שלום לכולם.
בעקבות סיפור האלימות המסע שהיה אתמול ותופעות החרם ראו משהו טרי:
"אתמול, הילד שלי שלמד בכיתה ג' חזר לבית מבית הספר עם חיוך ענק על הפנים. מבחינתנו מדובר בהפתעה מרעישה: עד עכשיו כל יום מבחינתו בבית הספר היה סיוט מתמשך. הוא לא סבל מחרם, זה סתם שהילדים בכיתה שלו לא התחברו אליו ולכן לא הזמינו אותו למשחקים.
בהתחלה עוד ניסה לעשות משהו, להגיד למחנכת שלו, אבל אחרי שהוא הבין שזה לא עוזר הוא הפסיק.
השנה הגיעה לבית הספר שלו מחנכת חדשה שאמרה שהרבה יותר חשוב לה מלימודים זה קודם כל היחס החברתי ושאם יהיה ילד שלא ירגיש טוב בכיתה שלה היא מבחינתה נכשלה. *אז היא יזמה את ספסל החברות:*
ספסל שבכוונה נראה כמו כל ספסל אחר בשביל לא לתת תחושה לא נעימה של יוצאות דופן לילד שיושב עליו ושכל ילד שמגלה שאין לו עם מי לשחק בהפסקה מוזמן לשבת עליו וכך הילדים האחרים ידעו שלא שהוא מחכה שיזמינו אותו
*בכדי שהעסק יעבוד, כך סיפר לי הילד שלנו, היא אמרה להם שבכל שלוש הפסקות שבהם אף ילד לא יצטרך לשבת על הספסל היא תתגמל את הכיתה בעוד הפסקה אחת על חשבונה. מובן שבתנאים האלו כל הכיתה התגייסה למהלך.*
הילד שלי התחיל את היום רגיל מבחינתו...אף אחד לא הזמין אותו לשחק...ואז הוא נזכר בספסל והתחיל לצעוד לכיוונו...*וכבר ילד אחד קלט אותו ודאג שישתפו אותו במשחק.*
למחרת הסיפור חזר שוב ושוב...עד שמהיום הראשון לא נשאר יום שהילד לא היה שותף.
אתמול כמו שכתבתי הוא אמר לי: *"אמא, מאז שהמורה החדשה הגיעה זו התקופה הכי טובה של החיים שלי"*
תראה עד כמה שזה פשוט ואיך חייהם של ילדים רבים יכולים להשתנות בעקבות הרעיון המבורך והמקסים הזה.
מוריה פ.
ניסי ה' 19 לע"נ הרב אלישע
