא במשרדי הקופה) שעובדים עבור קופות חולים שונות במקביל.


במעבר מקום התקופה ההיסטוריה הרפואית לדעתי לא עוברת ישירות - תצטרכו לבקש סיכומים מודפסים.

עקרונית אם עוברים לאותה רמת ביטוח לא צריך להשלים, אבל עדיף לבדוק קודם את הקופה שלך ולא לזגזג סתם.
אם יש סיבה לעבור- לגבות גם אצלך את כל המידע הרפואי שנגיש ליתר בטחון.

ולבדוק . אם טוב לכם איפה שאתם אז פשוט תישארו שם. לא לזגזג בין הקופות

שיקולים שלדעתי כדאי לקחת בחשבון:
רופא ילדים ושירותים יחסית נגישים בתחום הזה
אם אתם עוד בשנות פוריות- משמעותי מאד: סל הריון בהתאם למה שרלוונטי לכם כגון סקירה פרטית/החלמה מלידה, בדיקות למיניהן, רופא/ת נשים טוב/ה, מרכז בריאות האישה זמין, אמצעי מניעה באם רלוונטי (לדוגמא, מכבי לפחות עד לא מזמן בהגדרה אינם ממנים אמצעי מניעה. כשמשתמשים בהתקן זה יחסית משמעותי מקופות אחרות)

באופן כללי זמינות השירותים
איכות השירות (יש בזה דברים ארציים ויש שקשורים לסניף/מחוז שלכם)
עלות.

ממליצה לשאול נשים במצבך מהסביבה על מה הן ממליצות.

כדאי להתחיל מהקופה שבה את כרגע, ורק אם היא פחות טובה מהאחרות לצרכים שלך- לעבור.
שימי לב שאם תרצי לעבור, עד ה15.5 כמדומני זה יהיה תוך חודש וחצי, אחרי זה זה לחכות 3.5 חודשים עד שהמעבר בתוקף.

תזכורות חצות היום

12:33

אבל בד"כ דברים כאלה לא מגיעים בלי רקע רגשי/נפשי. זה די מדליק נורה אדומה.
אני חושבת ששוה לתפוס שיחה עם המורה ולשמוע ממנה איך הולך לילדה ואם היו שינויים בהתנהגות בחודשים האחרונים.
אפשר אולי להתייעץ עם יועצת בי"ס או עו"ס לגבי מסגרת טיפולית מתאימה. אם היא לא תלך לטיפול רגשי אולי טיפול באמנות/פסיכודרמה וכד'.
באופן כללי הייתי עושה גוגל על הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות, אבל בצורה שקולה- בלי להיכנס מזה לפאניקה. אולי לבקש ממישהו אחר לגגל בשהילך ולתמצת לך את עיקרי הדברים.

המון הצלחה! בעז"ה שתהיה התמודדות נקודתית.
הכי חשוב זה שאתם כהורים רואים את השינויואכפתיים.

יכול להיות שזו בעיה רפואית. צריך לבדוק ברזל, בי 12 ובלוטת התריס, אולי גם מונו. ובכללי לבקש ממנו בדיקות כמה שיותר מקיפות.

פעמיים.
ואכן ראו חריגות שונות, אך הרופא אמר שהוא לא מתרגש מזה... וצריך להמשיך ולעקוב.
אולי באמת אלחץ עליו לשלוח אותה לבדיקות מקיפות יותר.

בינתיים ללא תוצאות...
מנסים לסדר לה אבחון פסיכולוגי, אך בינתיים המצב רק הולך ומידרדר.
אמן ותודה על הברכה והתשובה.

את יכולה לפנות למכון פימ"ל או משהו כזה.

הם מטפלים בבנות שסובלות מהפרעות אכילה

עם מי שמתעסק בהפרעות אכילה וידע לאבחן אם זה מה שעל הפרק ולהפנות אתכם למישהו שעוסק בזה.

רק בריאות בע"ה!!

מתפללים שנמצא את השליחים המתאימים כמה שיותר מהר.
ניסינו לפנות לכמה מקומות, אך לעת עתה אין מענה (אולי בגלל שפסח בפתח...).
בינתיים אנו מנסים לגרום לה לאכול בעזרת עידוד. (עוזר קצת. לפחות היא לא צמה לגמרי).

לא להזניח!!
יכול מאד להיות שמפתחת אנורקסיה
תתפסו את זה עכשיו בתחילת הדרך, אחר כך זה כבר מלווה לכל החיים..ויכול גם להגיע לסכנת חיים
האם יש גם התנהגויות מוזרות בקשר לאוכל? תעקבי..
בהצלחה, ושוב סליחה אם זה לא המקרה!

בדיוק בשל כך אנו מתלבטים אם לקחת אותה בכוח לבית חולים שיבדקו את כל האופציות (הגופניות והנפשיות) מייד, ולא נצטרך להמתין מבדיקה לבדיקה, דבר שיכול לבזבז זמן יקר.
הבנתי שיש בהדסה מרפאה כזו שמטפלת בהפרעות אכילה. בינתיים לא מצליחה להשיגם.
אגב, אני לא רואה דברים מוזרים בדרך האכילה שלה (מלבד זה שהיא כמעט לא אוכלת).

של דר' שלי בן הרוש
אולי כדאי לנסות לקבוע אליה
הבנתי שהיא מעולה!
מרפאה זה פחות מלחיץ כצעד ראשון, לפני מרכז להפרעות אכילה.
טוב שאין התנהגויות, ואיך הרבה התעסקות סביב הנושא הזה?
נשירת שיער, מחזור לא סדיר, חולשה יש?

נראה לי שאכן אנסה לפנות לשערי צדק עפ"י הפרטים שציינת. תבורכי!
ולשאלתך, היא אכן חלשה מאוד ועייפה, אך ב"ה אין נשירת שיער או מחזור לא סדיר.

לעיין במכלול הנסיבות. חברה, נתונים אובייקטיבים, סיפורים משפחתיים, וכו'
להתייחס במתון ולא בלחץ..

לבדוק את טיב ערוצי תקשורת הורים-ילדים.
ונגזרותיהם. למשל- מבוא להתבגרות, האם עשיתם, מי מההורים זה היה, עד כמה דיבור פתוח
וכו'

בהצלחה

לדעתי לדיאטנית יהיה יותר ניסיון ותתייעצי איתה לגבי הפן הרגשי.
אגב, בסביבה של בתך עוד בנות מתנהגות כך? זו בדר"כ התנהגות מדבקת.... אם כן, כדאי לפנות ליועצת בי"ס.

בינתיים היא כבר הייתה במיון, ולאחר בדיקות רבות, המליצו דווקא על פסיכיאטר, ואם חלילה לא יעזור אז צריך לאשפז במחלקה פסיכיאטרית.

ל"ע בגילאים צעירים אנורקסיה אחראית לאחוז גבוה ממקרי המוות

בעולם של היום יש הרבה מקרים, המצב קשה

אתם הורים נהדרים טוב ששמתם לב וטוב שאתם דואגים דוחפים ומטפלים בע"ה שתהיה רפואה שלמה!

זה נהיה יותר ויותר שכיח ככל שרמת החיים עולה.
כמו שמיואשת כתבה- כל מילה.
בהצלחה שתצא מזה מהר

כל מי שהגיב וענה לי שיבורך בכל מכל כל!
זה כל כך עוזר, מעודד ומחמם את הלב.
ממש 'עולם חסד ייבנה'.

בינתיים למכון פימ"ל, הבנתי שהם עוזרים מאד לבנות.

הרבה דוגמה אישית עם הסבר. אמא סיימה לאכול-אוספת את הכלים.
סיימנו את המקלחת-אוספים את הבגדים.

לא להיכנס לעימות מיותר בנושא. לאט לאט תגדל תרכוש הרגלים, תבין...

שלא נוכל לשחק במשחק אחר, אם לא נסדר קודם את המשחק שלנו, כמובן בנחת.
אפשר לעשות את זה בצורה של משחק
לקלוע לסל את הצעצועים
ולהרויח נקודה
לספור עד עשר ולראות כמה מהר היא מכניסה
וכשמסיימים לומר:
איזה כיף לנו שהבית מסודר, עכשיו יהיה לנו יותר נעים לשחק בפעם הבאה

אלא לומר "עכשיו אוספים", ולהתחיל לאסוף איתה ביחד.

לפחות עם הילדה שלי זה עוזר.
אפשרות אחת- ''נראה לך שאת מספיק חזקה כדי לעשות...''? '' את גדולה מספיק כדי...''? ברור שהיא תגיד ''כן'' ותרוץ להוכיח...
עוד אפשרות- להציע שוחד קל. לא באופן קבוע, אבל מידי פעם זה נותן מוטיבציה. איזה שוקולד צ'יפס קטן או צימוק.
עוד רעיון, אצלנו זה מצחיק אבל הולך. ברגע שאני לא מאפשרת לעשות משהו, החשק שלה גובר, כמובן. ולכן משפט כמו ''טוב, את לא יכולה עכשיו לאסוף. רק אחותך יכולה'' גורר לרוב תגובות מיידיות בסגנון '' לאאאאא!!!! רק אני אוספת!!!! ". ותכף מיד המשימה מתבצעת על הצד הטוב ביותר.

וגם אם סתם אמרת לה, והיא אספה רק לגו אחד, נניח, אז תשכחי אותה ''או, יופי, נהדר, אני רואה שאת אוספת מצוין''

1. להבהיר שזה מה שעושים ואלה הכללים
2. להשתדל להפוך את זה לנעים ככל האפשר;
לאסוף בספירה, בשיר, לפי צבעים וכו'

אני מסייגת שבגיל הזה אני לא חושבת שצריך לצפות מהילד בהכרח לאסוף בעצמו, אבל כן להיות שותף בתהליך כשאת מובילה אותו.

לבדוק באתר של מאוחדת ולהעלות פה שמות רלוונטיים, אולי יהיה מי שידע להמליץ או להשמיץ...

גם לא כל כך הצלחתי להסתדר עם האתר..כאילו כל העדכונים משנים קודמות ואין חדשים

זה גיל שזה יחסית נפוץ בו...